חוק הגנת שכר: החוק של האבות

נדב

בינואר השנה נכנס לתוקפו חוק הגנת השכר, שנחקק ביוזמת שלי יחימוביץ':"(שמוכיחה שוב ושוב שהיא פרלמנטרית מצויינת, אבל מצליחה להאפיל על התכונה הזו בהיותה פוליטיקאית מזעזעת)":. המטרה המוצהרת של החוק הייתה להפוך את תלוש השכר לשקוף יותר לעובדים, אבל בפועל ההשפעה המרכזית שלו – לפחות ההשפעה המרכזית שהגיעה לעיתונות – הייתה שהוא חייב עובדים במקצועות רבים (עורכי דין, עובדי הייטק ועוד), שהיו פטורים מרישום ודיווח שעות עבודה, להתחיל 'לדפוק שעון', לדווח על שעות העבודה שלהם – ולהיות מתוגמלים בהתאם על שעות נוספות.

בויכוח שהתפתח בנושא קמו שני צדדים: המעסיקים, שטענו שאי אפשר להתייחס לעובד הייטק שמרוויח 20,000 שקל בחודש כאל עובד מנוצל ולדרוש עבורו פיצוי על שעות נוספות. חוץ מזה, הם אמרו, בעבודת הייטק אופי העבודה הוא ×›×–×” שמחייב 'שעות משוגעות': עובדים מול חו"ל, פרוייקטים מגיעים לקו הגמר וצריך לעמוד בדדליין, וכו'. מהצד השני עמדו הפמיניסטיות – ובעיקר שלי יחימוביץ' – וטענו שהחוק הוא חיוני כדי לאפשר לאמהות להשתלב בענפים האלו. אם היום בהייטק עובדים עד שעות הלילה המאוחרות, אמהות – שצריכות לטפל בילדיהן, במציאות החברתית של היום – לא יכולות להרשות לעצמן להיכנס למקצוע ×”×–×”, ובכך הן מופלות.

ראשית, אולי כדאי להסביר למה הם צפויים לעבוד הרבה פחות שעות: החוק לא מגביל את שעות העבודה של העובד, אלא רק קובע תשלום גבוה (125%) על השעות הנוספות. אלא מה? ברגע שאני משלם יותר על השעות הנוספות מעבר לתשיעית (בשבוע עבודה של חמישה ימים), אני אעדיף להעסיק שלושה מהנדסים שיעבדו תשע שעות כל אחד, על פני שניים שיעבדו 13. אני מקבל יותר שעות עבודה בפחות כסף.

אחרי שהבהרנו את ×–×”, ורק כדי שיהיה ברור – כשהוויכוח ממוסגר כך, אני בצד של יחימוביץ'. הטיעונים של המעסיקים הם מופרכים: קודם כל, אפשר לעבוד 8 שעות ביום גם בהייטק, וההוכחה ×”×›×™ פשוטה לכך היא שבמדינות מתוקנות עושים את ×–×”. במרבית מדינות אירופה לא מקובלת הנורמה של עבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה, גם לא בהייטק. מוצאים איך להסתדר גם עם הטלפונים מחו"ל וגם עם הדד ליינים. ואם באמת העובד נדרש לתת 12 שעות ביום מסויים, בגלל צרכים תפעוליים שאי אפשר להתגבר עליהם – יתכבד המעסיק וישלם על הדרישה החריגה הזו.

כדאי לציין גם שכל המחקרים מראים שהתפוקה של מי שעובד 8 שעות לא נמוכה יותר מזו של מי שעובד 12 שעות – ולו בגלל שמי שעובד 8 שעות ויודע שהוא צריך לילדים בשעה 16:00, ידאג לתקתק הכל בהקדם – בניגוד למי שמגיע ב-9:00 ויודע שהוא לא הולך לפני 21:00, אז הוא מרשה לעצמו הרבה שעות ברזיה (במינוח הישן).

אבל הנקודה האמיתית היא שאף אחד מהצדדים לא מתייחס לסובייקטים האמיתיים של החוק – עובדי ההייטק, שצפויים לעבוד הרבה פחות שעות החל מהיום. ×–×” מאוד אופייני לדיונים שחלק מהסובייקטים בהם הם גברים בכלל ואבות בפרט – דיונים כאלה נוטים להעלים את האבות מהתמונה. מהויכוח שמתואר לעיל מצטייר שיש רק שני צדדים – המעסיקים, שלא רוצים שיכבידו עליהם, והמהנדסות שרוצות להיכנס לעבוד בחברות ההייטק ולא יכולות בגלל השעות והילדים. אבל מה עם המהנדסים? הרי ההשפעה העיקרית פה היא עליהם – הם יוכלו לחזור הביתה בשעה 17:00 במקום ב-21:00, כמו היום. האם דעתם לא משמעותית? האם להשפעה הזו עליהם אין משמעות חברתית?

אני לא מכיר מחקרים (למעט עבודה סמינריונית שלי, אבל זה לא ממש נחשב) שבודקים עד כמה אבות היי-טק סובלים משעות העבודה, אבל ממה שנקרא במחקר 'עדויות אנקדוטליות' (קרי, חברים שלי אמרו לי) אני יודע שעבור רבים, זו בעייה. מעטים האבות בני דורנו שאוהבים את הסידור שבו הם בקושי רואים את הילדים שלהם ולא לוקחים חלק פעיל ומשמעותי בחייהם. כמו שאחד מהאבות האלה אמר לי פעם 'אני שונא את המושג הזה, 'זמן איכות'. חצי שעה עם הילד לא יכולה להחליף שהות ארוכה יותר, ולא משנה מה אתה עושה בה'. את זה הוא אמר לי מייד לאחר שהוא סיפר לי שהוא מקפיד שהוא יהיה זה שמקלח את הילדה ומקריא לה סיפור, כי זה כל מה שהוא מספיק בין הזמן שהוא חוזר מהעבודה ועד שהיא נרדמת. לכן, יום עבודה נורמלי הוא, בראש ובראשונה, אינטרס של אבות ההיי-טק. הם העיקריים שסובלים מהמצב המעוות שבו הם לא יכולים לקחת חלק בחיי משפחתם (אני מתייחס כאן לאבות, אבל כדאי לציין שגם למי שאינו אב יש זכות לפנאי, וזה לא לגיטימי שכל חייו ימושכנו למען העבודה).

נעבור רגע לטיעון 'הם לא מנוצלים'. הטיעון ×”×–×”, כאילו מי שמרוויח 20,000 שקל בחודש לא יכול להיות מנוצל, הוא טיעון שמניח שהכסף הוא חזות הכל, ושמי שיש לו כסף כבר לא צריך את הגנת המדינה – ולא היא. אמנם אפשר להגיד 'מה הוא רוצה, אם לא טוב לו לעבוד שעות מטורפות תמורת המון כסף – שיעבוד במקום אחר' – אבל הטיעון ×”×–×” מתעלם מההרכב המבני של המשק הישראלי. אין עבודה בהייטק – למעט אולי העובדות החרדיות של מטריקס – שלא כוללת שעות עבודה מטורפות. זו הנורמה בענף, ואי אפשר לחרוג ממנה. מי שרוצה לעבוד שעות סבירות, צריך לעבוד לענף אחר – וזוהי דרישה מוגזמת ממי שבסך הכל רוצה לראות את הילדים שלו. בנוסף, צריך לזכור שהחוק לא אומר 'אל תעסיקו יותר משמונה שעות'. מה שהחוק אומר הוא 'אנחנו מצפים ממי שמעסיק את עובדיו שעות ארוכות, שיכיר בזה שהשעות הנוספות הן בעלות ערך רב יותר משעות הבסיס'. מכל הסיבות האלה, הטענה כאילו מי שמרוויח הרבה כסף הוא לא מנוצל הוא טיעון בעייתי מאוד, שמניח איזה שוק חופשי של עובדים, שכמובן אינו קיים. בפועל, מי שמרוויח הרבה כסף נמצא בכלוב זהב, אבל הוא עדיין לא חופשי. אב שרוצה גם לעבוד בהייטק וגם לראות את ילדיו – צריך לבחור בין השניים.

