מדינה, רווחה, גבר, אשה

נדב

(פורסם במקור בגליון נובמבר 2008 של 'חברה', כתב עת שמשום מה אינו עולה לרשת)

הגישות הסוציאליסטיות השונות חלוקות ביניהן ביחס לנושאים רבים, אבל בנושא אחד שררה ביניהן בעבר, ובמידה רבה גם היום, הסכמה: ביטולו של הניצול המעמדי הוא המפתח לביטולם של כל שאר סוגי הניצול. מרגע שיושג השוויון הכלכלי, יושלכו לפח האשפה של ההיסטוריה גם הגזענות, הלאומנות ושאר רעות חולות, שבהיעדרו של הניצול הכלכלי יאבדו את הסיבה לקיומן.

מכיוון שלא נראה שהמהפכה תתרחש עד צאתו של מאמר זה לאור, כדאי לבחון את הטענה הזו בגרסה המותאמת לזרם הסוציאליסטי הנפוץ בימינו – הסוציאל דמוקרטיה הרפורמיסטית, זו שאינה שואפת לבטל את יחסי הייצור הקפיטליסטיים אלא רק למתן את השפעותיהם השליליות. כאן תחפש הטענה התאמה בין אופיו הסוציאל-דמוקרטי של משטר מסוים לבין מצבן המשופר של קבוצות מיעוט באותו המשטר. אלא שטיעון זה אינו עומד במבחן המציאות. אם נתמקד בדוגמא של אפליית נשים, ובאופן ספציפי במקרה של השתתפות נשים בשוק העבדה, נראה שאין, למרבה הצער, קשר בין מדיניות סוציאל דמוקרטית לבין שוויון מגדרי.

שלושת המדדים העיקריים המשמשים למדידת השתלבות נשים בשוק העבודה הם שיעור יציאת נשים לעבודה (אחוז הנשים השכירות במשק מכלל הנשים); פערי השכר בין גברים לבין נשים; ובידול תעסוקתי (קיומן של 'נישות' תעסוקתיות נפרדות לנשים ולגברים (מורות ומהנדסים)). בחינתם של שלושת המדדים הללו מגלה תמונה מפתיעה: שתי מדינות שאיננו רגילים לראותן דרות יחד בכפיפה אחת בדירוגים הכלכליים, הן המובילות במידת השוויון ממנו נהנות בהן הנשים – שבדיה וארצות הברית. בשתיהן, שיעור תעסוקת הנשים גבוה מאוד – כ-75%; זאת, לעומת ממוצע של 60% במדינות ה-OECD וכ-50% בישראל. בארה"ב הבידול התעסוקתי נמוך מאוד, ונשים משתלבות כמעט בכל המקצועות, אך הן משלמות על כך מחיר יקר של פערי שכר מהגבוהים במערב. בשבדיה, לעומת זאת, פערי השכר נמוכים מאוד – אך הנשים מרוכזות בסקטור הציבורי, ומתקשות להשתלב בסקטור הפרטי.

ניתן לטעון, אם כן, שלטוב ולרע, אין בהכרח התאמה בין מגמות סוציאל דמוקרטיות של משטרים לבין המעמד ממנו נהנות נשים. נשים במדינות "ממוצעות" מבחינת המדיניות הסוציאל-דמוקרטית שלהן, כמו צרפת או גרמניה, למשל, נמצאות במצב טוב פחות מעמיתותיהן בשתי מדינות שמייצגות קטבים מנוגדים מבחינה זו.

אבל מכאן אין להסיק שלמדינת הרווחה אין השפעה על מצבן של נשים, אלא שהנתון הרלוונטי – והדבר נכון גם ביחס למחקר הכללי של מדינת הרווחה – אינו היקף השירותים שמספקת מדינת הרווחה אלא אופיה של המדיניות המגדרית שלה.

לכל משטר רווחה יש מדיניות מגדרית מובחנת, הנפרדת ממדיניותו בתחומים אחרים, גם אם היא קשורה אליה. מדיניות זו נקבעת בהתאם לאופן שבו נתפסים מבנה המשפחה, תפקיד האישה ותפקיד הגבר. במדינות מסוימות, המחוקקים שואפים למבנה משפחתי שבו הגבר הוא המפרנס והאשה היא המטפלת, בעוד במדינות אחרות הם מניחים ששני בני הזוג יוצאים לעבוד, במינונים כאלה או אחרים.

