גברתי ראש הממשלה יחימוביץ'

נדב

התחלתי כאן בעבר מסורת של הימורים פוליטיים בבלוג, מסורת ארוכת ימים שנמשכה פוסט אחד בדיוק. אז הנה ההימור הפוליטי השני: בראש ממשלת ישראל ה-33, שתושבע כנראה עוד ב-2012, תעמוד שלי יחימוביץ'.

ההימור הזה מתבסס על שתי הנחות: מפלגת העבודה תהיה המפלגה הגדולה בגוש השמאל, וגוש השמאל יהיה גדול מגוש הימין.

הטענה הראשונה – שמפלגת העבודה תהיה המפלגה הגדולה בגוש השמאל – נראתה די פנטסטית לפני כמה חודשים, אבל עכשיו לכולם ברור שקדימה היא סוס מת. אחרי הפעם הראשונה שבה העבודה עברה את קדימה בסקרים – במהלך הפריימריז בעבודה – סיפרו לנו שכשיש פריימריז, מפלגות עולות בסקרים, וזה יקרה גם לקדימה. כשזה לא קרה במהלך הפריימריז, הסבירו לנו שמופז מתחיל לאט, אבל הוא יתעשת בהמשך. ומאז, הנפילה בסקרים רק ממשיכה.

ואם מפלגת העבודה עוברת, במספר המנדטים, את קדימה – היא הופכת להיות המפלגה הגדולה בגוש השמאל, מה שמבטיח לשלי יחימוביץ' או את ראשות האופוזיציה או את ראשות הממשלה. ואני מהמר על השני.

כפי שציין דובי, כדי שתקום בישראל ממשלת שמאל, גוש השמאל – המפלגות שלא יצביעו למועמד הימין – צריך להשיג גוש חוסם של 60 מנדטים. ברגע שהיעד הזה מושג – ברגע שברור שמועמד הימין לא יכול להרכיב ממשלה – מפלגות המרכז (ש"ס ויהדות התורה, אולי יאיר לפיד ואולי אפילו ישראל ביתנו) יתמכו במועמד השמאל, ולכן הוא כבר יוכל להרכיב קואליציה בלי בעיה (ולצערנו, בלי הערבים).

היום לגוש השמאל (רעמ-תעל, חד"ש, בל"ד, מרצ, עבודה, קדימה) יש 55 מנדטים. כלומר, כדי ששלי יחימוביץ' תהיה ראש הממשלה, 5 מנדטים צריכים לעבור מימין לשמאל. במצב עניינים רגיל, הייתי אומר שזוהי משימה בכלל לא פשוטה, אבל אפשרית בהינתן קמפיין בחירות מבריק וטעויות של היריב. אלא שמצב העניינים בחברה הישראלית של 2012 הוא כל דבר חוץ מרגיל.

בקיץ 2011, התחילו הרבה תהליכים משמעותיים בישראל. אולי התהליך המשמעותי ביותר והעמוק ביותר הוא הפוליטיזציה של החברה הישראלית, ובפרט – הפוליטיזציה של שאלות כלכליות בישראל. מאז קיץ 2011, שאלות כמו מחיר הקוטג', מחיר החשמל, גובה המס ותנאי ההעסקה שלנו – הפכו להיות משאלות שמעסיקות את היחיד לשאלות חברתיות, פוליטיות. ובראש שני הגושים הגדולים עומדים מייצגים מובהקים של שתי הגישות הכלכליות המנוגדות: בנימין נתניהו ושלי יחימוביץ'. לא צריך עבודת קמפיין מורכבת כדי להעביר את המסר שהבחירות האלה הן על השאלות שבהן עסקה המחאה החברתית. שכדי לקדם את הערכים שתמכו בהם 87% מהישראלים, צריך לקום לקלפי ולעשות מעשה. מעבר של חמישה מנדטים מצד לצד הוא לא אתגר גדול, בתנאים האלה.

המעבר הזה לא חייב, אגב, להתבטא באנשים שהצביעו בעבר לימין ויעברו להצביע לשמאל (למרות שגם כאלה יהיו רבים). הוא יכול להתבטא באזרחים שלא הצביעו עד היום, כי חשבו שפוליטיקה זה מלוכלך, מיותר ולא משנה. אבל האנשים האלה, כמו שבאו לראשונה בחייהם להפגנה בקיץ שעבר, יבואו לראשונה בחייהם לקלפי בקיץ הבא.

כדי להעביר חמישה מנדטים מצד לצד, צריך שכ-284 אלף אזרחים שלא הצביעו בעבר, יבואו להצביע הפעם. הרבה? כן. אבל הרבה פחות ממספר האזרחים שהתגייסו – למהלכים שדורשים הרבה יותר אנרגיה – במהלך מחאות הקיץ. וזה אם לא ניקח בחשבון מעבר של מצביעים מהשמאל לימין.

כלומר, לא רק שהתרחיש שבו גוש השמאל בראשות שלי יחימוביץ' זוכה בבחירות הוא תרחיש אפשרי – הוא גם תרחיש סביר בהחלט. מה הסבירות שיקרה? האם זה בטוח? בוודאי שלא. בחירות הן עניין נזיל מאוד, ואירועים קצרי טווח, קמפיינים גרועים, סתם מזל רע ועוד יכולים לשנות את התוצאות. אבל לטעמי, מדובר בתרחיש סביר מאוד, אם לא התרחיש הסביר ביותר.

===

אחרי שעסקנו בשאלה 'האם זה סביר', צריך גם לעסוק בשאלה 'האם זה טוב'. האם אנחנו רוצים את שלי יחימוביץ' בראשות הממשלה?

קוראי המתמידים יודעים שאני לא מחסידיה של יחימוביץ', וביקרתי אותה בהרחבה כאן בבלוג ובמקומות אחרים. אבל אין לי שום ספק שהתשובה לשאלה הזו היא חיובית. שלי יחימוביץ' בראשות ממשלת ישראל זה בערך התרחיש החיובי ביותר שאנחנו יכולים לצפות לו.

ראשית, בואו נבדוק את האלטרנטיבות. מי עשוי להיות ראש ממשלה? האופציות הן יחימוביץ', ביבי, מופז ואם נתפרע, אז גם יאיר לפיד. אין לי שום ספק שמהרשימה הזו, שלי היא המועדפת עלי בלי תחרות בכלל. גם אם אני חלוק עליה בנושאים רבים, המחלוקות שלנו הן בתחום הטקטיקה – אנחנו חולקים את אותם הערכים ואת המתווה הכלכלי ליישומם, דבר שאין שום ספק שאיננו נכון לגבי האחרים.

מעבר לזה – אנחנו צריכים לשאול לא רק מי תהיה ראש הממשלה במקרה הזה, אלא גם מי יהיו שר האוצר, שר המשפטים, שר התמ"ת, שר החינוך. גם כאן, אין לי שום ספק שהמועמדים לתפקידים האלה בממשלת יחימוביץ' (סתם בשביל הספקולציה: עמיר פרץ, בוז'י הרצוג, ברוורמן, גלאון, בהתאמה) עדיפים בהרבה על מקביליהם בממשלת ביבי או בממשלת מופז.

כמו שאמרתי, זה תרחיש סביר אבל לא תרחיש בטוח. והמטלה הזו – אם אכן הבחירות בפתח – מוטלת על כתפינו. לשכנע את המכרים שלנו שלא הלכו להצביע בסיבוב הקודם, אבל ישבו באוהלים ברוטשילד, שחשוב לעשות את המאמץ. לשכנע את ההוא שהצביע לליברמן 'כי צריך לשמור על הביטחון', שהמשכורת שלו וגובה המשכנתה שלו חשובים יותר, והוא צריך להצביע בשבילם הפעם. לא צריך לשכנע אותם להצביע לעבודה – הצבעה למרצ או לחד"ש היא אפקטיבית באותה המידה – אבל צריך לשכנע. כי הפעם אפשר באמת לעשות שינוי.

***

עדכון, בוקר ה-2/5: התגובות התעכבו – ובצדק – על השאלה מדוע אני מכליל את קדימה בגוש החוסם, וזו אכן נקודה שלא התעכבתי עליה מספיק.

אין ספק שקדימה היא שותפה פחות ברורה מאליה לגוש החוסם מאשר מרצ או בל"ד. ועדיין, במידה שיש לגוש שכולל את המפלגות מקדימה ושמאלה 60 מנדטים ויותר, המשמעות היא שניתן לגבש גוש חוסם – אפשר להיפגש עם מופז, להבטיח לו שלל משמעותי (נניח, תיק הבטחון ותיק החוץ) ולמנוע מביבי את האפשרות להקים ממשלה.

