אני לא מקווה שגלעד שליט יחזור הביתה

נתאי

כל כך הרבה אנשים מקווים שגלעד שליט יחזור הביתה. מזכירים את זה כל יום בעיתון, בכל מהדורת חדשות. כל החברים בקיבוץ , כולל הילדים, קיבלו חולצות שכתוב עליהם "שלוש שנים וגלעד עדיין בשבי" או משהו כזה.

עכשיו כבר צריך להיות ברור לגמרי שאין שום קשר בין התקווה הזו לחזרתו של גלעד שליט. זה ניסוי מעניין במטפיזיקה: עם שלם ממקד את כל תקוותיו בהחזרתו של חייל אחד. קונצרטים, תפילות בכותל, שעות חברה בבית ספר, עצרות בכיכר, מאהלי מחאה, פעולות בתנועות הנוער, ועוד אלף יוזמות וקוריוזים שנעים בין המרגש להזוי. הכל לחזרתו בשלום של חייל אחד, שמוחזק לא יותר מחמישה קילומטרים מן הגבול, וכלום לא קורה כבר הרבה שנים.

משהו בכל זאת קורה: זה גורם לנו להרגיש ישראלים טובים ופטריוטים, מקדם כמה זמרים, עמותות ואישים שמנסים לפלס את דרכם למרכז המינסטרים. הפסטיבל הזה משרת את כולם, חוץ מאחד.

לגלעד שליט המסכן זה לא עזר בכלום. כנראה שבסופו של דבר זה ממש הפריע. הניסוי נכשל: ריכזנו את כל תקוותיו ותפילותיו של עם בשטח קטן ביותר, למטרה מוגדרת מאד, וזה ממש לא הזיז מאום במציאות הריאלית.

ויותר מזה. תארו לכם שאת כל הזמן, הכסף והמאמצים הללו היו מקדישים למטרה יותר ריאלית, משהו קטן, נניח המחלקה הנפרולוגית בבית החולים בנהריה. כמה חיים היו ניצלים? נכון, סביר שאלו היו החיים של זקנות רוסיות מנהריה, ולא של חייל צעיר, אבל לפחות משהו היה קורה.

אז אם אתם רוצים שגלעד שליט יחזור הביתה יום אחד, פשוט צריך להפסיק לחשוב עליו, להפסיק להזכיר אותו בכל הזדמנות, לתת לעניין הציבורי לגווע. צריך להפסיק לקוות שהוא יחזור. נכון שזה נגד ההתניות הבסיסיות שלנו, אבל לא לעשות מאום, זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות בשבילו.

הסיבה היחידה שהוא עדיין מוחזק בעזה היא העיסוק התקשורתי הכפייתי בפרשה האומללה הזו, שמעלה את ערכו בעיני שוביו. ברגע שהם יראו שהעניין התקשורתי דועך, הם ימהרו לסיים את הפרשה.

ולסיום – אני גם לא מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, וחושב שקרמבו זו תערובת דוחה של קצף ביצים ומרגרינה.

32 תגובות »

נתאי ב20/09/2009 1:33 תחת כללי

32 Responses to “אני לא מקווה שגלעד שליט יחזור הביתה”

  1. שרון הגיב:

    אה, כי זה עבד כל כך טוב עבור רון ארד, כן?

    (למעט הסר ספק: אני לא בעד העיסוק האובססיבי הזה בגלעד שליט, אבל אשמח אם ישוב לביתו מתישהו)
    .-= blog האחרון של שרון ..‫פי אלף יותר ספאם‬ =-.

  2. נתאי הגיב:

    על רון ארד בועז שרעבי כתב שיר שהפך ללהיט, היו הפגנות ועצרות, ואפילו הוצע פרס של 10,000,000 דולר למי שיספק עליו מידע. כל זה לא הביא אותו לצערי סנטימטר אחד קרוב יותר הביתה.

  3. דובי הגיב:

    הייתי איתך, עד לתשע המילים האחרונות. תתבייש!
    .-= blog האחרון של דובי ..‫במקום פוסט‬ =-.

  4. השועל הגיב:

    הטענה כי הפסטיבל להחזרתו של גלעד שליט הינו מיותר ומייצר רק תוצרים שליליים במאבק הספציפי הזה ובחברה הישראלית כולה היא טענה מקובלת.