נהוג לחפש את השפעותיה של תפיסה כזו בתחומים שנחשבים בדרך כלל לתחומים 'נשיים', כמו מעונות יום או חופשת לידה. מדינה המציבה לעצמה דגם של שני בני זוג מפרנסים, עשויה לסבסד באופן נרחב מעונות יום, כדי לאפשר לנשים לפנות את זמנן לשוק העבודה. מנגד, מדינה הסוברת שמקומה של האישה הוא בספירה הביתית, תעניק הטבות מסוג אחר לגמרי כדוגמת ביטוח בריאות לעקרות בית.

אלא שהתפיסה המגדרית והמשפחתית של קובעי המדיניות אינה מתבטאת רק בתכניות רווחה שהן מגדריות במפורש. גם תחומים שהם לכאורה נייטרליים מבחינה מגדרית מושפעים מהאופן שבו נתפסים המשפחה והיחסים המגדריים, ומשפיעים עליהם. כך לדוגמא, ההיקף והמימון של תכניות רווחה כמו הבטחת הכנסה ודמי אבטלה יהיו גבוהים יותר במדינות בהן האב נתפס כמפרנס יחיד, לאור ההנחה כי אובדן של משכורת אחת משמעו משפחה ללא הכנסה. מנגד, במדינות בהן שני בני הזוג נתפסים כמפרנסים, המשמעות של תכניות כאלו פחותה שכן פיטורין משמעם היעדר של משכורת אחת בלבד.

היחס בין המדיניות החברתית לבין מבנה המשפחה והיחסים המגדריים אינו חד סטרי, כמובן. יחסי מגדר לא רק מעצבים את המדיניות החברתית, אלא גם מעוצבים על ידה. כאשר מדיניות חברתית מניחה את קיומה של מערכת משפחתית מסוימת, היא מתנהלת באופן שמתגמל את מי שמקים את משפחתו בהתאם לציפיות אלו. מי שמעדיף לנהל משפחה מסוג אחר, לא יזכה להטבות אלו. בכך המדינה אינה נייטרלית, אלא מעודדת את הבחירה בסוג המשפחה המועדף עליה. כאשר המדינה מסבסדת מעונות יום, עקרות בית אינן נהנות משירות זה. תשלום ביטוח בריאות עבור עקרות בית אינו ניתן לנשים עובדות. ההעדפה של המדינה באשר למבנה המשפחתי הרצוי מתבטאת בהטבות למי שמקים משפחה במבנה כזה, שבתורן מגבירות את ההיענות של משפחות לדפוס זה.

אלא שלמדיניות זו יש מגבלות, ולעיתים יש לה השלכות בלתי-צפויות. איטליה, למשל, הנהיגה מדיניות המעודדת באופן קיצוני את המודל של גבר מפרנס ואישה מטפלת, באמצעות תמיכה מינימאלית בנשים השואפות לשלב טיפול במשפחה עם עבודה בשכר. אך התוצאה הייתה הפוכה מהציפיות של המחוקקים: אף שחלק מהנשים האיטלקיות בחרו לוותר על עבודה בשכר, ושיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה הוא נמוך יחסית, נשים רבות העדיפו לשמור על עבודתן ולוותר כליל על גידול ילדים. התוצאה – שיעור הילודה באיטליה עומד על כילד אחד למשפחה, נתון בעל פוטנציאל הרסני על עתידה של החברה.

