הרהורים של אבא

8 Responses to “ההבטחות הריקות של אובאמה”

1. שחר הגיב:

   7 באוקטובר 2008 בשעה 14:54

   מזכיר לי את הטענות שרווחו ב-96 כלפי נתניהו כאילו מדובר בבלון חם של יחסי-ציבור ומבטא סביר באנגלית. אז התנחמתי באשליה שהדיבור הזה יסייע לפרס לנצח בבחירות אבל טענתי שהוא קשקוש מוחלט. היה ברור לי כבר אז שנתניהו דווקא מצוייד באידאולוגיה ברורה מאוד ובכוונות לבצע אותה. נדמה שכל מועמד שהוא צעיר למדי ונחשב באותו רגע גם ליפה מידי (רבאק אין לי מושג איך ומתי חשבו כאן שנתניהו הוא יפה) מייד מואשם בריקנות.

   הגב
2. טל הגיב:

   7 באוקטובר 2008 בשעה 17:21

   מה שעצוב הוא שזה לא שאין לברק אובמה (או לג'ון מקיין לצורך העניין) אג'נדה. הבעיה היא שהם מפחדים להגיד אותה בשלב הזה או למעשה בכל שלב. כפי שהמצב הוא כרגע כל מילה שהם אומרים מדודה ומחושבת כך שלא תעצבן יותר מדי אנשים בווסט וירג'יניה. התוצאה העצובה היא דיבור שטחי ולא מחייב שכאילו נכתב ע"י עורכי דין ולא מנהיגים (לכאורה כמובן) לא נותן לבוחרים שום דרך לבחור על העניין אלא על פי האיש.
   ולשחר, היופי של ביבי נתניהו הוא דוגמא קלאסית לחוק הראשון בתעמולה שביבי ופינקלשטיין העלו לדרגת אומנות. "אם תחזור על שקר מספיק פעמים בסוף יאמינו לך"

   הגב
   • נדב הגיב:

     8 באוקטובר 2008 בשעה 8:25

     מצד אחד אתה צודק, הם לא אומרים את הדברים האלה בנאומים. מצד שני, צריך לזכור שכל המידע שאני השגתי זמין באתר האינטרנט של המועמד, כך שלא צריך לעשות איזה מחקר עומק כדי לגלות את זה. והם גם מדברים על זה, כששואלים אותם (ושואלים אותם, ע"ע הדיבייטס)
     זה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על הפוליטיקה הישראלית. הרוב המכריע של המפלגות רצות לבחירות בלי מצע משמעותי, בטח לא כזה עם מספרים.

     הגב
3. נמרוד ברנע הגיב:

   7 באוקטובר 2008 בשעה 23:20

   בימים אלו אני קורא את ספרו האוטוביוגרפי של אובמה "חלומות מאבי" ומתרשם מאוד לא רק מיכולת הכתיבה המדהימה שלו (הוא כתב את הספר בגיל 33, לפני שנכנס למערכת הפוליטית, כך שאני בספק אם שכר סופר צללים) אלא גם מהעמדות היחסית שמאליות שלו. יחד עם זאת, מכיוון שבארה"ב הבעיה היא השיטה והתשתית החברתית, לא בטוח ששינוי במבנה העל יקרין בהכרח על שאר יחסי הייצור.

   הגב
4. יורם גת הגיב:

   8 באוקטובר 2008 בשעה 3:04

   ראשית, גם במונחים אמריקאים, התוכניות הללו רחוקות מלהיות מהפכניות – בחינה של הפרטים מראה שהתכניות הללו צנועות מאד. תוספת של פחות מ-400 דולר ל-EITC, לדוגמה, היא כמעט בבחינת לעג לרש. העלאת שכר המינימום ב-30% היא מהותית קצת יותר, אבל לקרוא לה מהפכנית זו גוזמה. שכר המינימום יישאר בלתי מספק לחלוטין, ובכל מקרה רק מעטים מהעובדים האמריקאים (2.3%) משתכרים שכר מינימום (http://www.bls.gov/cps/minwage2007.pdf). ניתוח של תכנית הביטוח הרפואי של אובמה מעריך שהיא תשאיר ×›-10% מהציבור בלתי מבוטח, בהשוואה ל-15% כיום (http://www.epi.org/content.cfm/pm126).

   מדובר במדיניות קלינטונית סטנדרטית. בתקופת קלינטון היתה עלייה לא מבוטלת ברמת החיים של עשרים האחוזים התחתונים, ואפילו סגירה כלשהי של הפערים בין העניים לבין מעמד הביניים. בטווח הקצר, אכן דובר בצעד חיובי. עם זאת, בתקופת קלינטון, כמו בהצעות של אובמה, נשמרו בקפדנות זכויות ההון – ותוך כדי סגירה מתונה של הפער בין העניים למעמד הביניים, הוגדלו הפערים שבין העשירים לשאר הציבור. הפערים הללו הם אלו שמאפשרים לעשירים לחזק את אחיזתם בכח הפוליטי – ×”×›×— שמבטיח להם את היכולת להכתיב את חלוקת ההכנסות בטווח הרחוק.

