דת, לשון, ומרחב ציבורי ומה שביניהם

נתאי

פוסט פוסט יום כיפור

1. פעם היינו באזכרה. ×”×™×” שם רב צעיר וסימפטי, שנשא דרשה קולחת ומעניינת. אלו שבאו עמי טענו שהוא מזכיר להם את הרבנים שהם פגשו בגואה, שגם דיברו 'בגובה העיניים'. ×”×™×” ×–×” כרגיל נדב שפתח את ×¢×™× ×™, כאשר חזרתי ואמרתי בהתלהבות שיש רב שהצלחתי להבין את הדרשה שלו, הוא העיר – איזו סיבה יש בעולם שתבין דרשה של רב? רוצה לומר, ×–×” משהו שנטוע בתוך הקשר של עולם מושגים, של שנים של לימוד מסורות ושיטות. ואם אתה נכנס מהרחוב ומבין מה נאמר, ייתכן שזה אפעס קצת שטחי.

למה נזכרתי בכך?
אליעזר יערי מתלונן כי הרב הראשי לישראל, יונה מצגר נשא דרשה חריפה בגנות השמאל בבית הכנסת 'ישורון' אליו הגיע לאחר עשרים שנה שלא פקד אותו, במהלך יום הכיפורים. קראתי את הכתבה, שמעתי את אליעזר יערי, שמעתי את הרב מצגר, שטען כי דיבר על שמאל וימין כפי שהם מופיעים במקורות ולא בהקשר הפוליטי. כל מה שיש לי לומר למר יערי זה שאם אתה לא מבקר בבית כנסת 20 שנה , יש שמץ של סיכוי שלא תבין את הדרשה כיאות. לא הכל אקטואליה, ולא הכל עולם המושגים שלנו. בניגוד למה שתומס פרידמן טוען בספרו, לא בטוח שהעולם אכן שטוח. עדיין לא כולו, למרבה המזל.

2. היום שמעתי ברדיו את כרמלה מנשה (האתר של רשת ב' לא מאפשר קישור ישיר לכתבה) שהקליטה חייל בסיירת גולני, שבמהלך האימונים נפגע בידו, ואולץ להמשיך להתאמן שבועות וחודשים אחר כך, עד שהוא שוחרר מן הצבא עם פלטינות ביד ונזק בלתי הפיך. החייל לא חשב שנעשה כאן משהו לא בסדר. עד כאן הסיפור. מילה שהוא השתמש בה בעקביות לאורך השיחה תפסה את תשומת ליבי. הוא אמר שכל הזמן כשהוא התלונן על הכאבים בידו אמרו לו "אל תהיה חלבי" הוא חזר על הביטוי הזה מספר רב של פעמים. סיירת גולני היא אחת היחידות היותר דתיות בצה"ל. זו דוגמה לשונית מעניינת, מה קורה כשצבא פוגש דת. לי זה גרם להרהר.

3. מנהל תחת השם "ניהול זמני" בתפןז כתב את ההודעה הבאה בקומונת און ליין חדשות בזמן אמת:

כידוע לכולנו מחר בערב הוא יום הכיפורים, היום המקודש ביותר לעם היהודי בארץ ובתפוצות, יום שמטרתו הוא התפייסות סליחה ומחילה בין אדם לחבירו ובין אדם למקום, ויום בו לפי המסורת היהודית נחתם הדין שנגזר ונכתב בראש השנה.

ביום זה של התפייסות נבקש מהחברים לכבד את היום הקדוש וסייגיו ואת רגשות מליוני היהודים השומרים את קדושת היום ולא לכתוב הודעות בקומונה ביום זה. הנהלת הקומונה תקפיד על כך במשנה תקיפות, הודעות שייכתבו ימחקו, וחברים שיפרו בקשה זו יחסמו.
בברכת שנה טובה ומוצלחת וחתימה טובה לכל עם ישראל.
הנהלת הקומונה.

הטקסט הזה מעניין מאד בעיני מבחינה סמנטית, כי הוא מתחיל במילים: התפייסות, סליחה ומחילה ונגמר ב-משנה תקיפות, ימחקו, יחסמו. כל זה בתפוז, שהוא אתר חילוני למהדרין, עם תכנים ובלוגים שחלקם גם רק למבוגרים.