כאמור, הבחירה במודל של משפחה אינה עומדת בפני עצמה, והיא מקיימת יחסי גומלין עם מאפיינים אחרים של מדינת הרווחה. אם נחזור לשתי הדוגמאות מראשית המאמר – שבדיה וארה"ב – נוכל לבחון שוב את הדמיון ואת ההבדלים בין שתיהן. שתי המדינות אימצו מודל אינדיבידואלי, שבו הן גברים והן נשים משתתפים בשוק העבודה באופן מלא. אולם עקב האופי השונה של שתי המדינות, כל אחת מהן עשתה זו בצורה שונה לחלוטין, ולכן גם התוצאות של המדיניות הזו שונות. בשבדיה, במקביל לתפיסת המשפחה בעלת שני המפרנסים, מקובלת גם התפיסה לפיה המדינה אחראית לאזרחיה. לכן, המדינה עודדה יציאת נשים לעבודה על ידי סיוע מדינתי נרחב למשפחות בתחום הטיפול בילדים: מעונות יום מסובסדים ואיכותיים, חופשת הלידה הארוכה בעולם ועוד, מביאים לכך שבפני נשים המעוניינות לצאת לעבודה לא מוצבים כמעט מכשולים. איגודים מקצועיים חזקים וחוזים קיבוציים כמעט בכל המשק מביאים לסולמות קידום אחידים, ולכן הבדלי שכר בין גברים לנשים כמעט ואינם קיימים. מאידך, השילוב בין משכורת שווה לנשים ולגברים לבין הטבות וחופשות רבות לנשים, גורמות למעסיקים פרטיים רבים להעדיף העסקת גברים – ולכן הנשים מתרכזות בסקטור הציבורי הרחב. בארצות הברית, לעומת זאת, תפיסת המשפחה בעלת שני המפרנסים מלווה בתפיסה לפיה כל אדם אחראי להשיג את מחייתו בשוק העבודה. הגנות מזעריות בפני עוני דחפו נשים לצאת לעבודה כדי להרוויח לפרנסתן. חקיקה נרחבת נגד אפליה הנאכפת בקנאות הביאה להסרת חסמי הכניסה המקצועיים בפני נשים, והן השתלבו כמעט בכל משלחי היד. אך העובדה שלנשים לא הייתה ברירה אלא להשתלב בשוק העבודה, לצד אופיו האינדיבידואלי של שוק העבודה האמריקאי הנעדר חוזים קיבוציים, דחפו נשים לעבוד במשרות נמוכות שכר (כפי שהראתה יפה ברברה ארנרייך בספרה 'כלכלה בגרוש') – ובכך יצרו פערי שכר גדולים בין גברים לנשים.

ראינו, אם כן, כיצד היבטים שונים של מדיניות הרווחה משפיעים על נשים. לכאורה, מדובר בעוד 'בעיה סקטוריאלית' – אפשר לטעון שגרמניה, למשל, היא מדינת רווחה שעדיפה על ארה"ב, למעט עבור נשים. סוג הטיעון הזה מעורר בעיה כפולה: ראשית, ברוב המדינות, נשים מהוות מעל למחצית האוכלוסייה, כך שהטיעון לפיו המדיניות רלוונטית 'רק להן' הוא מוקשה. שנית, מדיניות מגדרית אינה משפיעה על נשים בלבד אלא היא בעלת רלוונטיות עבור כלל האוכלוסייה. מגדר הוא מה שנהוג לכנות בז'רגון האקדמי 'קטגוריה יחסותית' – קטגוריה שבה המצב של קבוצה אחת משפיע על מצבה של קבוצה שנייה. המערכת החברתית היא מערכת מורכבת, שבה כל קבוצה מושפעת ממצבה של קבוצה אחרת. טענה זו נכונה במיוחד לגבי מגדר, בגלל אופיו המיוחד. גברים ונשים אינם חיים במאדים ובנגה ואפילו לא בערים נפרדות – ברוב המקרים הם חולקים את אותו הבית, ואת אותה מערכת כלכלית. מצבם של גברים מושפע באופן ישיר ומיידי ממצבן של נשים. כתוצאה מכך, למדיניות חברתית המכוונת לנשים יש השפעה מכרעת גם על חייהם של גברים.

אם נחזור להבחנה בין משטרים המעודדים מבנה של גבר מפרנס\אישה מטפלת לעומת משטרים המעודדים מבנה של שני מפרנסים, נראה שסוגי המשטר אינם רלוונטיים לנשים בלבד, אלא גם לגברים. לצד השפעתו על אפשרויות התעסוקה הפתוחות בפני נשים, למשטר שמניח מודל משפחתי של מפרנס ומטפלת יש השפעה גם על האפשרויות העומדות בפני גברים. אם האישה נותרת כמטפלת בבית, לגבר אין ברירה אלא למלא את תפקיד המפרנס בצורה מיטבית, בהיעדר גיבוי כלכלי חלופי למשפחתו. לכן, מחויבותו למקום העבודה שלו גבוהה מאוד, והוא אינו יכול להתפשר על גובה משכורתו. לכך יש תוצאות רבות – ראשית, כוח המיקוח שלו מול המעסיק שלו נמוך יותר, שכן הוא אינו יכול להסתכן בפיטורים. שנית, היעדר פרנסה אלטרנטיבית אינו מאפשר לגבר לפרוש או להיעדר זמנית משוק העבודה לצורך טיפול בילדים (דוגמת חופשת לידה או טיפול בילד חולה), והמטלות האלו נותרות, בדומה לגידול הילדים, מטלות אמהיות.