וכמובן שלמצב הזה יש השפעה לא רק על האבות, אלא על החברה כולה. אמנם שלי יחימוביץ' טוענת שהחוק הזה מפריע לנשים להשתלב בהייטק, אבל כולנו עברנו באוניברסיטה ליד מחלקות למדעי המחשב וראינו כמה נשים יש שם. למרות שחשוב לאפשר לנשים האלו שוויון, לא עליהן תקום או תיפול המהפכה. אבל החוק הזה מאפשר לא רק לנשות הייטק להשתלב בשוק העבודה בצורה מלאה יותר, אלא לנשים רבות אחרות.

×›×™ כדאי לדעת: המבנה המגדרי של שוק העבודה הישראלי – כמו באנגליה, ובניגוד לרוב ארצות אירופה ואמריקה – הוא מאוד מקוטב. גברים עובדים שעות ארוכות מאוד, נשים עובדות שעות קצרות מאוד (63% מהגברים עובדים מעל 42 שעות בשבוע, לעומת 32% מהנשים. שליש מהנשים עובד פחות מ-34 שעות). המצב ×”×–×” נגרם ממגוון של סיבות, אבל אין ספק שאחת המרכזיות היא שזו חלוקת העבודה במשק הבית – נשים עובדות במשרה חלקית ומטפלות בילדים, גברים עובדים במשרה מלאה ויותר (כדאי לזכור שההגדרה הפורמלית של משרה מלאה היא 43 שעות – רוב הגברים הישראלים עובדים יותר מזה).

המצב ×”×–×” מזין את עצמו, בשתי רמות. ברמה המשפחתית - כשגברים עובדים שעות מטורפות, הנשים צריכות לעבוד במשרה חלקית כדי לטפל בילדים. כשנשים עובדות במשרה חלקית – הגברים צריכים לעבוד שעות נוספות כדי לפרנס את המשפחה. וברמת המאקרו – מקצועות שנחשבים 'נשיים', דורשים כישורים שנחשבים נשיים (ולכן יש אותם להרבה נשים) ולנשים קל להתקבל אליהם, מקילים על העסקה במשרה חלקית (תחשבו על הוראה). מקצועות 'גבריים', לעומת זאת, מרשים לעצמם להעסיק את העובדים בשעות מטורפות.

וכך נוצר כאן מעגל קסמים – הגברים, שצריכים לעבוד בשעות מטורפות כדי לכסות על ההכנסה החלקית של האשה שלהם, לא יסכימו לוותר על שעות העבודה הארוכות. לכן, מקומות עבודה 'גבריים' יספקו שעות עבודה ארוכות. אצל נשים יקרה כמובן המצב ההפוך. השוק לא יכול לתקן לבדו עיוות ×›×–×”, גם אם מקבלים את ההנחות של תיאוריות השוק החופשי – ולו בגלל שהשוק פועל על רציונליות של יחידים, וכל אחד פועל כאן בצורה רציונלית לחלוטין מנקודת המבט שלו. הדרך היחידה לתקן עיוותים כאלה היא באמצעות פעולה חיצונית לשוק – כלומר, פעולה של המדינה. וזה בדיוק מה שעושה חוק הגנת השכר. הוא מכריח את הגברים לחזור הביתה מוקדם, ואז הנשים יודעות שהן יכולות לצאת לעבוד יותר שעות.

70 Responses to “חוק הגנת שכר: החוק של האבות”

  1. נדב, כתבת "אמנם שלי יחימוביץ' טוענת שהחוק הזה מפריע לנשים להשתלב בהייטק, אבל כולנו עברנו באוניברסיטה ליד מחלקות למדעי המחשב וראינו כמה נשים יש שם"

    נו, כמה? יש לך סטטיסטיקות? לא בדקתי, אבל בלימודי התואר הראשון שלי היו כ-20-30% נשים. זה לא מעט.

    • נדב הגיב:

      מהמחקרים שהצלחתי למצוא בגיגול מהיר, באמת מדובר על 20-30%. מה שמראה שוב שאסור להסתמך על סטראוטיפים.

      • ןאני, לעומת זאת, חשבתי אפילו שמדובר באחוז גבוה יותר (ולכן גם כתבתי באחת התגובות שלי שלא ברור לי למה נדב התכוון). אולי ×–×” סתם בגלל ששקלתי בעצמי פעם ללמוד תכנות מחשבים אז ייחסתי למקצוע תכונות נשיות יותר ממש שיש בו. אבל למען האמת, אני באמת חושבת (על סמך שמועות ממסדרונות הטכניון) שמדובר באחוז גבוה יותר.

        הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

    • ענבר הגיב:

      אחת הסיבות שאין יותר מ20-30% נשים בהייטק, כמו במקצועות "גבריים" אחרים, היא שנשים מגבילות את עצמן מראש למקצועות שיאפשרו להן לקחת את התפקידים הנשיים המצופים מהן.

      • נדב הגיב:

        מקבל את ההערה.

        • שחר הגיב:

          ההערה עצמה נכונה כמובן, אבל אני לא בטוח עד כמה היא רלוונטית כאן.
          מנסיוני האישי (לא מעט שנים בפקולטה למדעים מדוייקים) דווקא עם עליית הבועה הראשונה והסיפורים על סטארט-אפים ושעות עבודה מטורפות נרשמה עלייה משמעותית באחוז הסטודנטיות למדעי המחשב.
          כלומר – עצם העיסוק במדעי המחשב נתפש ×›"גברי" בלי קשר לאופי העבודה ולאפשרות למלא "תפקידים נשיים" קלאסיים במקביל לעבודה כזו. דווקא ימי הבועה משכו לתחום נשים. אני יכול לשער שמדובר בנשים שהחליטו, במודע או שלא במודע, להעדיף לפחות בטווח בינוני שיקולי קריירה על מילוי "התפקיד הנשי" במשפחה.
          זה כמובן לא אומר שיש הצדקה לחוסר האיזון הזה, אבל בהחלט מצביע על העובדה שיש עוד הרבה מנגנונים שמעוותים את התפישה של התאמה בין מגדר לעיסוק מעבר לשאלת חלוקת התפקידים במשפחה.

          הפוסט האחרון בבלוג של שחר..טוויטר בבית המעצר

  2. יואב (לונדון) הגיב:

    זה לא מדוייק, מה שאתה אומר על "ארצות מתוקנות". אני לא מכיר את הולנד, אבל ממה שאני כן מכיר, בבריטניה, בקנדה, בארה"ב ובפינלנד, אנשים בהיי-טק באמת עובדים פחות שעות ממה שנהוג בארץ (מצד שני, גם בארץ העובדים היותר מבוגרים, =בעלי המשפחה, עובדים פחות שעות מהצעירים), ומצד שני, כשיש דדליין, עובדים, עובדים כל הלילה, עובדים בסופי שבוע (כאן זה לגמרי חוקי), עובדים מהבית, עובדים מהרכבת, פשוט עובדים. וכמובן, עובדים בלי לקבל שעות נוספות.

    בבריטניה, אגב, רוב החנויות פתוחות בשבת, וכל הגדולות שבהן פתוחות גם בראשון. מתווכי דירות עובדים בשבתות, ואתה בהחלט יכול לקבוע איתם פגישה בכמעט כל שעה שתרצה.