פירסמתי על כך טוויט:

מנהל קומונה בתפוז מודיע כי חברים שיכתבו בה ביום כיפור ייחסמו #iran

לאחר יום ענה לי אדם שאני לא מכיר, שאינו ברשימת החברים שלי, אורי צציק:

כל עוד זו הקומונה שלו אני לא רואה בעיה עם זה. קומונה היא פורום אישי ומותר לעשות בה כמעט הכל כל עוד זה לא עובר על חוקי ישראל

כשהסתכלתי בכרטיס שלו התברר לי שהוא מנהל פרוייקטים בתפוז אנשים, וכנראה מנטר טוויטים על תפוז. שאלתי אותו אם זו תשובה רשמית של תפוז, לא זכיתי לתשובה.
צציק כנראה צודק מבחינה טכנית. לא קראתי את התקנון של תפוז ואין לי מושג מה המדיניות שלהם.

אולם בעיני זה מקרה קלאסי של כפיית המרחב הדתי על אזור. כמו לזרוק אבנים על מכוניות שנוסעות בעורק התחבורה שליד הבית שלך בשבת. כי למרות שהכביש עובר בבני ברק (או בברוקלין, או בתפוז) הוא לא שלך לסוגרו, אלא מרחב ציבורי.

4. אפרופו מכוניות, שמעתי סיפור של רופא ערבי בחיפה, שלמד בברית המועצות. הוא נסע לעבודה בקופת חולים בעיצומו של יום הכיפורים, והחלו לזרוק עליו אבנים, תוך שהם שוברים חלון במכוניתו. הוא זיהה צעירים ממוצא רוסי בין התוקפים וצעק עליהם ברוסית: "מה אתם עושים, השתגעתם?!" , והם חדלו. גאון. מעניין מה ולדי היה אומר על זה.

27 תגובות »

נתאי ב30/09/2009 2:37 תחת ????

27 Responses to “דת, לשון, ומרחב ציבורי ומה שביניהם”

  1. גורו יאיא הגיב:
    30 בספטמבר 2009 בשעה 7:03

    הנסיון שלי מראה, שמי שאינו מצליח לדבר כך שאתה תבין משהו, כנראה אינו מבין בעצמו על מה מדובר. נכון – לפעמים ההבנה שלך תהיה שיטחית. אבל הבנה מסויימת עדיפה על לא להבין בכלל.
    .-= blog האחרון של גורו יאיא ..הכיבוש הוא ביתנו =-.

    הגב
    • נדב הגיב:
      30 בספטמבר 2009 בשעה 9:23

      עקרונית, אני מאמץ בחום את הטענה שאומרת שאני מספיק אינטליגנט – אם לא הבנתי משהו שמישהו הסביר, כנראה שהוא לא הסביר טוב.
      אבל ×–×” נכון רק כשאני חלק מקהל היעד אם אני אכנס להרצאה של תואר שני בפיזיקה קוואנטית, אני לא אבין מילה – גם אם המרצה והסטודנטים יבינו הכל. אפשר להגיד שהם הבינו כמה דברים שאני עוד לא הבנתי, אפשר להיות קצת יותר ציני (וקצת יותר בורדיה) ולהגיד שהם פיתחו שפה פנימית שלא מאפשרת לזרים להיכנס. בכל אופן, אין לי סיכוי להבין כלום. ×›× "ל לגבי בית כנסת – אנשים נפגשים שם כל יום, ומשוחחים. יש להניח שהם מפתחים מערכת מושגית משותפת, שתהיה זרה לחילונים גמורים.

      גילוי נאות: אני לא זוכר שאמרתי לנתאי משהו כזה, אבל זה נשמע חכם, אז לא אכפת לי לקחת על זה קרדיט.
      .-= blog האחרון של נדב פרץ ..‫דת, לשון, ומרחב ציבורי ומה שביניהם‬ =-.

      הגב
  2. נתאי הגיב:
    30 בספטמבר 2009 בשעה 8:58

    יש סוג מסוים של דברים שזה נכון לגביהם. יש אמרה שמיוחסת לניוטון או מישהו – "מי שאינו מצליח להסביר לילד בן שש מה שהוא עושה הוא שרלטן".
    זה נכון לגבי דברים מסויימים. יש דברים אחרים שהבנתם דורשת רקע, ידע, לימוד והתעמקות.
    .-= blog האחרון של נתאי ..‫לשנה טובה, תל אביב התרצ"ב‬ =-.