גם להיבטים אחרים של מדיניות הרווחה יש השפעה על חייהם של גברים. דוגמא טובה לכך היא הסכם הפנסיה החדש שהושג לאחרונה במשק. כפי שציינה לילך לוריא בגליון קודם של 'חברה', הסכם פנסיה זה פוגע בכל מי שאין לו עבודה סדירה – עובדים זמניים, עובדים במשרה חלקית ועובדים ששהותם בשוק העבודה אינה סדירה. ברם, לנשים יש ייצוג יתר בכל שלוש הקבוצות האלה, והמשמעות היא שנשים צפויות לקבל, בהגיען לגיל פרישה, פנסיה נחותה מזו של גברים. לכאורה, זוהי בעיה הרלוונטית רק לנשים. בפועל, יש לתופעה זו השפעה גם על גברים – גבר היודע שלאשתו אין פנסיה מספקת, אינו יכול לסכן את מקום העבודה שלו המבטיח לו פנסיה ראויה, משום שזוהי ההכנסה היחידה הצפויה לבני הזוג בהגיעם לגיל פרישה.

להיבטים המגדריים של מדינת הרווחה, הן אלו המפורשים והן אלו המובלעים, השפעות הרות גורל על סיכויי חייהם של נשים ושל גברים. מכיוון שהיבטים אלו אינם מוגבלים רק לתכניות רווחה הנתפסות כתכניות מגדריות, או כתכניות 'למען נשים', יש צורך לבחון כל תכנית רווחה חדשה גם בעיניים מגדריות.

12 תגובות »

נדב ב16/12/2008 22:02 תחת בעולם

12 Responses to “מדינה, רווחה, גבר, אשה”

  1. ירדן הגיב:

    מאמר מעולה. חסר לי רק בסוף איזה – איך ניתן היה לשנות את החוקים הנדונים כדי לעודד שוויון. כמו בחוק הפנסיה למשל או איך שוודיה יכולה לדאוג ששיעור ההעסקה יהיה שווה גם בסקטור הציבורי.

    • נדב הגיב:

      שאלת המליון דולר…
      לגבי ישראל – יש כמה צעדים שברור שאפשר לעשות, באופן מיידי, כדי לשפר את המצב. הרחבת והעמקת הסבסוד של מעונות היום והארכת חופשת הלידה הן שתי דוגמאות שקופצות לי מייד לראש (אני, כמובן, נוטה למסלול השבדי ולא לאמריקאי…)
      לגבי שבדיה – זו שאלה שהרבה חוקרי מגדר שואלים את עצמם. האם יש דרך להנות מכל העולמות, או שהמחיר של הגנה גבוהה על עובדות הוא התרכזות שלהן בסקטור הציבורי? לי אין תשובה…

      • דובי הגיב:

        זה לא שלא יודעים מה הפתרון, אלא שלא יודעים איך להגיע אליו – שהרי אם גברים יחלקו ב"מטלות נשיות" כמו טיפול בילדים באופן שיוויוני, למשל באמצעות חלוקה שיוויונית של חופשת הלידה, אזי ההעדפה של מעסיקים לגברים תרד. השאלה היא רק איך לגרום לגברים לנצל זכויות שכאלו (בהנחה שאין כופים על הגבר לקחת חלק מחופשת הלידה).

        עולה השאלה איך זה שבישראל אין העדפה להעסקת נשים בסקטור הפרטי. גברים עושים מילואים הרבה יותר משנשים זוכות לחופשות לידה, ועם הרבה פחות זמן להערכות מראש במקרה הצורך. המצב הזה מטיל צל מסויים על ההסבר שסיפקת למצב בשוודיה.

