מדיניות משפחתית כמנוף למודרניזציה מפלגתית

נדב

אחת השאלות שאני שואל את עצמי שוב ושוב היא, למה בישראל לא הייתה בעשורים האחרונים רפורמה במדיניות כלפי משפחות, שמאפשרת יצירת איזון בין עבודה ומשפחה?

תאמרו, שאלה אידיוטית. מדינת הרווחה הישראלית לא הלכה לכיוון של הרחבת מדינת הרווחה בשום תחום, אז למה דווקא בתחום הזה? אלא שבראייה השוואתית, ניתן היה לצפות לשינוי.

ישראל, הרי, איננה יחודית בתפנית הניאו-ליברלית שעשתה מדיניות הרווחה שלה בעשורים האחרונים (גם אם בישראל, התפנית הזו הייתה קיצונית יותר מברוב מדינות הרווחה). המעבר ממדיניות סוציאל-דמוקרטית למדינות ניאו-ליברלית אפיין את כל מדינות הרווחה, במידה כזו או אחרת.

אלא שהמעבר הזה – בישראל ובמדינות אחרות – איננו (רק) בגדר 'צמצום' אלא בגדר 'שינוי'. תכניות רבות אמנם קוצצו – בעיקר תוכניות אוניברסליות ורחבות, מחינוך חינם ועד דמי אבטלה. אבל לצידן, יש גם תכניות שהורחבו, ולעתים הושקעו בהן סכומים גדולים מאוד. דוגמא בולטת אחת היא תוכנית רווחה לעבודה – או בשמה הישראלי, תוכנית ויסקונסין. דוגמא בולטת אחרת היא תכניות המיועדות לאיזון בין עבודה ומשפחה. ברוב מדינות הרווחה, חלו מאז שנות ה-90 רפורמות משמעותיות בחופשת הלידה, במבנה ובמימון מעונות היום, ובהסדרת שעות העבודה של הורים.

ישראל עונה לדפוס הזה בדיוק – צמצום מצד אחד, הרחבה מצד שני – למעט העובדה שמדיניות משפחתית פשוט לא קיימת בשיח הפוליטי בישראל (לפחות לא עד מאבק העגלות). ועד היום, לא הצלחתי למצוא תשובה טובה לשאלה – למה.


בשבוע שעבר השתתפתי בכנס של ועדת המחקר של האגודה הסוציולוגית העולמית שעוסקת במדיניות חברתית. היה מרתק, ונקווה שנספיק לכתוב עוד פוסטים על דברים מעניינים ששמעתי שם, אבל בהקשר של הדברים שנאמרו קודם – עניין אותי המחקר של טימו פלקנשטיין וסויון לי:"(עדיין און לינק – המאמר עוד לא פורסם, וזו רק טיוטה)":, שעסקו בדיוק בשאלה מה התנאים הפוליטיים שמאפשרים רפורמה במדיניות כלפי משפחות – תוך שהם חוקרים את המקרים של שבדיה, בריטניה, גרמניה וקוריאה. הם פוסלים אפשרויות כמו מספר הנשים בפרלמנט או בממשלה, החוזק של איגודי עובדים או של ארגוני נשים ושלטון של מפלגה סוציאל-דמוקרטית, ומגיעים למסקנה מפתיעה: בארבעת המקרים שנבדקו, רפורמה במדיניות כלפי משפחות הגיעה כתוצאה של מודרניזציה של מפלגה.

התיאור דומה בצורה מפתיעה:"(למעט המקרה השבדי, שהוא טיפה שונה בתקופה ההיסטורית ובמעמדה של המפלגה, אבל לא בתפקידה של המדיניות המשפחתית ככלי של מודרניזציה)":: מפלגה שהפסידה באופן עקבי בבחירות, ונחשבת למפלגה מאובנת ומיושנת, מחליטה שנושא המדיניות כלפי משפחות הוא הנושא שיכול לשקם את תדמיתה בעיני הקהל העירוני הצעיר, ובעיקר בעיני נשים צעירות. היא מאמצת את הנושא בתור נושא מרכזי במצע הבחירות שלה, זוכה בבחירות ומיישמת רפורמות משמעותיות בתחום. זה קרה עם הלייבור בבריטניה, ובמפתיע – גם עם המפלגה השמרנית בקוריאה ועם הנוצרים-דמוקרטים בגרמניה. כלומר, גם מפלגות שמרניות וימניות יישמו מדיניות מרחיבה כלפי משפחות, ככלי לזכות בבחירות.


