[...] האתר 'global voices' , שמופיע בין השאר באיטלקית וספרדית , פרסם מאמר של על החזרת השבויים, ומצטט מקורות חשובים בתקשורת: הוושינגטון פוסט, הארץ, ווינט, ג'רוסלם פוסט, הבלוג של יהונתן קלינגר , וכמובן "הרהורים של אבא" בפוסט הזה [...]

מסכים עם כל מילה בבקורת של נדב על המה שקרה כאן. זה בזיון, זו חרפה, זו הזמנה לחטיפות נוספות, זה חושף את המדינה והצבא לסכנות מיותרות. יש לי רק 2 הערות: 1) העובדה שמדובר בגפות ולא ב"השבת הבנים" היא קריטית. והממשלה והצבא לא נתנו לעובדה זו את המקום הנכון. הממשלה שיקרה לעם באמרה שמדובר במבצע "ושבו בנים". פולחן המתים הזה מתאים לחברה חשוכה, אלילית. 2) התקשורת אינה חייבת לי כלום. זה מכבר שאיני קורא לא את הארץ לא ידיעות ולא את מעריב, ואיני חסר בעולמי דבר. הם עסק כלכלי ותו לא, ורצונו של נדב לחייב אותם באחריות ציבורית, מגוחך במערכת הערכים של החברה היום. הציבור בחר בכנסת ובממשלה. האחריות שלהם אינה של מפעל כלכלי, אלא אחריות לחיים, לבטחון, ועוד ועוד. הטלת האשמה המרכזית על התקשורת במקום על הממשלה, היא טעות פטאלית, ושגיאה מערכתית.

1. נראה לי שאתה זה שהתחיל בדרוג מוסריות הצדדים - ראה את הציטוט שלך שבו התחיל הדיון.

2. אני מסכים לאבחנה שלך בנושא הכוונה, אבל לא ברור לי מדוע אתה סבור שהשאלה של ה"במו ידיו" רלוונטית כאינדיקציה לכוונה. הכוונה קיימת בכל מקרה.

3. בקשר לתועלת הדיון הזה: לפי דעתי הוא חשוב מאד. כל עוד הישראלים חשים שהם נלחמים מעמדה של עליונות מוסרית הסיכוי להשיג הסדר הוא נמוך משום שהצעד הראשון לקראת השגת הסדר הוא הכרה של הישראלים בכך שעל ישראל לשנות את מדיניותה הכוחנית כלפי שכניה (הפלסטינים, הלבנונים וכו'). כל עוד המדיניות הזו נתפסת כלגיטימית - משום שהיא מוסרית או לפחות מוסרית יותר מהמדיניות של השכנים - הסיכוי שתהיה נכונות לשנות את המדיניות הוא קטן.

השאלה שלך דומה, לטעמי, לשאלה האם מי שנוהג תחת השפעת אלכוהול עדיף על מי שדורס בכוונה.
צה"ל מתנהג בצורה לא מוסרית וראויה לכל גינוי כאשר הוא מפציץ בנייני מגורים בידיעה שעלולים להיות בהם אזרחים. אבל אם אתה דורש ממני לדרג בין רשעים לרשעים יותר, אין לי ספק שהנהג השתוי הוא רשע פחות מהדורס בכוונה.

והערה לגבי הדיון הזה - אני מאוד לא חובב את הדיונים של למי יש (חוסר מצפון) יותר גדול. הסיבה היא כפולה: ראשית, אני לא חושב שחוסר המוסריות של החיזבאללה או של חמאס רלוונטיים לחוסר המוסריות של צה"ל. שנית, אני חושב שהדיון הזה הוא דיון מזיק פוליטית.
אבל אם אתה מאלץ אותי לקיים אותו, ומאלץ אותי לדרג מוסרית פושעי מלחמה, אז יש לי דרוג.

זוהי הבדלה מוזרה מאד. האם לטענתך עדיף לבחור כגיבור את המפקד ששולח את החיילים לרצוח ילדים מאשר את החיילים עצמם? האם עדיף לבחור כגיבורים את הטייסים שמפציצים בית מגורים מאשר את מי שהורג את אחד הילדים בבית המגורים באמצעות אבן?

שתי הערות נוספות:

1. גם לישראלים ישנו לפחות גיבור אחד שרצח במו ידיו ילדים: http://tinyurl.com/5ubtw7

2. לפי גרסת קונטאר, שמן הסתם היא זו שאמינה בעיני תומכי חיזבאללה, הוא לא רצח את בני משפחת הרן. http://tinyurl.com/6n6f3t

אני לא מבין - מהי העסקה שהיית רוצה לראות ובמה היא עולה על העסקה שהושגה?

אני מחזיר אותך לטענה של הפוסט - לא שלא היה צריך לנהל משא ומתן עם החיזבאללה, אלא שההתנהגות של התקשורת לקתה בפופוליזם קשה, שהביא את ממשלת ישראל לדיונים בעמדת נחיתות קשה.
אם ישראל הייתה מנהלת משא ומתן על גופות, ולא על חיילים חיים-לכאורה, תוצאות המו"מ היו שונות לחלוטין.

בוודאי שזה משנה.
יש הבדל גם בין מחבל מתאבד שמתפוצץ באוטובוס, בידיעה שהוא מכוון לאזרחים ועלול להרוג ילדים, לבין מי שלוקח ילדה בת 4 ומרוצץ את ראשה על אבן.

אבל הדרך להוכיח שישראל מדברת שפה אחרת משפת הכח היא הדברות עם "הקיצונים מהצד השני" לפני שהם תקפו את הפטרול. האופציה הזו לא עמדה בפני ממשלת ישראל הנוכחית. האלטרנטיבות שכן עמדו בפני הממשלה הנוכחית (לא להדבר גם עכשיו או להדבר ולא להסכים לעסקה המוצעת) לא היו מוכיחות בחירה בדרכי פעולה בלתי כוחניות אלא פשוט עקשות.

לנו יש גיבורים שרצחו הרבה מאד ילדים. לא במו ידיהם - זה הבדל משמעותי?