הפרטיות מתה. וגם האקטיביזם.
נדב
דה-מארקר עושים היום פרויקט חדש על אובדן הפרטיות באינטרנט. במסגרת הפרוייקט, כותבת לנו איילה צורף ש"להצטרף לרשת חברתית ולהתבכיין על הפרטיות זו צביעות". המסר הכללי של הכתבה – הפרטיות מתה, ומי שמצטרף לפייסבוק צריך להבין שכל מה שהוא מפרסם שם – בידי פייסבוק ואלו יכולים לעשות עם הנתונים האלה כל מה שהם רוצים (למען ההגינות צריך להגיד שצורף מביאה רק ציטוטים. עם זאת, הציטוטים שהיא מביאה והאופן שבו היא ממסגרת אותם לא מותירה ספק לגבי דעתה).
גם גל מור אומר בחורימבה – ‘פרטיות ופייסבוק זה דבר והיפוכו: צאו מהקטע‘. גם הוא טוען שמי שמצפה שהנתונים האישיים שהוא מפרסם בפייסבוק ישארו חסויים, חולם.
הטענה המרכזית של צורף ושל גל מור היא – מי שמוסר את נתוניו האישיים לחברה מסחרית, שיכולה להרוויח מהם, ומצפה שהם ישארו חשאיים – חולם באספמיה. אם זאת, אני בטוח שגל לא יגיב בשוויון נפש אם הבנק שבו הוא מנהל את חשבונותיו יצא בקמפיין פרסומי של ‘אפילו גל מור לקח אצלנו הלוואה כשהאוברדרפט שלו צמח וצמח וצמח’, ושאיילה לא תגיב באותה דרך כשחברת הביטוח שלה תעביר את רשימת המחלות שעליה הצהירה לחברות התרופות, לצרכי שיווק ישיר ואפקטיבי.
פייסבוק היא חברה מסחרית. פייסבוק היא חברה מסחרית ענקית, עם המון עוצמה. אבל זה עדיין לא אומר שהיא כוח טבע. מערכת היחסים שלנו עם פייסבוק היא מערכת יחסים ששני הצדדים מרוויחים ממנה, מה שאומר שגם לנו – כחברים ברשת החברתית – יש כוח מול פייסבוק.
אני לא בא לטעון נגד התנהלות מחושבת בפייסבוק. גם אני לא מפרסם בפייסבוק שום דבר שאני רוצה שהסטודנטים שלי לא ידעו. ברור לי שלא משנה איך אני מגדיר את הפרטיות של העדכונים שלי, הם עלולים להגיע לכל העולם.
אבל מצד שני, ברור לי גם שזו אינה גזירת גורל. ברור לי שאפשר לשנות את הגדרות הפרטיות של פייסבוק, בדיוק כמו שאפשר להכריח את הבנק לשמור על סודיות החשבון שלי. הכל שאלה של לחץ צרכני. אם מספיק לקוחות יפעילו לחץ על פייסבוק בצורה אפקטיבית, פייסבוק תלמד לשמור על המידע של הלקוחות שלה. אם מספיק אנשים יגיבו בחריפות אחרי כל ‘אירוע פרטיות’ – פייסבוק תחשוב עשר פעמים לפני שהיא נוגעת בהגדרות האלה. למעשה, הלחץ על פייסבוק כבר הביא לתוצאות, ופייסבוק מפשטת ומקצרת את השליטה בפרטיות של המשתתפים ברשת.
מאידך, אם נאמץ את העמדה של גל מור ואיילה צורף, ונגיד ‘אלה החיים, צאו מהקטע של פרטיות’ – ברור שהראשונה שתאמץ את העמדה הזו היא פייסבוק, שתבין שהיא יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה עם המידע שלנו.
פוסטים קשורים
נדב ב26/05/2010 10:15 תחת הבלוגוספירה
מריץ FireStats
בוא נביט על זה מכיוון אחר: מה אומר הסכם השימוש שלך עם פייסבוק? סימנת שאתה מסכים למה שכתוב בו כשנרשמת, לא? ולא היית מסכים למשהו שלא קראת, נכון?
אם קראת את הסכם השימוש, למדת על השימוש שהחברה יכולה לעשות בפרטים שאתה מפרסם בה ואתה עדיין מפרסם מבלי לווסת את הגדרת הפרטיות שלך- אתה ורק אתה אשם; קח אחריות על תוצאות הפרסום הלא מווסת.
