למה גברים מתחמקים

נדב

לירון לוחץ ctrl+s. זהו, החלק הזה בפרויקט גמור. נשאר עוד לסגור את הפרויקט, וליידע את כל השאר במייל על התיקונים שהוא הכניס.

דווקא יצא יפה – הוא התחיל לעבוד על זה היום בבוקר, ועכשיו סיים. הפינישים יכולים לחכות כבר למחר. לירון שולח את ידו לכפתור הכיבוי של המחשב, ומסתכל בשעון. השעה 19:00. אם אני יוצא עכשיו, הוא חושב לעצמו, אגיע הביתה ב-19:30.

רגע, אבל בשבע וחצי בדיוק דנה מסיימת לאכול ארוחת ערב עם הילדים. אם אני אצא עכשיו, אני אגיע בדיוק לבלגן של חיסול הארוחה ושל המקלחות. אם אתעכב עוד חצי שעה, ואעשה היום במקום מחר את הפינישים האחרונים, אגיע בדיוק בזמן לקרוא לנועם את הפרק שהבטחתי לה אתמול, ולהשכיב את שניהם. ככה גם הבוס יראה ששלחתי את המייל היום בערב, ולא מחר בבוקר – שזה בכלל טוב.

בעצם, זה רק הוגן. היא שיחקה עם הילדים כל אחרי הצהריים, כשאני הייתי תקוע בחור הזה. תכל'ס, הייתי שמח להתחלף איתה מדי פעם. אבל למה שאני אחזור רק כדי לנקות את הבלגן שהם השאירו אחריהם – את הכלים המלוכלכים ואת הילדים המלוכלכים? למי יש כוח לזה עכשיו?

הסיפור הזה אמנם דמיוני, אבל דומיו מתרחשים באופן תדיר בעשרות משרדים בישראל. עד כדי כך שרבים מסיקים מהתרחיש הזה שאבות, בסופו של דבר, לא באמת רוצים לטפל בילדיהם. הרי כולנו יודעים שהטיפול האמיתי הוא לא הסיפור לפני השינה, אלא המקלחת, והצבת הגבולות, והכנת ארוחת הערב (כן, כולל ה'אבל בעצם אני רוצה חביתה!' אחרי שהביצה הקשה כבר מוכנה).

אני מבקש לחלוק על המסקנה הזו. כי חשוב להפריד פה בין שתי רמות.

רמה אחת היא הרמה הבינאישית. אם ימנו אותי לבורר בין לירון לדנה, אחרי שהאחרונה גילתה שבעצם לירון סתם מבריז מחיסול ארוחת הערב וש'יש עוד כמה דברים שאני חייב לסיים היום' זה לא לחלוטין נכון – אין ספק שהצדק הוא בצד של דנה, ומי שלא בסדר כאן הוא לירון. נקודת המוצא שלי היא שהאחריות ההורית היא משותפת, וששני הצדדים צריכים למלא תפקיד שווה במטלות הבית – וכמובן, שכנות היא עקרון מפתח בזוגיות.

אבל צמצום של שאלות חברתיות לרמת הטיפול הזוגי הוא כמעט תמיד טעות. אם אנחנו מבקשים לומר משהו משמעותי על הורות, על אבהות ועל גבריות, אנחנו חייבים לצאת מהפרספקטיבה המוגבלת הבוחנת את רק את המשפחה ואת מערכת היחסים בין בני הזוג, ולהתייחס למרכיבים נוספים – כמו למשל מקום העבודה, התרבות של שוק העבודה והמקום של המדינה בכל הסיפור הזה.

כי תנו לי לספר לכם סוד – לירון יודע, בדיוק כמוכם וכמוני, שמלקרוא פרק אחד בכל יום, הוא לא יהפוך לאב משמעותי עבור נועם. שאם יחזור כל יום אחרי שדנה רצה כל היום אחרי הילדים, והעיניים שלה נעצמות וכל מה שהיא רוצה זה מקלחת ולישון – גם הזוגיות לא תהיה משהו, אפילו אם הם כן יטוסו השנה לשבוע באירופה בלי הילדים.

אבל לירון נתון במערכת של כוחות חברתיים, שלא מאפשרים לו לבטא את התובנות האלה. הוא עובד במשרד, שבו הביטוי הלגיטימי של אבהות הוא לכל היותר תמונה של הילדים על הדסקטופ, ובטח שלא יציאה מוקדמת כדי לקחת אותם מהצהרון. הסיכוי של דנה לקבל קידום או העלאה בעבודה שלה הוא קלוש – היא הרי 'לא משקיעה בעבודה', ולקחה חופשת לידה של כמעט שנה, חס וחלילה – ולכן הוא לא יכול לוותר על האפשרות לקידום. והרי שניהם ידעו, כשהוא הלך ללמוד הנדסה, שהעתיד שלו הוא בשעות עבודה מטורפות אל תוך הלילה – חוק שעות עבודה ומנוחה זה הרי למאבטחים. ומבחינה חברתית, הרבה יותר מעריכים אותו על כך שהוא נשאר שעות ארוכות בעבודה, מאשר על עוד יום מחלת ילד שהוא לקח.