        • נדב הגיב:

          הפתרון לא במובן של היעד הסופי של המדיניות, אלא אמצעי המדיניות הנדרשים כדי להגיע אליו. לצערנו, גם למדיניות המכוונת כלפי גברים יש השפעה מוגבלת.

          לחלק השני של דבריך – אין ספק שלא הכל מבני, ויש כאן גם עניין תרבותי של אפלייה והעדפת גברים.

  2. אלעד-וו הגיב:

    שלום נדב,

    אני לא יודע אם דעתי רלוונטית (היא בהחלט לא מקצועית), אך אפרט אותה בכל זאת.

    מצטער, אבל לא השתכנעתי. לדעתי, אתה בונה מגדלים באוויר, ומבלה את רוב המאמר בלהצדיק את היעדר הנתונים והמחקר האמפיריים שלך. הרהורים על (אי-)שוייון הם נאים, אך חבל לעטוף אותם באווירה שמתיימרת להיות השוואתית ומדוייקת, ונראה שאינה כזאת.

    בפרט: בהתחלה אתה מביא את שבדיה וארה"ב כדוגמאות, ומסיק (?) מהנתונים ש"ניתן לטעון, אם כן, שלטוב ולרע, אין בהכרח התאמה בין מגמות סוציאל דמוקרטיות של משטרים לבין המעמד ממנו נהנות נשים". מרוב דיסקליימרים כואב לי הראש. במקום להגיד "אין לי נתונים מלאים" ולהתרכז בשאר המאמר רק בשבדיה וארה"ב, אתה מתיימר להסיק דעה כוללת ממדגם של שתי נקודות, ומתגונן מראש בעזרת הדיסקליימרים "אין בהכרח" ו"ניתן לטעון" (מה זה "ניתן לטעון"? בשאר המאמר אתה מתנהג כמו שזה כבר מוכח; לדוגמה, אתה כותב "נראה שאין, למרבה הצער, קשר בין מדיניות סוציאל דמוקרטית לבין שוויון מגדרי").

    מי אמר שהמעמד השוויוני של נשים בארה"ב ובשבדיה נובע מהמבנה הכלכלי-חברתי ולא מנטיות תרבותיות, למשל? כמובן שבתגובה לביקורת שלי אתה תוכל לטעון שזאת היתה כוונתך, שלפעמים לנטיות תרבותיות יש השפעה, ושלא התיימרת לבצע מחקר אמפירי מדוייק. אני מראש דוחה את הטענה הזאת. בכל המאמר אתה טוען טענות בעלות גוון אמפירי ומדוייק מאד, ומסייג אותן ידי-חובה כך שלא ניתן יהיה להאשים אותך בכלום. למשל כתבת: "אבל מכאן אין להסיק שלמדינת הרווחה אין השפעה על מצבן של נשים, אלא שהנתון הרלוונטי […] הוא אופיה של המדיניות המגדרית שלה" — טענה בעלת גוון מדוייק מאד. נכונה? אין לדעת.

    אציין שאני לא חולק על דעתך שכדאי לבחון תכניות רווחה גם בעיניים מגדריות. למעשה, ממשלה חכמה בוחנת נושאי מדיניות לעומק, ושוקלות את השפעתם בטווח הקצר והארוך על חלקים מגוונים של האוכלוסיה. זאת מסקנה שנכונה בלי קשר לשאר המאמר. גם העדויות האנקדוטליות מעניינות (במיוחד אהבתי את הדוגמה של איטליה). אבל שאר המאמר נראה כתוב באופן דוגמטי שמוביל מראש למה שאתה רוצה שתהיה המסקנה. לעיני הבלתי-מנוסות, לא נראה שהיתה חקירה אמיתית.

    אני מקווה שבעצם כתיבת הביקורת הזאת אני מעודד שיחה, ולא יוצר אי-נעימות. עם זאת, אני שומר עותק של תגובה כזאת, ואשמח גם אם תבחר למחוק תגובה זאת, ו (אולי) לנהל דיון במייל במקום. אני לא יודע אם הייתי שמח לנהל דיון מתודולוגי על מאמרים שלי בפלטפורמה פומבית כזאת, ולכן אשמח עם כל החלטה שתקבל.

