ההבטחות הריקות של אובאמה

נדב

אחת הטענות המרכזיות נגד ברק אובאמה היא שהוא 'סלבריטי' – הוא מדבר על 'שינוי', אבל בפועל מדובר על רטוריקה ריקה שאין מאחוריה כלום. מקורו של השיח הזה הוא, כמובן, במתנגדיו הפוליטיים – בהתחלה הילארי ואחר כך הרפובליקנים. אבל הוא מתרחב, ומגיע גם אל אנשי שמאל מובהקים – כמו מני אביב בשקוף – מאמצים אותו.
אלא שמה שריק פה הוא לא ההבטחות של אובאמה, אלא השיח הזה בעצמו. אובאמה מציע מצע כלכלי-חברתי מפורט מאוד, ושמאלי מאוד ביחס למיינסטרים האמריקאי.
ליין קנוורת'י מפרסם בבלוג המשובח שלו, consider the evidence, פירוט של הצעדים שאובאמה מציע למלחמה בעוני. כמו שקנוורת'י מציין, זה לא עיקר המצע של אובאמה – שמתמקד, מסיבות פוליטיות ברורות, בתכניות שמיועדות למעמד הביניים – אבל גם כאן, מדובר בלא פחות ממהפכה. התכניות מתמקדות בשכר מינימום, מס הכנסה שלילי, חינוך וימי מחלה – ומספיק שאובאמה יישם את תוכניותיו בתחום אחד מבין אלה:"(למעט ימי מחלה)":, כדי שתמונת העוני בארה"ב תשתנה דרמטית.
חשוב להדגיש – לא מדובר במדיניות שמאלית במיוחד, לא בסטנדרטים שבדיים ואפילו לא בסטנדרטים ישראליים. למעשה, יישום של כל אחת מהתוכניות האלה בישראל תהווה נסיגה לעומת המצב הקיים:"(חוץ משכר מינימום, שהוא לא ממש בר השוואה)": – מדובר על שבעה ימי חופשה בתשלום, או מתן ביטוח בריאות מינימלי למי שאינו מקבל כזה ממקום העבודה, 'הישגים' שיהוו נסיגה משמעותית לעומת המצב הקיים כאן. עדיין, במושגים אמריקאיים, מדובר בלא פחות ממהפכה.

8 תגובות »

נדב ב7/10/2008 13:39 תחת בעולם

8 Responses to “ההבטחות הריקות של אובאמה”

  1. שחר הגיב:

    מזכיר לי את הטענות שרווחו ב-96 כלפי נתניהו כאילו מדובר בבלון חם של יחסי-ציבור ומבטא סביר באנגלית. אז התנחמתי באשליה שהדיבור הזה יסייע לפרס לנצח בבחירות אבל טענתי שהוא קשקוש מוחלט. היה ברור לי כבר אז שנתניהו דווקא מצוייד באידאולוגיה ברורה מאוד ובכוונות לבצע אותה. נדמה שכל מועמד שהוא צעיר למדי ונחשב באותו רגע גם ליפה מידי (רבאק אין לי מושג איך ומתי חשבו כאן שנתניהו הוא יפה) מייד מואשם בריקנות.

  2. טל הגיב:

    מה שעצוב הוא שזה לא שאין לברק אובמה (או לג'ון מקיין לצורך העניין) אג'נדה. הבעיה היא שהם מפחדים להגיד אותה בשלב הזה או למעשה בכל שלב. כפי שהמצב הוא כרגע כל מילה שהם אומרים מדודה ומחושבת כך שלא תעצבן יותר מדי אנשים בווסט וירג'יניה. התוצאה העצובה היא דיבור שטחי ולא מחייב שכאילו נכתב ע"י עורכי דין ולא מנהיגים (לכאורה כמובן) לא נותן לבוחרים שום דרך לבחור על העניין אלא על פי האיש.
    ולשחר, היופי של ביבי נתניהו הוא דוגמא קלאסית לחוק הראשון בתעמולה שביבי ופינקלשטיין העלו לדרגת אומנות. "אם תחזור על שקר מספיק פעמים בסוף יאמינו לך"