    • נדב הגיב:

      ×–×” באמת עניין של 'להשתין מהמקפצה'. אין מניעה עקרונית להכיר בזה שיש עובדים שהעבודה שלהם דורשת שעות מטורפות לפעמים, וגם בישראל המחוקק הכיר בזה בעבר. אבל כשהלפעמים הופך לתמיד, המחוקק צריך להתערב – וזה בדיוק מה שנעשה בחוק הגנת השכר.
      having said that, אני לא רואה פסול בזה שאם המעביד צריך שהעובד יעבוד מדי פעם שעות ארוכות מאוד, הוא גם יתגמל אותו על זה.

      • יואב הגיב:

        הלפעמים לא הופך לתמיד, בשנתיים שאני עובד כאן עוד לא יצא לי לעבוד מעבר לשעות העבודה הסבירות. לא לי ולא לאף אחד שעובד בצוות שלי. אני חושב שבאגף בו אני עובד זה קרא רק פעם אחת. בחברה שעבדתי לפני זה, ארבע שנים בארץ, זה קרא לי אולי שלוש פעמים (וגם כאן אני מדבר על לצאת בתשע או עשר בערב).

        המעסיק שלי מתגמל אותי כבר עכשיו, כל יום, על הנכונות שלי לעבוד שעות נוספות כשצריך.

      • אצלנו העבודה דורשת ביום-יום שעות מעבר למקובל (10 שעות ביום) ולפעמים גם שעות מטורפות של ממש. אבל כפי שכבר כתבתי – השכר כבר כולל את ×–×” מראש. לכן הוא גבוה יחסית. לכן במקרה הספציפי ×”×–×”, לא בטוח שהמחוקק צריך ×”×™×” להתערב.
        having said that, אני לא רואה פסול בחוק – כל עוד ימצאו דרך להחיל אותו על מי שבאמת צריך, ולא להחיל על מי שלא צריך (וכל מה שצריך לעשות למעשה ×–×” להגמיש את הפירוש של משרות שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליהן. יכול להיות שזה בכלל עניין לבתי המשפט, ולא למחוקק, לענות בו).

        הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

        • נדב הגיב:

          תני לי לשאול אותך שאלה אחת – בהנחה שיש 9 אנשים שעושים תפקיד דומה לשלך, בהנחה שהמעסיק שלך ישכור אדם נוסף – האם תוכלי להעביר אליו משימות שיורידו ממך את הלחץ, כך שתוכלי לעבוד 9 שעות ביום?
          אם התשובה היא שלילית, אז יש משהו בדבריך (למרות שעדיין, אפשר לשאול איך היה אפשר לארגן מחדש את מקום העבודה כך שיותר אנשים יעבדו פחות שעות).
          זו שאלת המפתח – האם ניתן לחלק את העבודה אחרת, בין יותר אנשים, כך שכל אחד מהם יעבוד במסגרת המותרת. זו בדיוק הייתה כוונת המחוקק כשהוא דיבר על 'משרות אמון' ועל מנהלים, שלא כפופים לחוק שעות עבודה ומנוחה. אלא שנוצר ניצול-יתר של הסעיפים האלה, שהצריך הידוק שלהם.

          • ממש מזל שכתבת את התגובה הזו, ×›×™ הזכרת לי עוד ביקורת שרציתי לכתוב על הפוסט, אבל תוך כדי כתיבת התגובות שכחתי (וידעתי שיש משהו ששכחתי ולא זכרתי מה).
            כתבת בפוסט "אני אעדיף להעסיק שלושה מהנדסים שיעבדו תשע שעות כל אחד, על פני שניים שיעבדו 13. אני מקבל יותר שעות עבודה בפחות כסף." כך נפחית את שעות העבודה, נוסיף משרות, והכל ×™×”×™×” טוב יותר. אבל ×–×” לא מדויק. ×›×™ עוד מהנדס ×–×” גם עוד פינת עבודה (במקרה של עורכי דין – עוד חדר, ×›×™ אצלנו לא עובדים באופן ספייס ולא מקובל לשבת שניים בחדר), כלומר עוד שטח בבניין ועוד שכירות לשלם ועוד ארנונה, עוד מחשב, עוד רכב בליסינג ועוד מקום בחניון, ועוד כל מיני הוצאות נוספות שמוציאים על אדם נוסף, ולא מוציאים אותן על אדם אחד שעובד יותר שעות. כך שאני לא יודעת (פשוט ×›×™ לא עשיתי את החישוב, שאין לי הכלים לעשות אותו), אם להעסיק שלושה אנשים במשרה קטנה יותר זול יותר מאשר להעסיק 2 אנשים במשרה גדולה. אני יודעת שאצלי במשרד יש קודם כל מצוקת מקום פיזי (אז עדיף עו"ד אחד שעובד עד 19:00 משני עו"דים שעןבדים עד 16:00 וצריכים שני חדרים, ×›×™ אין שני חדרים פנויים), ואני חושבת שבהרבה משרדים ×–×” בהחלט שיקול האם לשכור עוד עורכי דין ולעבור למשרד גדול יותר או פשוט להטיל יותר עומס על העובדים הקיימים. לא בטוח שתשלום שעות נוספות לעורכי הדין הללו ×™×”×™×” יקר יותר מאשר לעבור למשרד גדול יותר.
            מעבר לזה, ישנה כמובן גם שאלת ההתמקצעות וההספק: אני לא יודעת איך זה בהייטק, אבל מניסיוני במקצוע שלי לרוב לא עובדים יותר משלושה אנשים (שותף, שכיר ומתמחה, או שותף ושני שכירים) על תיק אחד, וזה כשמדובר בתיקים גדולים. יותר נאשים מזה זה כבר נהיה בלאגן, נוצרת חוסר אחידות בכתיבה, לא מצליחים להשתלט על החומר וכו'. לכן כשיש לחץ בתיק מסוים, לא יעזור שיש עוד שלושים עורכי דין במשרד, הלחץ נופל על אותה שלושה שמטפלים בתיק המסוים הזה, והם יעבדו עד 12 בלילה גם כשכל שאר המשרד יילך מוקדם הביתה. תוספת עובדים יכולה אולי להקל על כמות המשימות שמקבל כל אחד, אבל לא פותרת בעיה של עומסים בנקודות קריטיות.

            הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

          • נדב הגיב:

            קודם כל, ברור לי שלא בכל סוג עבודה אפשר לפצל את העבודה שעד עכשיו התחלקה בין 2 אנשים – בין 3, ולסגור עניין. עם זאת, ברוב המקרים אפשר לארגן אחרת את העבודה ולחלק אחרת את הנטל.
            אבל אני רוצה להדגיש – אני לא חושב שזה פסול שיהיו מקרים שבהם עובדים הרבה שעות יום אחד, ונחים למחרת – או שיש פעם בחודש דד-ליין וצריך להישאר עד מאוחר. השאלה היא שוב, שאלה של 'להשתין מהמקפצה' – כשיום העבודה הופך להיות יום של 10 או 11 שעות, במקום 9, באופן קבוע, וכשאת לא מתוגמלת על ×–×”.

            לגבי שאלת החדרים – זו בדיוק הנקודה בלשלם יותר על שעות נוספות. הבוס יכול להחליט שמשתלם לו להעסיק אותך 12 שעות ביום; אבל הוא צריך להכיר בזה שזו דרישה חריגה, שדורשת תשלום נוסף.
            כלומר – אם משתלם לך לשלם מחיר כפול על השעות, ולא לשכור עוד חדר – תפדאל. אבל אם אתה עושה את ×–×” ×›×™ מה אכפת לך אם להעסיק מהנדס אחד או שניים – ×–×” לא.

