שאלה טובה

נתאי

מגיב אנונימי שאל שאלה מצויינת. כל כך טובה, שהחלטתי להפוך אותה לפוסט:

"אני לא מבין מה העובדים רוצים….
בסופו של דבר הם מקבלים 35 ש"ח לשעה… אין הרבה מקומות כאלו, בטח לא למלצרים בבית קפה( ותבדקו בתי קפה..)
אז מה הרעיון המטומטם לשבות?
בחיי אם אני המנכ"ל הייתי אומר לכולם תודה ולוקח עובדים חדשים.
כאילו כשהעובדים באו לשם הם לא ידעו מה התנאים, רבאק….זה כולה משרה זמנית של מלצרות, לא קביעות 30 שנה בבנק שצריך לדאוג לכל הפרטים.

לפעמים מדהים אותי מה אנשים מסוגלים לעשות בעבור עוד כמה שקלים בודדים, כאילו שמסביבם הכל טוב"

אז אם מישהו מהמלצריות או מהפעילים יכול להשיב למגיב האנונימי. ראבאק, למה לכם כל הבאלאגן הזה בכלל?

.

11 תגובות »

נתאי ב1/11/2007 0:57 תחת כללי

11 Responses to “שאלה טובה”

  1. אור הגיב:

    אולי כי לא רק כסף עומד מול עיני העובדות אלא גם השגת יחס הוגן להן ולאחרים.

  2. דודי קינג הגיב:

    מתוך השאלה בפוסט: "לפעמים מדהים אותי מה אנשים מסוגלים לעשות בעבור עוד כמה שקלים בודדים"

    באמת מדהים מה אנשים מסוגלים לעשות עבור כמה שקלים בודדים. דברים כמו שכירת חברת שמירה שתאיים עובדים המממשים את זכויותיהם, שימוש בהגשת תביעות דיבה למען אותה מטרה, הכפשות חוזרות ונשנות בתקשורת ועוד. כל זה עולה הרבה כסף ונעשה בעבור אותם כמה שקלים בודדים, ועוד ע"י מי שיש להם הרבה-הרבה יותר מכמה שקלים בודדים, ונעשה כלפי מי שכמה שקלים בודדים הם כל פרנסתם.

    איך אני אוהב את מי שמשתמש במהלך משא ומתן בשאלת "מה איכפת לך כ"כ? זה רק כמה שקלים בודדים". לאנשים כאלו הכי פשוט לומר "אם זה כ"כ חסר משמעות, אז תוותר אתה".

    לשואל השאלה: אפשר רק לומר שפרט לטעות העובדתית המשמעותית שלך (המלצריות *לא* משתכרות 35 ש"ח לשעה, זה שקר של המנכ"לית שבלעת בקלות רבה מדי), חשוב שתבין שגם לעובדים במשרות זמניות מגיע להתפנס בכבוד. נורמה חברתית שקובעת שמותר לרמוס את העובדים הללו משרתת רק את בעלי ההון, שאוספים שקל בודד לשקל בודד ומוסיפים עוד למאגר העצום שיש להם. כך, למשל, הם מאלצים עשרות סטודנטיות קשות יום לעבוד 40 שעות שבועיות במקום 30 שעות שבועיות רק בשביל לקיים את עצמן, מה שפוגע משמעותית ביכולתן ללמוד ולסיים את התואר. כל זה בשביל שערימת השקלים בודדים של בעלי המניות תגבה עוד טיפה. מה שמכעיס בזה כ"כ הוא שערמת השקלים הזו מקורה ברובה ובעיקר בעמלם של העובדים השכירים של בעלי המניות, עשירים כקורח שלרוב לא עושים כלום. אגב, גם עובדים "30 שנה בבנק" לא היו מגיעים לזכויות המאוד-בסיסיות שהם מקבלים בלי מאבקים רבים ושביתות אין-ספור, שבמשך עשרות שנים של מאמץ הקנו להם את זכויותיהם. גם במשך עשרות שנים אלו היו אנשים שבאופן לא-ברור צידדו בבעלי ההון, ושאלו "למה הם שובתים? הם לא ידעו למה הם נכנסים כשהם הצטרפו למקום העבודה הזה?".

  3. ליאת הגיב:

    בהתחלה חשבתי להגיב רק בגלל שביקשת נתאי, אבל במחשבה שנייה לא אתה ולא המגיב האנונימי שווים את זה בכל.ל אם זו לדעתך שאלה מצויינת ולדעת המגיב, המלצריות הם כולה שפחות זמניות בכולה עולם שהכל בו ממילא חרא אז די תעשו לי טובה יש לי מספיק דברים לעשות עכשיו מאשר להגיב לשאלה האינפנטילית הזו של ילד בן 12.

  4. נתאי הגיב:

    זו שאלה חוזרת שעלתה על ידי כמה מגיבים. הכוונה הייתה להעלות לדיון את שאלת הסולידריות בשביתה, וכדומה. בכל אופן אנחנו תומכים בכם בכל לב.