ויקטור פראנקל העלה ב"הזעקה הלא נשמעת למשמעות" את הקונספט של חירות ואחריות כמשלימים זה את זה. פראצ'ט ניסח את זה (באופן שאני אישית מעדיף, אבל היי- סופר אל מול פסיכולוג, אפשר להבין למי ניסוח מושך יותר) במילים "החירות הראשונה במעלה היא החופש לשאת בתוצאות מעשיך. זוהי החירות ממנה נובעות כל החירויות האחרות". אלו שמקליקים על "נקסט" מבלי לקרוא, אנשים שמסכימים לתנאי שימוש מבלי לקרוא אותם- אין להם את מי להאשים פרט לאת עצמם.
אתה צודק, ברמה המשפטית (ואולי אפילו הנורמטיבית).
ברור – וציינתי את זה בפוסט – שאם היום אני מפרסם סטטוס של 'נראה לי שאני אשאל על המאמר של יפתחאל במבחן', והסטודנטים שלי יקראו את הסטטוס – האשמה היא שלי, ורק שלי.
מצד שני, השאלה היא האם העובדה שזה המצב כרגע במערכת היחסים שלי עם פייסבוק, אומרת שזה המצב הרצוי. והאם אני לא יכול – אנחנו לא יכולים – לדרוש מפייסבוק שתמורת ה-eyeballs שאנחנו מספקים לה היא תספק לנו שליטה גבוהה – ואמינה – על הפרטיות שלנו, ותשמור גם על הפרטיות הזו.
ודאי שאתה יכול לדרוש מפייסבוק שליטה טובה יותר (יותר מדוייק אולי יהיה להגיד "נוחה יותר") על הגדרות הפרטיות שלך. אתה יכול גם לעזוב את פייסבוק לחלוטין- שמעתי שבמייספייס יש המון פרטיות [:
יש רמה מסויימת של פרטיות שאתה מוותר עליה כשאתה משתמש בשירותי אינטרנט. בדיוק כמו כשאתה נרשם לכרטיס אשראי או למועדון חברים של הסופרמרקט. השאלה אם זה ויתור שאתה מוכן לעשות- האם התועלת עולה על המחיר.
מה זאת אומרת 'שימוש בשירותי אינטרנט'? האם פייסבוק הוא בהכרח יותר חודרני, מבחינת פרטיות, מאשר ג'ימייל?
אפשר לחשוב על רשת חברתית היסטרית לפרטיות, שבה תהיה לך שליטה מלאה, אינדיבידואלית ונוחה, על מי נחשף לכל אחד מהעידכונים שלך. לא בטוח שזה המצב הטוב, אבל אין ספק שיש אפשרויות אחרות חוץ מהמצב הנוכחי בפייסבוק.
ג'ימייל הוא יותר חודרני מפייסבוק, פייסבוק יותר פומבי מג'ימייל.
בסופו של דבר, המצב הנוכחי, למשתמש החרד לפרטיותו יש שלוש חלופות לפייסבוק:
-לחכות לדיאספרה, בה יש לך שליטה מוחלטת על כל מה שהולך בפרופיל שלך ומי יכול לראות מה ומתי והיא מבוססת Nodes בדומה לסקייפ ולא ממשק מרכזי. היא דורשת התקנה ותכנה רצה, שלא כמו פייסבוק, וללך תדע אם זה יקרוץ לכל האנשים.
-לנטוש את הרשתות החברתיות לחלוטין.
-לעבור למייספייס או לפרינדסטר. הפרטיות שם מוחלטת- אין שם אף אחד…
יותם, בעייני המסמך הסכמה לפייסבוק הוא מה שנקרא בשפה המשפטית (אם אני לא טועה) "הסדר כובל" מכיוון שפייסבוק היא רשת חברתית דומיננטית ביותר, כל החברים שלי בפייסבוק, ואין לי ברירה אלא להצטרף לשם. אין לי מה לעשות במקושרים למשל. לכן הם יכולים להחתים אותי פחות או יותר על מה שהם רוצים, ואני אחתום, לא בטוח שזה תקף.
