הרהורים של אבא

הפוסט הזה מסכם שמונה(!) פוסטים שסיקרו את השביתה בקופי – טו – גו. עיקר הפוסטים התכתבות ענפה בין המנכל"ית אילנה בדש-ויס, לבין פעילים ונציגי השובתים, שכללה טענות, וטענות שכנגד. ממערבולת הפוסטים האלו עלו כמה נקודות מעניינות. כנראה שלעולם להנהלה יהיה עניין להשקיט את השביתה, ולעובדים יהיה אינטרס לעשות כמה שיותר רעש ובלאגן. לכן כל דיון בנושא השביתה, (אם היא שביתה צודקת, כמובן) הוא טוב. לי , למשל, לקח שלושה ארבעה פוסטים להבין על מה המחלוקות ומה המלצרים רוצים בעצם. כנראה שסכסוכי עבודה הם עניין מורכב מאד, וסביב העימות הזה היה הרבה ערפל קרב.

מתן במה למנכלי"ת הרשת היה לדעתי צעד מאד חשוב. אם הייתי מעלה דיווח יבש על השביתה, או מפרסם את הפליירים שמפיצים השובתים הייתי תורם אולי להפצצת גוגל של הרשת  אבל לא מייצר עניין אמיתי. דווקא הדיון והוויכוח משך המון קוראים לדיון על נושאי השביתה , ש-90% מהם תמכו בשביתה, והסבירו באופן רהוט ומנומק ביותר מדוע היא מתקיימת. ולמה המאבק הזה חשוב. בסוף כנראה גם היא הבינה שהדיון הזה לא משרת אותה, וכנראה הלך הרוח הציבורי נוטה נגדם. היא כתבה לי במכתבה האחרון:  סלח לי על הקרבה היתרה עכשיו ממקומנו השנוי במחלוקת בחזקת אנחנו " האנשים החזקים והרעים"….

ומאז לא ענתה לפניותינו. האמת היא שכשקראתי את המכתב הזה הבנתי שהקרב הוכרע.

ותגידו, מה הקטע עם התביעות של לשון הרע? זה טרנד חדש? בחודש האחרון איים עלי מישהו במפורש לתבוע אותי בעקבות פוסט בפורום (כמובן שלא שמעתי ממנו מאז, כפי שאמרה לי מראש ידידה עורכת דין, אליה התקשרתי בבהלה בעקבות האפיזודה). גם כאן הייתה תביעה נגד המלצריות, ואנחנו, וגם אחרים שכתבו על הפרשה, נאלצנו להזהר משנה זהירות במה שאנחנו כותבים.  זה מזכיר לי את הדיקטטורה בסינגפור, בה השרים וראש הממשלה תובעים תביעות דיבה ענקיות את מתנגדיהם הפוליטיים, מנצחים בבתי משפט מושחתים, ומביאים את מתנגדיהם לידי פשיטת רגל מוחלטת .

זה ברור שלתאגיד ענק אין בעיה להגיש תביעת דיבה רצינית, ולאזרח פשוט, אפילו אם הוא צודק לחלוטין, זה יכול לחרבן באופן די רציני את החיים.

נו, שוין, כמו שאמר קורט וונגוט זצ"ל: "ככה זה".

.