    הגב
  3. Xslf הגיב:
    30 בספטמבר 2009 בשעה 9:23

    לגבי ההודעה בקומונה- האם התגובה שלך הייתה נשארת אותו הדבר אילו היה מדובר בהודעה בבלוג?

    הגב
    • נתאי הגיב:
      30 בספטמבר 2009 בשעה 9:53

      בלוג הוא מרחב אישי בהרבה מקומונה. לבלוג יכול להיות כותב אחד, עם אמונה אחת. פה מדובר בקומונה עם כותבים רבים, חלקם חרדים, חלקם חילונים.
      בלוג אישי באכסון פרטי אפשר פשוט להוריד מן הרשת ליום, אם זה מפריע לך שהוא יהיה פעיל.
      אפילו בלוג בתפוז הוא כמו דירה בדיור ציבורי, או בשכירות – למרות שהנכס לא שלך, אתה יכול להכתיב כללים.
      גם יש את העניין של אלו כללים אתה מכתיב, ובאיזה אופן אתה עושה זאת.
      .-= blog האחרון של נתאי ..‫לשנה טובה, תל אביב התרצ"ב‬ =-.

      הגב
      • נדב הגיב:
        30 בספטמבר 2009 בשעה 10:08

        קומונה – בתפוז – ×–×” לא בדיוק פורום, אלא משהו באמצע, בין פורום לבלוג. כמו שצציק אמר לך, ×–×” לא 'פורום' שתפוז פתחו וכולם יכולים לכתוב בו – ×–×” מעין פורום אישי, שמישהו פתח על דעת עצמו ויכול להחליט על הכללים בתוכו.
        כך שזה מקרה די גבולי.

        הגב
  4. יואב הגיב:
    30 בספטמבר 2009 בשעה 9:38

    דרשה בבית כנסת ממש לא אמורה להיות דומה לשיעור במכניקה קוונטית, היא אמורה להיות מובנית לכל הקהל, וכל רב אמור לדעת שביום כיפור יש לו קהל מגוון יותר מכרגיל.

    מה שמשעשע בהודעה של תפוז זה שבגלל "קדושת החג" הם ינטרו ויצנזרו את האתר (שזאת הפרה בוטה בהרבה מכתיבה).

    הגב
  5. יואב הגיב:
    30 בספטמבר 2009 בשעה 10:32

    ההודעה בתפוז לא משעשעת רק בגלל המילים, אלא גם בגלל הלוגיקה הפנימית.
    איך אחראי הקומונה יוכל לחסום הודעות שנכתבות ביום כיפור מבלי שהוא עצמו יפר את קדושת היום?

    בניגוד לרחוב, שבו אם מכונית עוברת ביום כיפור זה מפריע לך, כי היא עוברת בדרכך בהכרח, האינטרנט הוא סביבה שצריך להיכנס אליה במיוחד.
    .-= blog האחרון של יואב ..סוף סוף מישהו אומר לי מה אני אמור לעשות בכיתה =-.

    הגב
  6. רונית הגיב:
    30 בספטמבר 2009 בשעה 11:14

    אולי צריך להפנים שהפוקוס התרבותי בישראל עבר מן הסוציאליסטי-חילוני, דרך המזרחי (בשנות השמונים-תשעים) לדתי.
    אף על פי שהקהילה המדומיינת נשארה אותה קהילה (מדומיינת), המטה-נרטיב כרגע כולל הרבה יותר נושאים דתיים, או הצגה דתית של נושאים תרבותיים, מאשר בעבר.
    זה מצב טבעי של תרבות; הוא מתואר אצל איתמר אבן-זוהר במודל שהוא מכנה "פולי-סיסטם". (מתואר כאן [http://www.tau.ac.il/~itamarez/works/books/ez-pss1990.pdf] בפרק בשם "תיאוריית הפולי-סיסטם").
    אי-אפשר ממש להילחם בזה, צריך לעבוד יותר פנימה, לקהל המשוכנע, ולהתחיל לפתח שם את התכנים ואת האסרטיביות שנצטרך כאשר הגלגל יתהפך שוב…

    הגב
  7. ירון הגיב:
    30 בספטמבר 2009 בשעה 15:20

    במהלך שירותי הצבאי בח"א נתקלתי רבות בתואר "חלבי". זה היה בעיקר בחוות דעת של מפקדים על חניכים בקורס. יכול להיות שהמקור של הביטוי הוא בדת, אבל הוא מזמן איבד את הקשר שלו. (וזה קורה בהמון ביטויים אחרים. למשל, "בטל בשישים")
    .-= blog האחרון של ירון ..‫כשהכל עשוי להיות שבור* =-.