          • שוב, נקודת המוצא שאנחנו מסתובבים סביבה כל הזמן: אני לא חושבת שמישהו פה משתין מהמקפצה. גם לי וגם לעובדי ×”×”×™×™-טק ×”×™×” ברור כאשר שכרו אותנו שהמשרה שלנו כוללת הרבה שעות, ושהשכר שמשלמים לנו כולל תוספת עבור השעות האלו. אם מראש היו שוכרים אותי למשרה של 8 שעות ביום, היו משלמים לי פחות. המעסיקים כנראה עש את החשבון שעדיף להם להעסיק קצת פחות אנשים ולשלם משכורות גבוהות יותר, מאשר להעסיק פחות אנשים בפחות שעות ובמשכורות נמוכות יותר.
            אני לא חושבת שיש כאן ניצול או השתנה מהמקפצה כי אני חושבת שגם אם היו סופרים כמה משלמים לי (במשכורת הנוכחית) על כל שעה נוספת לא היה יוצא מזה שמשולמת לי משכורת רעב (אגב, אני הראשונה להודות שזה לא המצב אצל רוב עורכי הדין המתחילים, שכן מקבלים משכורת רעב ביחס להשקעה בעבודה).
            השתנה מהמקפצה זה כשאומרים: גם תעבוד הרבה שעות וגם תקבל משכורת נמוכה בלי להתחשב בהשקעה העצומה שלך. זה לא המצב.
            מה שכן, אני מסכימה שברגע שכל המשכורות גלובאליות מראש – תמיד ×™×”×™×” עדיף להעסיק מהנדס אחד ולא שניים, ×›×™ לא עולה יותר להעמיס עוד קצת על המהנדס הקיים, ולהוסיף עוד מהנדס ועוד חדר כן עולה יותר. מהנדס נוסף יקחו רק כשהקיים פשוט יקרוס.

            הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

          • שחר הגיב:

            לפי מה שאת כותבת כאן את מסכימה שהחוק רלוונטי ועוזר מאוד לרוב עורכי הדין המתחילים (בהנחה שייאכף כראוי כמובן). באותה מידה הוא רלוונטי ומועיל לשכבה לא קטנה של עובדי היי-טק בתפקידים מסויימים. נכון שהוא יוצר, במיוחד בתקופת המעבר, גם איזו אי-נחת אצל אנשים במצבך (שאינו רחוק מאוד ממצבי, אגב). ועדיין נראה לי שזה מחיר ראוי כדי לקבל מצב שהוא אנושי והוגן יותר כלפי כלל המועסקים.

            הפוסט האחרון בבלוג של שחר..וסבל לכל!

          • נדב הגיב:

            כשאני אומר 'להשתין מהמקפצה', אני מתכוון ליחס לחוק הקיים. לזה שהחוק בישראל אומר, בגדול, ששבוע העבודה הוא של 43 שעות למעט במספר מקרים חריגים, ושמגזרים שלמים במשק הרשו לעצמם להתעלם לחלוטין מהחוק הזה, תוך ניצול הפרצות שבו. כלומר, לצורך העניין, זה לא אמור להיות משנה בכלל האם את רוצה לעבוד שעות ארוכות או לא, כמו שזה לא רלוונטי האם המאבטח מוכן לעבוד בפחות משכר מינימום.

            ולגבי עניין השכר – אני שוב חוזר על הטענה שלי, שזה לגיטימי לדרוש מעובדים לעבוד יותר מ-9 שעות – כל עוד מכירים בזה שהשעה העשירית שווה יותר מהתשיעית, ושהשעה ×”-12 שווה יותר מהעשירית.
            כלומר, כשהמעסיק שלך מחליט שהוא מעדיף להעסיק אותך יותר שעות ולא להרחיב את המשרד ×–×” סבבה – כל עוד הוא מודע לזה שמדובר בדרישה חריגה, ומשלם לך בהתאם.

  3. יודע, נדב, מה משותף לרוב התומכים בחוק ×”×–×” לגבי עובדי הייטק? הם לא עובדי הייטק. פירושו של החוק ×”×–×” הוא שאני ומרבית חבריי לעבודה ניאלץ להפסיק את לימודינו. מדוע? מפני שאם היום אני יכול לחתוך ביום ראשון בשלוש אחה"צ ולהשלים את השעות הללו ביום שני, מחר השעות הללו שאני רוצה להשלים ייחשבו שעות נוספות ויעלו לחברה יותר, ולכן אין שום סיבה שהיא תתן לי אותן. אותו הדבר בדיוק אמור לגבי העבודה עצמה – אם היום אני יכול להחליט לקחת עשרים דקות וללכת לשחק בפלייסטיישן שבחדר השני עם אחד או יותר מהעמיתים שלי, ולתת את העשרים דקות האלה בסוף היום; או להחליט שהיום אני יוצא לאכול צהריים בבית, או באבו-גוש, או יוצא באמצע היום לפגוש חבר שיש לו יומולדת ומשלים את השעות בהמשך – אני לא יכול. אני צריך לבוא ו, כדבריך, להספיק יותר בתוך אותה מסגרת של תשע שעות ביום, ×›×™ אני לא יכול להחליט לעצמי להרחיב אותה.
    הדברים אמורים גם לגבי הורים. מה שמאפשר לקולגות שלי לצאת פעמיים-שלוש בשבוע מוקדם וללכת להביא את הילדים מבית הספר והגן, לשבת איתם, לבלות איתם זמן זו העובדה שהם יכולים לתת את השעות האלה מחר. תיקח מהם את האופציה הזו, והם יוכלו לבלות כל ערב שעתיים, משש עד שמונה, עם הילדים – אבל למה שתבחר עבורם אם הם לא מעדיפים לבלות שעות ארוכות יותר עם הילדים בימים מסוימים (× × ×™×—, כשההורה האחר לא יכול להביא אותם מבית הספר, מה שמשרת מטרה פונקציונאלית).
    הטענה שלך, "כדאי לציין גם שכל המחקרים מראים שהתפוקה של מי שעובד 8 שעות לא נמוכה יותר מזו של מי שעובד 12 שעות", היא סתירתית בהקשר ×”×–×”: אם התפוקה לא יורדת, הרי שאנשים יכולים ללכת הביתה אחרי שמונה שעות. ×–×” שהם בוחרים להספיק את אותה העבודה על פני עשר או אחת עשרה שעות, זו בחירה של אנשים חופשיים – בחירה שנשללת מהם.
    כן, כאשר אני חותם על חוזה העסקה שבו מוצע לי שכר מסוים (ותנאים סוציאליים נלווים שאין להם השוואה במשק – למשל, בשנת עבודה אחת אני צובר יותר פנסיה ממה שחברים שלי צוברים בשנתיים), והתמורה שאני נדרש לתת עבור התנאים הללו נמדדת לא בזמן ×›×™ אם בתפוקה, מדובר בהסכם קביל. אם מחר בבוקר החברה שאני עובד בה (עובד, ולא מעביד) תיאלץ לשלם לי לפי שעות, הדבר ההגיוני לעשות ×™×”×™×” לקחת את גיליון השעות שלי מהחודשים האחרונים, לחשב כמה שעות נוספות אני עושה – ולהקטין את שכר הבסיס שלי בהתאם. כלומר, להקטין את הבסיס של קרן ההשתלמות וביטוח אבדן כושר עבודה שלי על הדרך, ולחייב אותי להמשיך לעבוד את אותן השעות עבור אותו הכסף. תודה לך ולקרנף ממפלגת העבודה על שהיטבתם את מצבי. נדמה לי שחברי כנסת עובדים על שכר גלובאלי, לא?
    ולבסוף, לגבי הטענה המופרכת הזו, "אין עבודה בהייטק – למעט אולי העובדות החרדיות של מטריקס – שלא כוללת שעות עבודה מטורפות". העבודה שלי לא כוללת שעות עבודה מטורפות. לא נדיר לבוא בשבע בערב ולמצוא את המשרד ריק מאדם – וזאת כאשר לאנשים ניתנת הבחירה באיזו שעה להגיע, ורבים מנצלים אותה כדי להגיע בשעות הצהריים. היות ואני לא עובדת חרדית של מטריקס, והתיאור ×”×–×” לא כולל גם אף אחד מעמיתיי לעבודה, נראה שטענת "אין" שלך מופרכת היטב.