כל השיקולים האלה מאירים לנו את מצבו של לירון באור אחר. לכולנו, בהיותנו בני אנוש, יש נטייה לוותר על העקרונות הנעלים שלנו לטובת הנוחות הרגעית כאשר אנחנו מצויים ברגעי משבר. ומערכת לחצים כזו יוצרת מגוון של מצבי משבר מסוג זה, שבהם אבות רבים מוותרים על העקרונות הנעלים שהם מאמינים בהם באמת ובתמים – שוויוניות, הקדשת זמן לילדים, זוגיות – לטובת הנוחות הרגעית של השקט במשרד לעומת הכאוס שהוא שעת המקלחות.

שוב, חשוב להדגיש – אין זה אומר שצריך לשבח את הויתור של לירון לעצמו. ראוי לשמור על העקרונות גם ברגעי משבר, ואני – בחיי האישיים – משתדל לצמצם כמה שיותר את הויתור על הזמן עם משפחתי, גם כשזה פחות נוח. כמו שאמרתי קודם, המסקנה לא צריכה להיות ברמה האישית.

אבל ברמה החברתית, ברור שאי אפשר להסיק כאן מסקנות כלליות על 'גבריות' או על טבעם של גברים, אלא רק על הסיטואציה המבנית הספציפית שאבות נמצאים בה בישראל של ימינו – של שעות עבודה מטורפות, ושל צורך לבחור בין מחויבות מלאה למשפחה לבין מחויבות מלאה לעבודה, בלא יכולת לבחור בין שתיהן – צורך שניתן לראות אותו גם אצל האם שנאלצה לפרוש מהמסלול המהיר של הקידום, ולהישאר ב'משרת אם', כי מישהו צריך לקחת את הילדים מהגן, וגם אצל האב שנאלץ להוכיח שוב ושוב שמחויבותו היא קודם כל לעבודה, ולמשפחה הוא יקדיש את הזמן שנשאר.

חשוב לזכור, שהמציאות הזו היא לא גזירת גורל, ולא איזה מאפיין בלתי ניתן לשינוי של הכלכלה המודרנית. יש הרבה מדינות, עשירות בהרבה ויעילות בהרבה מישראל, שבהן יום עבודה של מעל 10 שעות הוא לא הנורמה, באף מגזר. דפוס העבודה המטורף הזה הוא רק תולדה של תרבות העבודה הישראלית – תרבות שניתן וצריך לשנות.

כשיום העבודה של לירון יסתיים בשעה 17:00 לכל המאוחר, כשהוא יוכל לקחת יום או יומיים קצרים בשבוע כדי לקחת את הילדים מהמעון בלי לפגוע בקריירה שלו, כשהוא יוכל לקחת חלק בחופשת הלידה של ילדיו בתנאים סבירים – אז הוא לא יעמוד בפני הדילמה, שכל כך קל להיכשל בה, ואז האבהות שלו תראה שונה לחלוטין.

פורסם במקור באמהות עובדות

25 Responses to “למה גברים מתחמקים”

  1. בוא אני אתאר לך מה אני רואה אצל נשים רבות, ותגיד לי איך זה מתיישב עם התירוצים היפים שפירטת:

    דנה היא אשת קריירה. כלומר, כך היא ראתה את עצמה פעם. היום פשוט חשוב לה להמשיך ולשמר את מה שהשיגה בחיים. היא כמובן יצאה לחופשת לידה, אבל לא יכלה להרשות לעצמה שזו תמשך שנה. אחרי הכל, אי אפשר להתקיים ממשכורת אחת, ואם היא תיעלם לשנה, היא תחסל לעצמה כל סיכוי להמשיך ולעבוד אח"כ בעבודה משמעותית, שלא לדבר על מכניסה.

    היא יוצאת כמעט כל יום מוקדם הביתה כדי לקחת את הילדים, מול הפרצופים העקומים מהבוסים, חוץ מאותו יום בשבוע שהיא עושה "יום ארוך" שבו אחת הסבתות שומרת על הילדים, או לחילופין לירון שומר עליהם. היא כבר רגילה לקבל ממנו את הטלפון בשעה שש בערב, שואל מתי היא מגיעה. "גם כן, יום ארוך", היא נאנחת. מסיימת מהר את המסמך שעבדה עליו וממהרת לחזור הביתה – המשפחה מתגעגעת.