זה לא חייב, אגב, להיות גוש שכולל את קדימה – ההנחה שלי היא שניתן להחליף את קדימה בתרחיש הזה במפלגה של יאיר לפיד, במידה ותקבל מספיק מנדטים.

ונדמה לי שתרחיש שבו קדימה מעדיפה ממשלת שמאל על פני ממשלת ימין הוא תרחיש סביר. במשך כל כהונת הכנסת הנוכחית, קדימה סימנה את עצמה כאנטיתיזה לביבי. הקמפיין המסתמן של מופז – 'זה או אני או ביבי' – ממשיך את הקו הזה. זה לא אומר, כמובן, שקדימה לא תלך לקואליציה עם ביבי בשום מקרה, אבל זה כן אומר שהיא תעדיף קואליציה עם העבודה על פני קואליציה עם הליכוד.

83 Responses to “גברתי ראש הממשלה יחימוביץ'”

  1. אדר הגיב:

    הימור הרפתקני משהו. התפקדתי למפלגת העבודה בשביל יחימוביץ'. אני רוצה ראש ממשלה שהיא אישה וגם עם סדר יום סוציאליסטי, אבל אין לי אשליות שזה באמת יקרה. בשבוע שהתפקדתי הגיע גם הדרכון הזר בדואר רשום.

    • נדב הגיב:

      את לא תומכת יחימוביץ' הראשונה שאני צריך לשכנע שהתרחיש הזה סביר – ואני נלחמתי בכל כוחי כדי שיחימוביץ' לא תעמוד בראש המפלגה 🙂

  2. יחימוביץ' תעדיף להקים ממשלת אחדות עם ביבי מאשר ממשלה צרה ורעועה בלעדיו. ולאישה שתומכת ברון חולדאי ובעופר עיני ושבעל הברית הפוליטי הכי גדול שלה הוא גדעון סער אין סדר יום סוציאליסטי בשיט.

    • נדב הגיב:

      אתה טוען שהיא תעדיף להיות מס' 2 של ביבי על פני מס' 1? זו טענה קיצונית, ולא נראית לי מבוססת.

      ולגבי הבריתות הפוליטיות שלה – כמו שאמרתי, אני לחלוטין שותף בביקורת עליהן. אבל אין לי ספק שהן מעידות על התנהלות טקטית ואסטרטגית בעייתית, ולא על סדר יום לא סוציאל דמוקרטי. עוד לא ראיתי החלטה אחת שיחימוביץ' עשתה (בניגוד להחלטות של אנשים שהיא תמכה בהם), שלא הייתה נאמנה לסדר היום הס"ד.

      • אור ברקת הגיב:

        מעשי הנתמכים לא מעידים על סדר יומה? בשלב מסוים זה כבר לא טקטיקה או אסטרטגיה.

        • נדב הגיב:

          לא תוציא ממני תמיכה בבחירות הפוליטיות של יחימוביץ'.

          אבל אין לי ספק שאם היא בראשות הממשלה, המדיניות של ממשלת ישראל תנטה הרבה יותר שמאלה מאשר מופז או ביבי – בוודאי בסוגיות כלכליות.

  3. דותן הגיב:

    יש פה הרבה קוביות שצריכות להסתדר בשורה מאוד מסויימת כדי שזה יקרה, אבל אני מניח שזה אכן אפשרי.

    יותר משזה אפשרי, זה בערך הסיכוי האחרון (אתה יודע, כמו כל הסיכויים האחרונים שבאו לפניו) להציל את ישראל, כי קשה לי לראות את המדינה שורדת עם עוד ארבע שנים של נתניהו-ברק-ליברמן-ישי.

    • דותן הגיב:

      אה, כן, ובאיזה גוש, אגב, כל המנדטים מפלגת העצמאות? #אל"ב

      • יותם הגיב:

        מפלגת העצמאות לא עוברת את אחוז החסימה (הלוואי וברק ישאר מחוץ לכנסת הבאה בגלל היהירות והחוצפה שלו. חוץ מזה שאני לא אוהב אותו גם ככה). במצב הנוכחי יותר נכון לקרוא להם מפלגת העצמות.

  4. רביב נאוה הגיב:

    הלוואי והייתי אופטימי כמוך. התרחיש הזה נראה לי יותר סביר לקראת בחירות 2016, אבל יש לנו סבלנות.
    בספקולציות לגבי איוש התיקים לדעתי התעלמת מהאילוצים הקואליציוניים שיעמדו בפני יחימוביץ' אם וכאשר.
    לשר הביטחון בממשלה כזאת, למשל, יש סבירות גבוהה שיקראו שאול מופז ויאיר לפיד עוד ממש עלול להיות שר החינוך.

    אני לא בטוח שגוש השמאל יכול לנצח בבחירות האלה, אבל זאת בהחלט יכולה להיות מערכת הבחירות שתסמן את תחילת ההתאוששות שלו ושינוי כיוון במערכת הפוליטית.

    • נדב הגיב:

      לא התייחסתי לשר הבטחון, ובכוונה. נדמה לי שתיק הבטחון והחוץ יכולים להיות מחיר קואליציוני נאה.
      ועם כל הסלידה שלי מיהיר לפיד, תיק החינוך אצלו עם שר אוצר בעל אג'נדה מרחיבה זה תרחיש טוב יותר מאשר סער+שטייניץ, או מחליפיהם בממשלת הליכוד הבאה.

    • אסף הגיב:

      לא יהיו בחירות ב 2016

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        אל תהיה בטוח. העובדה שזה המועד החוקי לא מבטיחה שהבחירות לא יתקיימו באותה שנה. אבל גם 15' או 14' הולך מבחינתי.

  5. שוקי הגיב:

    נדב, אני שותף להערכה שלך. אם מתעמקים בסקרים (יש ריכוז יפה אצל טל שניידר), זה ניכר שיש נדידה שמאלה – מהבית היהודי והאיחוד הלאומי (וכנראה ש"ס) אל ליכוד (מגיע להם, בכל זאת עבדו קשה להפוך לימין קיצוני) ומהליכוד ללפיד, קדימה והעבודה. וגם מרצ מתחזקת קצת.

    רובנו לא רואים בקדימה, יש לפיד ואפילו במפלגת העבודה מפלגות שמאל, אבל שלושתן כנראה יהיו בממשלה הבאה (שתיים מן הסתם, אחרי שלפיד יתחיל לצלול וישאף לאיחוד עם קדימה) וכולנו מעדיפים שזה יהיה בלי הליכוד.

    אני חושב שהרבה דברים יפעלו לטובת יחימוביץ' – היא המועמדת האשה היחידה, היא נתפסת כהרבה יותר חברתית מנתניהו, ועד הבחירות אני מנחש שהיא תקיף את עצמה בקבוצה של כוכבים (כולל אולי מאיר דגן כי היא צריכה בטחוניסט). ביבי פשוט לא יכול לעשות את זה. הליכוד נתפסת כמפלגה שתוותר יותר לחרדים ולא תטפל כראוי ב"הדרת נשים", וזה עניין לא מבוטל.

    ביבי והתנהלותו הבעייתית במגוון תחומים, הולכים לדעתי להיות נושא מאד מרכזי במערכת הבחירות. כולם יעסקו בו ובכשלון מדיניותו, באופי הבעייתי ובחוסר האמינות וחוסר האחריות שלו והבלאגן בסביבתו הקרובה. הוא כבר במגמה של ירידה בפופולריות – לפי סקרי ערוץ 10 איבד כ-10 אחוזי תמיכה מתחילת השנה.

    בקיצור: זה בכלל לא דמיוני שחמשת המנדטים יעברו. רק שבישראל הכל אפשרי – כולל התחזקות של ליברמן על חשבון הליכוד, או קריסה של ישראל ביתנו שתעביר קולות ללפיד ו/או לליכוד. או שביבי בכלל ישבור שמאלה…

    • נדב הגיב:

      אני מסכים, בגדול.
      נזהרתי לא להסתמך על סקרים – סקרים שנעשים עוד לפני בכלל שנקבע תאריך הבחירות הם מאוד בעייתיים. זה לא שאי אפשר ללמוד מהם כלום, אבל צריך לעשות את זה מאוד בזהירות, ובעיקר להיזהר לא להסתמך על מניין המנדטים הסופי אלא על מגמות עדינות יותר. אין לי את הנתונים האלה, ולכן נמנעתי מזה.

