??????? ?? ???

תפיסה מקובלת לגבי הזנות אומרת, ×›×™ אין סיבה להגביל את העיסוק בזנות. לכאורה, אם העובדת בזנות מעוניינת, והלקוח מעוניין – מי אנחנו שנעצור בעדם מלעשות פעולה שמבוססת על רצונם החופשי? זו, בתמצות, העמדה שמציג מנחם לוריא.

בבסיסה של העמדה הזו עומדת התפיסה ממוקדת-הפרט של הליברליזם, ובפרט של הניאו-ליברליזם* – תפיסה השמה דגש על העדפותיו של האדם, בדרך כלל כפי שהן מתבטאות בפעולותיו, ומותירה בצד גורמים מבניים, המשפיעים על בחירותיו והעדפותיו של הפרט. כך, טוענים הניאו-ליברלים ×›×™ חוק שכר מינימום מגביל את אלו הרוצים לעבוד בעבודות שהשכר בהן נמוך משכר המינימום, ותקנות בטיחות בעבודה פוגעות במי שמבקש להרוויח כסף רב יותר תמורת עבודה מסוכנת יותר. באותו אופן, גם הזנות נתפסת כעיסוק שאולי אינו מביא כבוד רב, אך נשים בוחרות לעסוק בו מסיבותיהן, ויש לכבדן.

בפועל, תחום הזנות הוא התחום שמוכיח יותר מכל את כשלונה של תפיסה זו. כאשר אנו בוחנים את הסיבות שבשלן נשים (וגברים) מגיעות לעיסוק בזנות – לא כביטוי של 'העדפה נגלית', אלא ממש הולכים ושואלים אותן – אנו רואים שהבחירה החופשית משחקת כאן תפקיד קטן מאוד. רבות מהעוסקות בזנות הן נשים שהגיעו לעיסוק ×–×” מתוך עבר של מגורים ברחוב כנערות, מתוך התמכרות לסמים, או מתוך היסטוריה של התעללות מינית בילדות. למעשה, הספרות המחקרית מראה ×›×™ 80-95%** מתוך העוסקות בזנות הגיעו לכך מתוך חוסר ברירה, ואינן יכולות לעזוב. לאור נתונים אלו, אין פלא שרבים מעדיפים להגדיר אותן ×›'קורבנות זנות', ולא ×›'עוסקות בזנות'. המיתוס על הסטודנטית, שמעדיפה לעסוק בזנות על פני מלצרות ×›×™ הכסף טוב יותר – אינו אלא מיתוס, גם אם יש אחת כזו או שתיים.

לכן, הגישה שאומרת שנשים בוחרות בזנות, ולכן צריך לאפשר להן לעשות זאת, היא גישה המותירה את קורבנות הזנות במעמד הקורבן, ואף מסירה מהן את ההגנה המועטה ממנה הן נהנות.

אז מה ניתן לעשות?

הספרות רוויה בחילוקי דעות בשאלה מהו הטיפול המיטבי של המדינה בסוגיית הזנות. הדעות נעות בין שני קטבים: קוטב הלגליזציה, הקורא ללגליזציה של הזנות – אבל תוך רגולציה כבדה מאוד של המדינה, שתאפשר לנשים עבודה בתנאים טובים ככל האפשר, תוך הבטחת חופש גדול ככל האפשר מניצול; ומולו, קוטב הקרימינליזציה, הקורא להפיכת הזנות לפשע פלילי – עבור הלקוחות, על מנת שלא לפגוע בנשים עצמן.

היתרון הגדול של הלגליזציה – שוב, בצמוד לרגולציה הדוקה מאוד – הוא הבטחת תנאים ככל הניתן לנשים; היתרון של הקרימינליזציה הוא צמצום דרסטי במספר העוסקות בזנות. יתרונו של כל קוטב הוא חסרונו של האחר – בשבדיה, שבה אומצה בצורה החריפה ביותר הקרימינליזציה, יש מעט מאוד נשים העוסקות בזנות – אך הן נאלצות לעשות זאת במסתרין, מאימת המשטרה, ולכן חשופות מאוד לניצול ולאלימות. בהולנד, שאימצה את מודל הלגליזציה, הנשים זוכות לתנאים טובים מאוד, יחסית למדינות אחרות – אך גם מספר העוסקות בזנות הוא גדול מאוד.

לסיכום, השאלה של המדיניות כלפי תעשיית המין היא שאלה מורכבת. דבר אחד ברור  – המדיניות של '×–×” עיסוק ככל העיסוקים, ויש לאפשר למי שרוצה לעסוק בו' היא מדיניות מסוכנת, שמשמעה פגיעה קשה בציבור הנשים החשופות לסיכון ×–×”.

* אין בכך כדי לטעון, כמובן, שזנות היא תופעה של העידן הניאו ליברלי, או תופעה קפיטליסטית.