    • נדב הגיב:

      מצד אחד אתה צודק, הם לא אומרים את הדברים האלה בנאומים. מצד שני, צריך לזכור שכל המידע שאני השגתי זמין באתר האינטרנט של המועמד, כך שלא צריך לעשות איזה מחקר עומק כדי לגלות את זה. והם גם מדברים על זה, כששואלים אותם (ושואלים אותם, ע"ע הדיבייטס)
      זה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על הפוליטיקה הישראלית. הרוב המכריע של המפלגות רצות לבחירות בלי מצע משמעותי, בטח לא כזה עם מספרים.

  3. נמרוד ברנע הגיב:

    בימים אלו אני קורא את ספרו האוטוביוגרפי של אובמה "חלומות מאבי" ומתרשם מאוד לא רק מיכולת הכתיבה המדהימה שלו (הוא כתב את הספר בגיל 33, לפני שנכנס למערכת הפוליטית, כך שאני בספק אם שכר סופר צללים) אלא גם מהעמדות היחסית שמאליות שלו. יחד עם זאת, מכיוון שבארה"ב הבעיה היא השיטה והתשתית החברתית, לא בטוח ששינוי במבנה העל יקרין בהכרח על שאר יחסי הייצור.

  4. יורם גת הגיב:

    ראשית, גם במונחים אמריקאים, התוכניות הללו רחוקות מלהיות מהפכניות – בחינה של הפרטים מראה שהתכניות הללו צנועות מאד. תוספת של פחות מ-400 דולר ל-EITC, לדוגמה, היא כמעט בבחינת לעג לרש. העלאת שכר המינימום ב-30% היא מהותית קצת יותר, אבל לקרוא לה מהפכנית זו גוזמה. שכר המינימום יישאר בלתי מספק לחלוטין, ובכל מקרה רק מעטים מהעובדים האמריקאים (2.3%) משתכרים שכר מינימום (http://www.bls.gov/cps/minwage2007.pdf). ניתוח של תכנית הביטוח הרפואי של אובמה מעריך שהיא תשאיר כ-10% מהציבור בלתי מבוטח, בהשוואה ל-15% כיום (http://www.epi.org/content.cfm/pm126).

    מדובר במדיניות קלינטונית סטנדרטית. בתקופת קלינטון היתה עלייה לא מבוטלת ברמת החיים של עשרים האחוזים התחתונים, ואפילו סגירה כלשהי של הפערים בין העניים לבין מעמד הביניים. בטווח הקצר, אכן דובר בצעד חיובי. עם זאת, בתקופת קלינטון, כמו בהצעות של אובמה, נשמרו בקפדנות זכויות ההון – ותוך כדי סגירה מתונה של הפער בין העניים למעמד הביניים, הוגדלו הפערים שבין העשירים לשאר הציבור. הפערים הללו הם אלו שמאפשרים לעשירים לחזק את אחיזתם בכח הפוליטי – הכח שמבטיח להם את היכולת להכתיב את חלוקת ההכנסות בטווח הרחוק.

    הבעייה האמיתית היא שהגישה הכללית של אובמה, לפיה בעית העוני תיפתר על ידי קיצוץ מיסים ואספקת עבודה (והעלאה מתונה של שכר המינימום) היא ריאקציונרית – בעיית העוני תיפתר רק כאשר חלוקת הכח בתוך החברה תשתנה. (הנקודה היחידה בכל התוכנית הנוגעת לשינוי חלוקת הכח, ולכן טומנת בחובה הבטחה כלשהי, היא זו שנוגעת לחיזוק האיגודים.)

    • נדב הגיב:

      קראת את הפוסט שקישרתי אליו?
      לגבי ה-EITC, הוא מסביר שם שהגדולה שלו היא לא בתוספת הממוצעת, אלא בזה שהיא מכוונת לחסרי ילדים ולבעלי שלושה ילדים ומעלה. חוץ מזה, יש גם את ה-Making Work Pay, שמשלים אותו.
      לגבי ביטוח הבריאות – 10% זו ההערכה הפסימית ביותר ששמעתי עד היום, וראשית – מדובר בירידה של 33% בשיעור הלא מבוטחים, שהיא לא מבוטלת. שנית, גם בלינק שנתת מדגישים שמדובר בשיפור תנאים משמעותי עבור מי שכן מבוטח.

