האיום הדק-דק ענק-ענק

נתאי

פעם אמרו שהקולנוע היא האומנות שמבטאת כיוונים חברתיים בצורה הטובה ביותר, כיוון שמעורבים בה אנשים רבים, משאבים רבים, ולכן גם כמיהה לספק את הקהל במובן עמוק. כך למשל הסרט " M הרוצח בתוכנו" שנעשה בגרמניה בשנת 1931, מתאר עיירה שלווה בה מסתובב רוצח ילדים מסתורי. הצופים מזהים אותו לפי שריקתו מקפיאת הדם. הסרט נוצר בעקבות כשלונה של המשטרה הגרמנית למצוא רוצח ילדים. הסרט, כמו רבים מן הסרטים הטובים באמת, עוסק באפלה ובאלימות המוחבאים תחת החזות הבורגנית והמהוגנת של כל חברה, בה כל אדון חביב יכול להיות רוצח אכזרי. פרט טריוויה מעניין: הילדה שפותחת את הסרט, ומנהלת את המשחק של הילדים היא לא אחרת מאשר השחקנית חנה מרון, בילדותה.

חנה מרון בהופעתה הראשונה בקולנוע, בסרט M

באופן דומה , מושקעים היום מיטב המשאבים והמוחות היצירתיים בישראל בהפקת פרסומות. הבעיה עם מוחות יצירתיים באמת היא שאפשר לשלוט בהם עד לגבול מסויים, או יותר נכון עד לעומק מסויים.

ועתה לפרסומת של עוף טוב, לשניצל דק דק:

בפרסומת מתואר כפר ישראלי פסטורלי "אי שם בעמק הירדן" ערש הציונות, המגל והחרב, המקום בו לא הצלחתי אף פעם להבין איך מישהו עובר את הקיץ בחיים. לפתע נשמעת שריקה מאיימת, וצל כבד מוטל על הישוב הפסטורלי. בהמשך הפרסומת מסתבר ×›×™ האובייקט המאיים הנופל על הישוב הציוני אינו טיל שיהאב איראני, אלא דווקא שניצל דק דק ענק ענק של עוף טוב. כבר השם של המוצר גאוני: החזרה הכפולה על התארים, כדי להשיג הדגשה היא טכניקה ילדותית, רדודה ודלה כדי להשיג הגדלה. לי יש הרגשה ×›×™ שם המוצר לא נבחר בגלל יכולתו הלשונית הירודה של הקופירייטר, שיכול ×”×™×” בוודאי על נקלה למצוא תארים דומים ל"דק" ול"ענק". העניין פה הוא רצון מכוון להתיילד, ולהנמיך, שדומה שנמצא בכל מקום בעת האחרונה. שאר התופעות: להשטיח, לרדד, לצפות כדי שלא יראו מה יש בפנים (בעלי חיים מתים וטחונים) – שייכות אמנם למוצר עצמו, אבל בהחלט מאפיינות גם הן את ישראל 2010. אבל החלק הגאוני באמת בפרסומת הוא לא כל אחד מהמרכיבים שציינתי בנפרד, אלא האופן שבו, כמו בכל יצירת מופת ראויה לשמה, הם משתלבים ומתמזגים ×–×” בזה. דרך אגב, מדובר באותו המפעל שהמציא את מותג הנקניקיות הידוע משנות ×”-90 "מיס לוסי", והיום הוא מפיק מוצרים כמו למשל "שניצל דינוזאורים" לילדים, המסווים בגאונות את תכנו של המוצר (תרנגולות מתות, דה).