זה לא הסדר כובל. (בגדול מאוד – ולא נקי מבחינה משפטית כלל וכלל – הסדר כובל נעשה בין שני מתחרים בשוק, על גבם של הלקוחות, ולא בין לקוח לספק)
נכון יותר להגיד שזה חוזה אחיד מצד אחד, ופייסבוק היא מונופול, מצד שני, ושני השיקולים האלה מובילים לכך שסביר להניח שיהיו סעיפים בהסכם שלה שלא ייאכפו ע"י בית משפט. אבל יהיו גם כאלה שכן.
blog האחרון של שיר-דמע ..ôåñè ÷èï ùì òöáéí ÷èðéí
קיוויתי שיהיה פה משפטן (או משפטנית) שיבהיר לי קצת את העניין. תודה.
בתור המשפטנית היחידה שענתה, אי מרגישה אחריות.
וחשבתי על זה קצת שוב, והגעתי למסקנה שגם עם שתי המסגרות המשפטיות היותר-מתאימות שנתתי למעלה (חוזה אחיד ומונופול) יש בעיה:
פייסבוק מספקת את השירותים שלה ללקוחותיה בחינם. פייסבוק עצמה, עד כמה ששמתי לב, לא גובה כסף על כלום. היא מקסימום מאפשרת לך לשלם לכל מיני אפליקציות.
ומרגע שפייסבוק לא גובה כסף על השירותים שלה אלא מספקת אותם בחינם (או למעשה, גובה את תמורתם במטבע של אי-פרטיות), היא בכלל לא נכנסת לאף אחת מהמסגרות המשפטיות שציינתי, שכולם נועדו לטפל ביחסים של ספק-לקוח בתשלום.
כך שאני מתחילה קצת לפקפק בהצהרה הראשונית שהשמעתי, לפיה לא כל הסעפים בתנאי השימוש של פייסבוק יעמדו בבית המשפט.
בגלל שפייסבוק לא גובה תשלום עבור השימוש, זה די מחסן אותה מפני טענות כלפיה.
blog האחרון של שיר-דמע ..äëì áçééí æä ñãøé òãéôåéåú
חברה קדישא גם לא גובה כספים, ועדיין זה לא מחסן אותה מטענות כלפיה. גם מתנדבים יכולים לשאת באחריות נזיקית. גם שומרי חינם צריכים לשאת, בנסיבות מסוימות, באחריות אם נפגע הנכס עליו שמרו.
אף אחת מהדוגמאות האלה לא מקבילה לחלוטין למקרה של פייסבוק, חוזים אחידים ומונופולים, אבל הן מלמדות שהעובדה שאתה לא גובה כסף על שירות לא מחסנת אותך מפני טענות כלפיה.
חברה קדישא מקבלת תשלום עבור השירותים שלה, פשוט לא מאיתנו אלא מביטוח לאומי (ונדמה לי שעל חלקות קבר היא דווקא גובה גם גובה).
אבל זו לא הנקודה. לא דיברתי על אחריות נזיקית. אחריות נזיקית חלה מטבעה כשאין חוזה. אבל כשיש בין הצדדים חוזה שקובע את חלוקת האחריות בין הצדדים – לכאורה, משקף את רצון הצדדים בנוגע לחלוקת האחריות ביניהם – הוא גובר על כללי חלוקת האחריות הנזיקיים (אלא אם כן מדובר באיזשהי אחריות נזיקית קוגנטית, ואני לא בטוחה אם יש כאלה). לשם השוואה: אם בעל הנכס ושומר החינם התנו ביניהם ששומר החינם לא יישא באחריות גם אם ייגרם לנכס נזק ברשלנותו – האם הסעיף הזה לא ייאכף? כי זה המצב עם פייסבוק. פייסבוק היא שומר החינם, והיא התנתה איתנו, הנהנים מהשירות החינמי, כל מיני תנאים שמפחיתים מהאחריות שהיתה לה אילולא החוזה.
עכשיו השאלה היא האם החוזה הזה, שבו פייסבוק התנתה על אחריותה, ייחשב כחוזה אחיד עם תנאי מקפח (התנייה על אחריות לפי החוק חזקה שהיא תנאי מקפח), או שהעובדה שפייסבוק מספקת את השירות בחינם תוציא אותה לחלוטין מהגדרת חוזה אחיד (שבלי לבדוק, נדמה לי מדבר על יחסים בין "ספק" ו"לקוח" בתשלום).
