ראשית, סליחה שלא עניתי שם. אין מערכת מעקב אחרי תגובות באתר יסו"ד, ואני פשוט לא מצליח לזכור לעקוב.

ולעניין – צריך לבדוק טוב יותר מה השאלה כאן. אתה שואל 'איזו ממשלה הייתה הממשלה הטובה ביותר בישראל'. נראה לי שסבירסקי מסכים איתך על התשובה – שהרי ברור ש'תקופת הזוהר של מערכת הרווחה המדינתית' היא תולדה של פעולות הממשלה. אבל סבירסקי – ורוב הרדיקלים – שואלים שאלה אחרת. מדוע דווקא הממשלה הזו עשתה מה שעשתה, לעומת אלו שבאו לפניה ואחריה.
אפשר לתלות את התשובה באישיותם של רבין ורבינוביץ', אבל זה לא נראה לי רציני. הרי רבין היה בחיים הפוליטיים הרבה שנים – למה דווקא בשנים האלה יישם את זה? למה לא היה לו כוח אחרי כן? למה כששוב היה לו כוח, יישם מדיניות דומה באפקטיביות נמוכה הרבה יותר?

[...] האתר של נדב [...]

נדב
נהדר ללמוד ממך-ברשותך אפרסם בבמה של חוג רעננה-חבל שזה כל כך קרוב לבחירות המקדימות-ברכות

שלום נדב
אני מנצל את ההזדמנות לענות לך על תגובתך לפוסט שלי בחברה-יסוד
אמנם מדברים על שנות השבעים כשנות הפריחה של מדינת הרווחה, אך לא מקשרים את זה למדיניות הממשלה העיקרית שעשתה את זה
הכי קרוב ממה שאני ראיתי היה ג'וני גל שכתב שיש קשר בין המגמות הפוליטיות וההתפתחויות במדינת הרווחה
אצל הרדיקלים זה לגמרי בולט והדוגמא שהבאתי מסבירסקי מעידה, שם במפורש נאמר ששנות השבעים היו הכי טובות בין השאר בגלל הפנתרים, לא כתוב ולו גורם אחד מ"השאר"
דודי

אני הראשון שאסכים שסכומים זה לא הכל, אבל אי אפשר להגיד שסכומים זה כלום. נכון שכסף שהולך לוויסקונסין זה לא כסף שהולך להבטחת הכנסה, אבל בכל זאת – צמצום תקציבי זה אבי אבות הטומאה הנאו-ליברלית. אם תיקח למשל את ההתנהגות של בוז'י – נכון שזה בעייתי (ולכן יש לי עוד שני סעיפים בנוסף לסעיף התקציבי), אבל מה עדיף – שלא יהיו גם סלים?
לגבי מה שאתה מבקש – זה דורש מחקר בערך ברמה של עבודה סמינריונית, אם לא תיזה. סכומים שהולכים לעובדי קבלן\מיקור חוץ\עמותות לא נספרים בנפרד מסכומים אחרים, לפחות בספרי התקציב. כדי למצוא את הסכומים האלה, צריך לעבור סעיף סעיף ולהוציא ממנו את החלקים שהולכים למיקור חוץ. עבודת נמלים.

הסעיף הראשון של הגדלת תקציבים בעייתי ביותר, אם לא תוסיף גרף (אפשרי להביא?) המתאר את אחוז התקציב המופנה למיקור חוץ של עבודה במשרדי החינוך והרווחה, לידי עמותות מגזר שלישי. ההעסקה של עו"ס ומורים דרך עמותות מלווה כידוע בהפרות חוק מרובות וגם במה שחוקי אבל מסריח כמו פיטורים כל שנה, בתחום הזה גם הרצוג וגם תמיר ה"סוציאלדמוקרטים בעיני עצמם" הם אנטי-ס"ד ולא טובים יותר מאנשי האוצר. לא הכל אפשר למדוד בשקלים ולהגיד שמי שנותן יותר הוא טוב ומי שנותן פחות הוא רע, השאלה על מה מוציאים את הכסף ואיך. ע"פ של אביטל סיפרה לי איך בוז'י משגע אותם כשהוא מתגאה ב"סלים" של כסף שהוא מביא לניצולים בכל שנה, תוך התחמקות עקבית מסיוע בהעברת חוקים שמקבעים את זכויות הניצולים בצורה שמוציאה אותם מהמיקח וממכר המסריח בכל שנה. גם כאשר אומרים לי שתקציב הביטחון גדל אני לא יכול לדעת אם גדל התקציב לאימונים, למפציצים חמקנים או למסכי פלסמה למפקדים.