    בלילה, אחרי שהילדים הולכים לישון והיא החזירה חלק מהבית לשפיות יחסית, הכניסה כביסה והפעילה מדיח, היא מתיישבת מול הלפ-טופ והניירות שהביאה מהעבודה, ממשיכה לעבוד, כדי לעמוד במכסת השעות שלה במשרה המלאה, ובעיקר כדי שלא לתת לאף אחד הזדמנות לומר שהיא עובדת פחות טוב מכל אחד אחר.

    היא כבר לא מצפה מלירון לקחת חלק שווה בטיפול בילדים ובבית. בעבר היא עשתה כמה נסיונות, ונענתה בתשובות בנוסח "יעשו לי פרצופים בעבודה, אני לא יכול". היא ויתרה. מוזר, שהיא מצליחה למרות הכל לעשות שמיניות באוויר, לטפל בילדים ולשמור על מעמדה. כנראה שזה לא מספיק חשוב לו, היא חושבת בעצב, אחרת היה מוצא את הדרך.

    • אני לא חושב שנדב ניסה לתת תירוצים פה. הוא ניסה להסביר מציאות סוציולוגית. לפעמים המציאות היא כזו שכל הצדדים צודקים, ובמצב ×›×–×” צריך שינוי שיכפה מלמעלה, למשל בחקיקה. ישראל (והרבה מדינות אחרות) נמצאת בשלב מעבר שבו נשים נמצאות בשוק העבודה, אבל גברים עדיין לא אימצו דפוסי התנהגות שיוויוניים במשפחה. תיקונים בחקיקה כמו אלו שהציע נדב בסוף דבריו "יעזרו" לגברים להכריע בצורה השיוויונית יותר, במקום לתת להם תמריצים נוספים להכרעה בכיוון השני.
      גברים מחוברתים כיום, במקרים רבים, לחשוב שהם לא טובים בטיפול בילדים, שזו משימה שמתאימה יותר לאשה (והגישה הזו נתמכת גם על ידי נשים רבות, בעיקר בשיח הניו-אייג', שמדברות על ה"אמהיות" האינהרנטית לנשים). צריך לשנות את המצב הזה, אבל אי אפשר לצפות שהוא ישתנה בכל משפחה באופן עצמאי. צריך להיות מאמץ חברתי משותף שמנותק מהמערכת הזוגית הספציפית של כל אדם.

      • נדב הגיב:

        אדוה: אם זה לא הובן מהפוסט, אני לחלוטין בצד של דנה, ואין ספק שבמצב הנתון, לירון הוא זה שלא בסדר.
        מה שאני מבקש ממך הוא להביט קצת מעבר לסיטואציה הזוגית, ולראות שיש גורמים נוספים שמשפיעים על הסיטואציה – וגם שלירון לא × ×”× ×” מהסיטואציה, כשמרחיבים את המבט מעבר לחצי שעה של סוף היום.
        אז יש לנו כאן סיטואציה ששני הצדדים סובלים ממנה (אם ×›×™, שוב, הצד הנשי סובל יותר) – ולכן, הדבר הנכון הוא לפעול לשינוי הסיטואציה, ולא לחיפוש אשמים.

        • למה לא בסדר?
          אם אחד מבני הזוג אנוס יותר לפרנס, אז הצד השני אנוס יותר לקלח.
          כל אחד מפסיד משהו בסידור הזה גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. לה לא תהיה קריירה ולו יהיה חסר קשר טוב עם הילדים כשהם יגדלו.

          החיים מלאי פשרות. אי אפשר גם וגם וגם וגם. ואם שניהם היו יכולים לפתח קריירה והיה להם מספיק כסף בשביל לשכור או-פר שתקח את הילדים לגן ותוציא אותם מהגן וההורים יבואו הביתה כשהאוכל מוכן ורק יהיו בשעת הסיפור? אז האו-פר תהיה הורה לילדים וההורים הביולוגיים יהיו משהו אחר.

          זו גם אפשרות. אבל צריך לדעת על מה מוותרים ומה מרוויחים.

          • מה שאני טוענת הוא, שבמשפחות רבות ×–×” לא עובד ×›×›×” – היא לא מפרנסת פחות, היא עושה גם וגם. אם היא מכניסה פחות כסף ×–×” לא בגלל שהיא עובדת פחות שעות, אלא בגלל ש:

            1. נשים ככלל מרוויחות פחות כסף, גם על אותה משרה כמו גבר.

            2. היא נאלצת להתפשר על משרה שתאפשר לה לצאת בשעה מספיק מוקדמת כדי לטפל בילדים. שים לב, שזה לא אומר שהיא עובדת פחות שעות בפועל, זה רק אומר ששעות העבודה שלה לא חופפות או תואמות את אלו של עובדים אחרים.

          • נדב הגיב:

            שמוליק: אבל בפוסט אני מתייחס חד משמעית לסיטואציה שבה הגבר לא נאלץ לא לקלח, אלא מבריז למרות שיש לו ברירה.