   הבעייה האמיתית היא שהגישה הכללית של אובמה, לפיה בעית העוני תיפתר על ידי קיצוץ מיסים ואספקת עבודה (והעלאה מתונה של שכר המינימום) היא ריאקציונרית – בעיית העוני תיפתר רק כאשר חלוקת ×”×›×— בתוך החברה תשתנה. (הנקודה היחידה בכל התוכנית הנוגעת לשינוי חלוקת ×”×›×—, ולכן טומנת בחובה הבטחה כלשהי, היא זו שנוגעת לחיזוק האיגודים.)

   הגב
   • נדב הגיב:

     8 באוקטובר 2008 בשעה 19:01

     קראת את הפוסט שקישרתי אליו?
     לגבי ה-EITC, הוא מסביר שם שהגדולה שלו היא לא בתוספת הממוצעת, אלא בזה שהיא מכוונת לחסרי ילדים ולבעלי שלושה ילדים ומעלה. חוץ מזה, יש גם את ה-Making Work Pay, שמשלים אותו.
     לגבי ביטוח הבריאות – 10% זו ההערכה הפסימית ביותר ששמעתי עד היום, וראשית – מדובר בירידה של 33% בשיעור הלא מבוטחים, שהיא לא מבוטלת. שנית, גם בלינק שנתת מדגישים שמדובר בשיפור תנאים משמעותי עבור מי שכן מבוטח.

     שוב, אין ספק שלא מדובר בשינוי של 180 מעלות. זו עדיין מדיניות אמריקאית, על כל מאפייניה של האמריקאיות – מהמדיניות החברתית השאריתית, ועד היעדר האיום על מוקדי הכוח. אם אתה מאמין שצריך מהפכה – ושצפויה אחת – ברור שאובאמה הוא לא איש הבשורה שאתה מחפש. אני את חלומות המהפכה נטשתי מזמן, ועבורי מועמד שמבטיח להרחיב את ההשקעה החברתית של ממשלת ארה"ב – וכמו שמשתמע מכך, גם להוריד את הלחץ על ממשלות אחרות לצמצם את הוצאותיהן – הוא בגדר בשורה, אולי הבשורה הטובה ביותר שאפשר לצפות לה.

     ולגבי האיגודים – אני לא רואה בהצעה הזו שום איום על חלוקת הכוח המסורתית. האיגודים האמריקאיים נזהרו תמיד לשחק על המגרש הקפיטליסטי, ולהציג את עצמם כשחקנים לגיטימיים במגרש ×”×–×” ולא כמי שמאיימים עליו.

     הגב
     • יורם גת הגיב:

       9 באוקטובר 2008 בשעה 3:04

       קראתי את הפוסט, וקראתי גם את המסמך באתר של אובמה שעליו מסתמך הפוסט – תודה ששאלת.

       המספר שנקבתי בו הוא התוספת ב-EITC עבור עובד שמשתכר שכר מינימום בלא ילדים. גם אם נחבר אליו את $500 של ה-Making" work pay", מדובר בפחות מ-$1000, כלומר בערך 5% ממשכורתו של העובד. לא סכום שיש לזלזל בו עבור אדם עני, אבל רחוק מאד מלהיות שינוי דרמטי.

       לא צריך לחלום על מהפכה על מנת להאמין באפשרות לשינוי מהותי ולראות את אובמה באופן מציאותי – כלומר כנציג של הסטטוס קוו. מה שכינית "חלוקת ×”×›×— המסורתית" אינו מצב מחוייב המציאות – מדובר במסורת שהופרעה בעבר הלא כל כך רחוק. לפני ×›-35 שנה, חלוקת ההכנסות בארה"ב בין העשירים לשאר הציבור היתה שונה באופן מהותי (http://www.toomuchonline.org/inequality.html). זו היתה נקודת השיא של שינוי הדרגתי שהתחולל בעקבות ×”- New Deal. אפשר לשאוף לחזור למצב שכזה, ואפשר גם לראות במצב שכזה נקודת התחלה לשיפורים נוספים. אני רחוק מלהחשיב את האיגודים כחזות הכל (וכמו שאר ההצעות שלו, ההצעה של אובמה גם בעניין ×”×–×” היא צנועה), אבל העובדה ששנות השיא הללו היו גם השנים בהם ×”×™×” שיעור החברות באיגודים בשיאו אינה מקרית בעיני.

       הגב
       • נדב הגיב:

         9 באוקטובר 2008 בשעה 14:31

         5% תוספת למשכורת, ותוסיף על ×–×” עלייה של 30% בשכר המינימום, ירידה בעלויות ביטוח הבריאות לעובדים עניים, ועוד דברים משמעותיים פחות, כמו חופשת המחלה – וזה מתחיל להיראות כמו שינוי דרמטי.

         אני לא טוען שאובאמה הוא מועמד חלומותי. הוא אפילו לא רוזוולט. אבל רוזוולט היה אחד בהיסטוריה האמריקאית. הבחירה באובאמה משמעה שבירה שמאלה שכמוה לא ראינו בארה"ב כבר לפחות 30 שנה, שלא לומר 60, וזה שינוי שעשוי להשפיע בצורה משמעותית גם על ההתנהלות של העולם כולו.

         הגב