    הגב
  8. אורי צציק הגיב:
    30 בספטמבר 2009 בשעה 15:22

    במקרה הבלוג שלך ב RSS שלי וככה גיליתי שהגבת לי בטוויטר (טכנית הגבת למשהו שאתה כתבת אז לא קיבלתי עדכון על זה).

    ראשית אני אבהיר גם כאן שהתגובות שלי הן על דעת עצמי בלבד ולא רשמיות של תפוז.

    שנית, כפי ששושנה ונדב ענו כאן, הקומונה היא אישית, היא בעלת נושא אישי, מנהל פרטי ומלבד האחסון והשמירה על חוקי ישראל תפוז משתדלים שלא להתערב בדרך הניהול שלה. כל אחד יכול לפתוח קומונה בכל נושא שהוא ולא משנה כמה מופרך (היתה פעם קומונה רק לניקים שמתחילים באות ו') והוא רשאי לקבוע את הכללים של הכתיבה, ההתנהגות וכל השאר. המנהל יכול להחליט שהקומונה סגורה רק לחברים שלו או רק למי שנותן לו טובות הנאה כלשהן. הוא רשאי להחליט את מי הוא רוצה בקומונה שלו מכל סיבה שהיא.

    באותה מידה שהוא פתח קומונה הוא יכול היה לפתוח קבוצת דיון בגוגל. האם גם שם זה נשמע לך לא הגיוני?
    .-= blog האחרון של אורי צציק ..‫טוויטר – איך להנות מכל העולמות‬ =-.

    הגב
    • נתאי הגיב:
      30 בספטמבר 2009 בשעה 17:48

      אורי, כפי שאמרתי למגיבים האחרים, זה לא עניין של הגיון, או זכותו של גולש, אלא משהו טיפה דק יותר, הקשור לאופן שבו אנשים מתנהגים במרחב הציבורי, וכיצד זה משפיע עליו.
      .-= blog האחרון של נתאי ..‫לשנה טובה, תל אביב התרצ"ב‬ =-.

      הגב
  9. The Daily Dolly 30/09/2009 at The Daily Dolly הגיב:
    30 בספטמבר 2009 בשעה 17:40

    […] אנחנו כבר בענייני דת, ניתאי פרץ חושב כמה מחשבות על דת ועל מרחב ציבורי, בעקבות יום הכיפורים […]

    הגב
  10. ולדי הגיב:
    30 בספטמבר 2009 בשעה 21:21

    אוי ויי, מה הייתי אומר על זה.
    בעיקר את זה, שלרוב המומרים החדשים נוהגים בקיצוניות שעוברת אפילו את זו של מוריהם הפנאטים. אבל זהו דבר ידוע, והצעירים מרוסיה אפילו לא היו צריכים להיות דתיים בשביל זה. תנועה ביום כיפור היא לא יותר מעוד סיבה להרביץ לערבי.

    אלא מה – הערבי מדבר רוסית. ברגע שפצה פיו בשפת אמם של הצעירים, השתנתה תדמיתו בעיניהם:
    מערבי – ל"אחד משלנו".
    ממפר שלוות ×”×—×’ – לסתם אדם שרוצה לנסוע ביום כיפור.
    ממטרה להתפרעות – לאדם חסין מפגיעה.

    המטמורפוזות הללו קורות כל הזמן, והן שכיחות מאוד בקרב חברת המהגרים הרוסית, לכל הפחות בחלק המתבדל ביותר שלה. עבורם, מדובר כאן בסיפור של "רוסים נגד כל העולם", כשמהבחינה הזו אין באמת הבדל בין האשכנזי למרוקאי – כל עוד שניהם אינם דוברים רוסית, הם "לא משלנו".

    מי שכן "משלנו" יכול לזכות בהטבות: קשרי ידידות מיידיים עם כל נותן שירות, בהנחה שאתה והוא יכולים לתקשר בשפה שה"אחרים" אינם מבינים; רס"ר רוסי שמוחל לחייל רוסי על זיפים, שעבורם חייל ממוצא פולני, נניח, היה ננזף מיידית; קופאית רוסית המעבירה לקוח רוסי מסביב לתור בסופר; או חוליגנים רוסים, המעניקים laissez passer לאדם שהוא אמנם ערבי, אבל "ערבי שלנו". ערבי רוסי.

