מעשה מגונה בגלוב

נתאי

בימים האחרונים עקבתי בתדהמה מעורבת בגועל במתרחש בגלוב של יובל דרור. זה החל בפוסט של ילדה, שהכיל , ציטוטים נרחבים מאתרו של הפדופיל, ולינק כמובן לאתר המטיף ל"אהבת ילדים"(לקרוא לפדופיליה "אהבת ילדים" זה בעיני בערך כמו לכנות את הנאציזם "סוציאליזם לאומי".

לאחר מכן החל וויכוח רב משתתפים בהשתתפות הפדופיל עצמו(!), שהתגלה למרבה הפלצות כבחור די רהוט, בנושא פדופיליה כן – או לא, לגיטימי או לא לגיטימי, תופעה חברתית מקובלת או סטיה מתועבת. לי זה לא נראה משנה בכלל האם אומרים לו שהמעשים שלו חיוביים וטובים או שצריך לגלגל אותו בזפת חמה ונוצות. בסופו של דבר מה שיש לך באתר זה דיון על פדופיליה עם לינקים לאתרים כאלו. אפילו אם רבים מהמשתתפים בדיון הביעו גועל ואי נוחות, אבל המשיכו לתקתק במרץ תגבובים. סוג השיח הזה, בניגוד למשל לשיח על פורנוגרפיה, או עמדות פוליטיות קיצוניות, משחק לידיהם של אלו שרוצים לצנזר את הרשת. בבחינת אם אתה לא רוצה לגלות אחריות מינמאלית, לפקח על תכנים מכל סוג שהוא – מייד ימצא השס"ניק החרוץ שירים את הכפפה ויתנדב לעשות זאת במקומך. חוק תמיד דרוש במקרים שהמערכת החברתית לא מצליחה להגן על עצמה.

זה לא מקרה שידיעות אחרונות הרים את הסיפור הזה. זה בדיוק חטיף הפורנוגרפיה-קשה-העטופה בצדקנות שעורכי העיתונים אוהבים כל כך לערבב בעיסה הדלוחה שהם מגישים לקוראים שלהם לתאבון. אז נכון שכל הבלוגוספירה התעלפה , במידה רבה של צדק , מכך שמה שהחל כפוסט בבלוג מגיע לשער של ידיעות אחרונות. אוי התמימות, התמימות. מה קרא אדון ישראלי? לו זה נשמע כמו"כל האינטרנט הזה מפוצץ בסוטים מסוכנים". ולי זה נראה כמו גול עצמי מפואר. החשיפה האדירה הזו של האיזורים המטונפים ביותר במרשתת, עולה במאה מונים על החשיפה לה זכה המאבק בצנזורה באינטרנט. אז הנה לכם "רמקול גדול" כפי שכינה יובל את הבלוג שלו. ופניה לאנשים היקרים בגלוב: פעם הבאה שאתם מגיעים לכותרת ראשית בידיעות, תעשו את זה בזכות תובנה חודרת על סוציאליזם, זכויות אדם, או חופש המידע, בבקשה.

.

12 תגובות »

נתאי ב4/10/2007 23:28 תחת הבלוגוספירה

12 Responses to “מעשה מגונה בגלוב”

  1. נדב הגיב:

    אני לא בטוח שאני מסכים.
    מצד אחד, נכון שכל פופוליסט יעשה מהדיון הזה מטעמים.
    אבל מצד שני, הדיון הזה הצליח (בחלקו) להתחמק מהתהומות הפופוליסטיים האלה, ובדיוק זו הסיבה שהבלוגוספירה עדיפה על ידיעות אחרונות. קשה לי להניח שבעיתון היה מתפתח דיון על ההבדל בין פדופיליה לבין אונס ילדים.

    • נתאי הגיב:

      מצד שני העיתון לא יכול לשים לינק לאתר של הפדופיל.
      הנקודה שלי היא בדיוק זה, שלא משנה מה היה תוכן הדיון. תחשוב גוגל. נושא+לינקים.

  2. איילת הגיב:

    אני מסכימה עם נדב. נראה לי שהבלוגוספירה היא אחד המקומות היחידים שבהם ניתן לדון בצורה לא-מתלהמת יחסית (ועדיין היו הרבה תגובות מתלהמות) גם בחלקים של החיים והחברה שאנחנו רגילים להסתיר מתחת לשטיח.
    אולי בגלל שכל הדברים האלה קיימים באינטרנט ובכמויות, זה מדיום שיודע להתייחס אליהם גם בלי לצרוח ולברוח.
    אפשר לומר שזה נורא גם בצורה מנומקת.

  3. נתאי הגיב:

    שאלת המפתח פה, וזו שאלה מאד מורכבת היא מי השתמש במי ולמה – בכל המערך – פדופיל – גלוב – ידיעות אחרונות.