    ציפיתי בטיעון על ריכוז המאמץ לדגש חזק יותר על תיעול המשאבים האלה למטרות אחרות. מתי פעם אחרונה קם לובי מוצלח במדינת ישראל למטרה ראויה? ארבע אמהות? שלום עכשיו? מלבד שני אלה בעשור האחרון אנחנו לא יכולים למנות ולו אחד שנלחם עבור מטרה לאומית אמיתית.

  5. גלי הגיב:

    גיא בכור, אומר את הדברים כבר זמן רב. ובאופן מאוד נחרץ.

    http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1016&mark=גלעד%20שליט

    http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1054&mark=גלעד%20שליט

    חוצ"מ לא נכון לערבב את גלעד שליט עם קשישה מנהריה והקרמבו. כמו שלא תשאיר את הילדים לבד בגינה עם קרמבו, ותלך לבקר את סבתא בבית חולים.

    שנה טובה

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מה יש לך נגד קרמבו? אחד היתרונות הבודדים של החורף

    • נתאי הגיב:

      גלי, אני שמח שכיוונתי לדעת גדולים. העניין הוא שהאנרגיות של המאבק החברתי למען שליט היו יכולות ללכת לנושאים אחרים – את אותה שעת חברה/ עצרת/ תרומה/ תפילה היה אפשר להקדיש לנושא מצב הקשיש, חופשת לידה, שכר המינימום, נוער במצוקה, ואשכרה לעזור למישהו, במקום לבזבז את האנרגיות החיוביות הללו של השינוי במקום שהן לא עוזרות במאום.

      לגבי הקרמבו, גם אם תעקדו אותי בכיכר העיר, ותמרחו אותי בזפת ונוצות, לא אשנה את דעתי לגבי המאכל המגונה הזה.

  7. אור ברקת הגיב:

    סוף סוף מישהו אומר את האמת על הקרמבו
    .-= blog האחרון של אור ברקת ..פרפטו מובילה (אבל כזה שנגמר אחרי יומיים) =-.

  8. efyska הגיב:

    בכל העולם אנחנו מחפשים דרך להביא איש צעיר אחד הביתה וזה לא מצליח לנו. יהודים בכל העולם, וגם לא יהודים, חושבים ומתפללים לשובו של אחד. יש כאלו שאפילו מצהירים שהם לא רוצים שהוא יבוא, אולי זה יצליח, אבל בינתיים גם זה לא מצליח…
    הלב שלנו נחמץ נשבר ומתעקם כשאנחנו חושבים עליו ואין רפואה.
    .-= blog האחרון של efyska ..החתונה של מרגית =-.

  9. איתי הגיב:

    הטיעון נכון מנקודת מבט כלכלית של סוחר ומנקודת מבט של קברניטי המדינה.

    ההשלכות של קבלת הטקטיקה הזו מבחינה חברתית-אנושית הן איומות.

    רוב האנשים שעושים משהו למען שליט (אפילו לבישת חולצה או הדבקת סטיקר, אני ישבתי במשמרת באוהל פעם אחת והייתי בשתי הפגנות) מפגינים סולידריות.

    אותה סולידריות שאבדה ביחס לקשישה הרוסיה מנהריה או מקבלי שכר מינימום.
    למה יש סולידריות לחיילי צהל ולא לעובדי קבלן? לא חסרות סיבות.
    כי זה מה שמפמפמים לנו בתקשורת ובמערכת החינוך כבר 60 שנה.
    כי חלק גדול מהציבור היה/הינו/יהיה בסטטוס של חייל או הורה לחייל.
    וגם, בכל זאת מצבו של שליט גרוע ממצבו של מקבל שכר מינימום.

    בזכות הסולידריות הזו יצאנו מלבנון (שנזכרת בפוסט הבא שלך), וכמובן שמבחינה מדינית-בטחונית זו היתה יציאה של "בכיינות" (במובן שאהוד ברק משתמש במונח, אעפי שהוא ביצע את הנסיגה) ולא תוצאה של מהלך דיון ציבורי מושכל.