            אדווה: עובדתית, נשים עובדות הרבה פחות שעות מגברים. החציון הוא משהו כמו 36 לעומת 52

        • באמת? אתם באמת חושבים שחקיקה תשנה את ×–×”? אני מאוד מ-א-ו-ד סקפטית.
          אני חושבת שזה בראש ובראשונה עניין של סדרי עדיפויות אישיים. עובדה, שאני מכירה גם היום גברים שמצליחים לצאת מוקדם פעמיים בשבוע ולקחת חלק פעיל בבית, ומנגד גברים שהם מנהלים ואין להם שום בעיה לצאת מוקדם או לעשות מה שבא להם, ועדיין מוצאים את כל התירוצים לא להגיע הביתה לפני 21:00.

          גם אני חושבת שחברה שלנו צריכה להיות יותר תומכת במה שמכונה "הזכות להורות פעילה". אני מאוד סקרנית לראות מה חקיקה יכולה לעשות, ואולי אפשר להחזיר קצת שפיות ליומיום שלי ושל חברותי. אבל זו חקיקה, לא קסם.

          • נדב הגיב:

            אני מסכים שצריך גם שינוי תרבותי וגם שינוי חקיקה, אבל המצב כרגע הוא שהחקיקה מפגרת אחרי השינוי התרבותי.
            ×–×” המצב שמתואר בפוסט – יש דרישה חברתית מלירון להשתתף בטיפול, אבל (היעדר) החקיקה מאפשר לו להתחמק ממנה.

            חקיקה יכולה לשנות המון. קחי, כאנקדוטה, את שינוי חופשת הלידה בגרמניה – כשהפכו את חופשת הלידה לידידותית יותר לגברים, ראו עלייה מיידית לא רק בשיעור הניצול של חופשת הלידה ×¢"×™ גברים (שזה טבעי), ולא רק במס' השעות שהם מבלים עם הילדים במהלך החופשה (שזה גם מובן), אלא גם בפרמטרים כמו מספר שעות העבודה במשק הבית *אחרי* חופשת הלידה.

            תחשבי על ×–×” – אם יכבו את האורות במשרד ב-17:00, ללירון ×™×”×™×” הרבה יותר קשה להתחמק.

          • נדב, יש בארץ חוק שמגדיר שעות עבודה ומנוחה. בפועל, מצאו חברות רבות את הדרך להגדיר משרה "גלובלית" שבה אין כל הגבלה על מספר השעות הנדרש מהעובד. אתה באמת חושב שאפשר ×™×”×™×” להביא לחקיקה שתביא לכיבוי האורות בשעה 17:00 במשרדים?

            אתה אומר שהחקיקה מפגרת אחר השינוי התרבותי, אבל זה ממש לא מה שתיארת בפוסט שלך. אני חושבת שלשינוי התרבותי יש עוד דרך ארוכה לעבור, אחרת הוא לא היה חושב פעמיים, אלא היה חוזר הביתה.

          • נדב הגיב:

            שוב, תחשבי על ההבדל בין האב (הסטריאוטיפי) משנות ×”-50 – שהיה חוזר הביתה כשהוא סיים לעבוד, בין אם לפני או אחרי ארוחת ערב+מקלחת, ובכל מקרה משאיר לאישה את המטלות – לבין לירון, שברור לו שיש דרישה לחלוקה שווה של מטלות, ושהדרישה הזו היא לגיטימית – ולכן הוא חש צורך למצוא תירוצים להתחמק ממנה.
            אני לא אומר שהשינוי התרבותי מושלם – רחוק מכך. אבל בהתחשב בזה שבחקיקה לא השתנה כלום מאז שנות ×”-70, אין ספק שהחקיקה מפגרת אחרי השינוי התרבותי.

            ותאמיני לי שיש הרבה מה לשפר בחוק שעות עבודה ומנוחה הישראלי כדי שיאפשר לגברים (וגם לנשים) לשלב בין חיי עבודה וחיי משפחה. לסגור את הלקונה של 'משרת אמון' זה רק צעד ראשון מני רבים.

  2. אתה מציע חוק שיאלץ את כל המעסיקים בישראל לסגור את כל בתי העסק בישראל ב-17:00 רק על מנת שירון (הדמיוני) ועוד כמה מאות (?) אבות אמיתיים יצטרכו למצוא תירוץ?

    • למה, יום עבודה סטנדרטי של 11 שעות נשמע לך כמו עניין בריא ורצוי עבור אלה מאיתנו שאינם הורים?