      לגבי דגן – הוא בתקופת צינון, ולכן לא יצטרף ליחימוביץ'

      לגבי הפסקה האחרונה – אין ספק שהכל אפשרי, וזו אולי המסקנה הכי חשובה. ספציפית לגבי ישראל ביתנו והליכוד – אין ספק שככל שישראל ביתנו ממצבת את עצמה יותר ויותר כ'לא מפלגת עולים', יש יותר חפיפה בינה לבין הליכוד, ומתישהו אחת תבלע את השנייה.

    • אגב, יש קישור אל הניתוח של הסקרים שאתה מזכיר?

  6. עמנואל הגיב:

    א. למה אתה חושב שיאיר לפיד ושאול מופז יעדיפו את יחימוביץ' על פני נתניהו?
    ב. גם אם הם יעדיפו, האם במצב שזה יהיה 30 לליכוד ו 20 לעבודה, או אפילו 25 לעבודה, תהיה להם לגיטמציה לזה? זה לא מנדט אחד או שניים.

    • נדב הגיב:

      א. הוספתי התייחסות לזה בפוסט. קדימה ממצבת את עצמה כאנטיתיזה לנתניהו, ותתקשה להעדיף אותו אם תהיה לה אופציה.

      ב. 30 מנדטים לליכוד לא יהיו בתרחיש הזה. במצב של עדיפות של עד 4 מנדטים לליכוד, לא נראה לי שתהיה בעיה לממשלת שמאל (במיוחד בהתחשב בתקדים של הכנסת הנוכחית)

  7. דקל-דוד עוזר הגיב:

    הי נדב,
    הנה מה שכתבתי לחוג יסו"ד שהציע שינוי חוקה למפלגת העבודה בפברואר 2011, כשחשבו שמפלגת העבודה הולכת להיעלם מהמפה וקיבלה בסקרים 8 מנדטים במגמת ירידה:

    7. לגבי איוש מקומות 21 והלאה: חייבים לקבוע קריטריונים ברורים לזה מראש, לפחות שנתיים קודם לבחירות ושיהיה קשר בין תוצאות הבחירות לקריטריונים, אחרת זה מתכון לשחיתות ושוב: הלשכה אינו גוף הוגן אלא מוטה לטובת היו"ר מעצם טבעו.
    יצוין כי מי שחושב שמפלגת העבודה תיעצר ב-19 מנדטים לא קורא נכון את המפה בישראל.

    http://www.blacklabor.org/?p=28083

    אני נתתי כמה התרחשויות שכל אחת מהן התרחשה חוץ משתיים (בוא נחכה יש עוד זמן), וההשלכה שלהם היא אפשרות שהעבודה תביא בין 30 ל-40 מנדטים (והמפתח כמו שאתה אומר הוא שיעור ההצבעה)
    1. שלי יחימוביץ תהיה יו"ר העבודה.
    2. מופז יהיה יו"ר קדימה.
    3. בתגובה – לבני תפרוש.
    4. יוגש כתב אישום נגד ליברמן.
    5. הרב עובדיה יפסיק לתפקד.

    ולמפלגת העבודה נתתי ארבע משימות:
    1. לפתור את סוגיית הביטחון; היום לדעתי על ידי הכרזה ששר הביטחון יהיה מקצועי, תוקם מועצה לביטחון לאומי מעליו, תקציב הביטחון יעבור הליך שקיפות מול ועדת הכנסת לביטחון.
    2. 40% נשים.
    3. 50% לפחות מועמדים חדשים.
    4. להציע שינויים דרמאטיים, ברמת בהירת גבוהה ככל שניתן, הכוללים הפסקת מדיניות ההפללה, שינויים נרחבים במערכת החינוך, אינטרנט מהיר לכל, והקמת צע"ס, צבא העובדים הסוציאליים – 10,000 עובדים סוציאליים, 10,000 שקל בחודש, 1,000,000,000 שקל בשנה שיביא לחיסכון של 10,000,000,000 שקל.

    אני שמח שעכשיו מה שאמרתי הופך להיות כבר הנחות סבירות

    • גיל הגיב:

      יש לך טעות חישוב בסעיף הרביעי. חלק את ההוצעות ב10.
      חוץ מזה, להתבסס על ריאקציה לדבר שעוד לא קרה זה בעייתי.
      בנוסף, הסבירות שיוגש כתב אישום נגד ליברמן בתקופת בחירות לא נראית לי סבירה.

  8. אבו אלמוג הגיב:

    לא נרחיב על כישוריה של הגב' לשמש בתפקיד, ועל המופרכות שבכך שגם בתפקיד יו"ר מפלגת העבודה היא ממלאת את נעליהם של ענקים כבן גוריון, ועד כמה תפרח מדינתנו ותשגשג תחת שלטונה חו"ח. הטענה שלי היא שמזה חודשים רבים היא בונה את עצמה לתפקיד שר העבודה והרווחה בממשלת נתניהו, והיא לא תיתן לשום דבר לעצור אותה בדרכה לשם. מי שרוצה להצביע לה לשם כך, מוזמן.

    • נדב הגיב:

      א. לגבי הכישורים – אם הייתי מתלבט בין גלאון, ברכה ויחימוביץ' לראשות ממשלה – היה מקום לקיים את הדיון. האם אתה חולק על ההנחה שהיא עדיפה על מופז ועל ביבי?

      ב. לגבי התפקיד המיועד – גם אם נניח שאתה צודק לגבי השאיפה שלה עד היום לכהן כשרה בממשלת נתניהו (אני לא השתכנעתי), מרגע שהמפה הפוליטית משתנות, גם השאיפות משתנות. אתה טוען שהיא תעדיף את התמ"ת תחת ביבי על פני ראשות הממשלה?

      ג. אני לא מבקש שתצביע לה. אני מבקש שתגייס מצביעים למרצ או לחד"ש (לפי העדפתך) כמו משוגע. למעשה, מצביע לאחת משתיהן משרת את התרחיש הזה באותה מידה כמו מצביע לעבודה, ומונע בנוסף את סעיף ב'.

      • אבו אלמוג הגיב:

        א. עדיפה על מופז וביבי מבחינת כישורים? בוא ונראה – לא ניהלה דבר מימיה, לא שימשה בתפקיד ביצועי, השכלה – תואר ראשון בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ישיבת הממשלה הראשונה שתעמוד בראשה תהיה גם ישיבת הממשלה הראשונה שלה. אידיאולוגיה בצד – בכל פרמטר רציונלי של העסקה האדונים ביבי ומופז עדיפים.

        ב. לגבי 'המפה הפוליטית השתנתה' – מה השתנה בדיוק? ומה אתה יודע שהספינולוגים של ביבי שיזמו את הקדמת הבחירות לא יודעים?

        ג. אכן לא אצביע לה, אלא למרצ / חד"ש (כנראה חד"ש, לקחתי דוגמה משלי במערכת הבחירות של 96). היתרון על פני שלי הוא שבתרחיש הריאלי הם לא ישתמשו בקולי לתמוך בממשלת נתניהו. זה כרגע פחות או יותר השיקול הרציונלי היחיד שניתן לשקול. מהבחינה הזו שלי שקולה למופז שקולה ללפיד.

        • נדב הגיב:

          א. אין ספק שביבי הוא ראש ממשלה מיומן בהרבה משלי. למעשה, הוא ראש ממשלה שמעולה ביישום האידיאולוגיה שלו, של ניאוליברליזם וקיפאון מדיני.
          השאלה היא פשוטה: האם, בשקלול של היכולות הניהוליות, המיניסטריאליות והפוליטיות עם התפיסה הערכית – האם אתה חושב שממשלה בראשות ביבי עדיפה על ממשלה בראשות שלי? (להזכירך, ממשלה בראשות ביבי מתבססת על גוש ימין, בראשות שלי על גוש שמאל).
          אם אתה חושב שהתשובה חיובית, אני לא ממליץ לך להצביע לחד"ש או למרצ. אלה שני הצעדים שיקדמו את ממשלת יחימוביץ' בצורה האפקטיבית ביותר.

          ב. מה שהשתנה זה העמדה של הציבור הישראלי לשאלות של חברה וכלכלה, כמו שפירטתי בפוסט.

          ג. כמו שאמרתי, מצויין. רק תדאג לגייס כמה שיותר מצביעים לאחת משתי המפלגות האלה.

