??????? ?? ???

אחד מספרי הקריאה האהובים עלינו הוא "אילת מטילת" של רינת הופר. היא סופרת מעולה, חבל שבספרים המאוחרים יותר היא החלה לחפף בחרוזים מעט. אבל אנחנו עדיין אוהבים אותה.

הספר מתאר את מסעה האפי של הילדה אילת, תוך שהיא אוספת אליה ומציעה סעד לכל חלכאי העולם:

זה מתחיל בקטן עם החיפושית העצלה בכיס השמלה, ציפור מעץ הברוש שרוצה לנפוש, חלזון חולה ומנוזל שמוצא מקלט על הסנדל, עבור דרך כלב נעלב שרוצה לרכב לה על הגב, צב נעצב שכואב לו הגב. המסע אד אבסורדום עליז, כשאילת לוקחת ג'ירף מעולף על האף. עד כאן הכל טוב ויפה, הציורים בצבעי מים מקסימים והאווירה אופטימית ונחמדה.

אבל המסע מגיע לידי קילקול מר דווקא עם סיומו, בחריזה הנפלאה של הופר:

הדרך ארוכה ומפותלת

ובסופה בית ודלת

מי מחכה בבית פנימה?

(לקרוא במקהלה יחד עם הילד)

אמא!!!

אתם קולטים, כמו בסטיקר של שס – קליט, דביק, ומכיל את כל ההבניות הדרושות, וגם מהדהד כל מיני דברים שהיינו מעדיפים לא להדהד לילדים (ולילדות! ולילדות!) שלנו, כמו, למשל: "כבודה של בת מלך פנימה"… ×–×” ברור שאמא בבית פנימה מחכה. איפה אבא? אבא הלך לעבודה…

מה עושים? חריזה אלטרנטיבית כמובן!

"מי מחכה בבית בסבבה?"

"אבא!!!"

מחכה בבית פנימה…

.