      • נדב הגיב:

        א. כמה מאות? נסה כמה עשרות (אם לא מאות) אלפים.
        ב. משהע"א*. ×–×” לא רק אבות. ×–×” גם אמהות – שבגלל שעות העבודה המטורפות הקידום שלהן נפגע, וזה גם כל אלה מאיתנו שחושבים שיש דברים לעשות בחיים מחוץ למקום העבודה.
        ×’. אף אחד לא הציע חוק שיאלץ את בתי העסק להיסגר ב-17:00. בין ×–×” לבין המצב הנוכחי – שבו עבור מגזרים רבים אין שום רגולציה על שעות העבודה – יש טווח ביניים רחב מאוד, שבתוכו אפשר לפעול (כמו הגבלה שבועית על שעות העבודה, כמו מתן אפשרות להעביר שעות מיום ליום, ועוד ועוד)

        * שניכם, למיטב זכרוני, בוגרי האייל, ולכן אוותר על פירוש ראשי התיבות

        • א. קשה לי להאמין שמאות אלפי אבות בישראל מתחמקים מידי לילה מהרחצה של הילדים שלהם ומתרצים את ×–×” בעזרת העבודה שלהם. מה יפריע להם למצוא תירוץ אחר? האם אתה מציע שנתערב גם בתירוצים אחרים?

          ב. מישהו מפריע לך (או לכל אחד אחר מאיתנו) לעשות דברים אחרים בחיים מחוץ לשעות העבודה?

          ג. זאת בעצם השאלה שלי: איזה חוק אתה כן מציע? איך הוא בדיוק אמור לאזן בין הרצון שלך להתערב בחיי הנישואין של ירון ודנה לבין הרצון של ירון ודנה ברמת חיים מסויימת?

          • נדב הגיב:

            א. נו, כנראה שממש לא הצלחתי להבהיר את עצמי. שעות העבודה הן לא 'סתם תירוץ', שאפשר למצוא אחר במקומו תוך רגע.
            שעות העבודה הן חלק ממערכת שמציבה מול גברים שתי דרישות סותרות: מצד אחד להישאר עד מאוחר בעבודה, מצד שני להשתתף בטיפול בילדים. המערכת הזו מנתבת את הגבר לפתרון הקל מבחינתו – ויתור על הרחצה של הילדים – גם אם הוא יודע שבטווח הארוך, ×–×” לא פתרון מוצלח.

            ב. כן, הדרישה של הבוסים שלנו להישאר שעות ארוכות בעבודה…

            ×’. אני מציע, בתור התחלה, להתחיל לאכוף את חוק שעות עבודה ומנוחה – ואחר כך גם לעדכן אותו, כך שהוא יאפשר גמישות (אבל ×–×” סיפור ארוך, ששווה סדרת פוסטים בפני עצמו, אז בוא נעזוב אותו כרגע).
            רוצה להעסיק את העובדים שלך עד אמצע הלילה? זה קריטי לדעתך?העסק לא יכול להתנהל בלי זה? יופי. מי שצריך לשלם על זה זה אתה, כמעסיק, ולא העובדים. שלם 150% על השעות הנוספות המופרזות, אם זה כל כך חשוב לך.
            אה, פתאום אתה מעדיף לשחרר את העובדים ב-16:00 הביתה, גם אם זה אומר לשכור עוד קצת עובדים? מצויין, כי זה אומר שעכשיו גם דנה תוכל לחזור לעבוד במשרה מלאה, ושהעובדה שהיא צריכה לקחת ילדים מהמעון לא תחרב לה את הקריירה.
            זה לא עובד ברמת הבחירה של בני הזוג (כי האופציה היא או משרה בשכר נמוך ללא קידום בשעות קצרות, או משרה בשכר גבוה עם הרבה שעות נוספות), וזה גם לא ממש עובד ברמת הפירמה (כי כשדנה עובדת במשרה חלקית, לירון צריך לקרוע את התחת כדי להביא עוד משכורת, ולכן זה שווה לו). מה שנקרא בלשון העם 'כשל שוק'. לכן צריך כאן מעורבות ממשלתית.

      • למי שרוצה לעבוד 11 שעות ביום ומקבל בעבור העבודה שלו שכר הולם… כן, למה לא?