    • נדב הגיב:

      בוא נתחיל מהסוף: זה לא מאמר מקצועי, מכיוון ש'חברה' אינו כתב עת אקדמי, אלא מאמר שמיועד לקהל הרחב. כלומר, לא מדובר במאמר שמנסה לטעון טענה אמפירית חדשה, אלא מאמר שמנסה לקחת שדה מחקר שלם, ולתמצת אותו לכדי 1000 מילה. לכל טענה בפוסט הזה אני יכול להביא רפרנס – בדרך כלל יותר מאחד (ואני לא אומר את זה סתם – אם יש טענה שמעניינת אותך במיוחד, אשמח להפנות אותך למחקר נוסף).

      כלומר, יש לי נתונים לא רק על שבדיה וארה"ב, אלא גם על בריטניה, צרפת, פינלנד, איטליה, יפן, גרמניה ועוד. הפירוט שלהם נראה לי מיותר, במאמר שצריך להיכנס לאורך מסויים. כנ"ל לגבי רוב הטענות שבמאמר.

      לגבי הקשר בין כניסת נשים לשוק העבודה לבין מדיניות חברתית: יש די הרבה דוגמאות לשינויים – יזומים לרוב – במדיניות הרווחה שגרמו לשינוי בדפוס ההשתתפות של נשים בשוק העבודה. הדוגמא הטובה ביותר היא שבדיה בשנות ה-40, שהצליחה להפוך מאומה של עקרות בית (אפילו יחסית לתקופה) למובילה במדדים של שוויון נשים; אבל גם איטליה, פינלנד וצרפת בשנות ה-80, או יפאן בשנות ה-90, עשו שינויים במדיניות החברתית שהובילו לשינויים בדפוסי ההשתתפות של נשים בשוק העבודה, בין אם בכוונה תחילה או שלא.

      לגבי הטענה האחרונה שלך – להגיד 'צריך לבחון כל תכנית רווחה מכל ההיבטים' זה טוב ויפה, אבל הטענה שלי נוגעת לרמה אחת גבוהה יותר. לא לשאלה איך בוחנים תוכנית רווחה ספציפית, אלא לשאלה איזה נציגים אני שולח לכנסת.
      כשאנשי התנועה הירוקה, למשל, אומרים לי שאפשר לסמוך עליהם, כי יש להם 'תפיסה כוללת של צדק סביבתי-חברתי' – אני לא מקבל את זה, כי אין דבר כזה 'תפיסה כוללת'. יש תפיסה בנושאי סביבה, תפיסה בנושאי זכויות עובדים, תפיסה בנושאי מגדר – וגם אלה הגדרות כלליות מדי. אבל זה כבר נושא לפוסט בפני עצמו…

      • ירדן הגיב:

        "כשאנשי התנועה הירוקה, למשל, אומרים לי שאפשר לסמוך עליהם, כי יש להם 'תפיסה כוללת של צדק סביבתי-חברתי' – אני לא מקבל את זה, כי אין דבר כזה 'תפיסה כוללת'. יש תפיסה בנושאי סביבה, תפיסה בנושאי זכויות עובדים, תפיסה בנושאי מגדר – וגם אלה הגדרות כלליות מדי. אבל זה כבר נושא לפוסט בפני עצמו…" – גם אני מבקר אותם בתחום הזה. הגישה שלהם בינתיים היא אמימות כדי לצאת בסדר עם כולם. אז אנחנו אמורים לחכות שהם יהיו גדולים יותר ואז נדע מה בעצם הם רוצים…

      • אלעד-וו הגיב:

        נדב: אני חושב שהבנתי. ואני גם חושב שהביקורת שלי מוגזמת (או שגויה?). במחשבה שניה, נראה לי יותר שלא הבנתי את נימת הדברים. המאמר שלך, בעיני,נכתב בנימה נחרצת ומלאה דיסקליימרים בו-זמנית, וזה תמיד סימן מדאיג. הדברים שאתה כותב כאן בתגובות הרבה יותר קומוניקטיביים לטעמי, ופחות נחרצים. למשל,

        "לגבי שבדיה – זו שאלה שהרבה חוקרי מגדר שואלים את עצמם. האם יש דרך להנות מכל העולמות, או שהמחיר של הגנה גבוהה על עובדות הוא התרכזות שלהן בסקטור הציבורי? לי אין תשובה…" — המאמר בכלל לא דיברת על טריידאופים, וזה מכניס עומק חדש לדילמה, שלא דיברת עליו במאמר.