  4. ירדן הגיב:

    הבעיה במה שאתה אומר זה שאתה מדבר פה על יחסי ציבור כאשר אחד היתרונות של הבלוגים והתקשורת החופשית באינטרנט הוא זה שלא צריך לדאוג לדברים האלה כמו בעיתונות. אפשר לדבר על מה שמתחשק לך ולדון בדברים באמת ולא כדי לעשות רושם. מה שאתה מציע זה הגול העצמי במידה מסויימת, בגלל שאתה מציע שבמקום שיהיה חוק שיגביל את האינטרנט אנחנו נגביל את עצמנו בלעדיו.

  5. נתאי הגיב:

    למה שאני אומר אין שום קשר ליחסי ציבור.
    היית יושב בבית קפה ומדבר עם חברים שלך שיחה רצינית על ההבדלים בין פדופיליה לאונס ילדים? והיית מצרף לשולחן מישהו שתומך בפדופיליה?
    אם לא בקפה שכונתי, אז למה באינטרנט כן?

    • איילת הגיב:

      לי, באופן אישי, יצא לנהל עם חברים על קפה שיחה רצינית על פדופיליה. אומנם פחות על ההבדלים בינה לבין אונס, אבל בהחלט כן על השאלה עד כמה צריך לאסור צריכה של פורנוגרפיית ילדים (בניגוד לביצוע מעשים בילדים), האם צריכת פורנוגרפיה יכולה לגרום לירידה בפגיעה מעשית בילדים (המחקרים בתחום חלוקים), ועד כמה עצם "היצר הפדופילי" (ללא מימושו) הוא דבר פסול לכשעצמו, או שמא מדובר בנטייה מינית שיש לקבל אותה (שוב, ללא מימושה, בשל הפגיעה הקשה בילדים).
      ואם בקפה שכונתי כן – אז למה באינטרנט לא?

      • נתאי הגיב:

        שיואו אני כל כך לא רציתי לעשות את זה. התאפקתי יפה כל כך. הייתי כזה ילד טוב.
        אבל לא עוד! שיזדיין חוק גודוין!
        סליחה איילת, על ההשוואה, אבל זה לא קצת , טיפלה כמו השאלה של אחמדינאג'אד למה אי אפשר לפתוח את נושא השואה- הייתה או מיתוס לדיון?
        סליחה סליחה סליחה. 🙂

        • איילת הגיב:

          קודם כל הפסדת. אין דבר כזה "שיזדיין גודווין".

          ולא, זה לא אותו הדבר. כי השואה הייתה. זו עובדה. אין ממש מה לדסקס כאן.

          למרבה הצער – גם פדופיליה היא תופעה קיימת. זו עובדה. השאלה היא כיצד אנחנו כחברה מתמודדים עם התופעה המצערת הזו – האם על ידי כליאה סדרתית של כל מי שאי-פעם הוריד סרט פדופילי מהאינטרנט? אולי על ידי הבחנה בין צרכני פורנוגרפיה לבין מי שפוגע בילדים? האם ניתן להשתמש באמצעים טיפוליים (ואז אנחנו מגדירים אותה כמחלת נפש)?

          יש הרבה מאוד שאלות, שבעיני הן חשובות ומעניינות. הן כמובן נוגעות בחלקן ליחס החברתי לעברייני מין בכלל. האם יש רמות מסויימות של עבריינות מין (למשל, חשיפת הגוף בפומבי) שאנחנו כן יכולים לסבול כחברה, לטובת המגוון המיני? (וכמובן שצריך לזכור שעד ממש לא מזמן התשובה לשאלה הזו ביחס להומוסקסואלים הייתה שלילית).

          מבחינתי, השאלה החשובה היא האם יש קורבנות שנפגעים בצורה קשה מהפעילות. זה נכון לגמרי לגבי פגיעה בילדים או בנשים ספציפיים, אבל הרבה פחות לגבי צריכת פורנוגרפיה או פנטזיה בלתי ממומשת לפגיעה כזו.

          זו הסיבה, אגב, שאין לי בעיה עם נשים או גברים שיש להם פנטזיית אונס. האמת, שאפילו לא אכפת לי שהם יפרסמו את הפנטזיות שלהם בבלוג שלהם בפרוטרוט. כל עוד מדובר במילים, ולא במעשים, אני חושבת שאנחנו כחברה יכולים לשאת את זה, בין אם זה מגעיל\מבחיל\דוחה אותנו ובין אם לא.

  6. זוהר הגיב:

    אההה, הדרך הכי מוכרת בבלוגספירה להשיג תנועה: glob leeching.
    ברכות.

    • נדב הגיב:

      כן, אנחנו תמיד כותבים פוסטים כדי שהקוראים הנעלים של הגלוב יבואו לקרוא אותנו. זה מין מנהג כזה.
      רגע, אני רץ לבדוק כמה כסף הרווחנו מהאדסנס.

      אה, אין פה בכלל אדסנס.

      אתה משהו, אתה.

  7. […] בעקבות סנסציית “הבלוג הפדופילי” שעברה בבלוגוספירה לפני כשבועיים (בעקבותיה של שרון) התפתח דיון קצר ביני ובין נתאי בבלוג של נדב. […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877286 דפים נצפים, 13 היום
308857 ביקורים, 11 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