  3. (אני לא יכול להגיב שם, אז אני ממשיך כאן…)
    א. רוב המעסיקים, לפחות אלה נתקלתי בהם, לא דורשים מהעובדים להשאר בעבודה סתם ×›×›×” עד מאוחר. הנקודה היא שאם ירון מסיים את העבודה שלו ב-19:00, ואתה רוצה שהוא ×™×”×™×” בבית ב-17:00, אז יש שם איזה שעתיים וחצי של עבודה שירון לא יספיק לעשות. המעסיק של ירון יצטרך לבחור בין להוריד את הרווחים שלו (… וברצינות:) להעסיק עוד עובד ולהעלות את המחיר של המוצר שירון משתתף בייצורו או להוריד את המשכורת של ירון. מערכת הדרישות הסותרת היא לא בין טיפול בילדים להשארות בעבודה, אלא בין טיפול בילדים להכנסה של משכורת גבוהה ההשארות בעבודה היא רק אמצעי למטרה (וגם המשכורת, רמת החיים או הסטטוס החברתי, היא המטרה).
    ב. כל אחד מאיתנו יכול לעבור למעסיק אחר (לפעמים תמורת ויתור על חלק מהמשכורת). אני מסכים איתך שאם ירון נמצא בחוזה שאוסר עליו להחליף מעסיק אז זה צריך להיות בלתי חוקי (וזה באמת בלתי חוקי).
    ג. אני לא מעסיק, אבל לא נראה לי שזאת תהיה בעיה אמיתית. אם עד עכשיו שילמתי לירון משכורת גלובלית של 20,000 שקל בחודש, עכשיו אני אשלם לו משכורת של 45 ש"ח לשעה (שזה כמעט כפול משכר המינימום) עבור יום עבודה בלתי סביר של 14 שעות הוא יקבל פחות מ-800 ש"ח (כולל שעות נוספות) שקל ועבור חודש עבודה הוא יקבל כמעט 20,000 שקל. כל מה שהמעסיק צריך לעשות זה להעיף את ירון מהמשרד אחרי 14 שעות. ומה הועילו חכמים, ואיפה האמבטיה (פתאום גם אם הוא סיים את העבודה ב-19:00 הוא אפילו לא מתלבט לפני שהוא מחליט להשאר עד 20:00)?

    • ב. לא מדויק. יש תחומי עיסוק שבהם הנורמה היא עשר שעות וצפונה. מי שרוצה לעבוד "רק" במשרה מלאה תדרש להתפשרות מאד משמעותית מבחינה מקצועית (או להחליט על קריירה כעובדת עצמאית). לא ×›×™ ימי עבודה של 11 שעות אינהרנטים למקצוע, פשוט ×›×™ זו תרבות העבודה שהשתרשה. "להחליף מעסיק" לא יעזור.

    • נדב הגיב:

      א. קודם כל, כדאי להזכיר שוב את העובדה (שעלתה לא מזמן בבלוג, לא זוכר איפה) שהתפוקה מיום עבודה של 8 שעות היא זהה לתפוקה מיום עבודה של 12 שעות. כלומר, לא בטוח שהמעסיק מפסיד מלשחרר את לירון* קודם.
      אבל גם אם נקבל את ×”×”× ×—×” שהתפוקה ביום עבודה של 8 שעות היא שני שליש מהתפוקה ביום עבודה של 12 שעות, אני עדיין חושב שמדובר בצעד נכון – בגלל ההשפעה על השוק. כמו שטענתי בתגובה הקודמת, אם התוצאה תהיה שלירון יעבוד פחות, וירוויח פחות, אבל דנה תעבוד יותר (×›×™ יהיו משרות מלאות בהיקף סביר, וכי לירון יוכל להקל עליה את מטלות הבית), וההכנסה של משק הבית תישאר ×–×”×” – וגם יגרם פחות תסכול לשני הצדדים.

      ג. לא הבנתי את החשבון, ולא מה הוא מנסה להשיג.

      * לירון, לא ירון. תן לדמויות הפיקטיביות שלי את הכבוד המגיע להן! 🙂

      • א. בכל מה שנוגע ללירון, הוא סיים את העבודה שלו ב-19:00 ("דווקא יצא יפה – הוא התחיל לעבוד על ×–×” היום בבוקר, ועכשיו סיים. …מסתכל בשעון. השעה 19:00"). ×–"א שבדוגמא שלך יש הבדל בתפוקה. ולמקרה אחר, אם המעסיק לא מרוויח מלהעסיק את דני עד מאוחר (עובד אחר, שסיים לעבוד ב-16:30 ושיחק סוליטייר עד 21:00) ודני לא מרוויח מלהשאר עד מאוחר, ובכל זאת, דני בוחר להשאר עד מאוחר, מה אתה רוצה מהמעסיק? אם הוא "ישחרר" את דני, הוא ילך לשבת בפאב עד 21:00. דווקא במצב בו דני מרוויח יותר עבור כל שעה שהוא עובד ×™×”×™×” לדני אינטרס להשאר ולשחק סוליטייר.

        את הטענה שדנה תעבוד יותר לא כל כך הבנתי, אם לירון עובד 11 שעות ביום ודנה עובדת 5 שעות ביום, אתה טוען שאם שניהם יעבדו 8 שעות סך כל התפוקה שלהם תהיהי זהה? יש לך נימוקים?

        ג. החשבון מראה שאם נקבל את הצעת החוק שלך (150% תוספת לשעות נוספות) אז לירון לא יגיע לאמבטיה של הילד שלו אף פעם (להבדיל מהיום שבכל זאת הוא מגיע מדי פעם), והיחידים שירוויחו יהיו רואי החשבון.