          • אבו אלמוג הגיב:

            ממשלה בראשות ביבי לא עדיפה על כלום, אבל ראש ממשלה מיומן ביישום מדיניות של הקפאה מדינית וכלכלה הרסנית שקול כנגד ראש ממשלה סוציאל דמוקרט איש שלום הכושל במדיניותו בשל חוסר כישורים.

            ממשלת שמאל בראשות שלי היא ממשלה שייתכן אף שאוכל לתמוך בה. העניין הוא שזה חזיון תעתועים, שהבסיס שלו הוא אשלייה הרואה בגורמים כ'קדימה', 'עתיד' ודרעי איזו צורה של 'שמאל'. זה הכשל הלוגי בבסיס הפוסט שלך. גם שלי לא שמאל לדעתי. שמאל היה רואה את הקשר שהיא שוללת בין בעיות הרווחה במדינת ישראל לבין ההתנחלויות והדברים ידועים.

            לי אני לא דואג. אני רגיל להתאכזב מהפתק ששילשלתי שנייה לאחר שאני יוצא מהמועדון באשחר המשמש כקלפי, ולאחר נפילות כמו ברק ב-1999 ופרץ (מצטער) ב-2006 אני מחשיב עצמי כמי שמחוסן מפני הצביטה הזו בלב. לך אני דואג, שבמשך ארבע שנים תראה את היד של יחימוביץ' שהיא השלוחה הארוכה של היד שלך, מצביעה בעד כל העוולות הכלכליות והאחרות שייזום נתניהו. לא חראם?

          • נדב הגיב:

            אני לא חושב שקדימה ויאיר לפיד הם שמאל באיזשהו מובן ערכי של המונח (לגבי יחימוביץ' אנחנו חלוקים). אני כן חושב שהם שייכים לגוש השמאל הישראלי, מבחינת חלוקת המנדטים והגושים החוסמים בכנסת.

            המשמעות היא שלמרות שאין הבדל מהותי בין רוני בראון ליובל שטייניץ מבחינת מדיניות כלכלית, קול שעובר מהליכוד לקדימה הוא קול שמגדיל את הסיכוי למדיניות כלכלית שמאלית.

  9. אמיר פז-פוקס הגיב:

    מצטער, נדב, גם אני במחנה שעדיין חייב להשתכנע. ואוסיף נקודה מספרית קטנה: ההעמדה של 284000 מול מספר האנשים שהפגינו אינה נכונה משתי סיבות. ראשית, אם מספר המצביעים יעלה משמעותית, גם מספר הקולות הנדרש לכל מנדט יעלה. שנית, וחשוב יותר, די ברור שחלק גדול מאלו שהיו ברחובות בקיץ משתייכים ואף הצביעו כבר למחנה השמאל (ונניח שאני כולל בתוכו את קדימה). כך שלא מדובר ב-400000 מצביעים שלא הצביעו ועכשיו רק צריך לשכנע את חלקם להצביע לשמאל.
    השורה התחתונה היא שכפי שאנחנו רואים בכל מקום – מהטוקבקים דרך איצטדיון מלחה, כותרות העיתונים ומדורי הדעות ועד אולמות ההרצאות – הציבור הישראלי נע ימינה, ובאופן דרסטי. מדובר בשינוי (לא) איכותי, ולא בשאלה טכנית או טקטית. אבל כמובן – אשמח מאד להתבדות.

    • נדב הגיב:

      לנקודה המספרית: ראשית, המספר 284,000 כולל בתוכו את העלייה במודד המנדט. החישוב שעשיתי הוא כמה קולות נוספים צריך, כדי ש-65 המנדטים של הימין בכנסת הנוכחית יהפכו להיות 60 בכנסת הבאה.
      שנית, אני מסכים שלא מספיק שכל מי שהיה בהפגנה יצביע לשמאל (אם זו הייתה הדרישה, היינו יכולים ללכת הביתה לנוח. הייתה כאן ממשלת שמאל בלי ספק). צריך אנשים שלא הצביעו בבחירות הקודמות, ואתה צודק שזה לא חופף למפגינים. אבל הצבעה היא פעולה פשוטה בהרבה, ומה שאנחנו צריכים זה שמתוך מי שהפגין, בערך 70% יצליחו לשכנע חבר אחד, שלא הצביע בבחירות הקודמות, ללכת להצביע. לא משימה בלתי אפשרית.

      לגבי השינוי בתודעת הציבור – אני מסכים, אם כי חלוק עליך על היקף התנועה. הציבור הישראלי זז ימינה, בעמדותיו כלפי הסכסוך וכלפי זכויות אדם. אבל יש תנועה מקבילה – לדעתי, משמעותית הרבה יותר – של תנועה שמאלה בשאלות חברתיות-כלכליות, וזו במידה רבה שאלה של על מה יסובו הבחירות – על שאלות של בטחון או של כלכלה. מהבחינה הזו, יחימוביץ' היא נכס אלקטורלי – כי היא נתפסת כ'מדברת רק על כלכלה'.
      כמי שעשה כבר כמה פעמים את עבודת השכנוע של 'עזוב אותך מהיחס לערבים, תחשוב איזה מועמד הכי טוב למשכנתא שלך' – אני חושב שזה בהחלט אפשרי.

  10. דודו פלמה הגיב:

    איזה ערימה של תחזיות מרטטת. קדימה בהרכבה הנוכחי הרבה יותר קרובה לליכוד מאשר לעבודה. לאחר הבחירות תתפתח תחרות לא בריאה מי משתיהן תגיע ראשונה לממשלתו של ביבי. ולא אני לא בעד יחימוביץ' מאותן הסיבות שמנה "אז ברמן למנהל בקול חנוק אמר"…

  11. Uri הגיב:

    Indeed a worthy tradition.
    I think the main question will be kadima. As a lot of them are ex- likud , I think it is very likely they will go with bibi.
    Regarding the viable canidates out there today- I think that in the next election I'm gone vote for שס
    , because with these people we are gone need god's help more then ever

  12. נדב הגיב:

    בעקבות ההערות כאן, עדכנתי את הפוסט ביחס לסבירות של הכללת קדימה בגוש החוסם.

  13. הבלוגר הרוסי המפורסם ארטמי לבדב, שמקבל מאות תגובות לכל רשומה שלו, מפרסם מדי כמה חודשים רשומה שבה הוא אומר: "תשאלו אותי בתגובות כל שאלה ואני אענה בשלוש מילים, לא יותר ולא פחות."

    מתישהו ב-2011 שאלו אותו – "מי ייבחר לתפקיד נשיא רוסיה בשנת 2012?"

    הוא ענה: "ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין".

  14. קודם כל, אני מאוד שמח לראות את החישוב שחמישה מנדטים שווים ל-284,000 מצביעים חדשים. זה כבר מעודד.

    אבל – וזה אבל גדול, גם אם נקבל את הפרשנות לגבי חלוקת הגושים, אני לא בטוח שאתה צודק בפרשנות שלך לגבי מה שיקרה למחרת הבחירות.

    אם גוש המרכז-שמאל והערבים יקבלו יחד שישים וקצת מנדטים וגוש הימין והחרדים קצת פחות משישים, לכאורה, יש כאן משחק עם יתרון לשמאל. אבל זה בהנחה שתוצאות הבחירות מאפשרות לשני הצדדים להקים ממשלה. במצב בו ברור איזו מפלגה ניצחה, יש מומנטום מאוד חזק להצטרף אליה, וצריך גוש חוסם אמיתי, הומוגני, ולא רק קואליציה חוסמת.

    אם הליכוד והעבודה היו מקבלים מספר דומה של מנדטים, והשותפות הטבעיות של העבודה היו מרכיבות גוש רחב יותר, היית צודק.

    אם הליכוד היה מקבל הרבה יותר מנדטים מהעבודה, אבל לגוש השמאל היה גוש חוסם של 61 מנדטים, היית צודק.

    אבל אם הליכוד זוכה לקרוב לשלושים מנדטים והעבודה זוכה בפחות מעשרים, הפער מספיק משמעותי, מספיק מכריע, כדי שהלגיטימיות להרכבת ממשלה תהייה אצל נתניהו. במקרה כזה, העבודה תצטרך גוש חוסם מוצק, שאי אפשר לכרסם בו.
    ו"גוש" שמתבסס על קדימה ועל לפיד – שכבר הודיע שייכהן גם בממשלת ליכוד – ואפילו על דרעי, זה לא גוש מוצק מספיק. יש שם מפלגות שמעדיפות לשבת עם העבודה, אבל כשמובן לכולם שנתניהו ניצח אין להם לגיטימציה להקים איתה ממשלה.

