[...] בתגובות לרשומה הקודמת, הכוסית טענה שאני מבולבל - כי מה בין טענות מתחום הרגש, כמו 'אני לא אוהבת ערבים', לבין אמת וידע? הרי הטענה על אהבה היא טענה לגבי איך זרובבלה מרגישה, ולא לגבי ידע חברתי. איך אני מתיימר לטעון שזה מבוסס על אמת חברתית? [...]

מה שחשוב זה המאמץ או התיקוף?
כי הרוב המכריע של האנשים שאני מכיר, לא תיקפו מעולם את המוסר שלהם.

וכמו שניסיתי לטעון, לדעתי אין שום משמעות למוסר אם לא עושים מאמץ לתקף אותו. אם לא תעשה מאמץ כזה, אז לא תוכל לענות על השאלה ההכרחית לכל "תורת" מוסר מעשית - אם אין לו שום תוקף, למה שאנהג לפיו? (אגב, האתגר הגדול הוא לתקף אותו במשהו שאינו "אמת" אובייקטיבית אבסולוטית ונצחית).

כמו שטענתי ברשומה שהפניתי אליה קודם, המוסר הפוסטמודרניסטי שאני מנסה לשאוף אליו הוא לא סטייל עדי אופיר אלא סטייל פוקו, קרי - אני פשוט לא מנסה לתקף אותו.

ולגבי המשפטים - לפחות כמו שאני קורא אותם, לאחד יש משמעות רומנטית, לשני יש משמעות אסתטית ולשלישי יש משמעות כללית-פוליטית.

על פניו, זו עמדה מודרניסטית.
אבל 'שוק התיוגים' הזה לא שווה הרבה. עמדה פילוסופית לא חשובה בגלל נקודת הסיום שלה אלא בגלל הדרך…

כן, אבל העניין הבעייתי ביותר נוגע לקשר בין אמת לבין מוסר, או למעשה ליכולת לתקף את המוסר, לעגן אותו ב"אמת" אובייקטיבית. האבחנה הזאת חשובה לחידוד, מאחר והמשפט "אני לא אוהבת ערבים" לא נבחן בעינינו בהקשר של אמת אובייקטיבית עובדתית כזו או אחרת, ובוודאי שלא בקונטקסט של אמת פרטית, וגם לא בהקשר של ידע, אלא בהקשר המוסרי של הגזענות. יש תחום שלם שמעגן את המוסר ב"העדפות", שמכונה אמוטיביזם. כמובן שכאשר יורדים לשורשו, מגלים שהתחום הזה בעצם מבטל כל אפשרות למוסר, מאחר והוא מבטל את האפשרות לטעון טענות כלליות.

אגב, לכל המשפטים שהבאת יש את אותה משמעות.

מעולם לא טענתי שבפוסטמודרניזם יש בעיה עם מוסר (למעשה, טענתי ההיפך) אלא רק עם אמת.

מה שניסיתי לטעון בתגובה הקודמת זה שהטענה 'אני לא אוהבת ערבים', כמו כל טענה מוסרית, מתבססת על ידע שיש לנו על העולם. בבסיס הטענה הזו עומדת ההנחה שלקבוצות אתניות יש מאפיינים הראויים - או שלא - לאהבה, ושניתן לאהוב אנשים לפי הגזע שלהם.
יש מגוון שלם של מאפיינים של אנשים ושל קטגוריות שניתן לחלק אליהן אנשים, והביטוי 'אני לא אוהב X' מקבל משמעויות שונות בהתאם למשמעויות שמקבל X - השווי בין 'אני לא אוהב ג'ינג'ים', 'אני לא אוהב גברים' ו-'אני לא אוהב ערבים' - שלושת הטענות הן טענות מתחום הרגש, לכאורה ללא קשר לידע חברתי, אבל כל אחת מהן מקבלת משמעות שונה לחלוטין בגלל המאפיינים שאנחנו מייחסים לקבוצה הנידונה ולמערכת היחסים שאפשר לקיים איתה. אם זרובבלה לא הייתה מפנימה שאפשר לקיים יחסי שנאה עם קבוצות אתניות, היא לא הייתה 'לא אוהבת ערבים'.

לפחות לגבי עדי אופיר, אם הבנתי נכון את ספרו "לשון לרע", אני לא חושבת שהיעדר קריטריון השיפוט האובייקטיבי מבטל את העובדה שיש מוסר ושאפשר להגיד עליו משהו. גם לא לגבי שאר ה"פוסט מודרניסטים" הרציניים. כן, נכון שבעקבות אירועים היסטוריים מסויימים הרבה יותר קשה, אם לא בלתי אפשרי, למצוא איזשהו קריטריון שיתקף מוסר, אבל זה לא אומר שהם מפסיקים לנסות. מודרניסטים, מאז קאנט לפחות, עושים את ההבחנה בין קריטריוני השיפוט האובייקטיבי של תורת ההכרה לבין קריטריוני השיפוט האובייקטיבי של תורת המוסר, כשבתחום השני האמת כבר מזמן לא כל כך "אבסולוטית" ובוודאי שאצל קאנט אינה מבוססת על "ידע" או "אמת" שקשורה בידע.

בכל מקרה, הטענה "אני לא אוהבת ערבים" היא טענה שהבסיס שלה אמוטיביסטי, לא עובדתי ולא חלק משום "אמת".

נראה לי שיש קשר בין תורת המוסר לתורה ההכרה, וכך זה מופיע בוויקי של "הקוד הפתוח האינטלקטואלי" http://www.digitalexploring.com/research/intellectual/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%AA%2C_%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%93%D7%A8%D7%9A_%D7%9C%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%AA

נ.ב אם אני מאמין שיש אמת אבסולוטית, אבל אנחנו יכולים לתפוס רק קירובים שלה, טובים יותר וטובים פחות- אני מודרניסט או פוסט-מודרניסט?
(או שמא קבליסט?)

יופי של פוסט.