השנה היא 1990

נתאי

הבזקים

ילדות מוקדמת: המון ילדים נדחסים לתוך אולם קולנוע. על המסך מוקרן סרט ברוסית. חבורת ילדים מנסה לגלות איך מוציאים עיתון, ונלקחת לסיור במשרדי 'פראבדה'. לאחר מכן ממשיכה חבורת הילדים לראות את כל הישגי המדע הסובייטי. לאחר מכן מוקרן סרט קצר דובר עברית על דורבן שמטיל חתיתו על העמק. הילדים קוראים לציידים לתפוס אותו, ובסופו של דבר, כשהוא נתפס, הילדים קוראים במקהלה: "תודה רבה לציידים!"

נובלס

× ×•×‘×œ×¡

כיתה י': אופיר, שישב לידי בשולחן מגיע ללימודים ישר מלילה במרעה, בבגדי עבודה כחולים, מסריח ממדורה, וזורח מגאווה. באותו הזמן בערך מחפש צ' "שמוצניק" גאה, תלמיד כיתה י' כמוני, תלמידים שמעשנים בשיחים. הוא ידווח על מי שהוא יראה לוועדת המשמעת של המוסד החינוכי, שתרחיק ('תעיף') את המעשנים מהמוסד.

לפעמים נדמה לי שמישהו מחק את זכרונות הילדות שלי והשתיל במקומם סרט ישן משנות השישים בפולין, מהסוג שמהבהב בערוץ הסרטים הזרים בשעות הקטנות של הלילה. החברה הקיבוצית שבה גדלתי הייתה מאד בטוחה מבחינה אידיאולוגית, מסוגרת ומופרדת גאוגרפית, גאה בתפקיד הלאומי וההסטורי שלה, ובטוחה בעליונותה, ממש כמו החברה החרדית היום.
מופע של בני קיבוץ מכפר הנשיא בשם "כמו מתוך קופסה" כלל שיר, ששורה מתוכו זכורה לי עד היום:

'ני בן קיבוץ, כדורסלן, ביחידה קראו לי קילר ובפלחה משקיען

התפוררות
סימנים מוקדמים היו, למי שרצה לקרוא אותם, הם התקיימו בשפע: התמוטטות הכלכלה הקואפרטיבית הישראלית, העזיבה המאסיבית של מיטב בני הקיבוץ למרכז, לעיר הגדולה. התמוטטות החקלאות, הקריסה של מפא"י ההסטורית, המערך וכדומה. אבל מאיזו שהיא סיבה, כשאתה פינגויין קטן שעומד על הקרחון, אתה לא שומע אותו נסדק.

עזיבת הקיבוץ – – נחשבה פעם למעשה מגונה. ברביבים מתהלך סיפור שאין לי מושג אם הוא נכון, על משפחה שעזבה בבהילות ובאישון לילה, ומרוב החיפזון שכחה את אחד הילדים ישן בבית הילדים, ונאלצה לחזור. גם את הקיבוץ לא ×”×™×” פשוט לעזוב. שלא לדבר על כך שלעוזבים לא ×”×™×” שום הון למעט דמי עזיבה זעומים, ולרוב לא היו כישורי חיים להסתדר בחוץ.

וכל הזמן הזה לגריז מהטרקטור על בגדי העבודה ולזבל מהרפת יש אותו הריח בדיוק.

החרדים
בזמן האחרון אני מרותק לתקשורת החרדית. משהו שהיה חבוי וכבוש מתפרץ. חוזרים בשאלה היו תמיד. בגיל הנעורים קראתי את ספריו של יהושוע בר יוסף בעיקר בגלל הסקס שהיה בהם, יש להודות, ופחות בגלל הערך הספרותי. אבל היום משהו השתנה. משהו נפרץ. היום יש דיאלוג – בלוגים כמו "חור בסדין" זוכים לכניסות של חרדים. באופן כללי יש המון חרדים באינטרנט. באתרי החדשות, באתרי הפורנו, בכל מקום. מקומות בהם השיח שפוי יחסית ומקומות אחרים. חבר חרדי לייט מהמילואים סיפר לי שהוא מבלה במועדונים בתל אביב. יש הרגשה של איזו ארוזיה עמוקה. משהו מתבלה, משהו מתעייף. ובמקביל, יש תנועה של ריאקציה – אוטובוסים נפרדים, סוכות נפרדות, הקצנה שרק מגבירה את הניתוק בין המנהיגים והאדמורים לקהלם, מחלישה את אלו שגם כך החיבור שלהם לא מוחלט.