    ב-2009 קדימה קיבלה מנדט אחד יותר מהליכוד, וגוש הימין ניצל בבחירות. כשהסיעות המליצו לנשיא במי לבחור, אף חבר כנסת מחוץ לקדימה לא המליץ על לבני. לא היו לה תומכים. היא ייללה שהיא ניצחה בבחירות, אבל כל מי שידע חשבון יכול היה להגיד ש-59 או 64 הם יותר מ-28. במקרה הזה, של פער של מנדט אחד, לא היה ספק מי ניצח בבחירות.
    אם – אגב – במקום להגיד שהיא קיבלה מנדט יותר, היא הייתה מזכירה שהקואליציה של אולמרט, שעדיין ישבה איתה סביב שולחן הממשלה, קיבלה 72 מנדטים בכנסת החדשה, היא הייתה יכולה לטעון שהגוש של קדימה ניצח בבחירות ולנסות להקים קואליציה לפני ההליכה לנשיא.

    אבל, ב-2006 קרה משהו אחר. קדימה זכתה ב-29 מנדטים (28 בליל הבחירות) והעבודה קיבלה 19 (20 בליל הבחירות). כשהתפרסמו התוצאות הראשונות, היה ברור לכולם שמפלגת העבודה הפסידה, פרץ לא קיבל את אמון המצביעים, ולאולמרט יש מנדט להקים ממשלה.
    כשבימים הבאים פרץ פתח במגעים להקים קואליציה אלטרנטיבית, הזעם הציבורי היה כזה, גם מתוך המחנה שלו, שהוא נאלץ להבטיח במהירות שהמהלך לא רציני והוא נכנס לממשלת אולמרט.
    עם פער של 8-10 מנדטים, פער של 50% בגדלי הסיעות, לא הייתה לו לגיטימציה להגיד שהוא ניצח.

    הפיצול בין העבודה לקדימה, לדעתי, שנותן 18 מנדטים לאחת ו-13 לאחרת, שם אותנו בעמדה חלשה הרבה יותר ממצב בו 31 המנדטים האלה היו מגיעים למפלגת העבודה מלכתחילה.
    תדמיינו מצב כזה, עם אותה כנסת שאנחנו רואים בסקרים היום, ותראו שמפלגות 'פריפריה' של שני הגושים – כמו לפיד, דרעי, אגודה, אפילו ש"ס – פתאום נראות הרבה פחות כאילו מקומן בקואליציה עם הליכוד.

    אגב, המצב הזה לא בלתי אפשרי. אם יחימוביץ' תצליח לגייס מצביעים חדשים, תעבור את קו העשרים מנדטים, היא תהפוך אטרקטיבית יותר. אם מצביעי קדימה יתחילו לחזור לעבודה כדי להביא ניצחון – ובמיוחד אם מופז יצליח לשדר למצביעי ליכוד מאוכזבים שהוא בשר מבשרם אבל חף מכל החסרונות של נתניהו והליכוד של היום ולהביא כמה מצביעים מהליכוד – עדיין יכול להיווצר מצב בו יש דינמיקה לניצחון.

    להזכיר לכולכם, הבחירות ב-2003 הסתיימו בתוצאה של 38:19 לטובת הליכוד.
    אבל רק חודש לפני הבחירות התמונה בסקרים עוד עמדה על 27:24. ככל שהתברר שמצנע לא הולך לנצח, הוא הפך למועמד לא מוצלח. התפיסה הייתה שהשמאל בכל מקרה מפסיד, ואין טעם להצביע למצנע, ו-15 מנדטים הגיעו לשינוי של טומי לפיד.

    • נדב הגיב:

      אני מסכים, בגדול, עם הניתוח. אם אכן יהיה פער משמעותי במספר המנדטים בין הליכוד לעבודה, יהיה קשה הרבה יותר להרכיב ממשלת שמאל.
      אבל צריך להדגיש שהתרחיש שבפוסט לחלוטין לא מסתדר עם 30 מנדטים לליכוד. מספיק שתוסיף 10 לישראל ביתנו, 10 לש"ס, ועוד 10 שמפוזרים בין יהדות התורה, הבית היהודי והאיחוד הלאומי (מספרים מאוד נמוכים), כדי שלא יהיה גוש חוסם.
      המשמעות של הצטרפות או מעבר המצביעים היא ירידה דרסטית בכוחו של הליכוד. על זה מבוסס התרחיש.

      ובנוסף – חשוב להדגיש את ההערה האחרונה שלך. תוצאות סקרים של חודשים לפני הבחירות הן חשובות, אולי, כבסיס לניתוח ולהערכת מגמות, אבל בטח לא כעובדות מוצקות. זה שלשלי יש עכשיו 18 מנדטים ולביבי 30, זה נתון פשוט חסר משמעות.

      • תוצאות הסקרים של חודשיים לפני בחירות חשובות אולי כבסיס לניתוח ולהערכת מגמות, אבל לא כעובדות מוצקות. ועל אחת כמה וכמה תוצאות סקרים חצי שנה לפני הבחירות. זה בדיוק מה שניסיתי להגיד.

        אני התייחסתי, אגב, למצב בו חמשת המנדטים החסרים הם אלה שעוברים שמאלה, מ ו-אל מפלגות לפי גודלן היחסי. כלומר, לדוגמא, שהליכוד יורד מה-30-31 שהוא מתבשם בהם היום לאזור ה-27, ושהמנדטים האלה מתחלקים בין העבודה, קדימה ולפיד.

        אתה צודק כשאתה אומר שסביר להניח שאם העבודה והשמאל יתחזקו מספיק כדי להיות מסוגלים להקים קואליציה בת 61 חברי כנסת, גם המומנטום שלהם יהיה כבר אחר, וכל מה שכתבתי על הנראות של התוצאה כבר לא יהיה רלוונטי.

        חבל, דווקא. עד שהשקעתי בתגובה כזו ארוכה.

  15. עדן הגיב:

    ההנחה שלך הגיונית לחלוטין. במקביל לתזוזה ימינה בנושאים מדיניים התרחשה תנועה שמאלה בנושאים חברתיים ולמעשה אילו הבחירות היו רק על הנושאים הללו גוש המרכז-שמאל היה זוכה לניצחון מכריע ומרשים. הבחירות כמובן לא ייערכו רק על נושאים חברתיים אלא גם על מדיניים ולכן המאבק יהיה קשה וצמוד, אך תזוזת מנדטים קטנה + אחוזי הצבעה גבוהים יותר יספיקו כדי לתת לגוש המרכז-שמאל את הניצחון. במקרה כזה יחימוביץ', בתור ראש המפלגה הגדולה ביות בגוש תהייה ראש הממשלה. מתמיה אותי במיוחד לקרוא כאן כמה תגובות של מתעבי יחימוביץ' המוכנים למען תיעובם לוותר על כל הגיון ולסבור שהיא תעדיך להיות מספר 2 או אפילו "שרת העבודה" של ביבי על פני ראשות הממשלה.

  16. דובי הגיב:

    השערה: מופז לא ימליץ על יחימוביץ בפני הנשיא. הוא ימליץ על עצמו. המשמעות היא שבכל קונסטלציה סבירה, לנתניהו יהיו יותר קולות בפני הנשיא. כשמוסיפים לזה את הפער הכנראה משמעותי בין העבודה לליכוד, גם אם אנחנו אופטימיים, אני פשוט לא רואה את זה קורה. הנשיא יטיל על נתניהו להרכיב ממשלה, קדימה (או, חלילה, העבודה) יכנסו פנימה, ולנתניהו יש ממשלה לעוד שלוש שנים. זאת בהנחה ששאול "בית לא עוזבים" מופז לא יתאחד חזרה לתוך הליכוד במהלך הקדנציה, ואז אולי הממשלה הבאה תשרוד אפילו ארבע שנים.

    • נדב הגיב:

      אם הוא יגיע לבית הנשיא עם הבטחה לתיק חוץ ותיק בטחון, אין סיבה שימליץ על נתניהו. ההמלצה אצל הנשיא היא חלק מהמו"מ הקואליציוני.

      • דובי הגיב:

        ובכל זאת עמיר פרץ לא נתן את קולו ללבני לפני שלוש שנים מול הנשיא.

        • נכון.
          בעיקר בגלל שהוא לא היה ראש המפלגה.

