כתב הגנה

נדב

גילוי נאות – כידוע לרוב הקוראים, עמיר פרץ הוא דוד שלי. הפוסט ×”×–×”, כמו שתוכלו לשים לב בקלות, לא נכתב מנקודת מבט `אובייקטיבית`, אבל מצד שני – אינו מבוסס על דברים שעמיר אמר, או על מידע פנימי כלשהו, ואינו מייצג את עמדתו של אף אחד חוץ ממני.

====

לקראת ההתמודדות ההולכת וקרבה על משרת יו"ר מפלגת העבודה, מתנגדים רבים מהבלוגרים, שלפני הבחירות תמכו במפלגת העבודה, לבחירתו מחדש של עמיר פרץ לראשות המפלגה (שתי דוגמאות בולטות: דניאל בלוך ושוקי גלילי).

הטיעון העיקרי העומד מאחורי הטענות האלה הוא שעמיר פרץ אכזב ולא סיפק את הסחורה – מפלגת העבודה בראשותו הציגה אג`נדה ברורה מאוד לקראת הבחירות האחרונות, ולא השיגה אף אחד מהיעדים האלה. לכן, אין מקום להמשך כהונתו כיו"ר המפלגה ואו כשר הבטחון.

לפני שאעבור לדון בטענות באופן פרטני, אני מבקש להזכיר שתי עובדות:
הראשונה – מבנה הממשל של מדינת ישראל, ובמידה רבה גם מבנה קבלת ההחלטות של מפלגת העבודה, הוא סיעתי ולא אישי. אף אחד מאיתנו לא הצביע בקלפי לעמיר פרץ – חלקנו הצבענו למפלגת העבודה. בהתאמה, גם הכוח בכנסת ניתן לסיעת העבודה, והכוח של היו"ר בתוך הסיעה הוא מוגבל.
השניה – אנו עוסקים כאן בדיון על בחירת יו"ר למפלגת העבודה, שהוא דיון פנים-מפלגתי. כל הטיעונים היפים האלה נגד כיוון הפעולה הפוליטי בכלל או נגד מפלגת העבודה בפרט הם חשובים ומעניינים, אבל לא רלוונטיים לשאלה – במי לתמוך בפריימריז במפלגת העבודה. הדיון ×”×–×” מעניין רק את מי שהחליט שהוא בפנים.

נדון, אם כן, בכמה מהטענות המרכזיות נגד עמיר:
הטעות הראשונה, כרונולוגית לפחות, היא הבחירה בתיק הבטחון. לאחר שהמפלגה התגאתה באג`נדה החברתית בבחירות, הבחירה בתיק הבטחון כתיק הבכיר של המפלגה וכתיק המיועד לעמיר הייוותה הודאה שהמפלגה בכלל ועמיר בפרט זנחו את האג`נדה.
אבל מה היו האופציות? נחזור לתקופת המו"מ הקואליציוני, וניזכר מה היו האופציות שעמדו בפני מפלגת העבודה:
א. בחירה בתיק האוצר כתיק הבכיר של המפלגה
ב. ויתור על תיק בכיר, ובחירה בתיקים זוטרים יותר, אך חברתיים-כלכליים, במקומו
ג. שמירה על תיק הבטחון, אך הצבת ח"כ אחר ממפלגת העבודה בתור שר הבטחון
ד. פרישה לאופוזיציה.
אופציה א` לא הייתה קיימת – לקדימה לא הייתה שום כוונה לוותר על תיק האוצר (ומי שבוחר להאמין לאדלר, שיהיה לו לבריאות). אופציה ×’` היא אופציה בלתי אפשרית פוליטית עבור מנהיג מפלגה – משמעה הוא למעשה ויתור על ×”×”× ×”×’×”. האם עמיר, כשר תשתיות או חינוך (שני התיקים השניים בבכירותם של המפלגה) ×”×™×” מסוגל למצב עצמו כמנהיג מול פואד או איילון כשרי ביטחון? האם במצב ×›×–×” מצבה של האג`נדה החברתית ×”×™×” טוב יותר ממצבה כרגע? קשה להניח.
אופציות ב` וד` היו, אבקש לטעון, אופציות תיאורטיות בלבד, כמו אופציה א` אבל מסיבות אחרות. מרכז המפלגה, שהוא גוף שמייצג את מפלגת העבודה במצבה נטול-האג`נדה בעת שישבה בממשלת שרון, הוא מרכז מוטה ×’`ובים, שלעולם יעדיף ישיבה בממשלה על `התייבשות` באופוזיציה. מכיוון שיו"ר אינו פועל לבדו, אלא תלוי במרכז – עמיר לא ×”×™×” יכול לבחור אופציה של ויתור על תיק מרכזי (שהייתה מתפרשת ככישלון צורב במו"מ הקואליציוני) או של הישארות באופוזיציה.