    ביום שלא תהיה לנו סולידריות עם חיילי צהל יהיה הרבה יותר גרוע. בארה"ב הרבה מאוד מההרוגים בעראק הם עניים שהתגייסו בשביל הכסף, ולכן הפגנות בסגנון ימי וייטנאם כבר אין שם.

    סולידריות היא מצרך נדיר. לכן אני מברך על סולידריות באשר היא.

    השאלה "למה אתם משקיעים את האנרגיה בשליט ולא בשכר המינימום" היא בומרנג, כי כל אחד יכול לבוא אליך ולשאול למה אתה לא משקיע את האנרגיה בדברים יותר חשובים. לדוגמה, אנשי שמאל מדיני יגידו שאתה מבשל קומפוסט בגינה במקום לצעוק נגד הכיבוש, אחרים יגידו לך מה אתה מתעסק עם גובה שכר המינימום כשיש כאן עשרות אלפים שגם את זה לא מקבלים וכו וכו.

    הפניית השאלה הזו לא תגרום לאנשים לסולידריות עם הרוסייה בנהריה או עם תושבי בלעין. רק תעצבן.

    בימינו, אקטיביזם פוליטי בכלל הוא מצרך נדיר. לכן אני מברך על אקטיביזם באשר הוא (כן גם על הפגנות החרדים בקרתא ועל פייגלין בליכוד).
    .-= blog האחרון של איתי ..‫ביקורת תקשורת על סיקור מותו של אסף רמון ז"ל‬ =-.

    • נתאי הגיב:

      איתי,
      האקטיביזם של שליט הוא אקטיביזם ריק ומעוות לטעמי. האם יש אי מי שלא רוצה שהוא יחזור? הרי השאלה היא האם לשחרר עוד 100 רוצחים מסוכנים, או להשאיר אותם מאחורי סורג ובריח. או שהכוונה היא במצעדים האלו לפנות ללב הרחום והרגיש של אנשי החמאס?
      זה בכלל מרגיז אותי שהסולידריות, שכפי שאמרת היא מצרך נדיר ביותר בחברה הישראלית, דווקא פה נשפכת כמים, במקום שהתועלת שלה מפוקפקת ביותר, ואולי יש עמה אפילו נזק – או שהיא מעקבת את שיחרורו של שליט המסכן, או שהיא תהווה בעתיד תמריץ לחטיפת חיילים נוספים, או שהיא תוביל לשחרור רוצחים מסוכנים.

      כשאני מבשל קומפוסט בגינה יש לזה תועלת X. יכול להיות שיש מעשים שיש להם תועלת 100X או 1000X, אבל ממש נשגב מבינתי כיצד הפגנה למען גלעד שליט יכולה להביא איזושהיא תועלת. זה כמו להפגין בעד הגשם, במקרה הטוב.
      .-= blog האחרון של נתאי ..‫לשנה טובה, תל אביב התרצ"ב‬ =-.

      • איתי הגיב:

        אני לא יודע להגיד האם המאבק-מונע-הסולידריות מועיל או מזיק כי אין לי קבוצת ביקורת – לכן טענתו של עומר למטה (שבלי המאבק הממשלה לא היתה עושה דבר) שקולה בדיוק לטענה שלך (שבגלל המאבק המחיר עולה). אין לנו דרך לדעת מי צודק וכל אחד יחזיק באמונתו.

        אני חושב שהכרחי שלציבור הישראלי תהיה סולידריות עם חיילים ועם הורי חיילים, אחרת אין ברירה – נצטרך לסגור את צהל ולהשתמש ברובוטים (שכן תאילנדים וסינים לא יסכימו לעשות שירות צבאי כעובדים זרים).

        איך לנתב את הסולידריות לאפיקים אפקטיביים זו שאלה אחרת. האם האנשים שהלכו לעשות שופינג בשדרות בזמן הקסאמים עשו סולידריות אפקטיבית? גם לא. אבל זה עדיין עדיף על כלום.

        לעומת זאת אם הברירה היא בין תרומה לארגון המגה-תמחוי "לתת" ובין כלום אני בעד כלום.

        הלוואי שהאנשים שאוחזים בדעות מדיניות וכלכליות שלי ושלך היו מצליחים (או לפחות מנסים) להוביל מהלכים המוניים של סולידריות במקום רק להעביר ביקורת – על "לתת" או על המאבק למען שחרור שליט.

