הרהורים של אבא

"כמעיין המתגבר" כמובן

וקצת יותר ברצינות, מספרים שקראתי לאחרונה: אם אתה רוצה ספר כדי להסכים איתו, קח את "ללא מילים" של עמליה רוזנבלום וצבי טריגר. אם אתה רוצה ספר כדי לא להסכים איתו, קח את "המזימה נגד אמריקה" של פיליפ רות'.

מצויין, תודה על ההצעות. את הספר של רוזנבלום וטריגר אני זומם לקרוא כבר המון זמן.

'על תנאי' של אקירה יושימורה, 'סיפור בלשי' של אימרה קרטס, 'יוצאים לגנוב סוסים' של פר פטרסון. ואם אתה בכיוון קל יותר - 'רציחות נוסח אוקספורד' של גיירמו מרטינז.

במיוחד למי שהולך לשהות במקום מבודד ולקרוא לבדו (עם עדיפות לבקתת עץ בהרים): "קפקא על החוף" של הארוקי מורקמי.

תודה לכולם. בסוף החלטתי שאני לוקח את "ללא מילים", כמובן שכחתי לקחת אותו, והסתפקתי בקריאה קדחתנים של מוסף הלייף סטייל של ידיעות אחרונות מלפני חודש.

יש לי הרגשה שמטרת הפוסט היתה אחרת לחלוטין

פרט, נמק והסבר ( עמוד אחד בכתב יד מסודר)