הטענה השניה נגד המשך כהונתו של עמיר היא על תפקודו כשר בטחון. כנגד טענה זו קשה לי להגיב, מכיוון שעדיין לא קראתי טענה עניינית אחת כנגד תפקודו אלא רק הרבה קביעות נחרצות של `הוא נכשל` (×”×›×™ קרוב לענייני ×”×™×” נחום ברנע – `הוא נראה משועמם בישיבות`. סיבה מצויינת). כשאקרא טענה עניינית, אולי אוכל להתייחס.

הטענה המרכזית נוגעת לנטישת האג`נדה. כאן אני חייב להודות שאני שותף מלא לביקורת כלפי מפלגת העבודה, שאכן עשתה מעט מאוד ביחס למספר המנדטים שיש לה. מאידך, אני חושב שהפניית הטענות האלה כלפי עמיר פרץ אינה הוגנת ואינה נכונה, והכי חשוב – לא תביא לשיפור בעתיד. עמיר פרץ, נדמה שיש להזכיר, ×”×™×” היחיד משרי העבודה שלא הצביע בעד התקציב. נכון, קולו לא נשמע ברמה במאבקים – מצד שני, הוא ניהל באותו זמן מאבקים אחרים, לא פשוטים גם הם. (תאמרו – זו תולדה של היותו שר בטחון ולא ממלא תפקיד כלכלי, אפנה אותכם שתי פסקאות למעלה). הטענה המרגיזה ביותר היא זו הטוענת שדרישותיו של עמיר לתוספת בתקציב הבטחון הן `אנטי חברתיות`, שכן בגללן קיצצו במקומות אחרים. אין לי את הכלים לקבוע האם התוספות האלה אכן ×›×” נחוצות, אבל ברור לי שהטענה שהרחבת תקציב הבטחון מחייבת קיצוצים אחרים היא דמגוגיה נאו-ליברלית מהסוג הגרוע ביותר. הייתה כאן מלחמה, ומותר בעקבות כך להקפיא הורדות מיסים או להגדיל את הגרעון.

נקודה אחרונה, שאני חייב להודות שהפריעה לי במיוחד – ההסכמה של מפלגת העבודה להצטרפותו של אביגדור ליברמן לממשלה. גם כאן, אי אפשר להסתכל על מעשיו של עמיר בלי להתחשב במצב המפלגתי. עמיר העריך (ואני מסתמך כאן על פרשנים פוליטיים) שההצבעה במרכז תעבור גם אם יתנגד. לכן, התנגדות שלו משמעה ×”×™×” הפסד צורב שיוביל לאובדן כוח פוליטי, אך לא תהיה לא השפעה אמיתית (×›×™ ליברמן ישב בממשלה בכל מקרה).

בכל המקרים האלו, אינני טוען שלא נעשו טעויות. איש אינו חף מטעויות. אבל הטענה המרכזית שלי היא א. שעמיר פעל בדרך הטובה ביותר האפשרית וב. שמי שבגד באג`נדה זה אכן גורמים מסויימים במפלגת העבודה, אבל עמיר אינו אחד מהם.

מכאן אעבור לשאלה החשובה כרגע, וכאן יכול לחזור אלי גם כל מי שממש לא מסכים לטיעונים שמניתי לעיל: מפלגת העבודה עומדת בפני בחירת יו"ר. הבחירה אינה בין המועמד האידיאלי לבין עמיר פרץ – יש רשימה ידועה של מועמדים: עמי "היועץ שלי ×–×” רייכמן" איילון, אופיר "למישהו יש אג`נדה" פינס, דני "אני שומר מקום לאהוד" יתום או אהוד "מישהו ראה זקנה במסדרון?" ברק. כל אחד מהמתמודדים האלו אינו סוציאל דמוקרט ואינו מתיימר להיות ×›×–×”.
אם בחרתם בדרך של הישארות במפלגת העבודה, ואם אתם פה בשביל הסוציאל דמוקרטיה, חשוב לזכור: ראשית, אנו רק בתחילת הדרך. חשבנו שבחירת יו"ר ×–×” מספיק כדי להשליט אג`נדה על מפלגה, ומסתבר שטעינו. צריך להתחזק במרכז, לעודד חברי כנסת ס"ד ועוד. אבל בחירת יו"ר ×–×” הישג חשוב – שאסור לוותר עליו.
והפסד של עמיר פרץ במרוץ לתפקיד היו"ר, שמשמעו בחירה במועמד ללא אג`נדה ס"ד, הוא הפסד של הכוחות הסוציאל דמורקטיים במפלגה.