אי אפשר להמשיך בלא כמה מילים על האבולוציה של השניצל: המנה הובאה מאיטליה לאוסטריה, ובמקור עשויה בשר עגל מטוגן בחמאה. ראויה לציון הווריאציה בשם "קורדון בלו" – שניצל המכיל בתוכו פרוסות שינקן וגבינה, למרבה הכשרות. בגרסה הישראלית ×–×” התחיל מחזה עוף והודו, והמשיך לשם גנרי לכל מה שמרודד לצורת קציצה שטוחה ומטוגן בפירורי לחם: דגים, ואף סויה (שניצלי טבעול המפורסמים, שהרשעים במשק קראו להם "שניצולים" בגלל שהם יוצרו בקיבוץ לוחמי הגטאות). בתחילה הוכן השניצל בבית, וכשהבימאי ארי פולמן בסרטו הגאוני "ואלס עם באשיר" (בפעם האחרונה ראיתי אותו עם כל הפלוגה במקלט על גבול ×¢×–×” במהלך מבצע "עופרת יצוקה") רוצה לצייר סצנה בה יש אמא ישראלית טיפוסית בשנות השמונים, הוא מצייר את אמו חובטת שניצלים במטבח. אקט שהוא בו זמנית מאוד ביתי, ומאוד אלים ומדמם. בדיוק מה שפרויד תאר במאמרו "המאוים". היום כמובן שניצלים תוצרת בית הם בבחינת גימיק נדיר, ורוב השניצלים שאנו אוכלים הם תעשייתיים, כך שאין לנו צורך לחזות בכל החבטות והאלימות הזאת בתוך הבית, אלא ×–×” נעשה הרחק במפעל הסטרילי.

שניצל דינוזאור מתוך אתר חברת עוף טוב
שניצל דינוזאור – מתוך אתר חברת עוף טוב.

טוב, הגיע הזמן להפסיק למרוח את הפוסט הזה, למרות שאני מאד מתענג עליו. הסאב טקסט של הפרסומת הזו הוא, כפי שאני קורא אותו, הוא שהישוב הציוני נמצא תחת איום קיומי. נדמה כי איום זה מגיע מן האוויר, אך למעשה מדובר ברידוד, התיילדות, הצטבעות, התחזות, והתעלמות מן האכזריות האינהרנטית של אורח חיינו, המאיימות לקבור אותנו תחתם.

18 תגובות »

נתאי ב23/06/2010 23:07 תחת כללי

18 Responses to “האיום הדק-דק ענק-ענק”

  1. אף פעם לא הבנתי בשביל מה החבטות האלה. אני מכין שניצלים בעצמי והם יוצאים מאוד טעימים בלי שאני ארביץ להם לפני זה.

  2. נתאי הגיב:

    דובי – ראשית, לשניצלים לא מרביצים, אלא דופקים אותם. דבר שני להרבצה אפקט כפול – ראשית היא משטחת את השניצל ×›×›×” שיש לו יותר שטח פנים בטיגון מה שהופך אותו ליותר פריך. אחר כך היא גם מרככת אותו כך שהוא יותר נוח לאכילה.

  3. אני עדיין מחכה להתייחסות לפרסומת ללא-זוכרת-איזה-דאודורנט לגברים, שתחת הסיסמא "ישראלי אמיתי לא מזיע" מראה לנו את גיבורנו המסוקס צופה בתאילנדים העובדים בשדותיו.

    וכמובן, ×–×” הזמן לשאול – נתאי, אתה צמחוני?

  4. רוני הגיב:

    ×–×” ממש לא מרכך… הדפיקות האלו אכן משטחות את הנתח אך הן שוברות את כל הסיבים של הבשר דבר שגורם לו להיות יבש יותר (ואולי ×–×” מזימה של יצרני קטשופ למיניהם…).
    מי שאוהב שניצל דק עדיף לו שיחצה אותו לרוחב בעזרת סכין חדה. ככה הוא יהיה דק אבל יישאר עסיסי.

  5. נתאי הגיב:

    שיר – דמע, נקודה טובה הצמחונות. הייתי צמחוני במשך 10 שנים, עד שלאחרונה התחלתי לאכול בשר, עקב תחנוניו של הגוף שלי.
    העניין לדעתי הוא לא התנזרות מוחלטת מבשר, אלא לא לצרוך אותו באופן מופרז, וכשאתה צורך אותו, להיות מודע להשלכות של זה, למשמעויות של זה, ולא להדחיק אותן.

  6. ספלינטור הגיב:

    אפרופו תרנגולות מתות, לאחרונה חשבתי על זה שאין הרבה הגיון בזה שזה לא מוסרי לאכול גדי בחלב אמו, אבל אין שום בעיה לטגן פרגית בביצת אמה.