    הפוסט האחרון בבלוג של נמרוד אבישר..‫קולה המוכיח של התבוסה‬

    • נדב הגיב:

      א. נראה לי שהטענה שלך נובעת בעיקר מחוסר הבנה של החוק. החוק קובע שאתה צריך לעבוד לכל היותר 8 שעות ביום או 43 שעות בשבוע – ×–×” בעצם הבסיס החוקי לעבודת 5 ימים בשבוע. אם אתה יוצא מוקדם ביום ראשון ומשלים את השעות ביום שני, הבוס שלך לא יצטרך לשלם לך שקל יותר.

      ב. בוא תסביר לי מה ההבדל העקרוני – בתחום ×”×–×” – בינך לבין עובד קבלן. למה ×–×” בסדר שהמעביד שלך יעביד אותך יומם וליל* בלי לתגמל אותך, וזה לא בסדר שהמעסיק של השומר בסופר יעשה את ×–×”. נכון, הוא מנוצל בעוד הרבה תחומים – אבל אם ×–×” לא ניצול אצלך, ×–×” לא ניצול גם אצלו. והשכר לא ממש רלוונטי כאן – בהנחה שאנחנו לא מקבלים את הטיעון 'לא טוב לך – לך תעבוד באבטחה' כלגיטימי, דרישת שעות עבודה מעובד בלא לשלם עבורן היא לא לגיטימית באותה מידה בכל מקום.

      ×’. לא הבנתי. אם אצלך בעבודה עובדים כל כך מעט שעות – מה הבעיה שלך עם החוק?

      *אתה לא עובד ×›×›×” – ×–×” לא משנה. מי שכן.

      • א. מה שכתבת ×–×” לא נכון. החוק קובע שהחל מהשעה השמינית (למי שעובד 6 ימים בשבוע) או התשיעית (למי שעובד 5 ימים) מתחילים לשלם נוספות. לכן אם עבדתי היום 5 שעות ומחר השלמתי את השעות החסרות ועבדתי 13 שעות (בהנחה שאני עובדת 9 שעות ביום) המעביד שלי ישלם לי הרבה יותר מאשר אילו עבדתי 9 שעות היום ו-9 שעות מחר. ×›×™ על כל שעה שמעבר ל-9 שעות הוא חייב לשלם שעות נוספות (125% על השעתיים הראשונות, 150% על הבאות – כך שאם עבדתי 13 שעות ×–×” יוצא לו די יקר).

        ב. ההבדל הוא שכשהוצע לי השכר שלי (שגבוה בערך פי 4 מזה של עובד קבלן ממוצע) הוא הוצע לי ביחד עם הידיעה שאני אמורה לעבוד מינימום 10 שעות ביום ולפעמים יותר. לכן השכר נקרא "גלובאלי" – הוא כולל מראש את השעות הנוספות שאני צריכה לעבוד. אילו רצינו שהמעסיק ישלם לי על כל שעה נוספת שעשתי בנפרד – הוא ×”×™×” מציע לי מראש שכר נמוך יותר, ותוספת השעות הנוספות היתה מגיעה לשכר שלי היום (רק בלי התנאים הסוציאליים וכו' כמו שנמרוד אמר). ×–×” לא ניצול כששני הצדדים מסכימים מראש שהשכר – שהוא שכר חוקי למהדרין בגובהו – כולל כבר מראש את התוספת עבור השעות הנוספות.

        הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

        • נדב הגיב:

          א. חק שעות עבודה ומנוחה קובע ששעות נוספות הן 'שעות העבודה העודפות […] על התחום שנקבע ליום עבודה ב […] או […]על התחום שנקבע לשבוע עבודה[…].

          ב. אוקיי, מה שאת אומרת לי ×–×” שיש בעיה במעבר מהמצב הקודם לחוק למצב הנוכחי – ערכת הסכם לפי תנאי א', ועכשיו יש תנאי ב'. אם × × ×™×— שהבעיה הזו נפתרה, ושכל עובדי ההייטק יחתמו על חוזים חדשים לפי החוק החדש – מה ההבדל?

          • א.אני מודה מראש – דיני עבודה ×–×” לא התחום שלי, ואין לי כרגע זמן לבדוק את הנושא. ממה שאתה אומר משתמע שהפרשנות שלך לחוק היא שאם עבדתי ביום מסוים יותר מ-9 שעות, אבל סה"×› באותו שבוע עבדתי פחות מ-43 שעות (אגב, בחוק כתוב עדין 45, ×–×” הסכם קיבוצי עם צו הרחבה שעבר ל-43) אז לא מגיע לי תשלום עבור שעות נוספות. האם אתה בטוח שזה נכון? (אני לא יודעת אם ×–×” נכון). ואם כן – ×–×” פותר את הבעיה רק במקרה שבאותו שבוע בו עבדתי שעות נוספות גם עבדתי פחות שעות ביום אחד. הגמישות היא שבועית, היא עדין מוגבלת.
            הערה: כאמור, אני לא בקיאה בדיני עבודה, אבל מקריאה של החוק היבש לבדו, אסור בכלל לעבוד בשעות נוספות ללא היתר מהשר או בתחומים או בנסיבות שקבועים בחוק (הייטק ועריכת דין אינם בכלל אלו), ואם עבדו בשעות נוספות צריך לדווח על ×–×” לממונה. אז או שיש דברים נוספים שאנחנו לא יודעים (הוראות השר, הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה נוספים) או שגם ×›×›×” החוק ×”×–×” לא שווה יותר מדי. כלומר, כתוב ש*אסור* לעבוד בשעות נוספות, לא? התשלום הנוסף ×–×” רק באותן נסיבות שבהן בכלל *מותר* לעבוד שעות נוספות – ואנחנו לא בהן, למיטב ידיעתי.

            ב. לא, לא התכוונתי שהבעיה היא במעבר מהמצב הקודם לנוכחי. התכוונתי שהשכר הגבוה שהוצע כשכר גלובאלי, וההסכמה שלנו למתכונת זו, הם שהופכים את ×–×” ל"לא ניצול", ולכן גם לא בהכרח צריך לשנות את החוק. הרי בהנחה שאני רוצה להרוויח משכורת מסוימת, לא משנה איך יקראו לזה – "שכר גלובאלי גבוה" או "שכר בסיס נמוך+שעות נוספות בתשלום נוסף" – התוצאה היא אשעבוד אותו מספר שעות וארוויח אותו סכום. ובהנחה שהמעביד רוצה לראות אותה תוצאה בסוף, ומוכן לשלם בשבילה X כסף, שום דבר לא ישתנה ולא משנה כתוב בחוזה. הבעיה היא לא במעבר מחוזה לחוזה אלא שגם אם נעשה מראש חוזה שונה, התוצאה אותה תוצאה.

            הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

          • נדב הגיב:

            א. תראי את המסמך הזה של התמ"ת. יש היתר כללי במשק להעסקה של עד 12 שעות ביום ועד 58 שעות בשבוע.

            ב. יש הבדל חשוב מאוד בין 'שכר גלובאלי גבוה' לבין "שכר בסיס נמוך+שעות נוספות בתשלום נוסף" – בראשון למעביד שלך יש אינטרס לחלוב ממך כמה שיותר שעות, בשני האינטרס שלו הוא להעיף אותך כמה שיותר מהר הביתה. בהנחה שהאינטרס שלנו הוא ליצור ימי עבודה סבירים, השני עדיף.