          אבל אף מפלגה לא המליצה על לבני לפני שלוש שנים אצל הנשיא, להוציא את קדימה בעצמה (וגם זה, כנראה, באף סתום).

          • דובי הגיב:

            סליחה, אהוד ברק. (נו, אני מדחיק).

          • נדב הגיב:

            התרחיש של לפני שלוש שנים רק מחזק את הטענה שלי. מה שקרה אז הוא שלבני קיימה מו"מ עם ש"ס וליברמן לפני הפגישה עם הנשיא, ונכשלה טוטאלית. המפלגות הגיעו לפרס כשהן יודעות שליברמן וישי תומכים בביבי, ולכן תמיכה בלבני הייתה חסרת משמעות.

          • כן, לפני שלוש שנים מחזק את הטענה שלך, אבל בגלל שהפער בין קדימה לליכוד עמד על מנדט אחד.
            לפני שש שנים, כשהפער עמד על 8-10 מנדטים, רק לאולמרט הייתה לגיטימיות ציבורית להקים ממשלה.

            ואם זה יהיה המצב מחר, לפיד לא יראה את עצמו מחוייב לגוש חוסם עם השמאל. דרעי – שסופרים אותו בשמאל מרכז – בטוח לא.
            מופז – מי יודע.

            אבל אם אנחנו כבר מפנטזים, למה שלא נזכה גם בפער גדול מעל הליכוד וגם בגוש חוסם? [ http://www.knesset.gov.il/description/heb/heb_mimshal_res13.htm ]

    • זו לא הצבעה, אצל הנשיא.
      הנשיא צריך להטיל את הקמת הממשלה על ראש המפלגה שיש לו את הסיכויים הגבוהים ביותר להקים אותה.

      • דובי הגיב:

        ברור. והאינדיקציה של הנשיא היא לפי המלצות המפלגות. ולנתניהו יהיה הכי הרבה סיכוי אם הגוש החוסם של השמאל יסתמך על קדימה.

        • אה, כן. אנחנו חוזרים למה שכתבתי למעלה – התוצאות של ההשוואת ראש בראש בין שתי המפלגות הגדולות קובעת כמה לגיטימציה יש למפלגות ב'פריפריה' של הגושל שלהן להפעיל שיקול דעת.

          אם הליכוד מסיים בפער גדול על העבודה, יש לקדימה ולפיד לגיטימציה לא לקחת חלק בגוש חוסם.
          אם שתי המפלגות מסיימות בתוצאה דומה, המאבק על הגושים נעשה יותר מעניין.

          זה בעיקר נכון בגלל שכמו שאתה אומר, אין הום גושים הומוגניים.
          הימין מתבסס על הרבה מפלגות שישבו כבר בממשלות שמאל מרכז, והשמאל מתבסס על מפלגות שבהחלט יכולות להגיע לקואליציה של נתניהו.
          כשלעבודה ומרץ היו בשנות התשעים ארבעים וחמש או חמישים וחמש מנדטים בעצמן, ועוד העשר של המפלגות הערביות, היה אפשר לדבר על גוש חוסם.
          אבל כשקדימה ולפיד הן חלק מה'גוש', אז הוא לא ממש גוש.

          ואותו הדבר נכון כשגוש הימין סופר בתוכו גם את אגודה שמעולם* לא החמיצה הזדמנות לשבת בממשלה, את ש"ס, שישבה לדעתי בכלל ממשלה* מאז שהיא קמה, את ליברמן, שישב כבר בממשלת אולמרט-פרץ, וזה בלי לספור את המפדל שישבה אצל ברק אבל כנראה לא תעשה את זה שוב.

          בין לפיד, קדימה, דרעי, ואגודה, וקצת פחות ש"ס וליברמן – יש לנו לפחות 30 ואולי 50 מנדטים של מפלגות שיכולות ברמות שונות של אי נוחות לשבת בממשלות של שני הצדדים.

          ביבי ניצח בבחירות ב-2009 ובכל זאת המפלגות בקואליציה היוצאת של קדימה קיבלו ביחד יותר משבעים מנדטים**. הכל שאלה, בסוף יום הבחירות, מי קיבל את המנדט הציבורי להקים ממשלה. בגלל שסביר להניח שכל אחד יוכל להקים איזושהיא קואליציה ברגע שהוא יקבל את המשימה להקים ממשלה.

          * אני לא זוכר, אולי הכנסת השש עשרה, ספציפית, הייתה הפעם היחידה.

          ** לא באמת ספרתי. אולי שבעים וחמש, אולי שישים וחמש.

  17. בת-עמי הגיב:

    אתה טוען שאם כל מי שהצביע ב-2009 יצביע בדיוק אותו הדבר בבחירות הבאות אבל 284 איש שלא הצביעו בבחירות הקודמות יצביעו לאחת ממפלגות השמאל זה מספיק בשביל ליצור גוש חוסם?

    • דובי הגיב:

      אלף. 284 אלף.

      • זה אפילו יותר קטנוני מהפרץ-ברק שעשיתי לך. 🙂

        גם עם 284,000, זה עדיין חדשות מרשימות. כמה ישראלים ליברלים לא הגיעו להצביע בפעם שעברה (לצורך העניין, מצביעי לפיד ושמאלה)? בטוח שהרבה יותר מהמספר הזה. סביר להניח שיותר מכפליים המספר הזה.

        ברק אמר ב-2001 שהכשלון הגדול שלו לא היה שאריק שרון זכה לרוב בציבור, אלא שהוא לא הצליח לגייס את המצביעים שלו לבוא ולהצביע בעדו. המחנה שלו לא בא להצביע. זו עדיין הבעיה שלנו, אני חושב.

        אם הפעם יהיה דיון אמיתי, שימריץ גם את סותמי האפים להתייצב בקלפיות, הכל יכול להשתנות.

        • נדב הגיב:

          ברק זה יותר קיצוני. עשיתי בזמנו את החשבון, ופחות ישראלים הצביעו לשרון – שניצח בבחירות – מאלו שהצביעו שנתיים קודם לכן לביבי, כשהוא הפסיד.

          כלומר, ההפסד של ברק זה נטו אנשים שלא באו להצביע לו. אני גאה להיות אחד מהם.

          • נדב הגיב:

            ועכשיו בדקתי שוב בויקיפדיה – טעיתי. שרון קיבל פחות קולות משברק קיבל ב-99, אבל לא הרבה פחות.

          • כן, אין ספק שמצבנו היום עדיף לאין שיעור בזכות הניצחון של שרון ב-2001. אתה אכן יכול להיות גאה.

            וכן, אני מסכים לגמרי עם הקביעה הזאת – שרון קיבל, אם אני לא טועה, בערך 60% מתוך המצביעים, שהיו בעצמם 60% מתוך בעלי זכות ההצבעה.
            ז"א, 36% מהציבור הצביע לשרון. ברק היה צריך להביא רק 37%. הוא לא הצליח לעשות את זה. במפה פוליטית שהייתה מחולקת לשני חצאים הומוגניים, הוא לא הצליח להביא 37% מהמצביעים שיגיעו עד לקלפי ויצביעו בשבילו.

            וכולנו זכינו באחת עשרה שנים נהדרות עם שרון, ואחר כך עם שני הסגנים שלו, אחד אחרי השני.

          • נדב הגיב:

            אתה יודע מה – באמת אין לי ספק שמצבנו עדיף בזכות הניצחון של שרון ב-2001. למרות שקשה לדמיין שמצבנו עדיף על משהו.
            אבל אם ברק היה זוכה, ההידרדרות המטורפת של 99-01 הייתה נמשכת. היינו מגיעים ל-2003 מפורקים לגמרי, ולא היה נשאר בכלל שריד לשמאל הישראלי.

            ואגב, אני לא חושב שאולמרט היה ראש ממשלה גרוע מברק.

        • בת-עמי הגיב:

          חוץ מהפרעת קשב וקצת דיסלקציה יש לי עוד כמה מגרעות, אז תקנו אותי אם אני טועה. גוש חוסם או לא גוש חוסם, שלי יחימוביץ חייבת לפחות להכפיל את מספר המנדטים של מפלגת העבודה כדי להיות ראש הממשלה הבאה.

  18. אגב, אתה אומר שזה הניחוש הפוליטי השני שלך.
    איך הלך הראשון?

