אני אמנם לא עשיתי ריגרסיה לינקות (לא בצורה מסודרת, בכל אופן), וגם חסימות אנרגטיות אני לא מזהה בעין בלתי מזוינת, אבל גם אני חושד כמוך שמי שנימול בינקותו מסתובב עם פוסט-טראומה מתקתקת בין הרגליים כל חייו.

אני לא רואה איך אפשר שלא, אחרי מנה כזאת של כאב שבאה באופן כל כך מפתיע למקום כל כך רגיש בגיל כל כך רך. הגירוש מגן-עדן הוא רילוקיישן קליל לעומת זה. הטראומה הזאת מתבטאת במיניות כמובן, אבל אני חושד שהיא משפיעה על עוד תחומים, כמו ביטחון עצמי ועמידה בפני סמכותנות. זה מתחיל מהיציבה – לך תעמוד זקוף כמו יוגי אחרי שחטפת כזאת בומבה במרכז הגוף. ואם כבר בפוגרומים עסקנן, אני נזכר בסטריאוטיפ של היהודי הכפוף ומעז לטעון שיש קשר.

לקריאה נוספת: פוסטים שלי בנושא, בתגית "אף מילה"
http://mermit.mind-fucking.com/tag/%D7%90%D7%A3-%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%94/

(*תודה על מה שכתבת, ועל מה שדובבת אותי לכתוב.)
[type] האחרון של מרמיט ..‫העין המהוללת של ע הלל סיפורי זן לילדים 3‬

הקולקטיב ההדוק והפנאטי הזה קיים במאה שערים – אבל בשרידי הקיבוץ? אנשים שלא צמים ביום כיפור אבל כורתים את ערלות ילדיהם?
די, אספת הקיבוץ כבר בוטלה!

זה כואב הרבה יותר בגיל מוקדם.
לתינוק יש בחייו רק תחושות גופניות – לא סמול ולא ימין, לא לארג' ולא רייר – (עברתי פעם רגרסיה לגיל הזה – איזו עצמת תחושות!) הוא לא יכול לברוח לקריאה – או לנשנוש – *רק תחושות גופניות – רק כאב טהור!*

השתן בחיתול שורף לו רצח, ואז הוא מנסה להתאפק, והוא לא יכול – תיגע לנימול בינקות בחיבור הרגל למפשעה, תרגיש חסימה אנרגטית איומה. זה חסימה לכל החיים, שחוסמת מין, רגשות, כושר…

תינוק תלוי לחלוטין בהוריו – באהבתם – בהגנתם. ואם הם פוגעים בו פגיעה כזו (בדרך כלל כשכולם מסביב שמחים ואוכלים עוגות) – הוא ידע שהם בגדו בו. זה כמו לגדול עם הורים מתעללים. אתה לא יכול להיות נגדם – אתה זקוק להם מדי – אז אתה מפנים את התנהגותם.

או – שהוא יפנים את הכרתם (אם אמנם היא כזאת) שאין ברירה – שאין לו קיום בלי המום – ויחיה עם סימפטומים של פוסט-טראומה כל חייו. לעניות דעתי, זו הסיבה לקורבניות שעם ישראל מגלה לאורך תולדותיו המיוסרות, עתירות הפוגרומים.

הוא אף פעם לא ידע מה הפסיד:

http://www.10harmfulways.com/
(זהירות! תמונות אברי מין)

(הבלוג האחרון שלי באמת: דג האפוקליפסה:http://www.tapuz.co.il/blog/UserBlog.asp?folderName=hazui1&EntryId=1779477&passok=yes
[type] האחרון של לילית ..the combat with Hazdelzony report!

כבר חשבתי…
לא משנה!:)

אבל…

איך היגעתם לקישור הזה? זה לא באתר שקישרתי אליו! קישרתי לבלוג בתפוז וזה בכלל ה-board (לא בלוג) שלי ב-yuku – סביבת אנגלית

זה תוכנה עושה את האיתור? או מישהו ידנית?
[type] האחרון של לילית ..the combat with Hazdelzony report!

מסתרי האינטרנט…
[type] האחרון של לילית ..the combat with Hazdelzony report!

http://www.tapuz.co.il/blog/UserBlog.asp?folderName=hazui1&EntryId=1772175&passok=yes

(נראה שנות אור מן המציאות? זה כחוט השערה!)
[type] האחרון של לילית ..the combat with Hazdelzony report!

הפוסט האחרון בבלוג של מרמיט..קח לך אישה ובנה לה ערסל (תחנות בזמן #18)

למה יש לזה השפעה נפשית חמורה כל כך בגיל מאוחר? משתי סיבות. ראשית, קצות העצבים בפין ממשיכים להתפתח לאורך הילדות, ולכן זה כואב בהרבה בגיל מאוחר יותר. שנית, בגיל מאוחר יותר האקט של חיתוך הפין מקבל משמעויות שאין לו בגיל צעיר, שמוסיפות לקושי.

קודם כל, הילד אולי לא ירגיש שונה יותר מג'ינג'י, אבל הוא ירגיש אחרת מג'ינג'י. הוא ירגיש כאילו ההורים שלו אמרו 'הוא לא שייך לקולקטיב היהודי'.
ולגבי הורוד – אם אתה חושב שלפוצץ את הילד שלך מכות לא יכאב לו יותר משבוע, מושגי ההורות שלנו שונים מאוד.

נראה לי, נדב, שאתה מעדיף שיחתכו לך בגלל שזו שאלה היפותטית – אי אפשר לחתוך לך, ואין לך יכולת לדמיין איך יהיה הפין שלך עם עורלה, וכמה לא תרצה שיחתכו לך.

"למילה בגיל מאוחר יש השפעות הרבה יותר חמורות מאשר למילה בגיל 8 ימים, הן פיזית והן נפשית" – ולמה יש לזה השפעה נפשית כל-כך חמורה? כי גבר ערל שפוי בדעתו לא יסכים שיחתכו לו את הזין.

אז הילד ירגיש שונה – לא יותר שונה מג'ינג'י,ועוד לא ראיתי מישהו שצובע לילד שלו את השער, למרות שזה לא "פרוצדורה שכואבת לילד במשך לא יותר משבוע". אולי הבן שלך אוהב ללבוש ורוד, וזו בכלל בעיה חברתית, אז תפוצץ לו את הצורה במכות כדי שילמד לא ללבוש ורוד. גם זה יכאב לא יותר משבוע.