במיוחד מצחיק הקטע שבו מדברים על "their other half". במקור קראתי את הכתבה בעיתון סיני בשפה האנגלית, וכשהגעתי לחלק על "their other half", הנחתי שהכתבה היתה כתובה באופן שוויוניסטי במקור, והסינים השמרנים שינו את הכל ל"mothers", אבל שכחו לשנות את "ther other half" ל-"their husband". הלכתי לבדוק ליתר בטחון, ודמיין את הפתעתי כשגיליתי שהכתבה נאמנה למקור.

בקשר לרדלר: אני טוען בתוקף שהתוצר שלו עדיף. צריך להשחית על החבורה הזאת קצת זמן כדי לגלות שיש ביניהם כאלה שלפחות יודעים לבנות טיעון (אם כי באמת המאמר על וויקיפדיה נלעג למדי).

באשר לכתבה, קראתי ברפרוף ולא הבנתי על מה זעמך. אתה יכול לפרט?

(ועל אורי רדלר לא שמעתי מעולם, אבל אם הטיעונים שלו בקשר לחופשנות דומים באיכותם לטיעונים שלו בנוגע לוויקיפדיה [בהנחה שמדובר באותו אדם], אז הקליפה על גבי צואת השוורים היא דקה למדי.)
.-= blog האחרון של יורם גת ..Macro-economic models – the baseline setup =-.

http://www.dailymail.co.uk/news/article-1228162/Mothers-rotate-recipes-feed-families.html#

"How mothers rely on just nine recipes to feed their families"

(אגב, דניאל, לך תלמד מאורי רדלר איך לנסח טיעון ליברטרי שצריך לפחות לעבוד קצת כדי להבחין שהוא בולשיט).

וההיא שמנקה אחרי ילדי בית ספר יסודי? מה כושר המיקוח שלהם?

המדינה היא לא המעסיק הגרוע ביותר, לצערי. היא כבולה לחוקי העבודה, ולכן משתמשת בחברות כוח אדם, שלהן אין שום בעיה להפר חוקים אלו. זו גם שיטה להעשיר את המקורבים, ולהפוך את העניים לעניים יותר.

כנראה שבגלל כל השפע של כשרון, יוזמה וקשרים שבורכת בו, אתה לא יכול להבין את מיעוט ההזדמנויות העומדות בפני אחרים.

כך למשל פגשתי פעם מישהו שהיה מלצר בקייטרינג שמונה שנים, כך שהוא כנראה לא בוחל בשום עבודה, אבל פוטר ומאז הוא מובטל ולא מצליח למצוא עבודה. הוא גר בפריפריה כמובן, איש לא צעיר, לא משכיל, רק אדם שמוכן לעבוד קשה.

איזה סיכוי יש לו, על מה הוא יכול להתמקח, כאשר הממשלה מביאה עובדים זרים שמעשירים את בעלי ההון, ומפחיתים את כוח המיקוח של העניים.

כשחברת תרופות מעסיקה חוקר בכיר כדי למצוא תרופה לאיידס, היא שואפת לצמצם ככל הניתן את ההפרעות והסחות הדעת איתן הוא נאלץ להתעסק.

מישהו יצטרך להכין לו אוכל בחדר אוכל של החברה, כי אין לו זמן להכין אוכל בבית.
מישהו יצטרך לנקות את המשרד ולשאוב אבק, כי זה יהיה ניצול לא יעיל של חוקר בכיר אם תתן לו לעשות זאת.
מישהי תצטרך לארגן לו את סידורי הטיסה והשכרת רכב לכשיגיע לכנס הבינלאומי לחקר האיידס בסן פרנסיסקו.

ברור אם כן שהחברה צריכה עובדים.
ללא העובדים הללו, החברה לא תוכל לתפקד.
זה פרט שהסוציאליסטים נוטים להתעלם ממנו ולשכוח.
מאוד קל להציג את העובדים כנתונים לחסדיהם של המעסיקים – אבל נעשה חטא גדול מאוד כלפי ציבור העובדים, כאשר בוחרים להעלים ממנו ולהשכיח את העובדה שמעסיקים חייבים עובדים בשביל לתפקד.

האם החברה תוכל להעסיק מזכירה להזמנת טיסות ב100 שקל לחודש?
ודאי שלא. יש מספיק עבודות שמשלמות יותר.
האם היא תוכל להעסיק מזכירה להזמנת טיסות ב1000 שקל בחודש? גם לא.
סביר להניח שהחברה גם לא תתפשר על כל מי שיודע לדבר בטלפון. אחרת עוד ימצאו את המדען הבכיר שלהם תקוע 24 שעות בשדה תעופה באתיופיה, או טס טיסה ישירה שעולה פי 3 מאשר טיסה עם עצירת ביניים של שעתיים בפרנקפורט.

שכר נקבע על ידי היצע וביקוש.
מחירים נקבעים על ידי היצע וביקוש.
אבל בראש ובראשונה – הם נקבעים בהסכמה. המעסיק צריך עובדים, העובד צריך כסף. שניהם, מסכימים יחד על תנאים, ושניהם – בהסכמה מלאה, בוחרים לבצע החלפה.
עבודה תמורת כסף.

דוגמה מושלמת הייתה בארץ בשנות הצנע. מה שלא יכולנו לקבל בצורה חוקית, כי הממשלה אוסרת עלינו, היה נקנה בשוק השחור.