        "כשאנשי התנועה הירוקה, למשל, אומרים לי שאפשר לסמוך עליהם, כי יש להם 'תפיסה כוללת של צדק סביבתי-חברתי' – אני לא מקבל את זה, כי אין דבר כזה 'תפיסה כוללת'" — אז אתה בעצם אומר שאין כזה דבר "צדק חברתי מונוליתי" אלא החלטות הן אוסף של טריידאופים, שבהם תמיד מקריבים משהו? זה מעניין. האם זה באמת נכון. אין מודל שעדיף כמעט לגמרי על כל האחרים (בהנחה של מימון אינסופי)?

        אגב, האם זה באמת נכון שלהיותה של המדינה סוציאל-דמוקרטית יש השפעה פחותה סטטיסטית על השתתפות נשים בכוח העבודה, פערי שכר ובידול נשים, יחסית להבדלים בין המדינה הסוציאל-דמוקרטיות עצמן (בהשמטת outliers)? למיטב הבנתי זה מה שטענת במאמר, והטענה הזאת נשמעת לי לא הגיונית (לדעתי הלא-מלומדת, כמובן).

        "

        • נדב הגיב:

          א. המאמר ניסה – אולי לא מספיק בהצלחה – לתמצת את הרעיון הכללי של ביקורת מגדרית על מדיניות רווחה למספר די מצומצם של מילים. בכוונה נמנעתי בו מחילוקי הדעות שיש בתחום הזה – וכמובן שיש, והרבה.

          ב. כן, זו הטענה המרכזית של המאמר. אי אפשר לדבר על 'צדק חברתי' באופן כללי, כי חייבים לפרוט את זה לפרוטות. לכל אקט – או כמעט לכל אקט – יש השפעה על הסביבה, על זכויות עובדים, על יחסי מגדר, על יחסים אתניים ועוד. באופן טבעי, יהיו הרבה מקרים כאלה שיוצרים התנגשויות. ההתנגשויות לא מוגבלות לתחומים כל כך כלליים – למשל, הכרה בהוצאות מטפלת עשויה, בתנאים מסויימים, לגרום לכך שיותר נשים ממעמד נמוך יעבדו כמטפלות, בתנאים גרועים במיוחד, ויאפשרו לנשים ממעמד גבוה לצאת לעבוד. אז האם פגענו בזכויות האשה או הועלנו להן?
          המסקנה שלי היא שאין 'מודל'. יש קווים מנחים, בכל התחומים, וכשמגיעים לנקודת הכרעה ספציפית צריך לבחון את הפגיעה בעקרונות מסויימים מול התועלת לעקרונות אחרים, ולקבל החלטה אד-הוקית. זו בעצם החריגה שלי מהמודל הסוציאליסטי הקלאסי, שמתווה דרך מאוד ברורה שתפתור את כל הבעיות.

          ג. יש קצת בעיה עם ההגדרה של 'סוציאל דמוקרטית' כאן, וניתוח סטטיסטי הוא בעייתי בכל מקרה כשמדובר על השוואה בין מדינתית (מספר מקרים קטן לצד משתנים מורכבים מאוד).
          באופן כללי, אני יכול להגיד בבטחון שעבור כל מודל של מדיניות רווחה אפשר למצוא מדינות שנמצאות בשני צידי הסקאלה של מדיניות כלפי נשים, למרות שכן יש הבדלים בין מודלים שונים – במודל הנורדי יש יותר השתתפות, במודל הדרום-אירופי יש פחות, בקווים כלליים.
          אבל גם כאן, אין קשר בין איך שנהוג למקם את המודלים האלו על הציר סוציאל דמוקרטי-ליברלי לבין היחס שלהם לנשים.

  3. אלעד הן הגיב:

    וזה הזמן להגיד לנדב תודה על כך שחיכה את אחת מתקופות הזמן הארוכות ביותר בהיסטוריה לפרסום המאמר שלו בסבלנות ראויה להערצה.
    תודה בשם מערכת חברה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877330 דפים נצפים, 35 היום
308872 ביקורים, 9 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