הרהורים של אבא

דברים מתחילים לרוץ לא רע בכלל בבלוגדיבייט. לא מבחינה סטטיסטית – הסטטיסטיקות של כניסות ושל מבקרים נבדלים (יוניק) משתפרות כל הזמן, אבל לא בצורה מדהימה, וגם קצב הוספת המאמרים לא השתנה בצורה משמעותית מאז הפתיחה. שינוי אחד שאני מרגיש, ודווקא כבעל בלוג ולא כמפעיל בלוגדיבייט – בלוגדיבייט הוא מקור לכמות יפה של כניסות לבלוג, וכניסות מהסוג שאני אוהב – לא הגל האדיר של הכניסות שמופיע עם הפרסום, אלא טפטוף איטי ויציב של מבקרים ימים ושבועות אחריו (אם הסטטיסטיקות של תפוז היו קצת יותר רציניות, אולי הייתי יכול לגבות את הטענה הזו במספרים)

השינוי המשמעותי הוא בהתייחסות לבלוגדיבייט. אם כשהוא נפתח, ההתייחסות הייתה של צופה מהצד – כלי שמדווח על דיונים בבלוגוספירה – עכשיו אני רואה יותר ויותר התייחסויות לבלוגדיבייט כאל המקום שבו קורים הדיונים. פוסטים שנפתחים במילים "קראתי את הדיון בבלוגדיבייט והיה לי מה להגיד".  תופעה נוספת היא החיאה של דיונים – פתאום מישהו מגיב לדיון שנסגר לפני שבועות, וחשבתי שהוא כבר מת ויקבר בארכיון.

אני חושב שזה נפלא, ×›×™ ×–×” אומר שבלוגדיבייט ממלא את המטרה שלשמה הוקם – הוא מוציא את הבלוגים מהבדידות שלהם, וגורם להם להתקיים באיזה מרחב בין-בלוגי, שבו הם נמצאים כחלק מהקשר רחב יותר, שמתמשך יותר מאורך החיים של פוסט אחד ומאפשר דיון של יותר מאדם אחד או שניים.

המחשבה שלי בהמשך לכך היא שצריך, אולי, להוסיף תקצירים לבלוגדיבייט – ×›×™ אם הדיון קורה שם, כדאי שיהיה אפשר לקרוא שם גם תקציר שלו, לא?

ובנושא אחר לגמרי – כמו שכולכם רואים, אם יש תואר אחד שבלוגדיבייט קוצר בלי שום בעיה ×–×” `האתר המכוער ביותר בבלוגוספירה הישראלית`. אני × ×›×” עיצובי, ומאוד אשמח לתמיכה בנושא. אם למישהו בא פרוייקט עיצוב, הוא מוזמן לפנות אלי לdromi529 בג`ימייל. ותבואו על הברכה…