  10. נתאי. זאת אחת הפעמים היחידות שאני מתקשה להסכים אתך. אפשר להציג בדיוק תזה הפוכה – הקמפיינים גורמים לחמאס לשמור את גלעד שליט בחיים ולא לחסל אותו – מכיוון שהם מבינים שהוא חשוב לנו.

    אם לא היו הקמפיינים – ממשלת ישראל לא היתה עושה דבר לשיחרור גלעד שליט – זאת האמת העצובה.
    .-= blog האחרון של עומר כרמון ..àæøçåú ÷ðãéú ìëåìí =-.

    • נתאי הגיב:

      מי יודע מה עשתה ממשלת ישראל עבור גלעד שליט? הדברים החשובים חסויים. אולי מאום. אולי המון.
      בכל אופן, האם צריך 'לעשות משהו' במקרה של חטיפת חייל, למעט נסיונות לאתר אותו ולשחרר אותו באמצעים צבאיים? הצבא האמריקאי, למשל, לא עושה זאת, בעיקר כדי לא ללבות חטיפת חיילים. אצלנו ההיסטריה כה רבה, שהתפתח תת ז'אנר של חטיפת גופות חיילים וחלקי גופות חיילים.
      האם הלחץ האיום על הפוליטיקאים לא מוביל באופן ישיר לחטיפת החייל הבא?
      .-= blog האחרון של נתאי ..‫לשנה טובה, תל אביב התרצ"ב‬ =-.

  11. אם לא יהיה לחץ ציבורי, ישראל לא תשחרר אסירים תמורת חייל שבוי. השב"כ אינו אוהב להפסיד בקרב מול הפלסטינים, שנואי נפשו.

    אבל מדוע שמערכת הביטחון לא תשלם על מחדליה? אם חיילים ישראלים יופקרו באדישות בידי החמאס או החיזבאללה, צה"ל גם לא ישקיע מאמץ במניעת חטיפתם.

    באותה מידה ניתן לטעון למשל, שאסור לחשוף את מעשיה של ישראל בשטחים, מכיוון שזה מחליש את מעמדינו בעולם ומחזק את הפלסטינים.
    .-= blog האחרון של עומר כרמון ..àæøçåú ÷ðãéú ìëåìí =-.

  12. ועוד משהו נתאי, אויבינו רואים בסולידריות הפנימית שלנו כסימן לעוצמה ולא כחולשה. גם משפחות האסירים הפלסטינים מפגינות מדי יום בעזה וברמאללה ודורשות תוצאות ממנהיגיהן. ההיסטוריה היהודית מלאה בסיפורים על סכומי כסף עצומים ששולמו כדי להציל יהודי מבית האסורים.

    חוצמזה – אחרי ששרון שילם כ"כ הרבה בשביל נוכל עלוב חי ושלוש גופות – טבעי שעם ישראל כועס ורוצה לראות את החייל גלעד שליט עם משפחתו. גלעד שליט לא טס ללבנון כדי לעשות עסקים. הוא שירת בכרם-שלום במסגרת שירות חובה.
    .-= blog האחרון של עומר כרמון ..àæøçåú ÷ðãéú ìëåìí =-.

    • נתאי הגיב:

      טוב שהעלית את נושא שרון והעסקה המפוקפקת ההיא.

      כי מי שהפסיד זה לצערנו לא השב"כ, אלא עם ישראל, אחרי ששוחררו כמה מטובי מומחי החבלה של החמאס בעסקה ההיא, וגרמו לגל הפיגועים הנורא ביותר שהיה אי פעם.

      אם ישראלי אחד יהרג כתוצאה משחרור המחבלים האלו, מה זה שווה?
      .-= blog האחרון של נתאי ..‫לשנה טובה, תל אביב התרצ"ב‬ =-.

  13. בעסקת טננבאום לא שוחררו מחבלי חמאס וגם לא היה גל טרור חמאסי לאחר מכן. גלי טרור חמאסי היו בכל פעם שנוצר סיכוי להסדר שלום.