יש סיפור זן על מורה ותלמידו שהלכו בביצה. פתאום הם ראו עלמה ענוגה ששקעה בבוץ ונתקעה. לקח אותה המורה על כתפיו כברת דרך, עד שיצאו מן הביצה. לאחר כמה שעות שאל אותו התלמיד: האם מותר לעשות מה שעשית עם העלמה? המורה השיב לו: אני לפחות הורדתי אותה מהכתפיים שלי בסוף, אתה עדיין נושא אותה.

ההקצנה הזאת משקפת בעיני חברה מוטרדת, שמשהו אוכל אותה והיא לא יודעת להתמודד אתו. חברה העומדת בפני שבר, מבועתת, לא יודעת את נפשה.

ב-1990 התקיימה וועידת התנועה הקיבוצית המאוחדת ברביבים. כל גדולי האומה באו. האולם ×”×™×” מלא גם בבני נוער עם חולצות כחולות. אחד מאלו שהיו שם תאר את אותה הוועידה שנים אחר כך ×›"מפגש של דינוזאורים". כך גם ×”×”× ×”×’×” החרדית פועלת – כאילו מאום לא השתנה.

השבר יבוא, לצערי, אולי בשנה הבאה, אולי בעוד עשר. אולי הוא יהיה הדרגתי מאד ולא מורגש, אולי במכה. אבל הוא בוא יבוא. והוא יביא איתו אומללות לרבים, כשמערכות העזרה ההדדית יקרסו, והדבק הקהילתי ימס לאיטו, כפי שקרה בקיבוצים.

18 תגובות »

נתאי ב15/10/2009 2:26 תחת כללי

18 Responses to “השנה היא 1990”

  1. (מה ההבדל, אם קיים, בין התיבה מעל כתיבת ההודעה "הרשמה לתגובות בדוא"ל", לבין זו למטה "הודע לי על תגובות חדשות בדואר אלקטרוני"?)

    אני עדיין לא מבין את ההקבלה בין המקרים, לא ראיתי בפוסט הזה רמז על הקצנה בקיבוץ לקראת הקריסה, למשל.

    אני מסכים שהחברה החרדית, בצורתה הנוכחית, בדרך לקריסה, הנקודה היא שהחברה הזו מושכת כבר הרבה יותר זמן ממה שציפו גם לפני עשר או עשרים שנה. זה גם מה שתראה בפורום "אגודה אחת" שלינקקת אליו.

    הבעיה כרגע היא אותה בעיה של מנהיגים רבים, הם בטוחים שאם נראה שיש זליגה לכיוון אחר, צריך להקצין יותר את הכיוון הנוכחי, more of the same. זה נכון, כנראה, לכל מנהיגות, בפרט טוטליטרית.

    מצד שני, יש שינויים. יש את ×”"שוליים" (רק שמדובר בשוליים ההולכים וגדלים) שצורכים את התרבות החילונית, ולאו דווקא את החלק המשובח שלה, רובם עושים זאת בסתר ברמה זו או אחרת. יש את הדיאלוג המתפתח, יותר היכרות עם הצדדים האחרים של העולם, מה שמועיל לשני הצדדים, אני מקווה. יש שינויים פנימיים, "אגודה אחת" ודברים דומים הם רק חלק מזה, הקול המעט יותר שפוי (רק מעט יותר, אם יגזים – יחטוף חרמות…) שמשמיע השבועון "משפחה" הוא דוגמה לנסיון לשינוי במיינסטרים עצמו.

    מכל ×–×” יוצא ששינוי יבוא, אם הוא ×™×”×™×” בקריסה פתאומית, קריסה הדרגתית או ×™×’×™×¢ מתוך השינויים הפנימיים – מי נביא ויידע זאת, אבל עדיין ×–×” לא דומה למה שקרה לקיבוצים.

    • נתאי הגיב:

      תודה על התגובה, יחזקאל. אני מסכים אתך כי בחברה הקיבוצית ההתפוררות הייתה שקטה יותר, לא היה תהליך הקצנה, אלא רק קבעון.
      מה שהיה זה המון המון המון שנים של ארוזיה שקטה ואיטית, ואז שבר וקריסה. הבעיה היא לא ההתפוררות בשוליים, למרות שיותר קל לראות אותה, אלא השחיקה השקטה במרכז, שהיא מה שגורם בסופו של דבר לקריסה האמיתית.
      בגלל זה כתבתי בכותרת שהשנה היא 1990, כי גם בקיבוצים קדמו לקריסה תהליכים של כמה עשרות שנים.
      הקריסה היא בעיני וודאית. העיתוי שלה לא ידוע, וגם לא האופן. בזה אני מסכים אתך.

