הרהורים של אבא

בשנת 2003 החלו לנשב (שוב) רוחות מלחמה במזרח התיכון. ×’'ורג' דבליו גייס את כוחה של מעצמת העל העולמית כדי לנקום את כשלון אביו\להשפיע על מחירי הנפט\להסיר את איום הנשק הלא-קונבנציונלי מעל פני העולם\שחרור העם העיראקי (מחקו את המיותר), ויצא למלחמה בעיראק במטרה המוצהרת של הפלת סדאם חוסיין וביסוס דמוקרטיה מערבית בעיראק, כצעד ראשון לקראת כינון דמוקרטיות נוספות במזרח התיכון.

כמובן שכל אחד מאיתנו מחק את המיותר בעיניו, ופירש את מטרות המבצע באופן אחר. אני הייתי בין מתנגדי המלחמה עוד לפני שפרצה, ופירשתי את המלחמה בעיקר ×›'מלחמת הנפט' – מלחמה שמטרתה לתת לארה"ב שליטה על אחד ממוקדי הפקת הנפט המרכזיים בעולם, המפרץ הפרסי. רוב הישראלים, לעומתי, ראו במלחמה הזו מלחמת שחרור העם העיראקי וחיסול החזית המזרחית של ישראל.

על רקע זה חוויתי, כמו רוב מתנגדי המלחמה בישראל, ויכוחים רבים מול תומכי המלחמה. רוב הטיעונים של המתנגדים היו פשוטים לסיכול (איך אתם יודעים שיש לו נשק להשמדה המונית?), אבל טיעון אחד היה קשה. בעצם, אמרו לי מתנגדי, אתה תומך בהמשך כהונתו של אחד הרודנים הגרועים בתבל, איש שאחראי אישית לרצח של אלפים, לפריצתה של מלחמה עקובה מדם ולשימוש הנרחב הראשון בנשק כימי מאז מלחמת העולם השנייה. זה האיש שלהגנתו אתה מתייצב?

אכן, טיעון קשה ×–×” ×”×™×”. עמדתי בנושא הייתה ברורה – החיים הם עניין מסובך, ולא תמיד אפשר להתנגד לאופציה הגרועה, שכן האופציה השנייה עשויה להיות גרועה יותר. יציאה למלחמה נגד סדאם חוסיין אולי תביא את קיצו, אבל הסבירות הגבוהה היא שבמקומו יעלו כוחות אחרים גרועים לא פחות – ואולי אף יותר.

אני בטוח שלא תופתעו אם אומר לכם ששוב צדקתי, ושוב לצערי. מקורות המידע שלי מוגבלים, כמובן, ואלו מהם השייכים לתקשורת הממוסדת גם מוטים מאוד לצד התומך במלחמה, אבל גם כך התמונה המצטיירת מעיראק היא שהרוב המכריע של העיראקים היו מעדיפים לחזור לימי סדאם חוסיין ללא היסוס (בהקשר זה, הרשו לי להמליץ על השיר המצמרר הזה).

ולמה נזכרתי בזה רק היום? בגלל אולמרט. לא שאולמרט שקול לסדאם חוסיין – מספר פשעי המלחמה שאולמרט אחראי להם באופן אישי קטן בכמה סדרי גודל מאשר סדאם חוסיין. אבל העמדה שבה אני עומד עכשיו – כמתנגד למהלך של הדחת אולמרט כל עוד לא סופקה אלטרנטיבה ראויה – מזכירה לי את הימים ההם.

ההתנגדות למלחמה קשה לי דווקא משום שאני סבור שאולמרט הוא ראש ממשלה כושל. הוא איש מושחת, יהיר, פזיז ומנוול מכדי שארצה להגן עליו. אבל כמו במקרה סדאם חוסיין, אני מרגיש שאין לי ברירה. שההכרה שלי בכך שהפוליטיקה לא מתמצה בהצבעה על האפשרויות הגרועות, אלא בהצבעה על כל האפשרויות, ובכך שהיא אינה מתמצה ×‘בחירה בדרך הפעולה שנראית ×”×›×™ צודקת אלא בזו שתוצאותיה יהיו הטובות ביותר, אינה מתירה לי להתנגד לאולמרט – עכשיו, כרגע.

ומכיוון שהכוסית טוענת (בתגובות) ש"היא לא מוצאת שום התייחסות אינטליגנטית לרעיונות חיוביים מצד המתנגדים" אין לי אלא לפרוס כאן את הערכת המצב הפוליטית שלי ולהסביר מדוע היא מובילה אותי להתנגד למהלך הנוכחי להדחת אולמרט, לאור האופציות הפרושות לפנינו. נקווה שהיא תראה בזה התייחסות אינטיליגנטית.

ראשית אציין, מכיוון שזה לא ×”×™×” ברור – אני מכיר בערך האקאונטביליות, וסבור שמנהיגים צריכים לתת דין וחשבון על כישלונותיהם. כמו השופט וינוגרד, גם אני איני סבור שדין וחשבון ×›×–×” חייב להסתיים בהדחה; אני גם לא סבור שהכישלון במלחמה הנוכחית הוא הכשלון החמור ביותר בישראל בעשור האחרון; אבל אין ספק שהרצון להבהיר לפוליטיקאים שלנו שיש מחיר לכישלון מהווה שיקול בעד הדחה מהירה וכואבת של אולמרט.

