אני לא חושב שיש מישהו שמערער היום במפלגת העבודה על ההנחה שהחינוך צריך להיות ממלכתי - או לפחות, לא במפורש.
שנית, אני לא חושב שגודל תקציב החינוך ומספר התלמידים בכיתה הן שאלות טקטיות או נקודתיות. נכון, הן לא עוסקות בתכנים אלא במסגרת, אבל ראשית - המסגרת חשובה לא פחות מהתכנים אם אנחנו רוצים שהתכנים האלה גם יקלטו, ושנית - נראה לי שמה שבאמת שנוי במחלוקת במערכת הפוליטית היא דווקא המסגרת.

הויכוח שצריך להתקיים במפלגת העבודה ובכל המערכת הפוליטית בישראל היא, קודם כל, האם המדינה מחוייבת עדיין לחינוך: האם החינוך הוא יעד אסתרטגי ולא רק אמצעי לתפלול המערכת הפוליטית.

אם המדינה רואה את תפקידה כמחנכת, היא זו שצריכה לבצע את כל המהלכים הקשורים בהפעלת
המערכת כלומר, גם לתכנן, לחוקק ולקבוע מטרות וגם להפעיל ולנהל.

הפתרון המפריט אומר באופן ברור שהמדינה מוותרת ואינה רואה עוד את עצמה כמחנכת וזאת השאלה
שכל הדוברים אינם עוסקים בה. אבישי ברוורמן הוא היחיד שמתייחס לשאתה העקרונית למי אנחנו רוצים לדמות: לקפיטליזם הטוטאלי האמריקני או למדינת הרווחה נוסח ארצות סקנדינביה.

השאלות המועלות בדיון הנ"ל אינן שאלות אסטרטגיות אלא, טאקטיות, האם הגדלת הגירעון הוא דרך
מימון טובה ממקור מימון זה או אחר.

אנחנו לא דנים בשאלות אסטרטגיות ולכן הפתרונות האפשריים המועלים, הם תמיד חלופות נקודתיות.

הבעיה במפלגת העבודה כיום היא אובדן דרך או סטייה מדרכה המקורית, אין הנהגה ברורה אלא התפתות לאופנה זו או אחרת והתחנפות ללבייבים והגיידאמקים מצד אחד או לעופרים והדנקנרים והלאוטמנים מצד שני.

קודם כל, אופיר פינס הוא לא הראשון ולא השני שמציע את זה (ואפילו לא השלישי) - הגדלת הגרעון הופיעה כחלק ממצע מפלגת העבודה בבחירות האחרונות.
אני מסכים איתך שזה צעד מבורך, אבל ההרגשה שלי (וכאן מדובר בהרגשה) שמדובר בעוד אמירה שנעשתה אופנתית לסוציאל דמוקרטיים, אז פינס אימץ אותה - והיא לא אומצה כחלק מאיזושהי תפיסת עולם רחבה וקוהרנטית.

הערה קטנה לגבי אופיר פינס,
כמו שציינת בהערת השוליים לגבי מקור המימון של התוכנית של פינס - הגדלת הגרעון היא אכן מקור מימון נכון יותר.
(אגב, לא מדובר על הגדלת הגרעון ל - 3% אלא על הגדלת מסגרת התקציב ב - 3% בניגוד ל 1.7% המקודש שנהוג כיום).
ונכון גם שאין לכך קשר הדוק לרפורמה בחינוך.
אך אני כן חושב שאם באים לבחון את כלל פועלו הסוציאל-דמוקרטי של אופיר פינס יש בכך - בנכונות להגדיל את מסגרת התקציב ביותר ממה שהכתיב משרד האוצר - משמעות רבה. זו היא אולי אחת ה"רפורמות" הראשונות שצריך לעשות בחוקי המשחק עם פקידי האוצר. לא שמעתי על אף חבר כנסת ממפלגת העבודה (מחוץ לאבישי ברוורמן בעת האחרונה ואולי גם שלי יחימוביץ') שתמכו בהגדלת מסגרת התקציב בשיעור כזה. כך שנראה לי דווקא שהדבר כן מעיד על איזושהי סדר יום סוציאל-דמוקרטי מצדו של אופיר פינס.

מה שכן, אני אכן לא מכיר שום צעדים ראויים וביצועיים מרשימים בקריירה המיניסטריאלית של אופיר פינס.
דבר אחד כן הצלחתי לדלות מזיכרוני וזה שהוא היה השר הראשון שמינה מנכ"ל ערבי למשרד ממשלתי רציני. בשנת 2005 כשהיה שר הפנים מינה את אוסקר אבו ראזק שהיה בכיר ברשות המסים למנכ"ל משרד הפנים. מאז כבר מינה עמיר פרץ את ראלב מג'אדלה לתפקיד שר אבל נדמה לי שהיה במינויו של פינס משהו שנבע יותר מאמונה אמיתית בהעדפה מתקנת והיה יותר חף מאינטרסים מאשר במינויו של פרץ.

[...] פינס מציג: אופק חדש נדב פרץ בפרשנות משלו על תשובתו של ח"כ אופיר פינס למכתבן של [...]

בפואד ובשמחון אין טעם ואי אפשר לטפל. אין להם אג'נדה אלא תאוות שלטון, ולכן אין להם תוכנית פעולה מסודרת.
הסיבה שחשוב לי להיטפל לפינס היא שלו יש את היומרה הזו לאג'נדה. ומדובר ביומרה חסרת כל בסיס. נכון, פינס פרש מהממשלה כשליברמן נכנס. זה אכן צעד ראוי, אבל זה הצעד היחיד הראוי שפינס עשה בקריירה הציבורית שלו - ומדובר בקריירה לא קצרה בכלל, שכללה בתוכה תפקידים מיניסטריאלים, אחד אפילו מרכזי (שר הפנים).
פינס אלוף בלהשמיע קולות ששמאלנים אוהבים כשהוא באופוזיציה, ולא לעשות כלום כשהוא בממשלה. לכן חשוב לחשוף את הריקנות של העמדה שלו - אף אחד מהסוציאל דמוקרטיים במפלגה לא יצביע בטעות לפואד. לפינס הם עלולים להצביע.

נדב היקר,

זה מאוד מעמיק, אקדמאי ורציני מצידך לבחון לעומק את הצעותיו בתחום החינוך של ח"כ פינס, אבל אני לא מבין מדוע אתה בוחר להיטפל אליו. מדובר באחד הח"כים היותר קרובים לאידואלוגיה שמאלנית במפלגת העבודה, באדם ישר שלא דבק בו רבב, היחיד שפרש מהממשלה כשליברמן הגזען הצטרף לממשלה.
לא שיש פסול בלבקר ולבחון אותו לעומק, פשוט יש ח"כים שיותר דורשים את זה - שלום שמחון, בוז'י, שלא נדבר על פואד, מתן וילנאי ואהוד יתום.