העובדה שאת לא מבינה מה רע במה שעשית מעידה עליך לא מעט. האם את לא מבינה מה ההבדל בין להיות ישראלית לבין להיות מנכ"לית רשת אנקורי, בקונטקסט של המאמר הזה?

ואולי זה באמת הבדל מהותי בין חינוך ציבורי לבין פרטי. יש לי הרבה טענות למנהלי בתי ספר ציבוריים, אבל לפחות הם לא מכווני-רווח, וגם זה משהו.

אין ספק שיש לך זכות לדעה כאם, כישראלית, ובתור כל קטגוריה שאת משתייכת אליה. אבל לטעמי, כשאת כותבת טור שמתייחס ישירות למקצוע שלך, ושבניגוד לרוב המכריע של ההורים בישראל – יש לך בו לא רק אינטרס חינוכי אלא גם אינטרס עסקי, מן הראוי היה שלא תכתבי את הטור כאילו שהעניין שלך בו הוא רק עניין של אם.

כמו שאמרתי, אם השורה התחתונה של טור הדעה שלך הייתה 'כמי שעוסקת בנושא וכאם, דעתי היא שחינוך פרטי הוא הכרח' – זה היה לגיטימי לחלוטין (למרות שעדיין לא הייתי מסכים)

בתחום החינוך יש לי אינטרס כפול ומכופל.
יש לי ילדה שצריכה לעלות לכיתה א' בשנה הבאה, ומתוך היכרותי המקצועית עם המערכת, אני חרדה לה ולנו. אני עומדת בראש רשת חינוך פרטית שעושה את מה שהמערכת הציבורית לא יכולה לעשות, ולו משום שהאינטרסים של כולם, הורים תלמידים מורים והנהלה – שקופים. אנחנו רוצים להצליח, ואנחנו משקיעים בכך עבודה וכסף.

כהורים וכאזרחים וכבעלי עניין אנחנו חייבים להיות אינטרסנטיים, אנחנו לא יכולים להישאר "אובייקטיביים" – אין לנו פריבילגיה כזו. יש לנו אינטרס לקדם אזרחים שיוכלו להצליח בעולם המחר, כישורי חשיבה, ביקורת ויצירתיות הם כלים הכרחיים להצלחה חברתית וכלכלית. מי שחושש מלשאול שאלות קשות שאינן פופוליסטיות, יאבד את האינטרס שלו בעשייה היומיומית הקשה והסיזיפית, וזו תהה מפלתו הערכית הגדולה.

עורך מדור דעות בynet , בחר לציין את שם הכותב בסוף מאמר הדעה, ולא בתחילתו, זו החלטה מערכתית גורפת. אני מניחה ומקווה שכל כותבי מאמרי הדעה הם אנשים בעלי עניין ויש להם אינטרסים חברתיים, פוליטיים ואסטרטגים לקדם, אחרת לא היה להם מניע לכתוב, ולא היתה לנו סיבה לקרוא. זה רק מובן מאליו שקריאה ביקורתית חייבת להכיר בזהותו של הכותב.
עכשיו השאלה הקשה והרלוונטית היא אם חינוך הוא אינטרס ציבורי בלבד ?

ולגבי בתי ההשקעות – אם צריך להגיד את זה, ברור שזה נוהג נפסד, גרוע הרבה יותר מהמקרה שמדובר כאן. הוא גרוע כל כך במיוחד בגלל שבתי ההשקעות קונים את המקום הזה*

*אני לא יודע אם זה ככה בגלובס, אבל זה ככה בפינות שלהם בטלוויזיה

בעיתון של אתמול גלובס פירסמו טבלה של אגרות חוב מומלצות על ידי בית ההשקעות (או איך שלא מכנים אותם) "פעילים". מהטבלה חסר נתון אחד מאוד מענין, אחוז ההחזקה של "פעילים" בכל אחת מאיגרות החוב. איפה נראה לך שהחוסר גילוי נאות יותר משמעותי? הבעיה היא שאם תשאל את אנשי גלובס הם בטח יגידו לך שבעצם זה שהמאמר מפורסם במפורש בכותרת כמאמר של "פעילים" ויתכן שכתוב למטה שזו לא המלצה, הם יצאו ידי חובת הגילוי הנאות. המממ, לא ממש בטוח מה הפיסקה הזו ניסתה להגיד – אולי שבעצם קשה להגדיר בצורה קשיחה מה יהווה גילוי נאות.

פעם הייתי קנאי דתי לעמדה שאתה מציג פה, אבל היום אחרי שיצא לי לכתוב קצת ולהתחבט בסוגיה של איזה סוג גילוי נאות אני צריך להציג בכל מיני מקומות, הגעתי למסקנה שהגילוי הנאות לא שווה הרבה. כותב עם אינטגרטי יהיה מודע למקומות הבעיתיים שבהם הוא עשוי להיות מוטה ויציג אותם בתוך הטקסט, כותב בלי אינטגרטי יתן גילוי נאות מינימלי וחסר חשיבות וכולנו לעולם לא מודעים לכל ההטיות השונות שלנו שהיה אולי ראוי שיוצגו כגילוי נאות.
.-= blog האחרון של מרק ק. ..‫התעוררתי, הלכתי לבית קפה ולרגע הרגשתי כאילו אני בחזרה במטווח טנקים‬ =-.

ואגב, אף אחד לא שאל אותנו לפני שהכניסו אותנו לגוגל ניוז – יום אחד גילינו את זה במקרה. לא שיש לנו התנגדות…

אני ממש לא הצלחתי להבין איפה עוברים הקוים שלך, אז בוא ננסה להפוך את השאלה ולהעמיד אותך בתפקיד עורך עיתון…

בוא נניח שעבודה שחורה הוא עיתון, וזו הנחה לחלוטין לא מצוצה מהאצבע מאחר שהוא מופיע בחדשות גוגל, אני מניח שבהסכמה מלאה של ראשי האתר. ונניח שאחד מחברי האתר סוחר מט"ח. מאחר שהאתר עוסק במדיניות כלכלית שודאי יש לה השפעה על שערי מטבעות, איפה אמור להופיע הגילוי הנאות? איפה מתחבא הגילוי הנאות על כל האינטרסים הכלכליים של חברי המערכת, טיפה קשה לי להאמין שכולם מרויחים לא יותר משכר מינימום ואין להם חסכונות מכל מיני סוגים או השקעות אחרות. בכמה מהמאמרים יש גילוי נאות לגבי האינטרסים של הכותבים? לפחות פעם אחת הערתי לקלינגר שהוא לא יכול להשתלח בחולדאי על דפי עבודה שחורה בלי לגלות שהוא יריב פוליטי. הטיעון הזה כמובן לא עשה רושם על אף אחד.

בתור עורך בעבודה שחורה, איפה אתה מציב את הקוים לאנשים שעורכים וכותבים בעיתון הזה?
.-= blog האחרון של מרק ק. ..‫התעוררתי, הלכתי לבית קפה ולרגע הרגשתי כאילו אני בחזרה במטווח טנקים‬ =-.

ולגבי בלוג מורים – אין ספק שאם מישהו יכתוב בבלוג מורים בתור 'אזרח מודאג' כשהוא בעצם מורה, זה גרוע באותה מידה. לא כל כך מעניין אותי כמה הוא ירוויח מהסיפור, אלא בעיקר זה שהוא ירוויח.

וכן, אני נגד חינוך פרטי. בכל יום מתפרסמים – ב-ynet ובמקומות אחרים – הרבה מאמרים שאני מאוד לא מסכים איתם. אבל הם לגיטימיים, כי יש בהם גילוי נאות.