??????? ?? ???

סיפור קטן שיסביר למה העבודה שהחבורה בראשות איתי עושה בבלוג עבודה שחורה היא כל כך חשובה.

 

בשנת 1911 הבחין הסוציולוג הפוליטי Ã—¨×•×‘רט מיכלס בתהליך מדאיג. איגודי העובדים של זמנו Ã—”יו מחוייבים, לכאורה לפחות,לאידיאולוגיה שמאלנית-דמוקרטית של שיתוף בתהליכי קבלת החלטות. למרות זאת,נוצרה באיגודים שכבת ×”× ×”×’×” דקה שנשארה במקומה למרות הבחירות החוזרות ונישנות, צברה לעצמה עוד ועוד כוח, ונטתה פחות ופחות להאזין לבוחריה.למרות שלאלו הייתה היכולת התיאורטית להחליפה עקב התנהגות זו, הם נמנעומלעשות זאת. נשמע מוכר, נכון?

 

מיכלס ניתח את התהליך כך: בכל תהליך של בחירת נציגים, יש חוזה בלתי כתוב בין הבוחרים לבין הנבחר – אנחנו ניתן לך כוח ושררה, ובתמורה אתה תפתור אותנו מכאב הראש הכרוך בהתעסקות בעניינים שאינם חלק מחיינו האישיים והמידיים (משפחה,חברים). ככל שהנציג הנבחר צובר יותר כוח, הוא נכנס יותר ויותר לעולםהפוליטי – ומעוניין בעוד ועוד כוח. מאידך, הבוחרים מאושרים מהזמן שהתפנהלהם, ואינם מתעניינים במעשיו של נציג הציבור – וכך נוצר נתק גדל והולך ביןהמונהגים לבין שכבת ×”×”× ×”×’×”, לה קרא מיכלס `אוליגרכיה`.למרות שהאחרונים יכולים להדיח את הראשונים בקלות, הודות למנגנון הדמוקרטי,הם אינם מעוניינים לעשות זאת, ואם הם עושים זאת – הם מחליפים אותם במישהואחר מאותה האוליגרכיה.

 

לא צריך לעשות מחקר עומק כדי לראות שישראל נמצאת היום הרחק בצד האוליגרכי של הסקאלה. התופעה בה מצד אחד נשמעת אי שביעות רצון בולטת מההנהגה, ומצד שני – מעורבות הולכת ויורדת של האזרחים בפוליטיקה היא סממן ברור של יצירת אוליגרכיה מיכלסית.

 

הבעיההגדולה בתהליך שמתאר מיכלס היא שהוא לא ניתן לפתרון פשוט. הרי כל אחדמאיתנו מכיר את ×–×” – הייתי כל כך רוצה לעשות משמר מחאה על דלתו של X, שידעשכל עוד הוא הנכים סובלים-עובדי העיריות לא קיבלו משכורת-אימהות חד הוריותלא יכולות לתת חינוך לילדיהן-כל דבר אחר, גם הוא לא יוכל לישון. אבל מהלעשות, החיים חזקים מאיתנו – יש עבודה, יש משפחה, יש חיים ולא כל אחדמאיתנו יכול להקדיש את הזמן למשמרות מחאה.

 

גםאתר עבודה שחורה לא שובר את המילכוד, וגם שם נשמר במידה מסויימת האיזון בין השקעה לבין תמורה. אבל הפלטפורמה החדשה הזו עשוייה להיות מה שיחייב את נבחרי הציבור לתת דין וחשבון, ולו חלקי, לבוחריהם, ויגרום להם לדעת שלמישהו אכפת מה הם עושים עם המנדט שניתן להם. אם האתר ×”×–×” יהפוך להיות משמעותי בזירה הפוליטית של מפלגת העבודה – אם הוא ×™×–×›×” להרבה צפיות, אם ישלחו הרבה מכתבים – אז מתן דין וחשבון לאתר יהפוך לכלי פוליטי במפלגת העבודה. אם נבחרי הציבור ידעו שאחוז מסויים מהמתפקדים, אלו שמחליטים עלגורלם הפוליטי של כל אחד מהם, קוראים את התשובות שניתנות באתר – הם ישלחו תגובות, וכך ניצור ערוץ השפעה אלטרנטיבי על נבחרי הציבור ונצמצם, ולו במשהו, את המרחק בין הנבחרים לבוחרים.

 

=====

למען הגילוי הנאות אציין שעמיר פרץ הוא דוד שלי. עם זאת, אף אחת מהתגובות בבלוג שלי, וזאת בפרט, אינה מטעמו ואינה באה להועיל או להזיק לו ספציפית.