אבל גם לאור זאת, אני סבור שהכף נוטה לכיוון התנגדות להדחה כזו. הנחת היסוד שלי היא מחד, שאולמרט לא ישרוד את החודשים הקרובים – בין אם בגלל החקירות נגדו ובין אם בגלל הדו"×— הסופי של וינוגרד. מאידך, אני לא רואה הבדל מהותי – ברמת המדיניות וההשפעה על החברה בישראל – בינו לבין כל מחליף פוטנציאלי שלו בקדימה, יהא ×–×” דיכטר, פרס או לבני. כך שלנגד ×¢×™× ×™ אני רואה שני תרחישים אפשריים.

הראשון, ×–×” שהתומכים בהפגנה רוצים לראות, הוא של ×’ל מחאה ציבורי עצום, שמכריח את אולמרט להתפטר. גל ×›×–×” יכריח, על הדרך, גם את מפלגת העבודה לפרוש מהממשלה, ויגרום בסבירות גבוהה לפירוקה של קדימה. ראינו כבר איך המחאה-בעוצמה-בינונית גרמה לשלושה מחמשת המועמדים לראשות המפלגה לתמוך בפרישה ממנה; המשך מחאה יותר מוצלח יסנדל את כל החמישה ויגרום לפרישה מוקדמת של מפלגת העבודה מהממשלה. במצב ×›×–×” אולמרט יעמוד בראש ממשלת מיעוט (59 ×—"כים). עם תחילת הטביעה של ספינת קדימה, אין ספק שימצאו 10 עכברים שיברחו מהספינה הטובעת בחזרה לליכוד, כדי להשאיר לעצמם סיכוי לבחירה מחודשת. במקביל, אף מפלגה לא תרצה להצטרף לממשלה בתהליך התמוטטות – והנה מתכון בטוח לבחירות חדשות.

עכשיו, לפי הסקרים (וזה כלי דפוק, אבל ×”×›×™ טוב שיש) בחירות חדשות פירושן ביבי. וביבי הוא אופציה גרועה בהרבה מאשר אולמרט. למרות שלכאורה, הוא טוב ממנו עשרות מונים במישור היושר האישי (ביבי אינו פוליטיקאי ישר, אבל גם קשה לקרוא לו מושחת, לאור הפרשות שהתגלו עד עכשיו) – בכל שאר המישורים, ממשלת ביבי צפוייה להיות גרועה בהרבה מאשר ממשלת אולמרט.

במישור הכלכלי, אין ספק שממשלת אולמרט רחוקה מלהיות ממשלת חלומות סוציאל דמוקרטית. אבל מן הראוי להזכיר שהיא גם איננה ממשלת הסיוט הנאו-ליברלית שכיהנה כאן עד לפני שנה. אפשר להתחיל לספור הפרטות ורפורמות מבניות, אבל אפשר פשוט להתלות בדבריה של אחת המתנגדות הגדולות למדיניותה הכלכלית של הממשלה – שלי יחימוביץ'. העובדה שיחימוביץ' הגדירה את תקציב 2006 ×›'תקציב נתניהו' מעידה יותר מכל מה נחשב לדעתה לחירוף, ומהי הנקודה הנמוכה ביותר אליה אפשר להגיע.

גם במישור המדיני ממשלת אולמרט היא לא הדוגמא שלי לממשלה השואפת לשלום. סרבנות השלום הסדרתית של הממשלה הזו היא חרפה. אבל הממשלה הזו פועלת להנמכת הלהבות בעימות בינינו לבין הפלסטינאים (אפשר לספור סיכולים ממוקדים, לדוגמא) – שזה הרבה יותר ממה שנזכה לו מממשלת ביבי-איתם-ליברמן.

לסיכום, לשאלתה של הכוסית: "אז מה, המצב כל כך טוב עכשיו שאין שום צורך לעשות לגביו משהו דרמטי, אקט של שינוי מהותי?" התשובה היא לא וכן. לא – המצב לא כל כך טוב עכשיו. למעשה, המצב עכשיו גרוע עד גרוע מאוד. אבל הגרירה הלוגית מוטעית – ×–×” שהמצב עכשיו רע ×–×” לא אומר שאקט של שינוי מהותי ×–×” מה שצריך היום, או שזה מה שיגרום לשיפור המצב ולא להרעתו. ×× ×™ לא אומר שמחאה ציבורית היא דבר רע – ×™×© הרבה נושאים פוטנציאלים למחאה שפשוט דורשים שיפגינו ×¢×‘ורם, ושסדרת הפגנות ממוקדת ואינטנסיבית יכולה להשפיע על הממשלה. אני גם לא טוען שהפגנה להדחת ראש ממשלה מכהן היא עקרונית דבר רע – אני רק טוען שהפגנה כזו היא דבר רע כרגע, בהתחשב באלטרניבות.