לי ההצעה של טל לצרף לינקים לבלוגים נראית בעלת ערך לא מבוטל. מובן שלא מדובר בפתרון בעיית הסובייקטיביות אבל כן מדובר בהרחבת מעגל הדעות המובעות.

אפשר להשקיע מחשבה איך להפוך את הלינקים ליותר מאשר עיטור חסר משמעות. אני הייתי מציע:

1. הבלוגים המקושרים יהיו קבועים למשך תקופה מסויימת (נאמר חצי שנה) - כך יוכלו הקוראים להחשף לתפיסת עולם מסודרת ולא רק להערות חסרות הקשר.

2. הבלוגרים המקושרים יתחייבו מראש להגיב לקבוצה מסויימת של ידיעות, ולעשות זאת בתוך זמן קצר קבוע מראש - כך ידעו העורכים והכותבים שישנו תוכן מסויים שאפשר לפנות אליו. (את אמינות ההתחייבות ניתן לבדוק על ידי שימוש בתקופת הרצה שבמהלכה הבלוגר ממלא את ההתחייבות למרות שהוא אינו מקושר - או מקושר באופן לא בולט.)

3. הלינקים יהיו יותר מאשר כותרת והפנייה, אלא יכילו גם את הפיסקה הראשונה מהפוסט (או פיסקת סיכום) כקדימון שיפתה את הקוראים לעקוב אחרי הקישור.

החמישיה אמרו זאת טוב ממני

הי נדב,

זאת בדיוק מגבלת הכוח של "שקוף". ככל ששקוף ימשוך הסכמה ותמיכה לדיווחיו, מקהל רחב יותר שיהיה מוכן לתמוך בו כספית, כך הוא יצליח להתבסס כלכלית יותר. אם שקוף יהפוך לעיתון של אסכולה מחשבתית צרה, הוא יאבד תומכים בציבור.

להערכתי יש כמה דרכים להגדיל את כוחו של "שקוף".
1. לתת תחושה לציבור גדול ככל האפשר ש"שקוף" קרטי לקיומה הדמוקרטי של מדינת ישראל.
2. ניתן להשיג זאת באמצעות יצירת הסכמות רחבות. כך ניתן ליצור הסכמה סביב ערכים סוציאליסטים/חברתיים בין סוציאל-דמוקרטים/דתיים, כאשר את המחלוקת סביב החרות, אפשר ליישב באמצעות דיונים פוריים.
3. חינוך הקהל התומך (על ידי מסעי הסברה), שהקשבה אחד לשני עדיפה על פירוק חבילות. ובעניין זה, אני הייתי רוצה לראות כתב חרדי וכתב סוציאל דמוקרטי באותה מערכת, מדווחים דיווחים שונים, כאשר שניהם יודעים שהם מתקיימים כלכלית בזכות הקונצנזוס. אז אני מניח שכל אחד מהם יכניס קצת פרשנות אישית, אך יבין שעליו להיות מתון בדיבורו, מתחשב ומכבד את כל צדדי הקונצנזוס, כדי שמטה לחומו לא ישבר. זה יגרום לאנשים לנסות לראות את הצד השני, וזה לא ימנע מהם לפרש את המציאות על פי תפיסת עולמם, בחיוך ובכבוד.
נראה לי שזה רק יוסיף לחוסנה של החברה הישראלית.

א. זו בדיוק הפואנטה של הפוסט הזה - שקוף לא יהיה אובייקטיבי, כי אין חיה כו.
ב. ובכל זאת, אני לא רוצה ששקוף יהיה גרסה סוציאל-דמוקרטית של ידיעות אחרונות. כי מעבר לשאלת האובייקטיביות, יש עוד כמה דברים חשובים - כמו למשל, מחוייבות לסטנדרטים עיתונאיים.

טיעון לגיטימי, לכן אין לי כל בעיה עם זה ששקוף יכריז על עצמו בתור היורש המודרני של דבר/על המשמר.

אם הוא יהיה מספיק טוב ב"תרגום" הסחורה המורכבת של גוטויין ווטורי לסיקור חדשותי איכותי במלים פשוטות, יהיו לו מספיק קוראים, אולי לא כמו ווינט אבל מספיק כדי להשפיע.

