??????? ?? ???

כמו כל שנה, גם השנה היינו בשבוע הספר. כמו כל שנה, היה כיף. כמו כל שנה, יצאנו עם שלל.

בין השאר, הוספנו לספריה את 'אריה בלילות' למאיר שלו ויוסי אבולעפיה. בקריאה ראשונה – בכריעה, באמצע היריד, עם הרבה רעשים והסחות דעת מסביב – הוא נראה לי אחלה ספר. גם הילדים (ובעיקר הבינוני, כמעט בן 3) מאוד אהבו. אז לקחנו.

כמו כל ספר חדש ואהוב, גם את הספר הזה אני מקריא לפחות פעם ביום. וככל שאני מקריא אותו יותר, כך אני תוהה יותר.

אבל קודם כל לסיפור (יש כאן ספויילרים, עד כמה שאפשר לספיילר ספר ילדים):

יפתח מתעורר באמצע הלילה לקול רעשים. כשהוא הולך לחלון, הוא רואה שם אריה. הוא חוזר לישון, ובבוקר – רק ×’×™× ×” רגילה עם אבא ואמא.

בכל לילה יפתח רואה את האריה שוב, ובכל לילה האריה מתקרב עוד ועוד.

בלילה האחרון, האריה מגיע אליו למיטה. יפתח – שהיה מוכן לזה – מכה בו במקל. האריה בורח, ויפתח מגלה שבתוך האריה מתחבאים אבא ואמא. בתגובה, יפתח מעניש אותם ואוסר עליהם להמשיך להתחפש לאריות.

מבחינת הילדים, זהו סיפור סתום. לא עוסקים בשאלה למה אבא ואמא התחפשו לאריה, והאירוע הזה לא מיתרגם לשום דבר שהם מכירים מהחיים הרגילים שלהם.

יעל דר בהארץ וגילי בר הילל בבלוג שלה מפרשות את הסיפור כאלגוריה לילד שתופס את ההורים שלו מקיימים יחסי מין. למרות שהפרשנות הזו אינה בלתי-מבוססת לחלוטין, אני קורא בטקסט סימנים לא מעטים שמראים שהמשמעות של ההתחפשות לאריה היא רחבה יותר. זירת ההתרחשות היא ליד הברוש שההורים נטעו לפני שיפתח נולד; ההורים שותים קפה מספל אחד, עד שיפתח אוסר עליהם לעשות את ×–×”; וגם ×–×” שיפתח אוסר על ההורים להתחפש לאריה – והם מצייתים – לא ממש מתיישבת עם הפרשנות של יחסי המין.

לטעמי, מאיר שלו כתב כאן ספר להורים – שמספר להם מה הולך לעבור עליהם עם בוא הילדים. ×–×” ספר על סופה של הזוגיות. הזוג, שפיתח לעצמו אוסף של הרגלים משותפים – לשתות קפה מספל אחד, להשתולל בלילות מחופשים לאריה – נאלץ, עם בוא הילדים, לנטוש את ההרגלים הללו.

ומה שהכי עצוב בסיפור, ×–×” שנטישת ההרגלים לא מוצגת כהכרח. ×–×” לא שאין זמן יותר אז לא יוצאים לפאבים. יפתח – הילד – פשוט אוסר על הוריו להמשיך במנהגים האלה, ומרשה להם לשמר צורות מוגבלות ומרוסנות שלהם. אפשר להיות אריה, אבל בלי השתוללויות ולפרקי זמן קצרים. אפשר לשתות קפה, אבל לא מספל אחד.

כמו שיודע כל הורה, התיאור ×”×–×” הוא תיאור מציאותי מאוד. אלא שהוא פסימי להחריד. העובדה שהפכתי לאב היא העובדה שהשפיעה ×”×›×™ הרבה על החיים שלי, ושינתה לי ×”×›×™ הרבה הרגלים – וכמוני כל ההורים. אבל מאיר שלו מתאר את השינוי ×”×–×” כאובדן, בעוד שאני מעדיף להסתכל עליו כסחר חליפין – ויתרתי על פאבים ומשחקי די אנ די אל תוך הלילה:"(כן, אני יודע שאני חנון)":, ובתמורה קיבלתי שעות של הנאה עם הילדים.