אני חוששת שבמקרה הזה, בגלל שיש חוזה, אבל אנחנו לא משלמים לפייסבוק תמורה (אלא במטבע של אי-פריטות) בהחלט יכול להיות שהכללים הרגילים לא תקפים.
blog האחרון של שיר-דמע ..åéãåééí ùì îåç îçåøôï
פייסבוק שינתה את הסכם השימוש 5 פעמים בלי לידע את המשתמשים.
אתה טוען טענה שלא ביססת. איזה בנק בדיוק לא מוסר את הפרטים שלך לגופים אחרים?
לפרטיות אפשר לצפות רק בבית ואולי עם אנשים שאתה מכיר באופן אישי וזהו. ברגע שאתה יוצא מהבית או משתמש בשרותיו של גורם שלישי אין לך שום סיבה לצפות לפרטיות.
blog האחרון של מרק ק. ..סוף סוף אני יודע כמה אני רוחב פס אני צורך בחודש אחד
עד כמה שאני יודע, הבנק שלי לא מעביר את נתוני החשבון שלי לאף גורם שלישי.
אם אני אגלה שהבנק שלי אכן עושה את זה, סביר להניח שאעבור בנק. וכמוני עוד רבים אחרים.
אתה רוצה להגיד לי שהבנק שלך לא שולח את פירוט התנועות בחשבון שלך פעם בשלושה חודשים לרשות הדואר?
אתה באמת חושב שאם הדוור היה חושק בכך היה קשה לו לדעת הכל, אבל ממש הכל על החיים שלך? ולא רק הדוור אלא גם כל אחד מהשכנים שלך.
כאשר שופרסל שולחת את הקופונים המפולחים ללקוחות שלה, האם זה באמת כל כך קשה לבעל בית הדפוס לעשות שיוך בין כתובות הדואר שהוא קיבל לבין דפוסי צריכה?
ואני בכלל לא מתכוון להרחיב על הפקידות בשלישות של צהל שמדווחות לאיזה חייל מגיע כל מיני סלב.
blog האחרון של מרק ק. ..סוף סוף אני יודע כמה אני רוחב פס אני צורך בחודש אחד
נדב – לא יכול להסכים איתך יותר.
יותם – מה שאתה לא מציין זה ש"תנאי השימוש" נכתבים בטקסט ארוך ומייגע; בשפה משפטית ומסובכת; שכשאנשים נרשים לפייסבוק הם לא יושבים לקרוא את תנאי השימוש, וגם פייסבוק יודעים את זה. לחברות המסחריות יש אינטרס שלא תקרא את תנאי השימוש. הם לא יגדילו, יפשטו ויקצרו את הטקסט לנוחיותך. אז נכון, לכל אחד יש אחריות ומכאן נובעות החירויות שלו. מה שקצת מפחיד אותי – כאיש פרסום שמכיר את הטריקים האלה – זה הפער בין הקלות בה חברה מסחרית יכולה לגרום לך להסכים לדברים כאלה, לבין ההתנגדות המיידית (והצדקת החברה המסחרית) בה נתקלים טקסטים שקוראים להיאבק נגד החברות האלה, כמו זה.
אני חושב שהסכם תנאי השימוש צריך להיות פשוט הרבה יותר וכתוב בשפה שאינה ז'רגון משפטי שנהיר רק למי שלמד את התחום. אני לחלוטין תומך במשנתו של אלן סיגל [שהעביר פרזנטציה מרתקת על הנושא בTED] בתחום.
באותה מידה אני תומך בהפסקת ההשמעה של מוזיקה מחורבנת בסלולרי בזמן שאני על האוטובוס. לצערי, זה עדיין לא המצב, ולכן אני שם אוזניות. לכן אני קורא הסכמי שימוש.
נכון, הסכם השימוש הוא מסובך- אבל היית רוכש דירה או רכב מבלי להבין על מה אתה חותם? האם היית חותם על חוזה ההעסקה מבלי לקרוא אותו? מה עם חוזה התקשרות לחברה סלולרית?
אני לא "מצדיק" את החברה המסחרית- אבל תומך בזכותם לנסח את תנאי השימוש שלהם. לא אתה, לא אני ולא אף אחד אחר חייבים להיעזר בשירותיהם.
אבל אתה שוב מתייחס כאן להתנהגות של פייסבוק כאיזה תופעת טבע בלתי ניתנת לשינוי.
זה שתגן על הפרטיות שלך בתנאים הנוכחיים זה חשוב, אבל מעבר לזה – נשאלת השאלה האם אנחנו צריכים לקבל את מדיניות הפרטיות של פייסבוק כגזרת גורל, או לדרוש ממנה שתשנה אותה.