  19. אלי הגיב:

    אתה שואל האם אפשר להכליל את קדימה בגוש המרכז שמאל אבל שוכח להתייחס למפלגתו של לפיד. לפיד לוקח את הקולות שלו ממצביעי הגוש, אך האם ביום פקודה עת יתייצב אצל הנשיא יהיה אפשר לסמוך עליו? לדעתי הרבה פחות מעל קדימה.

  20. יאיר poes הגיב:

    נדב, יש גם אפשרות לפסילת בל"ד בבית המשפט העליון, וכתוצאה מכך חרם (אפילו חלקי) של הפלסטינים בישראל של הבחירות. כתב על זה נועם ב-972 ורבים אחרים מדברים על כך. זה תסריט אפשרי מאד – אני עצמי מאמין שזה לא יקרה, אבל עדיין הייתי נותן לזה 40 אחוז סבירות. תסריט כזה משנה באופן מהותי את התוצאות, ומעביר שלושה עד תשעה מנדטים לימין.

    • נדב הגיב:

      מכיר את התחזית של נועם, ולחלוטין לא מקבל אותה.
      הפסילה של בל"ד על ידי ועדת הבחירות ואז פסילת הפסילה על ידי בג"צ הפכה להיות ריטואל קבוע. ב-2009, בג"צ פסל את הפסילה ברוב של שמונה מול אחד, כשהנשיא גרוניס אחד מהרוב. לא ברור לי למה שהתמונה תשתנה בצורה כל כך דרסטית. יודע מה, אני בכלל לא בטוח שאפשר לעבור על רשימת השופטים בעליון ולמצוא חמישה שיתמכו בפסילת בל"ד, ובטח שלא יהיה מצב שחמישתם ישבו בהרכב הרלוונטי.

      מעבר לזה, גם ההחלטה הזו לא תספוג יותר מדי ביקורת פוליטית. הדנונים והאלקינים יצעקו, אבל נתניהו וליברמן יודעים שהם צריכים את עצמאות בית המשפט, ואת בל"ד, כדי לשמור על הפסאדה הדמוקרטית.

      • יאיר poes הגיב:

        אני נוטה להסכים אם כי לא באופן כל כך חד משמעי. הפסילה תתמקד בחנין זועבי, ולדעתי כן קרו דברים בשנים האחרונות. אין מה לעשות: הגינות אינטלקטואלית בסיסית מאשרת שיש סתירה בין מצע בלד להגדרת ישראל כמדינה יהודית, והסתירה הזו התחדדה ובוטאה בצורה יותר חותכת בשנים האחרונות. כל מה שבית המשפט צריך לעשות הוא להכיר בכך, עד היום העדיף לא להכיר לצורך הפסאדה הדמוקרטית. האווירה הציבורית סביב הפסילה תשפיע הרבה.
        לדעתי התוצאה תהיה פסילה אישית של חנין זועבי , שתאושר בבג"ץ – זה ההימור שלי (נדמה לי שזה אפשרי חוקית) – מה בל"ד יעשו, מה רעם-תעל יעשו עם זה, זו כבר שאלה אחרת.

  21. עדי סתיו הגיב:

    פוסט נאה בהחלט, ומייצג גם הרבה מהמחשבות שלי.

    יש לי שתי הערות, אחת לגבי הסיכוי להגיע לחלוקת מנדטים והשניה על ההשלכות האפשריות שלה.

    ניהול קמפיין מוצלח של העבודה, בנסיבות שלנו, תלוי ביכולת לתמרן את התקשורת כדי לדבר על נושאים חברתיים במקום מדיניים, וביכולת של העבודה ליצור בריתות לא-סטדנרטיות עם כוחות אחרים בחברה. לשמחתנו, יחימוביץ' הראתה שהיא מודעת ואפקטיבית בשני הנושאים האלה גם מול ביקורת פנימית ניכרת.

    כמו כן, הבחירות יהיו תוך כדי או מיד אחרי הקיץ. זה אומר שלמחאה חברתית מתעוררת יכולה להיות השפעה ניכרת. זו לא נקודה אופטימית: נתניהו לא טירון פוליטי, אז כנראה שהוא מבין או יודע משהו שאני לא.

    אבל אם באמת תוצאות הבחירות יהיו כפי שאתה מתאר, עדיין זה לא אומר שיחימוביץ' תהיה ר"מ. ההסתכלות על גושים מרגישה לי קצת כמו אנכרוניזם של שנות התשעים. בין השאר, מאז קואליצית אוסלו, מרצ היא כמעט חירות-ומק"י; גם קדימה וגם עתיד, ואולי גם העבודה (בהנחה שהיא תסתמך לא רק על קהל המצביעים המסורתי שלה) יעדיפו להשאיר את מרצ מחוץ לכל קואליציה שהן חברות בה. קדימה, ספציפית, תעדיף לשבת בקואליציה שבה היא מרכז ולא סמן ימני (או שמאלי). אנחנו נראה מצב כאוטי של שלוש או (ארבע מפלגות) שאף אחת מהן לא יכולה לבנות ממשלה רק עם מפלגות זוטרות יותר. קשה לדעת מה יקרה במצב כזה, כמעט הכול אפשרי, החל מדרישה של מופז להקים את הממשלה בעצמו ועד לאיומים בבחירות חוזרות מצד המפלגות שצפויות להרוויח מהמהלך.

    אבל, מה שנראה לי הכי סביר, היא ממשלת אחדות משולשת, אולי בצירוף עתיד או ש"ס. אני חושב שלמופז יהיה נוח יותר בממשלה כזו מאשר להיות לבד עם הליכוד או עם יחמוביץ', והוא יוכל בקלות לאלץ את יחימוביץ' לכפות את זה על נתניהו. מהעמדה המרכזית של קדימה בתוך ממשלה אחדות למופז תהיה השפעה לא פרופורציונלית; למעשה המדיניות תוכל להיות מוכתבת על ידי הסכמה בין העבודה וקדימה. זו יכולה להיות ממשלה לא רעה, מנקודת מבט של שמאל-מתון: מתונה מבחינה חברתית ומדינית, אבל עדיין כזו שזוכה לתמיכה פרלמנטרית וציבורית ניכרת.

  22. הפרולטר הגיב:

    נדב,

    ראשית, חיבור מרשים שהעלה על הכתב מה שרבים חשו ואתה הצלחת לבטא היטב – כה כחי!

    עם זאת, לפי התגובות – נדמה לי שרבים מהקוראים כשלו בהטמעת המסר המרכזי והחשוב מהניתוח שלך: תודעה יוצרת מציאות.

    בפרט, כי זיהת את הכשל המרכזי ואת הפתרון לו: העדר רבים ממצביעי גוש שמאל-מרכז מהקלפי בבחירות 2009 … והעובדה הברורה – אם יגיעו, גוש זה יבטיח לפחות גוש חוסם!

    זו בעייה תודעתית ובפרט תוצר של השיח התקשורתי במציג את נתניהו כבחירה ודאית … ופה, תודעה שזה לא נכון, יכולה בהחלט לייצר מציאות אשר בה זה אמנם לא יקרה.

    ומה בסה״כ נדרש?

    כאן, הכותרת המכתירה את יחימוביץ׳ (שאני תומך בה, גילוי נאות) מסיטה את הדיון … כי כל פרט, נדרש לגיייס מצביעים לטובת המועמד הפרטי שלו: מופז, לפיד, יחימוביץ׳, גלאון, חנין, טיבי … ולא מתוך חשיבה שאחד מהם אינו ראוי אלא מתוך תמיכה במי שהוא רואה מתאים (בבחינת, ישחקו הנערים לפני). ואם כל אחד ייצר בעצמו תודעה, היא תייצר עבורו מציאות אשר שיקלולה יממש את החזון שלך – ובעברית פשוטה: אם כל מי שהצביע לגוש בבחירות 2009, יצליח לשכנע נמנע אחד להצביע למועמד העדיף עליו … ניצחנו!

    נדמה לי (וכולי תקווה) שהחיבור הזה שלך, הנו הסנונית הראשונה ביצירת תודעה זו!

  23. איתי הגיב:

    פוסט מעולה, וגם השיח בתגובות (כרגיל)

    אני חושב שהכשל העיקרי בתחזית קשור לנקודה שהסכמת לגביה – התחזקות עמדות ימין מדיני-בטחוני.