    • יורם גת הגיב:

      > גלי טרור חמאסי היו בכל פעם שנוצר סיכוי להסדר שלום.

      הקביעה הזאת נראית לי מופרכת.

      ראשית, לא ברור מתי באמת היה אי פעם "סיכוי להסדר שלום". שנית, במידה שתהליך אוסלו יכול היה להחשב סיכוי שכזה, הרי שבמשך בערך שלוש שנים – 97-2000 – הושגה רגיעה כמעט מוחלטת. הרגיעה הזו נוצלה על ידי ישראל כדי להעמיק את הכיבוש. שלישית, גם לאחרונה, הפסקת האש עם החמאס של קיץ 2008 נשמרה על ידי החמאס והופרה על ידי ישראל.

      הקביעה שלך מייצגת ומחזקת את ההרגל הישראלי לראות את האוייב כסרבן שלום בניגוד לישראל רודפת השלום, ראיה שבינה לבין המציאות המרחק רב מאד.
      .-= blog האחרון של יורם גת ..History of work hours per person vs. median income =-.

      • ראשית, מכיוון שבימי אוסלו הסתובבתי רבות בשטחי הרשות בגדה ובעזה, אף אחד לא יצליח למכור לי את הספין כי לא היה סיכוי להסדר שלום. היתה פריחה כלכלית ופוליטית עצומה. ישראלים התקבלו בברכה גם במחנות הפליטים העלובים ביותר ברצועה.

        שנית, העובדה שבשנים 1997 עד מחצית 2000 היתה רגיעה כמעט מוחלטת, רק מחזקת את מה שטענתי. בימי בנימין נתניהו כראש ממשלה ועד מחצית 2000 (כשביל קלינטון החל לדרוש תוצאות לפני סיום כהונתו) הסכם אוסלו ספג מהלומות מדיניות ולכן לא היתה לחמאס סיבה לבזבז תחמושת. החמאס פועל בצורה מסודרת. גל פיגועים מתרחש כדי לפגוע אסטרטגית בסיכוי להגיע להסדר.

        שלישית, אני רואה בדבריך דווקא את הנטיה הישראלית הקבועה להאשים את כל העולם ולא לקחת אחריות על כלום.
        .-= blog האחרון של עומר כרמון ..âí äîåñìîéí äôøéçå àú äùîîä =-.

        • יורם גת הגיב:

          אני אבוד בסבך טיעוניך: מצד אחד "אף אחד לא יוכל למכור לך את הספין שלא היה סיכוי לשלום" בתקופת אוסלו, ומצד שני, אתה טוען שהעובדה שהחמאס לא תקף באותה תקופה מעידה שלא היה סיכוי לשלום.

          באשר ל"נטייה" להאשים את כל העולם: אתה הוא זה שמאשים את החמאס ב"גלי טרור בכל פעם שישנו סיכוי להסדר שלום". לי נראה שאין כל עדויות שזהו המצב, ואתה עדיין לא היצגת כל עדות שכזו. לעומת זאת, הגישה הישראלית כלפי "שלום עם הפלסטינים" מתבטאת היטב בהצעות הנדיבות של ברק ובפרוייקט הקולוניזציה (פרוייקט שמעולם לא נפסק, גם לא בשנות אוסלו שייצגו לדעתך סיכוי ריאלי לשלום). כאשר זו המדיניות הישראלית, קשה שלא להאשים את ישראל בהנצחת העימות, גם ללא כל נטיות מוקדמות.
          .-= blog האחרון של יורם גת ..History of work hours per person vs. median income =-.

          • ראשית, דוברי החמאס הצהירו פעמים רבות כי גלי הפיגועים נועדו לסכל את ההתקדמות בתהליך השלום. אין בכך כל סוד, אני מתפלא על דבריך.

            גלי הפיגועים הגדולים היו כשרבין ופרס היו בשלטון. הגל הגדול היה לפני בחירות 1996 והביא לבחירתו של נתניהו לראשות הממשלה. כשביבי נבחר, החמאס ישב בשקט וקיבל בעזה בתשואות את אחמד יאסין (אותו נתניהו שיחרר מהכלא).