  5. נויף הגיב:

    לי יצא לספר את הסיפור הזה לכל מיני חברים, כמובן באהדה לצד המלצריות. ואותי שאלו: "אם התנאים הם באמת כאלה, למה יש מלצריות שנשארו לעבוד שם כמה שנים? למה הן לא פשוט עזבו?".
    ניסיתי לענות שזה בכלל לא פשוט לעזוב עבודה. גם שאתה סטודנט ויש לך עוד עיסוקים ומחויבויות. אני מניח גם שהיו מלצרים אחרים שכן עזבו. ואולי המלצריות כן מרגישות חלק מהמקום ורוצות שיצליח ומעדיפות לשפר את התנאים ולא סתם לעזוב.
    בכל מקרה, אשמח גם לתשובה מכל מי שיענה (-:

  6. נתאי הגיב:

    נויף, יש את הספר המעולה שכרגע זרח שמו מפרחוני של הסוציולוגית האמריקאית שניסתה לחיות משכר מינימום בין השאר במלצרות (ולא הצליחה). היא מדברת על ההנמכה הזו שבמקומות עבודה שבהם אתה משתכר מינימום, וזה כאילו נסבל כי זה זמני, אבל יותר ויותר אנשים נשארים שם שנים ארוכות. אני מניח שהן לא עזבו משתי סיבות:
    א. זה מקום נוח בקמפוס
    ב. במילא כולם מנצלים מלצרים…
    אבל כנראה שגם לזה יש סוף ועל כך מגיע להם כל הכבוד.

  7. הגר הגיב:

    אל תשרתו את המעסיקים! אם מעסיק מסויים מנצל אל תגידו לעובד לך תחפש מקום אחר. אם אתם עושים את זה כל התמיכה שלכם לא שווה כלום, סתם מילים באוויר בגלל הטרנד.
    במעסיקים נצלניים צריך להילחם. נקודה. ולהצדיע לעובדים שעושים את זה ולא להזיק להם.

    אין דבר כזה עבודה זמנית, זה מושג שמעסיקים המציאו אותו על מנת לנצל. פתאום יש מורים זמניים, עובדים סוציאליים זמניים, מלצרים זמניים, מאבטחים זמניים זה הכל המצאה של המעסיקים על מנת לא לתת זכויות לעובדים ולנכס לעצמם את מירב הרווח העודף. לכל עובד מגיעות זכויות וזה לא קשור אם הוא עובד שם 30 שנה או לא.
    במקרה הזה מדובר עוד על זכות ההתאגדות. ההנהלה מסרבת להכיר בזכות העובדים להתאגד ולחתום על הסכם קיבוצי. חוזים אישיים זה שם המשחק ואסור להסכים לזה ושוב אני מצדיעה לבנות האלו מכל ליבי.

  8. נויף הגיב:

    נתאי, זה אכן ספר מצוין שנקרא: כלכלה בגרוש, או באנגלית:
    Nickled and Dimed, On (not) getting by in America
    של ברברה ארנרייך Barbara Ehrenreich
    ויש לה אפילו אתר: http://www.barbaraehrenreich.com

  9. נתאי הגיב:

    תודה, ברברה ארנרייך כמובן. בשעת לילה מאוחרת נשכחו ממני גם שם הספר, וגם שם המחברת . מה שהותיר אותי בפני הגוגל חסר אונים.
    מה שכן זה באמת ספר בסיס בתפיסת מציאות כלכלית של ימינו, יחד עם no logo של נעמי קליין.

  10. אלעד הן הגיב:

    יש לומר, כי האמת הזאת מאד לא מובנת מאליה היום, ולכן יש לענות לשאלת התם של השואל:

    ההנחה המופרטת שעומדת בבסיס השאלה היא ההנחה שלא ניתן לשנות את כללי המשחק אלא רק "להתקמבן" יותר טוב בתוכו. לכן, כביכול, צריכות המלצריות להשלים אם ההעסקה הנצלנית כי זה כך בכל מקום, ולכל היותר לברך את עצמן (ואת השם ישתבח, ואת השווקים ושאר אלילים) על מזלן הטוב.

    ההנחה שעומדת בבסיס השביתה היא שניתן לשנות את כללי המשחק, וצריך לעשות זאת – מתוך סולידאריות – למען כל מעמד הפועלים.

  11. לימור אלמגור הגיב:

    אני אחת מהמלצריות ששבתו , ונתבעו.. להזכירכם היינו 36 מלצרים/יות וברמנים/יות
    רובנו עובדים ותיקים, זו לא עבודה זמנית עבורנו מאחר ואנו מעבירים את כל התואר שם וחלקנו עובדים שם כבר כמה שנים כי האוירה ביננו והחברות חשובים לנו מאוד
    החלטנו לצאת למסע הזה כדי להסדיר אחת ולתמיד את תנאי ההעסקה, העמימות האופפת את מרבית מקומות העבודה לצעירים לגבי זכויות הבסיס של העובדים משרתת היטב את הבעלים, במקרה שלנו ידענו את זכויותנו ופשוט דרשנו לעגן אותם בהסכם מול המעסיק שסירב לכך בכל תוקף, דבר שמאוד ערער אותנו מאחר וחשבנו שאם ישנה הסכמה בעל פה אז למה לא בהסכם כתוב ומסודר עם שקיפות מלאה.
    כמובן שלגבי הטיפים שאנו מקבלים מהלקוחות לא היינו מוכנים להתפשר, סך הכל ביקשנו שכר מינימום תנאים סוציאלים ושליטה מוחלטת בטיפים על מנת שנוכל לספור ולחלק אותם ביננו העובדים בתנאי מינימום , שווה בשווה. היציאה לשביתה הייתה בעל כורחנו, ניסינו לפתור את הדברים מבלי לשלם את המחיר של לשבות ולהיחנק כלכלית בזמן זה, אבל הגענו למבוי סתום וחוסר התקדמות.
    תודה בשם כל העובדים לתומכים הרבים שהגיעו או שהביעו בכל דרך , היינו צריכים כל עזרה אפשרית.
    אשמח לעזור לעובדים נוספים כמובן להתארגן במקום עבודתם וללמדם על זכויותיהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

877422 דפים נצפים, 67 היום
308922 ביקורים, 30 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