  7. נתאי הגיב:

    כל העניין של לאכול בעלי חיים אחרים הוא לא מוסרי במיוחד. ולכן זה נראה לי טפשי בכלל להגיד שזה מוסרי בתנאי א' ולא מוסרי בתנאי ב'.

  8. נדב הגיב:

    למה? אי אפשר לקבוע רמות של מוסר?
    זה לא מוסרי לכבות סיגריה על המדרכה ברחוב, זה הרבה פחות מוסרי לכבות אותה ברטוב של העין של הזקנה שעברה שם בדיוק?

  9. נתאי הגיב:

    אולי אפשר לקבוע רמות של מוסר בכל מיני תחומים. אבל בעניין הספציפי הזה של הרג חיות, אני לא ממש מצליח למצוא את הטעם. (אני מדבר על הרג, לא על התאכזרות לחיות)

  10. ואני חשבתי שהטעם זה כל הפואנטה.

    (סטגדוש)

  11. נתאי הגיב:

    דובי, על אף שניסית לספר בדיחה, אני אתייחס אליך ברצינות 🙂
    הטעם הוא ממש לא הפואנטה בשניצלים. הפואנטה היא דווקא להסוות אותו על ידי תיבול, עטיפת פירורי הלחם, ובשעת הארוחה הילדים במילא מטביעים את השניצל בימה של קטשופ. כך שהצורה הרבה יותר חשובה מן הטעם.

  12. אני חושש שאתה לא מכין את השניצלים שלך כראוי, נתאי.

  13. נתאי הגיב:

    הטרגדיה היא שזה ממש לא משנה איך אני מכין אותם. הם יוטבעו בקטשופ כך או כך.

  14. טוב, על החינוך הקלוקל שאתה מספק לילדיך אני כבר לא אחראי.

    • נתאי הגיב:

      הלוואי והבעיה הייתה נעוצה בכשל חינוכי פרטי שלי. אני חושש שזה משהו רחב בהרבה.

  15. אני לא בטוחה כמה זה לא מוסרי לאכול בעלי חיים אחרים.
    כשאריה אוכל זברה זה לא מוסרי?
    כששועל טורף תרנגולת זה לא מוסרי?
    אנחנו בסופו של דבר, עם כל רצוננו לחשוב את עצמנו נעלים יותר, גם בעלי חיים. והעובדה שהגוף שלך מתחנן לבשר מעידה שזה מטבעך לאכול אותו.
    בהחלט יכול להיות שיש דברים אחרים שזה לא מוסרי לעשות: לפטם אווזים, או אפילו בכלל לגדל בעלי חיים במיוחד לצורך מאכל (במקום לצוד אותם בטבע, כמו האריות והנמרים והזאבים וכו'), או לשחוט אותם בדרך מסוימת כזו או אחרת.
    יש כל מיני מקומות שבהם אפשר למתוח את הקו. אבל אני לא בטוחה שהמקום הנכון למתוח בו את הקו של "לא מוסרי" הוא עצם הרעיון של אכילת בעלי חיים אחרים.

  16. נתאי הגיב:

    חוקי המוסר תקפים רק לגבי אדם, כמובן. אצל בעלי חיים ידועה גם התנהגות של אמהות שאוכלות את צאצאיהן.

    גרימת סבל ליצור אחר היא לא מוסרית. זה לא בהכרח אומר שצריך להמנע מכך לחלוטין, אבל צריך להכיר בכך (אמר נתאי ונגס בכריך הפסטרמה העסיסי שלי)

  17. נועה הגיב:

    הטענה ששניצל תוצרת בית הוא גימיק נדיר ממש לא נכונה. השניצל המוכן הרבה יותר יקר והרבה פחות טעים, עם או בלי לדפוק אותו.
    אצלי בבית לא עולה שניצל מוכן על השולחן ואין כזה גיבוי בפריזר כי לא יאכלו.

להגיב על נתאי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971715 דפים נצפים, 58 היום
319264 ביקורים, 49 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