א. חבל שהפוסט הראשון, זה שמבקש להגדיר את מטרות הבלוג, מקבל כמובן מאליו את המשוואה מגדר=נשים. המילה "גבר" או משהו מקביל אליה לא מופיעה שם, וזה יוצר תחושה לא נעימה אצלי, כמי שחולק איתך את ההגדרה המרחיבה (וההגיונית יותר) של המונח מגדר. אני מקווה לראות פוסט שלך או של מישהו אחר שיבהיר שגם גברים הם חלק מלימודי מגדר.

ב. עניין טכני יותר: מדוע צריך להקליק על קישור כדי להגיב? ועוד קישור שאינו ברור מאליו – כדי להגיב אני צריך ללחוץ על הקישור "אין תגובות"… למה אין תיבת תגובה זמינה וברורה כמו בכמעט כל בלוג אחר שאני מכיר?
.-= blog האחרון של דובי ..‫מעונן חלקית עד כבד‬ =-.

אני חושב כבר הרבה זמן שעתיד הבלוגוספירה בישראל נמצא בבלוגים הקבוצתיים. זה כמובן מתחבר לחשיבה על כוחה של התאגדות. יש אנשים שלא יכולים או לא רוצים להרים בלוג, ובלוג קבוצתי ייתן להם קול. לקול המשותף יש יותר כוח ויותר אטרקטיביות.

אני חושב על עשרות האלפים שפתחו בלוגים ממש מעניינים ואז ראו שאין להם כוח להתמיד בקצב פרסומים גבוה (למשל בנושא הפוליטי-כלכלי – טל וולפסון, ליאת יקיר טמנג). אלא שזה נראה לי קצת חסר נימוס להציע להם לסגור את הבלוג שלהם ולהצטרף ליוזמות קבוצתיות. אני חושב שבמצב כזה בסופו של דבר אדם היה כותב יותר ולאורך יותר שנים, כי הוא לא היה מרגיש את נטל אחזקת הבלוג עליו.

ומה לגבי בלוגים אישיים שכן חיים ובועטים? שאלה מעניינת

תאר לך שהפוסטים שלך ושל נתאי היו מתפרסמים חלק בבלוג קבוצתי של אבות (מכל גוני הקשת הפוליטית), חלק בבלוג של סמולנים-פוסט-ציונים, חלק בבלוג קבוצתי על מדינת רווחה (עבודה שחורה, שאתה ממילא במערכת שלו, אז תעשה לעצמך פרוטקציה), וחלק בבלוג החדש על מגדר.

לדעתי היית מגיע כך לקהלים גדולים ומגוונים יותר.

מי שהיה רוצה לקרוא רק את נדב פרץ היה יכול לעשות זאת בעמוד אינטרנט שאליו היו מוזנים התכנים שלך (או שלך ושל נתאי) בכל הנושאים באופן אוטומטי.
.-= blog האחרון של איתי ..‫חברנו דניאל בלוך נפטר‬ =-.