כשגל מור ואיילה צורף אומרים 'זה המצב, כדאי שתלמדו לחיות איתו', הם אומרים לנו – אין טעם להאבק נגד זה.
היתה התרעמות גדולה. קמה זעקה. אפילו היה "יום עוזבים את פייסבוק".
מישהו פה קרא את מכתב התגובה של מארק צוקרברג, שפורסם בוושינטון טיימס? "בנינו את פיסבוק מאפס, אנחנו רוצים שתהיה לכם שליטה על הפרטיות, אנחנו לא מוכרים את המידע שלכם". אני מבין שהוא עסוק בלשים את התמונה של גלעד שליט ליד סמל האתר וכאלה, אבל הוא מזכיר את התגובות של מוזס לכתבות עליהם. הוא לא שומע אתכם. האזניים שלו מלאות בכסף.
אני לא חושב שהמדיניות של פייסבוק היא קבוע שלא ניתן לשנות [הם משנים אותה מדי ארבעה חודשים, אחרי הכל], אני פשוט לא לגמרי בטוח שזו לא זכותם לקבוע אותה. אנחנו רשאים למחות נגדה, כמובן- אבל הם לא חייבים לשנות אותה.
כמובן שאתה צודק בכל מה שאתה אומר. ועדיין אני מתפלא על עצם הצורך שלך "לתמוך בזכותם לנסח את תנאי השימוש שלהם". הרי אפילו הם לא מבקשים את תמיכתך! הזכות שלהם לא מוטלת בספק ואם תהיה, יש להם עורכי דין ודי הרבה כסף כדי להגן על הזכות הזו, ו(אני מניח) מחלקות שלמות שיכולות למצוא דרכים יצירתיות לשנות את תנאי השימוש ואת הגדרות הפרטיות כדי שיתאימו לרצון הלקוחות שלהם, כדי שיוכלו להישאר החברה החזקה שהם. היי, הפתעה! הם באמת עשו את זה. לא בזכות אנשים שהגנו על זכותם, אני מניח.
אני יוצא מנקודת הנחה שאני "החלש" (בימינו = חסר כסף) והחברה המסחרית היא "החזקה" (בעלת ההון), בעוד אתה מדבר על זה כאילו יש איזה מאבק בין שתי קבוצות פוליטיות וחשוב לך להביע תמיכה באחת מהן.
אתה באמת קורא כל תנאי שימוש שאתה נתקל בהם? כאן למשל, מתחת לתגובה, קראת את תנאי השימוש שאתה מסכים להם בפרסום תגובה? בכל בלוג, בכל אתר, בכל מקום שאתה מגיב בו אתה קורא את תנאי השימוש?
אגב, אולי תפסיק לשים אוזניות ותנסה לבקש מאנשים שלא ישמיעו מוזיקה סלולרית מחורבנת (או בכלל) בווליום גבוה באוטובוס? יכול להיות שתיכשל. לא תדע אם לא תנסה. מנסיון שלי, זה עובד.
1- פליאה זו תחושה נפלאה. אני שמח שיכולת לתת לך רגע של פלא בעולם אפור וקשה כשלנו.
אני תומך בזכותם לנסח את תנאי השימוש שלהם לא בגלל שהם מבקשים ממני- אתה תומך בזכותם של אנשים לדרוש מערכת שונה, האם כל משתמשי פייסבוק פנו אלייך בבקשה שתעטה שריון ותוביל את המאבק? מסופקני.
אני מביע את דעתי משום שאני חושב שהיא הנכונה. לא אכפת לי עם מושא הדיון הוא תאגיד שווה מיליונים או הקטן באזרחים- זכותו לנסח את תנאי ההתקשרות עימו.
2- איפה כתבתי שמדובר במאבק פוליטי בין שתי קבוצות וחשוב לי לתמוך באחת מהן?
3- כן, אני קורא תנאי שימוש. אם אתה לא קורא ומתלונן עליהם, אין לך את מי להאשים פרט לעצמך.
4- אני מעדיף שלא לגמור עם סכין בבטן, תודה. לשים אוזניות נוח יותר ובטיחותי יותר מאשר להעיר לקבוצת ערסים.