    ומי שלא "משלנו"? ובכן, כמו שאומרים אצלנו ברוסיה, אללה ירחמו.
    .-= blog האחרון של ולדי ..‫כפרת עוונות‬ =-.

    הגב
    • נתאי הגיב:
      30 בספטמבר 2009 בשעה 21:40

      תודה על התגובה המחכימה, ולאדי.
      לדעתי ברגע שהוא החל לדבר רוסית שוטפת הם פשוט חשבו שהוא רוסי כהה, או ממוצא קווקזי. יש הרבה דוברי רוסית כהים בארץ.

      הגב
  11. דובי הגיב:
    1 באוקטובר 2009 בשעה 3:35

    מצד שני, לא צריך לתת קארט בלאנש לכל מי שהוא דתי (אהם*עובדיה*אהם) להגיד מה שהוא רוצה בטענה שאנחנו לא מבינים את ההקשר התרבותי, ולכן פשוט לא הצלחנו להבין מה הוא אמר. אם הוא אומר שללכת בין שתי נשים זה כמו ללכת בין שני חמורים, אז אני יכול להגיד שגם אם אני לא מכיר את ההקשר התרבותי, אני כבר יודע מספיק כדי לדעת שהוא חרא של הקשר.
    .-= blog האחרון של דובי ..‫בני, דאלק‬ =-.

    הגב
    • נתאי הגיב:
      1 באוקטובר 2009 בשעה 8:17

      דווקא עובדיה זו דוגמה מצויינת, ×›×™ הוא דווקא יודע להיות מובן מצויין לכל חלקי הציבור כשהוא רוצה… כמו בדוגמה שנתת.
      .-= blog האחרון של נתאי ..‫תבואו, יהיה ממש נח‬ =-.

      הגב
    • נדב הגיב:
      1 באוקטובר 2009 בשעה 17:37

      הדרישה היא לא לקארט בלאנש, אלא לביקורת שמבינה את ההקשר התרבותי.
      הרי זה לא שאין אף אחד שהולך כל שבוע (נניח) לבית כנסת ויכול להיות פרשן 'אובייקטיבי' (כלומר, הוא שמאלני)

      הגב
  12. אור ברקת הגיב:
    2 באוקטובר 2009 בשעה 4:28

    עצלנות רשת (התרוץ הרשמי – עייפות ב-3 וחצי בלילה) – מישהו אן יודע מה ההקשר של ימין ושמאל במקורות?
    .-= blog האחרון של אור ברקת ..פרפטו מובילה (אבל כזה שנגמר אחרי יומיים) =-.

    הגב
    • נתאי הגיב:
      2 באוקטובר 2009 בשעה 14:14

      תרים טלפון לרב מצגר. הוא ישמח לספר לך.

      תראה, בכל התרבויות שמזרחית לנו – עד להודו לפחות יד שמאל נחשבת ליד פחותה, והשימוש בה מגונה. בין השאר כיוון שבלא נייר טואלט היד הזו משמשת גם לניגוב. כך למשל במסעדות יוקרה מלצרים נהגו [אין לי שמץ של מושג האם הם עושים זאת גם היום, ×›×™ אני לא פוקד מסעדות יוקרה] – להחביא את יד שמאל שלהם במגבת ומאחורי הגב.

      לגבי היהדות אין לי מושג.
      .-= blog האחרון של נתאי ..‫לשנה טובה, תל אביב התרצ"ב‬ =-.

      הגב
      • דובי הגיב:
        2 באוקטובר 2009 בשעה 15:02

        וצריך להזכיר שהחלוקה הפוליטית בכלל לא קשורה לזה, אלא לפיזור הדי אקראי של שני חלקי הפרלמנט בצרפת של ימי המהפכה – הרפובליקנים משמאל והמלוכנים מימין. (יש לי הרגשה שכולם יודעים את ×–×”, אבל רק למקרה שמישהו לא…)
        .-= blog האחרון של דובי ..‫אנשים שאני אוהב במיוחד, #143‬ =-.

        הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1105388 דפים נצפים, 66 היום
382828 ביקורים, 51 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