אשמח לשמוע תגובות, בשני תנאים:
א. הן יתייחסו לשאלה מה פרץ היה צריך לעשות, ולא למה המפלגה הייתה צריכה לעשות
ב. הן יתבססו על עובדות (לא "אבל כולם יודעים שפרץ היה שר ביטחון מעאפן" אלא "פרץ, כשר ביטחון, עשה את ההחלטה השגויה הזו והזו")

23 תגובות »

נדב ב25/12/2006 20:56 תחת חברה בישראל

23 Responses to “כתב ×”×’× ×””

  1. רועי הגיב:

    כואב לי על עמיר פרץ, אבל האמת ידועה
    אני אגיד לך בדיוק מה ציפיתי ממנו שיעשה: שאת התיק הבכיר יתן לאיילון (ביטחון) או ברוורמן (אוצר), שהלכו איתו עד הסוף, וייקח לעצמו תיק רווחה מוגדל, שמתאים לכישורים שלו ובדיעבד גם לא ×”×™×” מחסל לו את הקריירה – דבר שהביא על עצמו במו ידיו. הנימוק שאופציה כזאת הייתה בלתי-אפשרית פוליטית עבור מנהיג מפלגה הוא בדיוק ההוכחה לכך שבראש הסולם שלו בהחלטה הזאת עמד האגו והרצון לקדם את עצמו פוליטית על-חשבון החברים האחרים. הוא יכול ×”×™×” לשמר את המנהיגות שלו מאותו מקום שהצעתי גם כשעמי איילון שר ביטחון או כשברוורמן שר אוצר – קל וחומר במפלגה ששמה את הדגש על הנושאים החברתיים – וגם לשמר את היחסים הטובים שהיו לו עם החברים האחרים.

  2. leafes in my pocket הגיב:

    אלעד הן
    הי נדב

  3. felagund הגיב:

    וא מה היה קורה?
    ההצכה שלך לתת את האוצר לברוורמן לא ריאלית – ×›×™ הרי האוצר לא לחלוקה, ואם הוא כן – הוא ×”×™×” צריך לקחת אותו.

  4. mitpakedtari הגיב:

    עמיר פרץ הופך למפאיניק מהסוג הגרוע
    לא משנה רק מהי משנתו האידיאולוגית של עמיר פרץ, משנה על מה הוא נלחם ועד כמה הוא נלחם. נדמה שמאז יום הבחירות הדבר היחיד שהוא נלחם עליו הוא ההישרדות

  5. הדרקון הלא נכון הגיב:

    את האמת, אני מאוד מבולבל
    קודם כל, רק לצורך הגילוי הנאות – אני חבר המשמרת הצעירה וחבר מרכז המפלגה.

  6. טשאפק הגיב:

    לגבי אופציה ג` (וקצת ב`)
    לקחת תיק חברתי-כלכלי בכיר (כמו התמ"ת המורחב) ולתת את הבטחון למישהו מהעבודה.

  7. רועי הגיב:

    ואז אולי היה לפרץ סיכוי להישאר יו"ר
    אז מי שמנהיג את המפלגה היה בעמדה שהוא מסוגל לקיים את הבטחתו לבוחר, ובנוסף לכך היה "יוצא גדול" בכך שהיה מוכיח שהוא יודע להניח את האגו בצד ולחתור למטרה. אני בטוח שניתן היה להתעקש על האוצר, פרץ לא העמיד את אולמרט במצב של האוצר או לא כלום, אבל תיק ביטחון לבכיר אחר בעבודה נוסף לתיק רווחה בידי המנהיג שלה לא היה גורע. אני כבר לא מדבר על חוסר התאימות לתפקיד.

  8. felagund הגיב:

    מה המשמעות של יו"ר?
    למיטב ידיעתי (ואני חייב להודות שאין לי תואר בחוקת מפלגת העבודה) תפקיד היו"ר, מבחינה טכנית, לא טומן בחובו הרבה סמכויות – לדעתי למזכ"ל יש יותר.

  9. felagund הגיב:

    אין לי כלים לענות
    בבטן גם אני מרגיש שאי-ההכרזה על מצב חרום הייתה טעות

  10. felagund הגיב:

    פוליטיקה היא אומנות האפשר
    נראה לי שהתמונה שלך של פוליטיקה היא קצת לא ריאלית. בפוליטיקה אף אחד לא עושה מה שהוא רוצה, אלא מה שהוא יכול.

  11. felagund הגיב:

    היה לו גב מלא?
    הוא היה יכול להעביר החלטה על אופוזיציה במרכז?