הערה קטנה ל-4: ניסיתי לא מעט פעמים להעיר לכאלה, וראיתי עוד יותר מקרים של אנשים שהעירו להם. זה בדרך כלל עובד, וכשלא – זה לא נגמר בסכין בבטן אלא בהתעלמות שהיא לא כל כך נעימה, אבל גם לא סוף העולם.
לא שזה הופך את ההשמעה של המוזיקה ללגיטימית, או את שיטת התגובה של האוזניות ללא לגיטימית.
עברנו לשיטת הנקודות, אני מבין שקצת עצבנתי אותך… הייתי קצת סרקסטי מדי בתגובה שלי ואני מתנצל.
אני לא מאמין לך שאתה קורא תנאי שימוש לפני כל תגובה שלך בכל אתר שאתה גולש בו או את כל שלטי וטפסי הכסת"ח בכל מקום שאתה נמצא בו. אם אני טועה ואתה כן (אני רואה שאתה מתעקש על זה), הרי שהשקפת העולם שלך נראית לי שלמה (וקצת פרנואידית) ואני לא מרגיש יותר צורך להתווכח איתה.
ממש לא עצבנת… סתם לא היה לי ממש כוח להיכנס לדיון ביניכם.
התגובה היתה ליותם, לא לך
גם אותי לא עצבנת. כל עוד הטיעונים תקפים והדיון אינטיליגנטי, אני שמח להתדיין עד קץ הקצים כולם- המעבר לשיטת הנקודות פשוט נראה לי נוח ומכוון יותר.
לגבי 4, אני מדבר מתוך נסיון לא נעים- לא נדקרתי, אבל כן נשלפה עלי סכין. אולי כי אני נוטה להיות בוטה בתגובות שלי ["תכבה את המוזיקה המחורבנת הזאת לפני שאני אכבה אותה בשבילך"].
ולגבי הסכמי שימוש: באמת? אני היחיד שטורח וקורא דיסקליימרים לפני התקנה או סימון? ידעתי שאני מוזר, אבל זה כבר באמת מטריד.
בכל מקרה, נהניתי מהדיון.
ואו.
אתה אשכרה קורא כל דיסקליימר לפני שאתה מסמן V?
באמת?
זה ממש ראוי להארכה.
גם אני
…נהניתי (כדי להבהיר שהתגובה היא ליותם). בעיתיות קלה עם ממשק התגובות.
ראה את תגובתי (כנראה שלמטה) לתגובתו של ניר מעליך.
אני לא מכירה את משפנתו של אלן סיגל, אבל תאמין לי שאם הייתי מצליחה לכתוב את הסכם השימוש לאתר (לא נגיד איזה) בחצי מכמות העמודים שלקח לי – הלקוח שליהיה מאוד מרוצה. אבל לא הצלחתי.
blog האחרון של שיר-דמע ..ôåñè ÷èï ùì òöáéí ÷èðéí
בתור מי שיצא לה לנסח הסכם שימוש אחד או שניים – נשבעת לך שזה לא מכוונת מכוון שהמשתמשים לא יקראו את ההסכם.
זה פשוט כי זו הדרך שלנו להגיד את כל מה שאנחנו רוצים להגיד, ולהגן על האתר בצורה הטובה ביותר מפני כל מיני טענות שעלולות להיות מופנות כלפיו.
תאמין לי, ניסיתי פעם לנסח את זה בקיצור (באחד האתרים היתה מגבלת מקום משמעותית) – זה לא הולך.
ואילו הייתי יודעת לנסח את זה בשפה לא משפטית ולא מסובכת אבל גם שתכסה את כל קשת המקרים האפשריים שבהם האתר עלול להיתבע – תאמין לי שהייתי עושה את זה. אני פשוט לא יודעת איך.
blog האחרון של שיר-דמע ..ôåñè ÷èï ùì òöáéí ÷èðéí
כן, הלחץ עובד:
http://news.bbc.co.uk/2/hi/technology/10167143.stm
ובהערת אגב, לרשימת הגוויות שמנית בכותרת הייתי מוסיפה את העיתונות. "הפרוייקט המיוחד" של הדה-מרקר אינו אלא ריכוז קישורים לכתבות שרובן כבר פורסמו קודם.
blog האחרון של נעמה ..חוק שליט והבהרת רייכמן. שתי הערות
ההקבלה בין רשת חברתית לבנק לא קשורה למציאות.
ושתי המילים האחרונות בפוסט – "המידע שלנו" – גם הן קצת מטופשות בעיני.