            שנית, אתה מבלבל בין תקופות שונות ומכניס דברים שכתבתי בהקשר הפוך לחלוטין. לא כתבתי שהחמאס לא תקף מפני שלא היה סיכוי לשלום – כתבתי: "בימי בנימין נתניהו כראש ממשלה ועד מחצית 2000 (כשביל קלינטון החל לדרוש תוצאות לפני סיום כהונתו) הסכם אוסלו ספג מהלומות מדיניות ולכן לא היתה לחמאס סיבה לבזבז תחמושת".

            שלישית, על ספין "ההצעות הנדיבות" של ברק, כבר כתבו רבים וטובים ממני. ברק תיכנן זמן רב את המהלך שנועד להביא לפיצוץ השיחות, רק שכרגיל אצלו, כל הבית עלה בלהבות, והוא – שתיכנן לצאת משם כמנצח, נשרף יותר מכולם.
            .-= blog האחרון של עומר כרמון ..âí äîåñìîéí äôøéçå àú äùîîä =-.

          • יורם גת הגיב:

            אני מעולם לא ראיתי הצהרה של דובר החמאס שלפיה מטרתו של החמאס היא למנוע "תהליך שלום". החמאס אכן הצהיר בהזדמנויות שונות שמטרתו סיכול תהליך אוסלו, שאותו ראה כתהליך שמטרתו המשך נישול הפלסטינים. לאור המשך תהליך ההתנחלות באותו זמן ומאז ובדיעבד לאור הצעות ברק והקמת מחסום ההפרדה בשטח הגדה נראה שתפיסת המצב של החמאס היתה מוצדקת. עם זאת, כפי שציינתי, פעילותו של החמאס היתה מצומצמת למדי בשנות השיא של אוסלו.

            הטענה שלך שתהליך אוסלו היה אכן הזדמנות לשלום עד בחירות 1996 אך לא היה הזדמנות כזו אחריהן רעועה ביותר. נתניהו היה מחוייב לתהליך אוסלו והאופטימיות לגבי התהליך היתה רבה יותר בשנים 97-2000 מאשר עד 1996 כפי שהעידה הבחירה בברק ב-1999. אגב, פרס תמך לחלוטין בהתנהלותו של ברק ב-2000, כך שבמידה שברק אחראי לחורבן תהליך אוסלו, מסתבר שסופו המר של התהליך נקבע כבר מתחילתו.

            בכל מקרה, הטענה שלך היתה שהחמאס תקף "בכל" פעם שהיה סיכוי לשלום. הטענה הזו קלושה למדי גם אם נקבל את טענותיך האחרות לאור העובדה שהיצגת רק תקופה אחת שבה לדעתך החמאס פעל בצורה זו. ב-2008, לדוגמה, החמאס תמך בהסכם פרומן-עמאיירי לרגיעה ארוכת טווח, הצעה שישראל הקפידה להתעלם ממנה (כמו מהרבה הצעות אחרות מצד מדינות וגופים ערבים שונים לאורך השנים).

            בנוגע להתנהלותו של ברק נראה לי שאנחנו מסכימים. עם זאת, כאמור, לי נראה שהתנהלותו של ברק לא נבעה מתכונות אישיות שלו אלא נבעה מאורח החשיבה השגור בקרב האליטה הישראלית ושהיה מקובל גם על רבין ופרס, לדוגמה.
            .-= blog האחרון של יורם גת ..History of work hours per person vs. median income =-.

          • חמאס מתנגד בקנאות להסכם קבע עם ישראל. הרגיעה ארוכת הטווח של החמאס (מוקצבת במספר שנים לא גדול) היא תמורת נסיגה ישראלית מלאה לקווי 67' – זהה לתנאי הפת"ח להסכם קבע. מה הקסם הגדול בהצעות החמאס?

            החמאס מתנגד עקרונית לקיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל. הפת"ח הסכים להכיר במדינה כזאת.

            ברק ורבין ממש אינם אותו דבר. אהוד ברק התנגד מלכתחילה לתהליך אוסלו. הוא נמנע בממשלה בהצבעה על "אוסלו ב'". בין ברק ונתניהו אין הבדל מהותי, ואין זה פלא ששניהם משתפים כעת פעולה.