        • נדב הגיב:

          א. הטענה היא לא שדני מתיישב בשעה 16:30 לשחק סוליטייר, אלא שכשדני מגיע בבוקר הוא פותח את הבוקר בקפה, אחר כך משחק קצת סוליטייר, עובד קצת, יוצא להפסקת צהריים וכך הלאה. זאת לעומת עובד שמגיע לשמונה שעות – ואז הוא עובד בצורה רציפה ואפקטיבית. כמו שאמרתי, הבדלי התפוקה האלה מוכחים מחקרית.
          נשאלת השאלה, כמובן, למה מעסיקים משאירים את העובדים שלהם שעות כל כך ארוכות. התשובה היא שהם לא מודעים לנתון הזה, והם חושבים שהעובדים מעלים את התפוקה ביום עבודה ארוך. נכון, זה לא מסתדר עם התיאוריה שאומרת שהשוק שואף ליעילות מקסימלית. אני אשאיר לך את ההחלטה מה לעשות כשהמציאות האמפירית מתנגשת עם התיאוריה.
          אבל כל ×–×” לא רלוונטי לטיעון שלי – שמתקיים גם אם אנחנו מניחים שהתפוקה לשעה היא קבועה. במצב ×›×–×”, ובהנחה שנשים הן לא עובדות גרועות יותר מגברים באופן אינהרנטי, אז כן – אם לירון ודנה יעבדו 8 שעות כל אחד, התפוקה שלהם (ולכן השכר) יהיו זהים למצב הקודם, ולשניהם ×™×”×™×” יותר טוב בעבודה ויותר זמן למשפחה שלהם.

          ג. אם המעסיק ישלם 150% על שעות נוספות, הוא יעדיף לא להעסיק עובדים בשעות נוספות, אלא להגדיל את מצבת העובדים, ואז ישחרר את לירון ב-17:00, ואת העבודה הנוספת שצריך לעשות יעביר לדנה.

          • סמילי הגיב:

            א. המעסיקים חושבים שהעובדים מעלים את התפוקה ביום עבודה ארוך… יפה, תשאר עם המחשבה הזאת לסעיף הבא.
            בכל מקרה, ברור לגמרי שהתפוקה לשעה היא לא קבועה, היא שונה מאדם לאדם, מעבודה לעבודה, משעה לשעה, ומיום ליום. להפך, דוקא במצב בו התפוקה לשעה זהה היה לך טיעון רציני.

            ב.המעסיק, כאמור, חושב שירון נותן יותר תפוקה אם הוא נשאר עד 20:00 מאשר אם הוא יוצר ב-19:00. לכן המעסיק יבחר לא לשחרר את ירון ב-17:00 אלה להשאיר אותו עד 19:00, לא הצלחת לייצר שום אינטרס הפוך, הוא, המעסיק, משלם את אותה משכורת, ומקבל את אותה תמורה, הוא רק צריך להעסיק עוד רואה חשבון. אני אשאיר לך את ההחלטה מה לעשות כשהמציאות האמפירית מתנגשת עם התיאוריה.

          • נדב הגיב:

            אנחנו כנראה משדרים על שני גלים שונים לגמרי, כי אני לא מצליח להבין איך אתה עושה את החישוב. אני אפרט את הטיעון שלי בפרוטרוט, ואתה תסביר לי על איזו נקודה אתה חולק:
            א. (המעסיק מניח ש) התפוקה לשעת עבודה היא קבועה – X
            ב. התשלום לשעת עבודה הוא קבוע (לצורך הדיון – 100 ש"×— שעה)
            ×’. התפוקה של יום עבודה של 12 שעות היא 12X, ועלותו – 1,200 ש"×—.
            (×’1 במצב כיום, התשלום אינו שעתי אלא חודשי, על בסיס 25 ימים – משכורת של 25,500 שקל)
            ד. חוק שעות עבודה ומנוחה, אם ייושם, יחייב את המעסיק לשלם 150% (150 ש"ח) על כל שעה מעבר לשעה השמינית
            ה. השכר ליום עבודה של 12 שעות עולה ל-1,400 ש"ח.
            ו. אם המעסיק יוריד את היקף המשרה ל-8 שעות, ויעסיק עובד נוסף ל-4 שעות – העלות שלו, עבור אותה עבודה, תהיה 1,200 שקל, והוא יחסוך 200 ש"×—.
            (ו1 בפועל, סביר להניח שמדובר בקיצוץ המשרה של 2 אנשים, ושכירת אדם נוסף במשרה מלאה)

