??????? ?? ???

המאמר הזה של רון בן ישי בווינט הוא פנינה לקורא הזהיר, שיכול להבין ממנו כיצד השתבש הכל ומה שהיה אמור להיות השתלטות מהירה על ספינה הפך לתגרה המונית ומרחץ דמים נורא:

לוחמי הקומנדו הימי נפלו כפרי בשל לידיהם של אנשי המשט לעזה.

מדובר בלוחמי קומנדו מאומנים שלא נפלו אלא גלשו ממסוקים, הם לא נפלו למארב אלא השתלטו על ספינה מניפה דגל טורקי במים בינלאומיים. רון בן ישי מציין כי אנשי הספינה (טוב, לקרוא להם פעילי שלום זה כמו לקרוא לאוהדי ביתר פעילי שלום) השתמשו ב"קלע דוד" נגד גוליית הנעבעך.

לרוע מזלם, הם (לוחמי הקומנדו הימי – × .פ.) היו מצויידים רק ברובי צבע שמשמשים לפיזור הפגנות קלות. מובן שכדורי הצבע לא עשו רושם על הפעילים שהלמו בהם שוב ושוב, ואף ניסו לחטוף את נשקם.

לא הבנתי, אם הם היו מצויידים רק ברובי צבע, כהגנה בפני חיות האדם התורכיות, איזה נשק ניסו לחטוף הפעילים?

הכוח השליך רימוני הלם אבל המתפרעים על הגג, שבינתיים גדל מספרם ל-30. הם הפליאו את מכותיהם בכ-30 לוחמי השייטת שהמשיכו "לזלוג" לכיוונם בגלישה מכבל המסוק.

או קי, אני לא יודע אם אי פעם עמדתם מול לוחם שייטת, לי לא יצא, ואני מתכוון להמשיך ככה (גם מול תורכי עצבני, דרך אגב). נחמד בטח לא היה שם על הגשר: 30 לוחמי קומנדו מול 30 "פעילים" עצבניים, חמושים במוטות ברזל וכיסאות פלסטיק, אלו נשמעים לי יחסי כוחות סבירים למדי. או שהייתה שם נבחרת טורקיה לקרב מגע, או שמישהו שם נלחץ ונכנס לפאניקה.

הכתבה מספקת קצה של רמז באשר למה שהשתבש:

"ראיתי קצה קנה של רובה מבצבץ מתוך גרם המדרגות", סיפר לוחם שייטת, "הוא ירה לעברנו ואנחנו גם ירינו לעברו. לא ראינו אם פגענו, חיפשנו אותו אבל אחר כך לא מצאנו אותו". מיריות המתפרעים שכנראה השתמשו באקדחים שחטפו מלוחמי השייטת, נפצעו בינתיים שני לוחמים, האחד בברכו ובירכו והשני בבטנו.

הלוחמים ראו קצה של קנה או שהם ראו מוט ברזל, השעה הייתה ארבע בבוקר, בין חושך לאור, בלאגן אלוהים, מישהו חושב שהוא רואה רובה, ומתחיל לירות. הרובה בכל אופן לא נמצא עדיין. ישנה גם אפשרות אחרת. כשהייתי בגולני יידענו שאם מישהו יורה בטעות (או בכוונה) בערבי לא חמוש, אפשר תמיד להגיד שחשבת שיש לו נשק, וזו הייתה טעות מצערת בזיהוי. זה טריק ישן. כך שזו יכולה להיות טעות תמימה, או טענת אליבי של הלוחמים, קשה לדעת.

רון בן ישי מתאר בפרוטורוט את השתלשלות העניינים, הוא מדלג רק על פרט אחד קטן, פער זמנים זעיר: אחרי שפעילי השלום העצבניים הפליאו מכותיהם בעזרת כסאות ומוטות ברזל בלוחמי הקומנדו הימי, הם קיבלו אישור לירות, ואז, בקטע החביב עלי במאמר מדווח בפליאה רופא היחידה:

קולו של הרופא שהיה עם הכוח נשמע לחוץ ברשת הקשר. "כמה הרוגים יש בין הנוסעים?" שאל מפקד בכיר. "אני לא יודע, אבל כ-20 שוכבים כאן בלי תזוזה כבר כמעט שעה", אמר מפקד הכוח.

מה יש, לא ראית אף פעם פעילי שלום משתזפים?

רון בן ישי מסכם היטב:

…טעות השנייה היתה שמפקדי הכוח לא התייחסו מספיק ברצינות לעובדה שחבורה של גברים מחכה ללוחמים על ×”×’×’. אילו היו מתייחסים לעניין ×–×” יותר ברצינות, יתכן שהיו זורקים מהמסוקים רימוני ×’×– מדמיע ורימוני עשן למיסוך שהיו מאפשרים להם לבצע את משימתם מבלי שהלוחמים ייפלו אחד אחד כפרי בשל לידי המתפרעים, שהפליאו בהם את מכותיהם.

הפשלה היא כמובן של המפקדים. מכניסים לוחמי קומנדו מאומנים למצב שמעמיד אותם בסכנת חיים ממשית, אז הם מגיבים, וכשלוחמי קומנדו מגיבים, זה נגמר ככה.

היטיב לסכם זאת הוגה הדעות לירן מן הקריות בטוקבק מס. 175:

175. בשביל מה בכלל היה צורך להכניס לוחמים?!?!?!
נותנים פעם אחת הוראה לעצור במקום אם לא עוצרים מפגיזים את האוניה עד שהיא נעצרת