          • א. אקרא, תודה. פתרת לי את הבעיה הזו.
            ב. כאן נכנסת הערה מאוד חשובה שהגיע לה למעשה להיות ב"ראשי" של התגובות ולא עמוק באמצע השרשור:
            לפחות במקצוע שלי, בו ההכנסה של המעסיק נגזרת במידה רבה מכמות השעות שאני מחייבת את הלקוחות, קיים תמיד יחס בין מספר השעות שעבדתי לבין הכסף שהכנסתי למשרד. נכון, לא בלתי סביר להניח שהיחס ×”×–×” × ×”×™×” פחות טוב ככל שעובדים יותר שעות (כלומר, אחוז חיוב נמוך יותר) אבל מאחר שהפער בין ערך השעה שלי לסכום בו מחייבים את הלקוח (סביב 300-400%) תמיד ×™×”×™×” גדול יותר – עדין משתלם למעסיק שלי להשאיר אותי יותר שעות בעבודה ולהרוויח יותר שעות חיוב.
            מאחר שהרבה חברות היי-טק (לפחות אלו שיצא לי לעבוד איתן במסגרת עבודתי כעו"ד) גם מקבלות תשלום על עובדיהן לפי שעה (שיטת קוסט פלוס בניהול פרויקטים וכד'), יכול להיות שגם שם זה יהיה נכון.

            הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

          • בגלל בעיית הלינקים שהצבעתי עליה קודם לא הצלחתי למצוא את הקישור. ניסיתי לחפש בעצמי באתר משרד התמ"ת והגעתי למסמך המעניין ×”×–×” http://www.tamas.gov.il/NR/rdonlyres/422C62B1-FCDB-4D48-AE9E-90DD2C44193C/0/1008.pdf שבו כתוב, אגב, שתשלום שעות נוספות הוא יומי ולא שבועי או חודשי, כך שלא ניתן לקזז בין יום שעבדתי בו 5 שעות ליום שעבדתי בו 13 שעות, והבעיה שעליה הצביע נמרוד – בניגוד לכל מה שכתבו פה – שרירה וקיימת.

            הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

          • נדב הגיב:

            המסמך שקישרת אליו נראה לי קצת לא רציני (תסתכלי על רשימת המקורות בסוף). בכל מקרה, בקישור שלעיל יש הפניות להיתרים הכלליים הרלוונטיים שפורסמו. ברגע שיש את ההיתר לעבודת שעות נוספות, לשון החוק מאוד ברורה.
            בכל מקרה, אני אפנה בהקדם האפשרי למומחה הבית שלי בנושאי חקיקת עבודה, ואבדוק את העניין סופית.

          • גם בעיניי רשימת המקורות נראית לא רצינית, אבל המסמך ×”×–×” הוא מסמך מחקר רשמי של משרד התמ"ת.
            בעיניי לשון החוק בהחלט לא ברורה לגבי השאלה לפי מה מחשבים את השעות הנוספות – כל יום בנפרד, שבועי או חודשי.
            אני אנסה לברר גם ממקורות המידע שלי.

            הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

          • על-פי האתר של עו"ד הילה פורת, שהיא מומחית לדיני עבודה שפרסמה מספר ספרים בנושא, החישוב נעשה לכל יום בנפרד, ולא שבועי או חודשי:
            http://www.hilaporat.co.il/article.php?id=257
            http://www.hilaporat.co.il/article.php?id=249

            כך ששוב, אם עבדתי 5 שעות ביום אחד ו-13 שעות ביום אחר, הבוס שלי ישלם יותר מאשר לו עבדתי 9 שעות בשניהם.

            הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

          • "יש הבדל חשוב מאוד בין 'שכר גלובאלי גבוה' לבין "שכר בסיס נמוך+שעות נוספות בתשלום נוסף" – בראשון למעביד שלך יש אינטרס לחלוב ממך כמה שיותר שעות, בשני האינטרס שלו הוא להעיף אותך כמה שיותר מהר הביתה." – לא התכוונת באחד אתה מחזיק דירת שניים וחצי חדרים לבדך, ובשני אתה גר עם שותפים/באחד אתה חוסך לקה"ש x אחוזים משכר גבוה ובשני x אחוזים משכר נמוך/באחד אתה יכול לשחק עם השעות שלך (גם בין שבועות באותו החודש) ובשני לא/באחד אתה יודע בדיוק כמה כסף נכנס לבנק כל חודש, ובשני לא…
            הייתי ממש רוצה לדעת בשמו של איזה בולשביזם מרשה לעצמה הקרנף – ואתה עוד תומך בזה – לקבוע בשבילי שאני מדוכא ולהחליט בשבילי מה מההצהרות לעיל חשובה לי יותר.

            הפוסט האחרון בבלוג של נמרוד אבישר..‫קולה המוכיח של התבוסה‬

          • נדב הגיב:

            א. אתה משום מה מניח שברגע שתעבור לעבודה לפי שעות, המעסיק שלך יתחיל לשלם לך שכר מינימום. אז תן לי לבשר לך: אם המעסיק שלך ×”×™×” יכול, הוא ×”×™×” משלם לך שכר מינימום גם היום. אני לא רואה סיבה הגיונית לזה שהחוק ×”×–×” יביא להפחתה משמעותית בשכר, בהנחה שאתה לא עובד היום 60+ שעות בחודש (ולפי עדותך, אתה לא). אם, כמו שאתה אומר, אתה עובד ברוב השבועות לא יותר מ-43 שעות, למעט מקרים חריגים – הירידה בשכר שלך לא צפוייה להיות גדולה, אם לא תהיה עלייה בגלל המקרים החריגים שבהם כן תצטרך לעבוד, ועליהם תתוגמל בהתאם.

            ב. בשמו של אותו בולשביזם בדיוק שמרשה לי לקבוע לעובד שהוא לא יכול להיות מועסק בעשרה שקלים לשעה, למרות שהוא מאוד רוצה. גם אם לך אישית ההסדר ×”×–×” לא מפריע, הוא מונע מבעלי משפחות לקיים ×—×™×™ משפחה נורמליים – כאלה שכוללים נוכחות של שני ההורים* במשך רוב שעות הערות של הילדים מחוץ למוסד החינוכי.

            * במשפחות שיש כאלה, כמובן. אני לא בא להגיד שמשפחה חד הורית היא לא נורמלית.

          • סתם נקודה מעניינת למחשבה:
            היום החוק קובע שיום עבודה למי שעובד חמישה ימי עבודה בשבוע הוא 8.6 שעות. תוסיף לזה את הפסקת הצהרים בת 3/4 שעה שהמעביד מחויב לתת לי (ללא תשלום, מכיוון שמותר לי גם לצאת ולאכול בחוץ אם אני רוצה) – יום העבודה כבר הופך להיות בן 9.35 שעות, שזה לא כל כך רחוק מאורך היום העבודה שלי גם ×›×›×” (10 שעות). מאחר שברוב מקומות העבודה המבוססים על מקצועות חופשיים בשוק הפרטי (כלומר, אלו שיש להם בעיה עם החקיקה החדשה) יום העבודה מתחיל בשעה 9:00, יוצא שיש לסיימו בערך בשעה 18:15 (בלי אף שעה נוספת אחת לרפואה!). אז גם אם נקיים את החוק ככתבו וכלשונו, ×–×” לא ממש מה שיציל את ×—×™×™ המשפחה שלנו.
            וכאן אני חוזרת שוב ושוב לנקודה (או הנקודות שלי):
            1. החוק הוא מצוין כדי לפתור בעיות של אוכלוסיות מסוימות שמנוצלות. אבל אלו לא בהכרח האוכלוסיות שעובדות בשכר גלובאלי, והבעיה הכי גדולה שלהן איננה בהכרח שעות עבודה רבות מדי שאינן מאפשרות קיום חיי משפחה תקינים (אלא, לדוגמא, שכר שאינו מאפשר קיום בכבוד).
            2. החוק אינו בהכרח חוק טוב עבור חלק ניכר מאוכלוסיית המועסקים בשכר גלובאלי (שאין לה בעיה להתפרנס בכבוד), ויוצר יותר בעיות מאשר פתרונות.
            3. את הבעיה של חוסר ההתאמה בין דרישות שוק העבודה והרגלי העבודה במדינה הזו לבין ניהול חיי משפחה תקינים לא נפתור באמצעות דרישה לתלשום שעות נוספות.

            הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עייפות/שעמום בעבודה

          • העלמה עפרונית הגיב:

            אבל אם את מתחילה את יום העבודה בשמונה, יוצא שאת עוזבת את העבודה בחמש ורבע, שזה כבר סביר לגמרי (בהנתן שאין לך ילדים קטנים), בעיקר בזמן של שעון קיץ (בחורף מתחיל להיות מדכא כבר בשלוש וחצי, אין שום דבר שיכול להועיל)

          • "בהינתן שאין לך ילדים קטנים" – אבל ×–×” בדיוק העניין. נדב כותב שהחוק ×”×–×” הוא "החוק של האבות" – החוק שיעזור להם להיות יותר בבית (והחוק שיעזור לאימהות לפתח קריירה גם אם יש להן ילדים קטנים בבית). ואני אומרת – לא, החוק ×”×–×” לא יעזור. ×›×™ אם יש לך ילדים קטנים, אז גם אם תתחילי לעבוד ב-8:00 ותצאי ב-17:15 ×–×” על גבול הלא-סביר (כמה מעונות יש שעובדים עד 17:30 לפחות? בודדים). ואם אין לך ילדים – בעיניי גם לצאת ב-18:15 ×–×” לא ×›×–×” בלתי סביר, ונראה לי שהייתי מעדיפה את ×–×” על על פני לקום מוקדם ולהתייצב בשעה 8:00 בעבודה.
            ולכן אומר בפעם המאה: מחובת תשלום על שעות נוספות לא תבוא הישועה לאנשים שמעוניינים לגדל ילדים.

            הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עייפות/שעמום בעבודה

          • נדב הגיב:

            אני צריך לכתוב כמה מילות סיכום לדיון כאן – עוד לא החלטתי האם כפוסט נפרד – אבל אני לא מצליח למצוא את הזמן. חלק מרכזי מהסיכום ×”×–×” הוא שחוק הגנת השכר הוא לא מהלך שלם ומקיף שנותן פתרון מלא לבעיה – אלא רק צעד ראשון בדרך הנכונה.
            בכל מקרה, לטענה הספציפית שלך כאן: גם אם אנחנו מקבלים את הטענה שעובד במשרה מלאה, 5 ימים בשבוע, לא יכול לטפל בילדים – יש הבדל מהותי בין לחזור לילדים שעה אחרי שיצאו מהמעון, לבין לחזור אליהם רגע לפני שהם ישנים. תחשבי לאיזה משני האבות ההיפוטתיים האלה ×™×”×™×” קל יותר להישאר עם ילד חולה בבית.
            גם אם המסגרת הנוכחית לא מאפשרת הורות שוויונית, היא מאפשרת הורות שוויונית יותר.

      • יואב הגיב:

        ההבדל בין שומר בסופר (או פועל יצור, או קופאית….) לבין מהנדס (או עורך דין, או אדריכל…) הוא שהתפוקה שהשומר נותן למעסיק היא לינארית וקבועה (בשעה התשיעית ביום הוא שומר כמו שהוא שמר בשעה הראשונה), ולכן קל לנו להגיד לו לא להעסיק את השומר במשך יותר מתשע שעות ביום, בזמן שהתפוקה שהמהנדס מעניק למעסיק שלו היא משתנה, ולכן למנוע מהמעסיק להעביד את המהנדס יותר מתשע שעות ביום אומר שיש ימים בהם המעסיק לא יפיק מהמהנדס כלום (ויצטרך לשלם לו כסף), ודווקא שהוא צריך אותו הוא פתאום יצטרך להכפיל את המשכורת.

        • שחר הגיב:

          ואף על פי כן פועלי ייצור יתבקשו לעבוד משמרות ארוכות יותר אם תגיע למפעל הזמנת רכש חריגה בגודלה, קופאיות תתבקשנה לעבוד יותר בתקופות שלפני חגים, וכן הלאה.
          כפי שכבר אמרתי בתגובה אחרת, מהנדס "ימשיך לעבוד" הרבה פעמים גם אחרי שעזב את המשרד, יצא לי לא אחת לגלות את עצמי טרוד בבעית עבודה גם במהלך סוף השבוע, כי אין לי דרך לכבות את הערוץ במוח שמוטרד מבעיה חישובית שבה נתקל. זה לא אומר שמגיעה לי משכורת על שעות החשיבה במהלך סוף השבוע. אבל זה כן אומר, לטעמי, שבהחלט אפשר לתחום בחוק את שעות הנוכחות שלי במשרד בלי שזה ימחק את ההבדל באופי העבודה ביני לבין מאבטח.

          הפוסט האחרון בבלוג של שחר..וסבל לכל!

      • א. × × ×™×— שזה כך, אינני בקיא בחוק – עדיין היום יש לי גמישות בין שבועות באותו החודש שהחוק מנסה לגזול ממני ללא סיבה מספקת.
        ב. ההבדל העקרוני הוא כפול: האחד, לי יש ברירות אחרות. אני עובד בתחום ובמשק שאין בו עובדים שזה המפלט האחרון שלהם. ×›× "ל לגבי עורכי דין, מהנדסים, רואי חשבון וכיו"ב. אם לא מתאימות לי השעות והדרישות בשוק, אני יכול לעבור לעבוד באחד מאלף תחומים משיקים (למשל, אני יכול להיות, כפי שהייתי, אחראי מערכות או מומחה bi באחד ממיליון מוסדות כמו בנקים, משרדי ממשלה, מוקדים טלפוניים ועוד ועוד ועוד). אני יכול להיות עצמאי – כמה אנשם שאני מכיר אישית לא חותמים על חוזי העסקה, אלא עובדים במספר חברות כעצמאים לפי שעות וכיו"ב. לא מדובר, כמו שכתבת, על מעבר לענף אחר; מדובר על מציאת עבודה באותו התחום שהדרישות בה אינן הדרישות שקיימות ב-R&D ודומיו. מי שעובד בתור אנליסט bi בבנק עובד בשעות שהבנק עובד – שזה אף פעם, בערך.
        ×–×” הבדל מהותי. מרביתם המכרעת של עובדי הקבלן לא באמת בחרו במקצוע, אלא נקלעו אליו מחוסר ברירה, ואנשים שנקלעים למצב מחוסר ברירה הם קלים לסחיטה – אין להם, כאמור, ברירה. אתה מכיר עובדי היטק בלית ברירה? עורכי דין שלא בחרו במקצוע? מהנדסים בעל כורחם?
        ההבדל המהותי השני הוא שהשכר שלי הוא גלובאלי ומראש הסכמתי גם לעבודה על פי הספק שבה לא אני ולא המעסיק שלי לא סופרים לי את השעות (כלומר, אם החודש ×”×™×” חודש רגוע נורא ועבדתי בכל יום 8 שעות ולא 9, שזה כמעט שלושה ימי עבודה פחות בסוף החודש, השכר שלי נותר ×–×”×”) אלא לי יש שורת משימות שאני אמור להספיק. על ×–×” אני חתום. תראה לי עובד קבלן שחתום על חוזה ×›×–×”. שהמדד שלו הוא מדד של הספק. עובדי קבלן מודדים בזמן, ×–×” סוג העבודה שלהם – מה שמשנה לגבי מאבטח ×–×” לא כמה תיקים הוא מספיק לבדוק, אלא כמה זמן הוא יושב בכניסה לאן שזה לא ×™×”×™×”. עובדי הייטק מודדים בהספק, ועל ×–×” הם חותמים ובזכות ×–×” הם מרוויחים את הסכומים שהם מרוויחים – והם בוחרים בזה. נדרשת מידה גדושה של בולשביזם מחוצף כדי לטעון שבחירתם החופשית של אנשים שהם בשכבה החברתית העליונה, משכילים ואקדמאים ברובם, איננה באמת בחירה חופשית, ושרק שלי יודעת מה טוב לנו באמת. מרבית האנשים שעובדים איתי נבונים בהרבה מהקרנף, וסביר שהם יכולים לנהל את ענייניהם בתחום התעסוקה גם בלי עזרתה של אימא יחימוביץ'.
        ×’. לא, אתה מסית את הדיון. אם ×–×” המצב אצלי – ולא רק – אז אין שום ביסוס לטענה שלך שכדי לעבוד פחות שעות צריך להחליף מקצוע. אכפת לי, לשאלתך, ×›×™ אין דבר שמרגיז אותי יותר ממתחסדים שמתנשאים מעליי במסווה של דאגה לי. אני יודע לדאוג לעצמי היטב; אין לי שום רצון או צורך בעזרה ממשלתית. שיעזרו למי שזקוק לזה באמת. רמז: ×–×” לא האנשים שמשתכרים שכר גבוה בהרבה מהממוצע במשק.