      שוב, אין ספק שלא מדובר בשינוי של 180 מעלות. זו עדיין מדיניות אמריקאית, על כל מאפייניה של האמריקאיות – מהמדיניות החברתית השאריתית, ועד היעדר האיום על מוקדי הכוח. אם אתה מאמין שצריך מהפכה – ושצפויה אחת – ברור שאובאמה הוא לא איש הבשורה שאתה מחפש. אני את חלומות המהפכה נטשתי מזמן, ועבורי מועמד שמבטיח להרחיב את ההשקעה החברתית של ממשלת ארה"ב – וכמו שמשתמע מכך, גם להוריד את הלחץ על ממשלות אחרות לצמצם את הוצאותיהן – הוא בגדר בשורה, אולי הבשורה הטובה ביותר שאפשר לצפות לה.

      ולגבי האיגודים – אני לא רואה בהצעה הזו שום איום על חלוקת הכוח המסורתית. האיגודים האמריקאיים נזהרו תמיד לשחק על המגרש הקפיטליסטי, ולהציג את עצמם כשחקנים לגיטימיים במגרש הזה ולא כמי שמאיימים עליו.

      • יורם גת הגיב:

        קראתי את הפוסט, וקראתי גם את המסמך באתר של אובמה שעליו מסתמך הפוסט – תודה ששאלת.

        המספר שנקבתי בו הוא התוספת ב-EITC עבור עובד שמשתכר שכר מינימום בלא ילדים. גם אם נחבר אליו את $500 של ה-Making" work pay", מדובר בפחות מ-$1000, כלומר בערך 5% ממשכורתו של העובד. לא סכום שיש לזלזל בו עבור אדם עני, אבל רחוק מאד מלהיות שינוי דרמטי.

        לא צריך לחלום על מהפכה על מנת להאמין באפשרות לשינוי מהותי ולראות את אובמה באופן מציאותי – כלומר כנציג של הסטטוס קוו. מה שכינית "חלוקת הכח המסורתית" אינו מצב מחוייב המציאות – מדובר במסורת שהופרעה בעבר הלא כל כך רחוק. לפני כ-35 שנה, חלוקת ההכנסות בארה"ב בין העשירים לשאר הציבור היתה שונה באופן מהותי (http://www.toomuchonline.org/inequality.html). זו היתה נקודת השיא של שינוי הדרגתי שהתחולל בעקבות ה- New Deal. אפשר לשאוף לחזור למצב שכזה, ואפשר גם לראות במצב שכזה נקודת התחלה לשיפורים נוספים. אני רחוק מלהחשיב את האיגודים כחזות הכל (וכמו שאר ההצעות שלו, ההצעה של אובמה גם בעניין הזה היא צנועה), אבל העובדה ששנות השיא הללו היו גם השנים בהם היה שיעור החברות באיגודים בשיאו אינה מקרית בעיני.

        • נדב הגיב:

          5% תוספת למשכורת, ותוסיף על זה עלייה של 30% בשכר המינימום, ירידה בעלויות ביטוח הבריאות לעובדים עניים, ועוד דברים משמעותיים פחות, כמו חופשת המחלה – וזה מתחיל להיראות כמו שינוי דרמטי.

          אני לא טוען שאובאמה הוא מועמד חלומותי. הוא אפילו לא רוזוולט. אבל רוזוולט היה אחד בהיסטוריה האמריקאית. הבחירה באובאמה משמעה שבירה שמאלה שכמוה לא ראינו בארה"ב כבר לפחות 30 שנה, שלא לומר 60, וזה שינוי שעשוי להשפיע בצורה משמעותית גם על ההתנהלות של העולם כולו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877296 דפים נצפים, 19 היום
308864 ביקורים, 14 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