אבל לשווק אותו כאנטיתזה אובייקטיבית, מייצגת את הציבור וחסרת פניות לעיתונות ההון-קונצנזוס-בורגנות-ניאו-שו-אסמו
זה קשקוש בלבוש, ונדמה לי שבזה אנו מסכימים.

בפנטזיה: אתר חדשות שמופעל ע"י ארבע מערכות שונות (שקוף היא אחת מהן), והקורא מקבל הכל
טיפה יותר ריאלי: להכניס לשקוף עשרות עיתונאים טובים מהמגזר הדתי לאומי, שאינם מוצאים את מקומם בתקשורת המיינסטרים

נדמה לי שעצם החיבור בין השמאלנים מתל-אביב (לצערנו חלק נכבד משקוף) לפרויקט משותף בין מתנחלים וירושלמים דתיים שבו מניחים בצד (יחסית) את המחלוקות על כיבוש/גאולת הארץ ומתמקדים בעיקר בנושאים אזרחיים
יכול כשלעצמו להלהיב תורמים פוטנציאלים מחו"ל בסגנון אלה שתורמים לגשר ולאבי-חי

נקודת האמצע קיימת בין כלל הדעות הרווחות בציבור, אם כי לא מדובר באמצע "מתמטי", אלא יותר תחושות רווחות.
אגב, אני חושש שלא הובנתי לחלוטין. הדוגמא הציונית היא הדגמה של נקודה שבה העיתונות הישראלית ככלל (כוונתי לעיתונים הגדולים) במוצהר אינה מאוזנת, בניגוד לאג'נדה כלכלית, שהעיתונות אינה מצהירה על עמדה לכאן או לכאן.

העניין פה הוא לא המגזר אלא העמדות. אחד מחברי הכנסת המוערכים עלי ביותר הוא ליצמן החרדי.
עד כמה שאני התרשמתי, אדם מן הישוב שלא מתעדכן תדיר בחצר הביזנטית של העיתונות הישראלית לא נחשף לקצה קצהן של ההטיות המורכבות שלה - אינטרסים עסקיים, חברים של העורך, מפרסמים גדולים, פוליטיקאים שמדליפים לכתבים המדיניים ולכן הם חברים שלהם , ועוד ועוד ועדו.

זה בא ליידי אבסורד בתכנית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל. מרגע שעירית לינור 'ראתה את האור' וצורף אברי גלעד הפכה התכנית לשיח בין ימין דתי - משיחי לימין בורגני - שבע, במקום לשיח בין ימין לשמאל.

אם שוויון מוחלט משמעו דיווח ע"י נציגים של המגזרים שאתה מזכיר, אתה תצטרך למצוא נציגים כאלה שיסכימו לשבת לשולחן עריכה אחד זה עם זה. וכאן שוב אנו מוצאים עצמנו באותה נקודת מוצא, כי סביר להניח שנטיותיו של חרדי המוכן לשבת לשולחן אחד עם דתי לאומי ועם פלסטיני אזרח ישראל אינן נטיותיו של חרדי שאינו מוכן לכך.
לדעתי רוב הציבור אינטליגנטי מספיק להבין ששום ידיעה עיתונאית איננה אובייקטיבית לחלוטין, ומביא אתה זה בחשבון כשהוא קורא אותה. מה שיכול ליחד את שקוף הוא האם שקוף יוכל להציג מידע שמצונזר או מושמט ע"י אמצעי התקשורת האחרים כשהמידע הזה איננו מתאים לנטיה הכללית של הכתב או של העורך.

ואני הייתי אומר - כל אחד מאלה צריך שקוף משל עצמו.
זה טוב ויפה על הנייר, אבל ביום שבו הכתב החרדי של העיתון ישלח לסקר את מצעד הגאווה, או את הדיונים על חוק הצנזורה באינטרנט, אני - וגם אתם, סביר להניח - אמשוך את חברותי בשקוף.
שוב - אין לי בעיה עם פרשנות חרדית, או עם דעות חרדיות. יש לי בעיה עם דיווח עיתונאי שמתבסס על עמדות חרדיות (בדיוק כמו שלחרדי יש בעיה עם דיווח עיתונאי שמתבסס על עמדות ליברליות כמו שלי).