בעקבות המחקר הזה, אין לי אלא להציע למנצח בפריימריז של מפלגת העבודה – יהא אשר יהא – לאמץ את הדפוס הזה. אם מפלגת העבודה תדע להציע למשפחות צעירות בישראל אופציה שתאפשר להן מצד אחד לקיים משק בית שוויוני, מצד שני לספק טיפול הולם לילדים שלהן, ומצד שלישי לא להיות נתונים תחת לחץ בלתי פוסק לאזן בין העבודה לבין חיי המשפחה – גם הציבור בישראל ירוויח, וגם מפלגת העבודה תקבל הזדמנות לחזור להיות רלוונטית.

7 Responses to “מדיניות משפחתית כמנוף למודרניזציה מפלגתית”

  1. הצעה מצויינת!
    וישר כח על הפניית המבט לאחרי הבחירות המקדימות.

  2. א.ה. הגיב:

    למה דווקא למנצח במפלגת העבודה? למה לא לציפי לבני? או לביבי נתניהו? או מישהו אחר? דווקא מפלגת העבודה?

    • נדב הגיב:

      משתי סיבות:
      ראשית, אני חושב שמפלגת העבודה היא המפלגה היחידה שמצד אחד, עשויה לאמץ את ההמלצות האלה – ומצד שני, עשויה להיות מפלגה בינונית-גדולה בבחירות הבאות (כמובן, בהנחה שהיא תעשה קמפיין טוב).
      במילים אחרות, הליכוד לא יציע חופשת לידה משמעותית. חד"ש לא תשיג מתוכנית כזו רווח אלקטורלי שיאפשר לה ליישם אותה.

      שנית, אם כבר עצה אלקטורלית – אני מעדיף לתת אותה למי שאני רוצה לראות בשלטון. למה לי לתת עצה אלקטורלית לליכוד או לקדימה?

  3. ירדן הגיב:

    שמע אולי פעם הייתי אומר אמן. היום מבחינתי העבודה יכולה להציע כל דבר. בתכלס כל מפלגה שמתמודדת בכנסת מוצאת דרך כלשהי להכניס את מה שהיית רוצה לשמוע למצע שלה. אבל לא הייתי מאמין לרגע שהם באמת יעשו משהו מרגע שהבחירות יגמרו. כרגע עוד לא ברור איך העבודה תדבר. מה שברור, לפי נסיון העבר של שני העשורים האחרונים בערך, זה שהיא תצטרף לקואליציה ותהיה הרחבה בפועל של המפלגה השולטת.

    • נדב הגיב:

      קודם כל, שים לב שההמלצה היא להציע תכנית מהפכנית בתחום המשפחות וליישם אותה.

      דבר שני, האמת היא שממש לא בא לי להיכנס לעוד סיבוב של טחינת 'שכר מינימום, חוק חברות כוח אדם, פנסיה חובה' וכו', אבל היוצא מן הכלל להפרת ההבטחות של מפלגת העבודה הוא הקדנציה של 2006-7.

  4. נתאי הגיב:

    מיותר לחלוטין. הפוליטיקאי הרבה יותר חכם מזה. הוא יודע שמספיק לברבר משהו על עמדה בלתי מתפשרת מול החמאס והאיום האיראני כדי להבחר שוב.

  5. דובי הגיב:

    תוכל לשלוח לי את הדוא"ל של החוקרים, כדי שאוכל לבקש מהם עותק של הטיוטא?

להגיב על ירדן לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

740248 דפים נצפים, 219 היום
266378 ביקורים, 40 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