            ברגע שיצחק רבין חתם על הסכמי אוסלו, בהם הוגדר כי יש לסיים בתוך חמש שנים (1998) את המו"מ להסדר הקבע – עתידו הפוליטי היה תלוי בכך.

            בנובמבר 1995 רבין נרצח ויגאל עמיר ידע בדיוק מדוע. שמעון פרס היה המועמד המוביל לרשת אותו והוביל בסקרי דעת הקהל. אך גל הפיגועים הגדול של החמאס בפברואר 1996 העלה את נתניהו לשלטון.

            הפת"ח בראשות ערפאת סבל רבות תחת ביבי – החמאס התחזק משמעותית, בעידוד נתניהו. ביבי שיחרר את מנהיג החמאס מהכלא, כחלק ממאמציו לסכל את תהליך אוסלו בעזרת חיזוק האופוזיציה לו, בראשות החמאס.

            ערפאת קיווה כי אהוד ברק יחזיר את המו"מ למסלולו כבתקופת רבין. תקוותו נכזבה והתרחש הפיצוץ בשנת 2000 שהביא לקריסה סופית של הסכמי אוסלו – בעידודם של אהוד ברק ואריאל שרון.

            בשנות האינתיפאדה הראשונות הקפידו ברק ושרון לפגוע בעיקר במוסדות הרשות הפלסטינית, למרות שרוב פיגועי הטרור יצאו מבית היוצר של החמאס ושותפיו. הנסיגה החד-צדדית של שרון מעזה היתה המתנה הגדולה של אריאל שרון לחמאס. זמן קצר לאחר מכן השתלט החמאס על רצועת עזה – לשמחתם הגדולה של אהוד ברק ודומיו (אריאל שרון לא זכה לראות את ניצחונו הגדול). עכשיו מנסים ברק ונתניהו להשלים סופית את המשימה וליצור בשטח מצב שבו לא תוכל לקום מדינה פלסטינית (גדר הפרדה, ביתור הגדה, ניתוק מוחלט בין הגדה לרצועה וכו')
            .-= blog האחרון של עומר כרמון ..âí äîåñìîéí äôøéçå àú äùîîä =-.

          • יורם גת הגיב:

            הצעות החמאס אולי אינן קסומות, אבל הן הצעות קונסטרוקטיביות להשגת הסדר לדו-קיום. קיומן מוכיח שהטענה הישראלית שהחמאס אינו פרטנר מלמדת יותר על ישראל מאשר על החמאס. וודאי שלא סיפקת בסיס עובדתי לטענתך שהחמאס תקף "כל פעם שהיה סיכוי להסדר שלום".

            באשר להבדלים בין ראשי ממשלות ישראל למיניהם: בעיני ההבדלים ביניהם קטנים. אתה, לנוחותך, מתמקד ברבין שהרצחו מאפשר העלאת ספקולציות לגבי התנהלותו האפשרית בהמשך תהליך אוסלו. עמדתו של פרס בתחילת העשור הנוכחי, כפי שציינתי, היתה דומה לזו של ברק.

            אם אני מבין נכון את התיאור שלך (שלגבי רבים מפרטיו יש לי ספקות), אז לפיך רבין שאף להשגת שלום אך כל יורשיו התנגדו לתהליך השלום. התיאור של רבין כאיזה יוצא דופן אינו משכנע בעיני (כאמור, העובדה שפרוייקט הקולוניזציה של הגדה נמשך בתקופת היותו ראש ממשלה מלמדת הרבה יותר מהניתוח הפוליטי של יגאל עמיר), אך גם אם נקבל אותו, הוא בעל חשיבות מועטה. העובדה המרכזית היא שהאליטה הישראלית מאז ומעולם ועד ימים אלה (מלבד, אולי, יוצאי דופן מעטים בעלי השפעה חולפת) אינה מתעניינת בהשגת הסדר שלום עם הפלסטינים. האשמת החמאס (ולפניו ערפאת) בטרפוד תהליך השלום היא לפיכך מציאת שעיר לעזאזל נוח ותו לא.
            .-= blog האחרון של יורם גת ..Breakdown of U.S. household expenses =-.