נ"ב: מן הראוי שציר האיקס בגרף יילך משמאל לימין, ברירת המחדל של אקסל עברית היא ביזיון למיקרוסופט ודבר שקשה לעקור ממוחותיהם של ילדי ישראל, אפילו כשהם סטודנטים שנה ב' ברפואה עם פסיכומטרי 750.

ראשית, הטענה שלך לגבי שינוי בעבודה פשוט לא נכונה. האם בשנת 2006 היה שינוי ימינה בעבודה? אפשר לטעון – ובצדק – שהשינוי הזה לא היה שלם, או שלא היה משמעותי מספיק, אבל אין ספק שזו הייתה שבירה חזקה שמאלה, לפחות מבחינה כלכלית. ואחת המטרות של הפוסט הזה היא להראות שיש לשבירה הזו משמעות.

שנית, זה שהספינולוגים מדברים על חבירה לקדימה לא אומר שזה עומד לקרות. אחרי הבחירות הולך להיות שידוד מערכות בעבודה – וכדאי שיהיה שם מי שידאג שהוא ימשוך שמאלה.

לבסוף, לא אמרתי אף מילה על הצבעה לעבודה. דיברתי על הישארות במסגרת הארגונית של העבודה, וזו סוגיה אחרת לחלוטין.

אבל למה לתקן את העבודה? הרי באופן עיקבי רואים שהמגמה בעבודה היא רק ימינה בכל התחומים ובעיקר בתחום הכלכלי. זאת הגישה של ההנהגה ולרוע המזל גם המתפקדים מהקיבוצניקים וחבריהם – ולא רק בגלל שהם בחרו את ברק, שמוכיחה המון בפני עצמה.
אני אמנם מכיר את ההיסטוריה של מפלגת העבודה מהספרים ומפיותיהם של מורים והיסטוריונים, אבל הרבה יותר טוב אני מכיר את מפלגת העבודה כפי שהיא קיימת היום. העבודה של היום נראית לי היום, לא מפלגה עם הנהגה לא טובה אלא כמפלגה גרועה מהשורש. מה שמעניין את האנשים בה זה רק אם יגיעו לקואליציה או לא. ראה את כל הסיפור של האיחוד עם קדימה – אף אחד אומר שזה לא בא בחשבון, רק מדברים על האם זה נכון פוליטית היום. אז מה בעצם הטעם?

בסופו של יום הצבעה לעבודה = הצבעה לקדימה
הבסיס של העבודה הוא נטול אידיאולוגיה
כיוון של שינוי במפלגה הוא אם כבר ימינה

תלוי איך אתה מודד אידיאולוגיה של מפלגה.
אם אתה מתייחס למצע המפלגה – הוא מן הסתם מתאים יותר לעבודה, כי הוא פחות או יותר כתב את המצע שלה.

אם אתה מדבר על האופי ההיסטורי של המפלגה – אני בוחר שוב בעבודה, אבל כאן ההחלטה היא קשה. מרצ מעולם לא הייתה באמת סוציאל דמוקרטית – ב-92' מפ"ם נבלעה לתוך הליברליות של רצ ושינוי ולא נודע כי בא אל קרבה. היו כמה פרסונות סוציאל דמוקרטיות במפלגה הזו – יוסי שריד כשר חינוך, רן כהן באופן כללי – לצד דמויות ליברליסטיות במובהק כמו ביילין ורובינשטיין. במפלגת העבודה לפחות אפשר להצביע על תקופות שבהן הקונצנזוס במפלגה היה סוציאל דמוקרטי (92-96, למשל).

אם נקודת ההשוואה היא ההרכב הפרסונלי הנוכחי – אז כן, מרצ יותר סוציאל דמוקרטית (אם כי לא בהרבה). השאלה היא למה המדד הזה רלוונטי – אם מפלגת העבודה סטתה מדרכה, צריך מישהו שישאר שם כדי לתקן אחרי שברק יסיים להרוס.

ובכל מקרה, הפוסט הפוליטי בדרך…

תגיד לי איפה פרץ מתאים אידיאולוגית יותר – בעבודה או במרצ? לדעתי הוא אם כבר מר"צ.