הרהורים של אבא

חנן כותב על חזון לשירות חדש לבלוגיה הישראלית, שמטרתו – "הגדלת הנוכחות של הכתיבה העצמאית באינטרנט בשיח הציבורי הישראלי". הדרך (בשלב ראשון, שאליו אתייחס) היא, אם הבנתי נכון, מקום שירכז בצורה נוחה את כל הכתיבה העצמאית העברית.

מעבר לשאלה הטכנית, שנראית לי פשוטה (קח את הרסס של תפוז+ישרא+רשימות+דה מרקר, בקש מהעצמאים להירשם), השאלה הכבדה היא מה התועלת.

במעבר מחיפוש מידע אוף-ליין לחיפוש מידע באינטרנט, המטרה משתנה. כשמחפשים מידע בספריה, המטרה היא למצוא כמה שיותר ספרים רלוונטיים ומהם לשלוף מידע מספיק. כשמחפשים מידע במנוע חיפוש, המטרה היא לצמצם את מילות החיפוש כך שתקבל את מספר התוצאות המינימלי – ושישארו רלוונטיות. בחיפוש בספריה, עדיף למצוא 15 ספרים על שלושה. בחיפוש בגוגל, אם יש לך מעל מליון תוצאות כנראה שלא הגדרת כמו שצריך את החיפוש.

הבלוגוספירה, או החומוספירה לצורך העניין, לא שונה מהותית. כשאני מחפש קריאה חדשה מעניינת להוסיף לגוגל רידר, אני לא נכנס לרשימת הבלוגים החדשים של תפוז ומחפש אולי יש שם משהו חדש וטוב (את ×–×” אני עושה רק כשאני כבר ממש משועמם). אני מחפש במגוון של דרכים אחרות – שמטרתן צמצום הרשימה, לא הרחבתה. לכן, השירות שחנן מציע, שרק יגדיל את כמות הבלוגים הרשומים, יצור ערמת תבן ענקית שבתוכה אי אפשר ×™×”×™×” למצוא אף מחט מאלו שנזרקו פנימה.

כדי להנכיח את הכתיבה העצמאית באינטרנט העיברי, צריך לעשות ההיפך – למצוא אלגוריתם טוב לחיפוש כתיבה מעניינת. חנן עשה את ×–×” בעצמו – האלגוריתם הוא "מה שחנן אוהב הוא כנראה טוב" והתוצאה היא וובסטר. החסרון, כמו שחנן עצמו ×™×”×™×” הראשון להעיד, הוא העומס האדיר של העדכון. גם ברשימות (ובדה מארקר, ובישראלי) חיפשו פתרון באותו הסגנון, רק במקום לאסוף בלוגים באמצעות רסס הם אספו אותם בפועל. כמובן שגם לשיטה הזו יש חסרונות – ובעיקר, שאפשר לגלות בעזרתה רק את מי שכבר התגלה.

כדי להצליח באמת צריך אלגוריתם אמיתי, מהסוג הממוחשב. כמו שמה שהביא לגוגל את ההצלחה ולנו את החיפוש הקל ×–×” אלגוריתם החיפוש שלהם, כך צריך אלגוריתם חיפוש בלוגים שידע להציע בלוגים חדשים שיעניינו את הקורא. ראיתי נסיונות כאלה, עוד לא ראיתי הצלחות…