  2. efyska הגיב:

    מאוד מעניין מה שכתבת. באותו עניין, קראתי את מה שזאב גלילי כתב, על הלמדנות היהודית (http://www.zeevgalili.com/?p=7039). אחד הדברים שמאוד עניינו אותי שם, היה הניתוח שלו את דרך החיים הקיימת היום שבה עול הבית והמשפחה מוטלים כמעט בבלעדיות על כתפי מפרנסת אחת צנועה תוך כדי השענות על קצבאות למנהן. גלילי טוען שזוהי ריאקציה להעלמות הקהילות התורניות הלמדניות באירופה בשואה.
    אני לא בטוחה שיהיה שבר אמיתי בחברה הזו, יש יותר מדי גורמים מחזקים ששומרים ששום דבר לא יתפרק, מקסימום בשוליים… החברה הדתית חרדית מאורגנת בקהילות קטנות שמנוהלות על ידי רבנים בהיררכיה שונה שבסופו של דבר עם שטיפת המוח הנכונה, מרגיעים את סערת הרוחות ומחזקים את הסדקים.
    .-= blog האחרון של efyska ..הפרוטוקלים*, בגרסא המודרנית =-.

    • "ממקום שבאת":

      "זהו מצב בלתי נורמלי שנוצר בעקבות שבר נורא. לא לנצח אפשר יהיה להחזיק חברת לומדים שאינה עובדת. לא לנצח יוכלו משפחות לחיות בדוחק."

      הדוחק הכלכלי כנראה יהיה גורם המשבר העיקרי בנקודה הזו של "חברת לומדים". יש גבול עד כמה החברה (שבמובנים רבים כוחה חזק יותר מהרבנים, דרך אגב) תצליח להוות מחסום משינוי מול המצב הכלכלי.
      .-= blog האחרון של יחזקאל ..עברית בחלון דוס ב-Windows =-.

  3. נתאי הגיב:

    המממ…. "קהילת קטנות", "שטיפת מוח" מוכר לי מאיפושהוא… אמנם יש בקהילה החרדית גורמים משמרים רבי עוצמה, אך הערכתי היא שהארוזיה מסוג ×–×” היא לא הפיכה. יכול להיות שאני טועה, מה אני מבין.

  4. נדב הגיב:

    לגבי הקיבוצניקים: שתי הדוגמאות שהבאת הן דוגמאות לשיאה של הקריסה. השיר 'אני בן קיבוץ' הוא שיר אירוני לחלוטין, של בוגרי יב שמוחים על דמות הקיבוצניק הגבר שאין מאחוריו כלום. ועידת התנועה שהייתה ברביבים הצביעה על פירוק תנועת המחנות העולים, ובגלל זה היו כל כך הרבה חולצות כחולות (ההצעה לא עברה בסוף, אבל גרמה לתנועה לשנות כיוון ב-180 מעלות). ב-1990 תהליך הקריסה של הקיבוצים היה בעיצומו (להזכירך, אחרי הסדרי החובות, אחרי המליונרים מברכות השחייה).
    יש לציין שזה די מחזק את התיזה שלך, כי (לפחות לפי הדוקטורט של דניאל דה מלאך) שנות ה-70 היו תקופה של פריחה אידיאולוגית, שנות ה-80 קריסה כלכלית, שנות ה-90 התפרקות אידיאולוגית והפרטות.

    לגבי החרדים – כל פעם כשאומרים לי שהאינטרנט מעיד על תופעה חברתית, אני שואל את עצמי בכמה אנשים מדובר. × × ×™×— שיש 2,000 אנשים שהתמכרו לאינטרנט בחברה החרדית. על מה ×–×” מעיד?
    לטעמי, השינויים בחברה החרדית נובעים מצבירת כוח של החברה הזו (בגלל התפוררות ההגמוניה הישראלית+גידול דמוגרפי), שגרמה להם להיחשף לחברה מעמדת כוח, ועכשיו הם אוכלים את הריבאונד של ×–×” – החברה החיצונית מאיימת לחדור אליהם.

    • בנוגע לחדירת האינטרנט אל הבתים החרדיים (ודוק, בתים, לא כולל משרדים), לאחרונה יש בלגן בעיר ביתר עילית עם מכתבי רבני העיר וכל שאר הרעש והצלצולים נגד האינטרנט בבתים. לפי מה שהם טוענים, מדובר על כמחצית העיר.

      (למה אתה מדבר על "התמכרות" דווקא?)

      צבירת הכוח גורמת לכך שהחברה החרדית רוצה לכפות יותר ויותר דברים, על עצמה ועל הסביבה. החדירה של החברה החיצונית קורית בעיקר בגלל הגדילה של החברה החרדית וששוב יש יותר ויותר מוקדי חיכוך, לרע ולטוב. ["שוב" כי החרדיות של פעם נבנתה (גם) בערים כמו תל-אביב, חיפה וטבריה, לדוגמה, ואח"כ התאספה די מהר למרכזים: ירושלים וב"ב, ומנעה חלק מהמגע עם הסביבה.]