            לכן, הפעלה אפקטיבית של חוק שעות עבודה ומנוחה תביא לקיצור יום העבודה עבור לירון. במידה והיא תופעל רק כלפיו, היא אכן תפגע בו ×›×™ תוריד את משכורתו – אבל במידה וזה ×™×”×™×” רוחבי לכל המשק, יש להניח שזה יקל על אישתו להרחיב את היקף משרתה (×›×™ עכשיו יום עבודה של 8 שעות הוא נורמטיבי, ולא בלי קידום – ועכשיו היא גם מקבלת עזרה בבית) – והכנסת משק הבית לא תיפגע (אם אתה רוצה להיות קטנוני, היא תגדל ×›×™ הם ישלמו פחות מס)

  4. אני חולק על הנקודה הראשונה והאחרונה, ואני חושב שיש לי נימוקים משכנעים למדי:
    א. מעסיקי קש אולי חושבים שהתפוקה לשעת עבודה היא קבועה, מעסיקים אמיתיים לא כל כך טיפשים. בו ניקח את לירון ודנה, הוא עובד 12 שעות ביום ומקבל 22,000 שקל בחודש, היא עובדת 4 שעות ביום ומקבלת 8,000 שקל בחודש. ביחד הם מרוויחים ברוטו 30,000 שקל בחודש. ×–"א המעסיק נותן להם 30,000 שקל בחודש עבור 16 שעות עבודה ביום. אם המעסיק ×”×™×” חושב שהתפוקה שלהם לשעת עבודה היא קבועה, הוא ×”×™×” יכול להעסיק את דנה ולירון במשך 8 שעות כל אחד ולתת לכל אחד מהם 15,000 שקל בחודש, לכאורה הוא מקבל את אותה תפוקה ומשלם את אותו הדבר, רק מקבל עובדים מרוצים יותר ומצב שאתה רואה כאידיאלי. אבל יותר מזה, בגלל שמס ההכנסה הוא לא לינארי המשכורת נטו שלהם נעלה (או, מה שסביר יותר, העלות שלהם למעסיק תרד). במילים אחרות, אם המעסיק ×”×™×” מאמין במה שאתה חושב שהוא מאמין, אז במצב החוקי הנוכחי הוא ×”×™×” בוחר שמה שאתה היית רוצה שיבחר. הוא לא עושה את ×–×”… אז או שהמעסיק הוא אדיוט מוחלט שלא יודע חשבון בסיסי או שהוא לא חושב שהתפוקה היא דבר קבוע. אין ספק שיש הרבה מעסיקים טפשים, אבל אתה לא טוען ברצינות שאף מעסיק לא מסוגל לעשות חשבון פשוט?

    ו. אם החוק ישתנה המעסיק לא ישתנה. אם הוא רוצה להעסיק את לירון במשך 12 שעות ביום ואת דנה במשך 4 שעות ביום וחושב שזה המצב האופטימלי לעסק שלו, הוא ימשיך באותה מחשבה ובאותו רצון. גם לירון ודנה לא ישתנו. אם לירון הסכים לעבוד 12 שעות ביום עבור 22,000 שקל בחודש, הוא ימשיך להסכים לזה גם תחת החוק החדש (כמובן עד שהוא ימצע מעסיק שיהיה מוכן לתת לו תנאים טובים יותר, אבל ×–×” גם מה שקיים היום), אם דנה הסכימה לחיות עם לירון שמקבל 22,000 שקל בחודש ועובד 12 שעות ביום, היא תסכים לעשות את ×–×” תחת החוק החדש. עכשיו כל מה שהמעסיק ולירון (ודנה) צריכים ×–×” למצוא את מספר הקסם שאם הוא ×™×”×™×” המשכורת לשעה של לירון אז בצירוף של ×”150% לירון יקבל את ×”-22,000 שהוא רוצה בסוף החודש עבור אותם 12 שעות שהמעסיק רוצה. ×–×” לא כל כך קשה (רמז, 70) ואם הוא מעל משכורת המינימום (והוא מעל) אז אין בעיה… אבל, אם היום לירון לפעמים יוצא מוקדם לעזור לדנה בבית או לנוח, אז אחרי שינוי החוק ×–×” פשוט לא ×™×”×™×” לו כדאי, על כל דקה שהוא יוצא מוקדם הוא מפסיד כסף. ולמה שהמעסיק לא יוריד ללירון את הקף המשרה ואת המשכורת אתה שואל? בדיוק מאותה סיבה שהוא לא עושה את ×–×” היום. אתה חושב שזה כדאי ללירון ולמעסיק? הייתי אומר "תשכנע אותם" אבל אם אין לך טיעונים חזקים (ואין לך) אז לפחות תעשה חוק הפוך (מהשעה השמינית המשכורת תירד ב-50%) ותראה איך ירון בורח מהעבודה מוקדם.

להגיב על נדב לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971700 דפים נצפים, 55 היום
319252 ביקורים, 44 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