??????? ?? ???

13 Responses to “מיץ פטל – ספר הילדים הכי מכוער בעברית?”

1. yael הגיב:

   26 ביולי 2007 בשעה 20:42

   זאת הבעיה כששוכחים איך זה להיות ילד. בגלל זה צריך לנצור את הזכרונות טוב טוב ואני יכולה לספר לך שיש לי זכרון מהספר הזה, הוא היה אהוב עליי במיוחד בגלל הציורים, היתה להם משיכה מהפנטת, לכל מה שהזכרת, לצבעים ולקומפוזיציה. זה היה ה-דבר ה-אמיתי, בלי זיופים.

   הגב
2. נתאי הגיב:

   26 ביולי 2007 בשעה 20:57

   מעניין מאד מה שאת אומרת. זכרתי במעורפל שיש דעה כמו שלך, אבל אני בכנות לא מבין למה אנשים מחזיקים בה. האם יכול להיות שאת נהנית מהטקסט הנפלא עד כדי כך שלא נתת לציורים להפריע?

   הגב
3. yael הגיב:

   26 ביולי 2007 בשעה 21:32

   בתור ילדה הציורים משכו אותי ורק אחרי זה הטקסט (שהיה לנו גם בתור תקליט) כי כשאתה ילד אתה "קורא" את הספר דרך הציורים, אתה עוד לא מכיר מילים ואותיות. לא רק שהציורים לא הפריעו הם גרמו לי לאהוב את הספר. (ברור שאם הסיפור לא היה טוב אז לא הייתי אוהבת את הספר)

   הגב
4. נתאי הגיב:

   26 ביולי 2007 בשעה 21:52

   יש גם אופציה אחרת. בתור ילדה שלא יודעת לקרוא לא ראית את הטקסט, לכן הציורים שהם יצוג שלו, אמנם יצוג אומלל, אבל של טקסט נהדר ודמויות חיות, נראו לך נהדרים.

   הגב
5. Morin הגיב:

   27 ביולי 2007 בשעה 0:50

   נתאי,
   הילדים אוהבים את סגנון הציור הזה. הוא נראה כמו משהו שעם קצת מאמץ אפשר להגיע אליו, לא כמו משהו שאין שום סיכוי להגיע אליו.
   אם ×–×” מנחם אותך, ט. כרמי עבר לחיות תחת זכוכית מגדלת לאחר שאישר את הוצאת "מיץ פטל", ורק אהבת הילדים והמכירות המדהימות והרציפות הוכיחו שהוא ידע מה הוא עושה והבין ילדים – ואילו המו"ל לא.

   הגב
6. נתאי הגיב:

   27 ביולי 2007 בשעה 9:36

   מורין – זו גישה מעניינת שבאמת לא חשבתי עליה. עד עכשיו ייחסתי את ההצלחה המדהימה לטקסט בלבד, וראיתי את ×–×” כהוכחה שאפשר להצליח גם עם ציורים לקוים. יש פגם בטיעון שלך והוא שמי שקונה ספרי ילדים אלו ההורים ולא הילדים. אבל יכול להיות שההצלחה אצל הילדים שכנעה את ההורים לקנות. תודה על הכיוון הנוסף. ללא ספק זו סוגיה מורכבת.

   הגב
7. Morin הגיב:

   27 ביולי 2007 בשעה 21:02

   למעשה, המכירות קפצו כשהילדים שקראו את ×–×” כילדים התחילו לקנות את ×–×” לילדיהם… תופעה ידועה בספרות הילדים.

   הגב
8. נתאי הגיב:

   27 ביולי 2007 בשעה 21:48

   את זה אני דווקא מבין. כנראה שכל עניין הצלחת ספר ילדים הוא קשה מאד לניבוי ומורכב מאד מאד.
   גם אני קורא לילדים שלי בעיקר ספרים שקראו לי. ×–×” ×”×›×™ ×›×™×£…

   הגב
9. » מיץ פטל באופן טבעי - הרהורים של אבא הגיב:

   1 באוגוסט 2007 בשעה 1:57

   […] הפוסט השלישי בסדרת “מיץ פטל”. קדמו לו ×–×” וגם ×–×”. תודה למרמיט שהעלה את הנקודה, והוביל אותי לדיון […]

   הגב
10. אדוה הגיב:

    9 בספטמבר 2009 בשעה 8:17

    אני דווקא זוכרת שכבר כילדה הייתי מאוד מתוסכלת מהם. גם מכוערים, גם נראה כאילו אפילו את הפרדת הצבעים לדפוס לא טרחו לעשות כמו שצריך. את הטקסט, לעומת זאת, אהבתי מאוד, וכך ביקשתי שיקראו לי את הספר למרות הציורים המזעזעים.
    .-= blog האחרון של אדוה ..מי בתור להשתלת טביעת אצבע? =-.

    הגב
    • נתאי הגיב:

      11 בספטמבר 2009 בשעה 23:18

      תודה, זה מחדד את מה שאמרתי. אלו הם בדיוק גם הזכרונות שלי.
      .-= blog האחרון של נתאי ..‫תיעוד מחנה קיץ לנערות בניצנה‬ =-.

      הגב
11. אבי הגיב:

    17 באפריל 2012 בשעה 1:57

    הספר הכי מכוער בעיני הוא דווקא האריה שאהב תות. כבן אדם, דני קרמן נראה מאד סימפטי אבל הנפקת חרא כזו בוטה ומזעזעת מעוררת בי מחשבות אלימות. רישומים חסרי פרופורציה. דמויות מגעילות ומכוערות בחירת צבעים איומה וטכניקת צביעה מהסיוטים.

    הגב
12. לי הגיב:

    28 באפריל 2021 בשעה 12:41

    גם כילדה הריורים היו מכוערים בעיניי. כאמא, בתי בת השנתיים, שמזהה את כל בעלי החיים בלי בעיה מתקשה לזהות את האריה והג'ירפה שבספר מיץ פטל. האיורים נראים כאילו צייר אותם ילד שלא התחשק לו לצייר. הגרסה החדשה של האריה שאהב תות אכן מזעזעת! רק את האוכל בכריכה אפשר לזהות. ככה לא נראה אריה, ואמא שלו הלביאה ממש מכוערת. לגבי מיץ פטל, בהחלט יש כאן שיח עם הצד האינפנטילי של האסטתיקה, רק חבל שזה אינפנטילי ללא כשרון.

    הגב