      • לדעתי יש באינטרנט הרבה בעיות ובטח לילדים, אני לא חושב שיש סיבה לבוא לחרדים בגישה אטומה או בהאשמות בנושא ×”×–×” ובטח ×›×™ הם לא מכירים וניזונים משמועות, יש היום פתרונות מעולים שנבנו במיוחד לעניינים אלה, וזה בכלל לא קשור לחברה החרדית אלא לחברה שלנו בכלל… http://shalem.net.il/archive/he/home
        .-= blog האחרון של חיים ..‫Glee ו XFactor עושים באזז‬ =-.

  5. כליל הגיב:

    בקשר לקיבוץ, כבן קיבוץ, אני ממליץ מאוד לקרוא את הביתה של אסף עינברי שלדעתי הוא ספר מעולה, גם עבור סתם אנשים (אחד מיתרונותיו הוא הכתיבה מתוך אהבה לגיבוריו). שווה לשמוע אותו מדבר על הספר (בקיבוץ שלי לשעבר זה היה מחשמל) כי כהסטוריון הוא רואה את הקריסה של הקיבוץ בהקשר היסטורי כללי שמעמיד את התנועה הזו במקום שונה לגמרי מן המקום של החברה החרדית.

  6. אין ספק שיש בעיות בקרב החברה החרדתית אך השוואתה לקיבוץ היא לא נכונה לדעתי.
    לרוב העומד מאחורי החלטות בחברה הזו הם לא החלטות על דעה פרטית אלא על פי כללים מוכתבים מראש של התורה. החופש פעולה להחליט דברים מרחיקי לכת אפשר לומר שלא קיימים. למשל בחברה קיבוצית יכולת לראות את מועצת הקיבוץ מחליטה ברוב קולות לאפשר עבודה בשבת נניח במזכירות הקיבוץ. לעומת החרדים שלא יוכלו לעשות זאת אף פעם. וזה רק דוגמא אחת אבל יש עוד תרי"ג כאלה.
    .-= blog האחרון של חיים ..‫Glee ו XFactor עושים באזז‬ =-.

    • נתאי הגיב:

      יש לי שני דברים לומר לך. הראשון הוא שכשצריך יודעים גם החרדים לכופף את מצוות התורה כלולב. עד ללנסוע בשבת בהיתר מיוחד של רב ועוד. http://daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/nesiat-2.htm ראה למשל
      מצד שני, התנועה הקיבוצית התאפיינה בשנים עברו בעקרונות נוקשים ביותר, אחרים, אבל לא פחות נוקשים מאלו של החרדים. ידועים בקיבוצים איסורים על החזקת יותר משבעים ספרים, ואיסור תיקון נעליים מחוץ לקיבות למשל.
      כליל – ברור לחלוטין שיש הרבה מפריד בין התנועה החרדית לקיבוצית, ולנסיבות הקריסה. אך גם יש המון משותף.
      .-= blog האחרון של נתאי ..‫גלגוליה של שנה טובה‬ =-.

    • הא? דיברנו פה על הקצנה, קרי כללים חדשים שנוצרים, לא דברים שהיו כבר מוכתבים מראש.

      • נתאי הגיב:

        ביקשתי להראות לחיים שהקיבוץ היה דוגמטי וקשוח לא פחות מאשר החברה החרדית (אם כי בתחומים אחרים לגמרי). לגבי מגמות ההקצנה, אני מודה שזה החלק החלש בטיעון שלי. התפרקות הקיבוץ לא ממש לוותה במגמות של הקצנה, אלא הייתה מין הנמסות כזו, כפי שזה קורה, אני מאמין, בחלקים גדולים מאד של הציבור החרדי.
        .-= blog האחרון של נתאי ..‫גלגוליה של שנה טובה‬ =-.

  7. רוני הגיב:

    בתור מי שפה וגם שם, בת משק וחלק מחברה דתית (אם כי לא חרדית) הפוסט הזה בעיקר עורר בי מחשבה ושלח אותי ללמוד עוד קצת. הוא גם נגע ללבי. תודה, נתאי.

  8. […] חופשי, ויכול להתנער מכל אלו בכל עת שיחפוץ. לכן אני נוטה לקחת בערבון מוגבל את ההצהרות של חרדים שהם יהיו בעתיד הרוב במדינה. ×›×™ אדם […]

להגיב על נתאי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971716 דפים נצפים, 57 היום
319264 ביקורים, 47 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