    מצד אחד, יש עלייה במודעות לנושאים כלכליים ואיתה תזוזה בציבור שמאלה בציר הזה (יותר הכרה בנזקי הפרטה והורדת אחריות ממשלה, תמיכה בשינוי 180 מעלות במדיניות הורדת המיסים הפרוגרסיביים וכו'). מצד שני יש תזוזה ברורה ימינה בתחום המדיני בטחוני: תיזת "אין פרטנר" חזקה מתמיד, והרבה קווים אדומים מוסריים ביחס למניעת טרור וגם ביחס לאוכלוסיית האזרחים הערבים בישראל נחצים ע"י חלקים גדולים והולכים באוכלוסיה, מה שנותן רוח גבית אדירה לחקיקה של ח"כים מהימין ולמבצעים כגון עופרת יצוקה.

    בסיטואציה כזו, כל תסריט שבו מוקד העניין הציבורי ביום הבחירות הוא הסיפור הבטחוני ולא הכלכלי, נותן לימין לא 60 מנדטים אלא יכול להגיע לכיוון 70 ומעלה, עם גלי הערצה לביבי הגיבור והתייחסות מבטלת ל"אישה חסרת הניסיון" גם ממי שמזדהים לחלוטין עם עמדותיה הכלכליות.

    אני לא חושש מפיגוע/ים של פלסטינים שיתנו לימין את הניצחון כמו שקרה לדעתי פעמיים (שמיר-פרס 88 וביבי-פרס 96), אלא על סכנה שביבי-ברק-ליברמן יבעירו את השטח בכוונה מול איראן/חזבאללה/עזה במידה שיחושו בקיץ התעוררות של המחאה וירגישו שהתסריט שלך הולך להתממש.

    ר' מאמרו המופתי של חברנו שטרסלר מתקופת עופרת יצוקה http://news.walla.co.il/?w=//1407337

    מכיוון שישראל שולטת במידה רבה בגובה הלהבות, בייחוד מול הפלסטינים, אני מאוד פסימי.

  24. רע הגיב:

    עוד שאלה חשובה היא שאלת פיצול הכוחות בכל המחנות. אנחנו לא יכולים לפלג את הימין, אבל אנחנו יכולים לאחד את השמאל.

    הימין יכול להפסיד ~6 מנדטים אם המפד"ל החדשה, האיחוד הלאומי, ו"תקומה"-"ארץ ישראל שלנו" (אלדד-בן-ארי) ירוצו בנפרד. כזכור, התחיה לא עברה את אחוז החסימה ב92'. וזה היה אחד הגורמים לניצחון גוש השמאל.
    מאידך, השמאל איבד כ-3 מנדטים בבחירות הקודמות על תנועות שלא עברו את אחוז החסימה (בעיקר התנועה הירוקה).

    (אגב, גם "שחקנים עצמאיים" במרכז כמו לבני, ברק, דרעי, וכו' יכולים שלא לעבור את אחוז החסימה, אבל לא ברור לי איזה גוש ייפגע מזה)

  25. איתי הגיב:

    רע, כדאי לבדוק את העובדות

    1.

    בבחירות האחרונות הירוקה מימד קיבלה בערך מנדט אחד, ולא כולו הגיע מאנשים שהתלבטו בינה ובין העבודה/מרצ/קדימה/חדש, אלא גם מאנשים שהתלבטו בינה ובין הבית היהודי, הליכוד ואפילו ליברמן. אילו כל האנשים האלה היו מצביעים למפלגת העבודה נניח, כל המשמעות היתה שלעבודה היה עוד מנדט (עינת וילף היתה נכנסת לכנסת מיד) זה לא היה משפיע כלום על הרכב הממשלה, כנל אילו כולם היו מצביעים למרצ (זהבה גלאון היתה נכנסת).

    2. ברוב המקרים, ריצה של כמה מפלגות ברשימה משותפת יצרה שלם שקטן מסכום חלקיו (=המנדטים של כל מפלגה בבחירות הקודמות) – תבדוק אותי: ישראל אחת, האיחוד הלאומי-מפדל, הליכוד-גשר צומת ועוד.
    אנשים רואים איחוד ודעתם אינם נוחה מהשותפים. נניח לדוגמה שמרצ חדש והירוקה מימד היו מתאחדות לרשימה עם חמישים אחוז ערבים, זה היה מבריח את רוב הבוחרים היהודים לעבודה/קדימה ואת רוב הבוחרים הערבים לבל"ד.

  26. […] שלי, אני מפציר בקוראיי לקרוא את הערכתו של נדב, כי שלי יחימוביץ תהיה ראש-הממשלה הבאה. הלוואי והוא צודק. לחבריי בשמאל שיזכירו את עוולותיה של […]

  27. אורי פולגר הגיב:

    אם התרחיש שאתה מתאר עומד לקרות, והסקרים שלפני ביבי וברק יעידו על כך, אני חרד לחיי הפלסטינים.

  28. אורי פולגר הגיב:

    עוד נקודה – אחוז ההצבעה של הערבים בעשור האחרון היה סביב 55%. יש כ-750,000 בוחרים ערבים. נראה לי שחמישה מנדטים בטוחים של השמאל מסתתרים שם עבור המנהיג הנכון.

  29. דודי הגיב:

    אני מעריך שאם הסקרים יראו שהתרחיש שלך ריאלי, חלקים נרחבים בתקשורת יתגייסו כדי להכשילו, בגלל החשש ממהלכים כלכליים של יחימוביץ' שיפגעו בבעלי ההון. זה לא אומר שהם יעברו לתמוך בנתניהו – יש גבול – אלא במופז, שלא הייתי ממהר להספידו.

  30. מתן הגיב:

    http://smollamiti.blogspot.com/2012/05/4.html

    מה אתה אומר על הניתוח שלי?

  31. MuyaMan הגיב:

    טוב, נראה שהנחת העבודה שלך — שמופז מנסה לבדל את עצמו מנתניהו ולא יתלהב להצטרף לממשלה בראשותו — קרסה הלילה…

    • דובי הגיב:

      מאידך, הסיכוי שקדימה תתמודד כמפלגה עצמאית בבחירות הבאות כנראה נגוז גם הוא.

      • MuyaMan הגיב:

        אתה יודע מה, דובי? הלוואי שהייתי יכול לחתום על זה. אבל מישהו עוד ידע להציג את זה כ"מהלך אחראי שמנע הליכה לבחירות מיותרות, ועזר לקדם (או לפחות ניסה, כשזה לא יצליח) את המטרות המוצהרות של קדימה", ולא מופרך בעיני שקדימה לא רק תתמודד בבחירות הקרובות אלא גם תגרוף סביב ה12 מנדטים.

        • אני נוטה להסכים עם דובי – אלא אם כן חלק משמעותי מקדימה יתנער מהמהלך של מופז, קדימה תעשה הפעם שינוי ותיעלם.

          מצד שני, כמו שציינת בצדק, אולי זה לא הזמן המתאים להתגאות בתחזיות הפוליטיות שלי.

  32. חברים,

    כמו שכבר כתבתי, רוב הניתוחים פה מקובלים עלי ופוליטיקה אינה משחק של ודאות אלא של נעלמים המשתנים, בפני עצמם תדיר.

    עם זאת, נדמה לי ולשמחתי הרבה – שאכן קדימה בדרך להתרסקות מוחלטת ותוך חודשים \ שנה תהפוך לרסיסי מפלגה שיתפזרו בין העבודה, לפיד (שהוא המרוויח הגדול פה), הליכוד וכו' (גם מרץ וישראל ביתנו).

    אבל זה באמת לא העניין – כי מה שחשוב זה ששוב עברנו למערכת דו-מפלגתית בעיקרה שבה הליכוד והעבודה מהוות, כל אחת בפני עצמה, את ציר הגושים אותן הן מובילות … ואם עבודת הסברה נכונה, בהחלט הניתוח המקורי של נדב יכול לקרום עור וגידים (בהתאמות הנכונות).

  33. […] בארה"ב). שני בלוגרים ותיקים, מוכרים ומוערכים (נדב פרץ ושלום בוגוסלבסקי) כתבו בהתאמה שיחימוביץ' תנצח […]

  34. […] חרדים ובלי ליברמן. אני נזכר בזה עכשיו לאור פוסטים כמו הפוסט הזה של נדב פרץ, שמציג תרחיש שבו היחס בין הגושים (בהנחה […]

  35. […] חרדים ובלי ליברמן. אני נזכר בזה עכשיו לאור פוסטים כמו הפוסט הזה של נדב פרץ, שמציג תרחיש שבו היחס בין הגושים (בהנחה […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

740228 דפים נצפים, 503 היום
266364 ביקורים, 39 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