          • א) החמאס אינו פרטנר? החמאס הוא הפרטנר של ממשלות ישראל מאז ממשלת ביבי הראשונה, וזאת בדיוק הבעיה. לכן טורפד הסכם אוסלו. עם מי מגיע אהוד ברק להסכמי תהדיה? למי מסר אריאל שרון את רצועת עזה?

            ב) הצעות החמאס קונסטרוקטיביות רק למי שאינו מחפש הסדר קבע.

            ג) בוודאי שיצחק רבין יוצא דופן. ללא קשר להירצחו, אלא בדברים שעשה בין 1993-1995. אש"ף וערפאת היו משולים בישראל לשטן ולהיטלר. רבין עשה דבר ששום מנהיג אחר לא היה מעז לעשות – הכיר בהם ומסר להם שטחים בגדה וברצועה.

            ד) אתה מתעלם בניתוח שלך מהתנהלות רבין בין השנים 1993-1995, ולכן מתאר בטעות את התנהלות ההנהגה הישראלית באופן חד-מימדי.
            .-= blog האחרון של עומר כרמון ..âí äîåñìîéí äôøéçå àú äùîîä =-.

          • יורם גת הגיב:

            א-ב) ישראל אמנם מתדברת בלית ברירה עם החמאס בנוגע לדברים כגון התהדיה (בנוגע להתנתקות נדמה לי שלא היתה שום התדברות). אך תוך כדי כך ישראל מחזיקה בדיוק בעמדה שלך לפיה אין סיכוי (וגם פסול) להתדבר עם החמאס בנושאים בסיסיים יותר. כאמור, מדובר בתירוץ להמשך הכיבוש. אין שום סיבה אמיתית שלא לקבל את הצעות החמאס לנסיגה והפסקת אש, ולהמשיך להידבר אחר כך, מעמדה של שיוויון, על הסדרים נוספים. העניין הוא, כמובן, שהישראלים לא רואים את הפלסטינים כשווים להם אלא כיצורים נחותים שמן הראוי שיקבלו תכתיבים ישראליים.

            ג-ד) רבין ופרס (ושוב, על כך מעידה עמדתו של פרס בעשור הנוכחי) הגו את הרעיון של שימוש באש"ף כמכשיר שליטה ישראלי בשטחים. לערפאת היתה כמובן תפיסה אחרת של תפקידו, אבל היא התבררה כבלתי מציאותית, כפי שטען החמאס (ואחרים) מראש. לפיכך, גישתם של רבין ופרס היתה המשך הגישה הציונית המרכזית המסורתית, אך תוך שינוי טקטי. כאמור, בכל מקרה, גם אם נקבל את טענתך, השאלה של כוונתו של רבין ברגע מסויים לפני 14 שנים היא חסרת משמעות מעשית. כיום, המחסום בפני נורמליזציה היא ישראל. הטחת האשמות בחמאס היא התרוץ שמאפשר לישראל להמשיך בסרבנותה.
            .-= blog האחרון של יורם גת ..Breakdown of U.S. household expenses =-.

  14. נתאי הגיב:

    ועסקת ג'יבריל לא הייתה קשורה לפרוץ האינתיפדה הראשונה?

  15. ארגונו של ג'יבריל נעלם מהמפה לאחר העסקה (קיבלנו בה שלושה חיילים חיים – לא גופות). כך שאם כבר, ניתן לטעון שעסקת ג'בריל פגעה בטרור.

    האינתיפאדה הראשונה פרצה בתקופה שהימין הישראלי הפך לפאשיסטי. אריאל שרון יצר פרובוקציה כשרכש בית ברובע המוסלמי. שמעון פרס הדליף, כהרגלו, את המגעים להסדר עם ירדן, וגרם לאי-שקט עצום בגדה וברצועה – הפלסטינים הרגישו שמוכרים אותם שוב. ישראל סייעה באותה תקופה לחמאס כדי שישמש משקל נגד לפת"ח.

    להגיד שעסקת ג'יבריל גרמה לפרוץ האינתיפאדה הראשונה – זה ספין שגרתי של מנגנוני הכיבוש והימין. אם מוחמד לא היה משתחרר מהכלא, המונים לא היו יוצאים לרחובות? באינתיפאדה הראשונה לא היה בכלל שימוש בנשק חם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877330 דפים נצפים, 35 היום
308872 ביקורים, 9 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