הרהורים של אבא

בשנת השישים לקוממיות עמנו, צבאנו מגן בגאון על גבולותינו מפני אויבנו הקמים עלינו לכלותנו – כבכל דור ודור. אלפי ישראלים משכילים ובעלי יוזמה, משוחררים מכבלי הביורוקרטיה הממשלתית, דוחפים את המשק הישראלי קדימה במהירות שכמוה לא נודעה, בהביאם ברכה לכל תושבי הארץ. האידיאלים של השוויון והחופש – אליהם שאפנו שנים ×›×” רבות – מונחים כעת בפתחו של כל אזרח ואזרח במדינתנו.

טוב, אז לא. אבל גם לכיוון השני לא צריך להגזים.

יום העצמאות הזה מתאפיין בפסימיות, במיוחד על רקע החשדות-שאסור-לומר-את-שמם נגד ראש ממשלתנו (לדוגמא, כאן). מדינה שבה ראש הממשלה חשוד בפלילים, לפי הגיון זה, מדינה שהשחיתות הגיעה כבר לראשה היא מדינה במצב סופני, וההתמוטטות הסופית היא רק עניין של זמן.

לטעמי, החקירות הרבות נגד ראש הממשלה ושאר בכירים ממצבות את ישראל במקום טוב באמצע מבחינת שחיתות. במדינות עולם ראשון – דוגמת שבדיה למשל, לראשי ממשלה יש מספיק יושר ציבורי כדי לא לעסוק במעשים כאלו. במדינות עולם שלישי – דוגמת ישראל של אריק שרון – לראשי ממשלה יש מספיק כוח כדי למנוע מגורמי אכיפת החוק למצות איתם את הדין על מעשיהם. מדינה שבה הפרקליטות היא מספיק חזקה ועצמאית כדי להעלות חשדות חמורים נגד ראש הממשלה, ושבה ברור שברגע שיוגש כתב אישום נגד ראש ממשלה הוא יאלץ להתפטר, היא מדינה שבה מתקיימת מידה מסויימת של הפרדת רשויות, ושבה השחיתות לא ×”×’×™×¢×” לשיאים העלולים למוטט מערכת שלטונית.

למעשה, ההרגשה שלי היא של מורסה שהתפוצצה – שנות שלטונו של אריק שרון היו, לטעמי, בין השנים הגרועות שעברו על ישראל (מסיבה זו ומסיבות אחרות). התביעה, שלא ×”×¢×™×–×” להתמודד עם שרון, שלפה ציפורניים ברגע שהוא נעלם – ועכשיו היא מתחשבנת עם כל החצרנים שלו (עומרי, אהוד, אברם).

לטעמי, את אותו הדבר אפשר לומר גם על הכיוון הכלכלי של ישראל. לפני חמש שנים היינו בשיאה של התקפה מתוכננת ויזומה על מדינת הרווחה ועל איגודי העובדים. היום חזרנו למקום שבו היינו בתקופת הטרום-ביבי – המדיניות הכללית היא אמנם ניאו-ליברלית, אבל מתקיימת מערכת של איזונים ושל יחסי כוחות שמונעת מהניאו ליברלים להשתולל יתר על המידה ואף מאפשרת – פה ושם – רפורמות חיוביות.

וחשוב להגיד את ×–×”. ×›×™ התפיסה השלילית של ישראל – זו שטוענת שהמדינה נמצאת במצב סופני – משרתת את המגמות של ההפרטה. אם המדינה היא כל כך מושחתת עד שאי אפשר לסמוך עליה, אין ברירה אלא לפרק את המנגנון הממשלתי – ולהפריט את כל הבא ליד.