  12. הדרקון הלא נכון הגיב:

    לאחר הבחירות???
    בהחלט כן. ובמקרה ×”×›×™ גרוע – עכשיו אף אחד לא ×”×™×” יכול לפתוח עליו את הפה.

  13. אלעד הן הגיב:

    הממ… השם שלי הוא הכותרת. מעניין.

  14. טשאפק הגיב:

    להיפך בדיוק! בדיוק להיפך!
    >>> מצב שבו רצים עם מנהיג חברתי וברגע האמת הוא מפנה את מקומו לגנרל שיוביל את המפלגה?

  15. felagund הגיב:

    ועוד הערה שפיספסתי
    מה שאמרתי לגבי גנרלים ועמדה חברתית ברורה התייחס לכמה מקרים קונקרטיים: ברק, פואד ומצנע בעבר, איילון כרגע.

  16. רועי הגיב:

    שאלת הרבה שאלות, הנה התשובות:
    1. תפקיד יו"ר המפלגה לא צריך להעניק, הוא דורש. הוא מצריך מנהיגות, התווית דרך, קביעת יעדים, נקיטת עמדה, ניהול חברי המפלגה האחרים, שמירה על קשר עם הבוחר ועוד. בכל אלה עמיר פרץ עמד לדעתי היטב לפני הבחירות. לצערי הרב ולצערם של רבים אחרים שתמכו בו, ברגע האמת הוא נכשל.

  17. felagund הגיב:

    המשך
    `/1-2 תפקיד יו"ר, כשלעצמו, הוא כותרת חסרת משמעות. השאלה היא האם הימצאות בתפקיד ×”×–×” משמעה מנהיגות המפלגה. והתשובה היא שלא באופן אוטומטי – אם ליו"ר אין את הסמכויות מכוח חוקת המפלגה, והוא מוותר מרצונו על התפקיד הביצועי הבכיר, הוא יאבד את עמדת הבכורה במפלגה. אולי ×–×” לא צריך להיות כך, אבל זו הפוליטיקה שלנו.

  18. felagund הגיב:

    תיקון – לעמי איילון יש אג`נדה.
    נכנסתי לאתר של עמי איילון, וראיתי שהוא הוסיף מצע כלכלי-חברתי. לא היה שם פעם אחרונה שנכנסתי

  19. felagund הגיב:

    אני לא בטוח כמוך
    לדעתי המרכז לא היה מעביר החלטה כזו, והיה כופה עליו כניסה לקואליציה.

  20. felagund הגיב:

    למה אתה חושב שזו אופציה?
    מה גורם לך לחשוב שמפלגת העבודה הייתה יכולה לקבל גם את תיק התמ"ת המורחב וגם את תיק הביטחון?

  21. אמיר הגיב:

    לדעתי עמיר פרץ היה צריך, סליחה חייב!!
    לנסות לממש את ההבטחות שניתנו במערכת הבחירות (שינו כיוון כלכלי)
    או לקחת את המפלגה לסיבוב לימודי באופוזיציה – שתילמד איך מנהלים מעבקים ציבוריים ועל מה.
    הטיעון – המרכז לא ×”×™×” נותן לו היא תרוץ לא משכנע – מנהיג אמור להראות את הדרך – להוביל ולא לנסות ליצג את פקידיו העצלים.

    • אוקיי, בוא נדבר על מימוש הבטחות שניתנו במערכת הבחירות.
      היו 5 הבטחות במערכת הבחירות:
      1. העלאת שכר המינימום – שכר המינימום עלה כבר ב-400 ש"×—, בדרך לעלות הלאה עד ליעד המובטח של 4,500 ש"×— בסוף 2008.
      2. הגדלת סל התרופות ב-720 מליון ש"×— – כמעט לחלוטין – 600 מליון ש"×— תוספת.
      3. יולי תמיר למשרד החינוך – היא שם.
      4. חוק עובדי כוח אדם – כבר עכשיו הושוו התנאים של עובדי חברות כוח אדם במגזר הציבורי (חלק א' של החוק). חלק ב' – עובדי חברות כוח אדם יהפכו לעובדי החברה לאחר 9 חודשים – יוצא לפועל באוגוסט.
      5. חוק פנסיה חובה – נמצא בהליכי חקיקה.

      אז אני מבין שאתה מרוצה?

  22. […] למי שלא יודע, אבל לא בגלל ×–×”). לא ניכנס כאן שוב לנימוקים שפרסתי ושפרסו אחרים בעבר בהרחבה, אבל בקצרה: שכר מינימום, חוק […]

להגיב על פריימריז בעבודה - למי אצביע? » הרהורים של אבא לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971706 דפים נצפים, 57 היום
319258 ביקורים, 47 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