        הפוסט האחרון בבלוג של נמרוד אבישר..‫קולה המוכיח של התבוסה‬

        • נמרוד, כאן אני דווקא לא מסכימה איתך (אף שברוב הדברים כן).
          אני מכירה הרבה בעלי מקצועות חופשיים – בעיקר עורכי דין, כמובן, ×›×™ ×–×” המקצוע שלי, אבל גם אחרים – שהם במידה רבה אסירים במקצועם. אנשים שהשקיעו 4 שנות לימוד (או שלוש חצי שנות לימוד + שנה התמחות) במקצוע שהתברר כמקצוע שלא ניתן לעבוד בו בשעות שפויות, ושהיומיום בו הרבה פחות זוהר מאשר מה שחושבים. קשה לעזוב מקצוע שהשקעת בו הרבה, וקשה עוד יותר לעזוב מקצוע שמרוויחים בו יפה יחסית לטובת עתיד בלתי ידוע. למרבה הצער, ברוב המקצועות הללו קשה היום למצוא משרות בשוק שאין בהן שעות עבודה מרובות. הברירה היא במקרים רבים בין לעבוד בתנאים הללו או לא לעבוד במקצוע.
          תוסיף לזה את המצב הכלכלי של היום, תוסיף לזה את הצורך של אנשים שכבר הקימו משפחה וקנו בית להביא משכורת קבועה כדי לשלם משכנתא ולפרנס משפחה – יש כאן מלכוד גדול, שמקשה על עזיבת עבודה כשלא בטוח בכלל שתמצא משהו בתנאים טובים יותר.
          גם לי קשה עם הפטרנליזם של שלי יחימוביץ', אבל אני בהחלט חושבת שיש מקריםבהם, כפי שכתב נדב, יש "כשל שוק" ונדרשת התערבות מסוימת של המדינה.

          לגבי עבדה לפי הספק ולא לפי שעות, ולגבי קבלת שכר מלא גם כשבאותו חודש עבדנו פחות – אני מסכימה במאה אחוז. אלו גם התנאים שלי, ולא הייתי מחליפה אותם בתנאים שמחיבים מעקב קפדני אחרי כל שעה.

          הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

  4. אני חושב שהחוק הזה חשוב בדיוק מהסיבות שנדב מציין.
    הקטנת מספר השעות בשבוע העבודה הממוצע הוא לטעמי אינטרס חשוב של המדינה, שלא לדבר על אזרחיה.
    קודם כל כדרך להתמודדות עם אבטלה. (שיטה מקובלת במערב אירופה) ודבר שני כדי לעודד הורים להיות יותר עם ילדיהם.
    (יחסוך לנו את ההפתעה השנתית בהשוואות הבין-לאומיות)
    ×”× ×” דרוג מדוח משווה מ2006 על אחוז הילדים האוכלים ארוחת ערב עם הוריהם – ישראל מדורגת אחרונה.
    http://www.langdo.com/blog/wp-content/uploads/2009/05/meal_with_parents.png

    קצת לגבי התגובה של נמרוד:
    שעות נוספות מחושבות על בסיס חודשי במינימום – מה שהופך את שתי הפסקאות הראשונות ואת כל ההתעסקות בשעת ×”×”×’×¢×” ללא רלוונטיות.

    לגבי הפגיעה בזכויותיך הסוציאליות – יש פסיקה בנושא של החשבת התנאים הסוציאלים גם לגבי השעות הנוספות אם הן שולמו גלובלי והיו חלק אינטגרלי מהמשכורת.
    אבל ×–×” פרפראות ומשני – שוק העבודה ידאג להתאזן ברמת הביקוש וההצע. בסך הכל גם אתה וגם המעביד חושבים ומדברים במונחי עלות כוללים.
    מה שחשוב הוא שהמעסיק ישלם את העלות המלאה של העדרותי מהבית יותר מסך שעות מסויים. כמו שהוא משלם על זיהום או עלויות חבויות אחרות.

    הפוסט האחרון בבלוג של הדב – עובד ×”×™-טק..ביל גייטס על איך מכשירים מורים מעולים

    • מסכימה לגבי החשיבות של הפחחת שעות העבודה, מכל הסיבות שציינת. מאידך, לא בטוח שאם נפחית את שעות העבודה של העובדים הגלובאליים היום (ברובם, בעלי השכלה של תואר ראשון ומעלה) ×–×” יפתור את בעיית האבטלה במדינה. ומכל מקום, כפי שציינתי כבר, אני לא בטוחה שהחוק ×”×–×” הוא הכלי הנכון להפחית את שעות העבודה. כפי שכתבת בעצמך, המעסיק יעשה את החשבון שלו כמה שעות הוא רוצה אותך וכמה כסף הוא מוכן לשלם על ×–×”, ולא משנה איך נקרא לזה – שכר גלובאלי או שכר בסיס+שעות נוספות.

      גלבי שני ההיבטים המשפטיים שציינת:
      1. תשלום שעות נוספות על בסיס חודשי ולא יומי: אני לא יודעת מאיפה לקוח מה שכתבת, מה שאני כן יודעת הוא שבעלי עובד בחברה ממשלתית שמקפידה על כל תג בדיני העבודה, והשעות הנוספות שלו משולמות על בסיס יומי ולא חודשי.
      2. תנאים סוציאליים וכו' – מה שכתבת הוא נכון בגדול. אבל אם עכשיו משנים את המתכונת בכל המשק, התוצאה היא שהעבודים הבאה שיישכרו, עם שכר בסיס נמוך יותר (כדי שהשכר הכולל את השעות הנוספות ×™×”×™×” שווה למה ששילמו עד ×›×” לעובדים הגלובאליים), יקבלו תנאים סוציאליים רק על-פי שכר הבסיס הנמול, ולא על-פי השכר הכולל (×›×™ הפסיקה לא מטפלת במצב שלהם), ויצא שכרם בהפסדם מהחוק ×”×–×”.

      הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

  5. מה שנמרוד אמר.

    יש איזו דעה בציבור שבהיי-טק עובדים שעות מטורפות. אישית, עוד לא נתקלתי בזה: אני לא מכיר עובד היי-טק שעובד שעות מטורפות. כולם נהנים מגמישות בשעות העבודה, יכולת לצאת לצהריים ארוכים, להגיע לעבודה באחת-עשרה אם צריך או לעזוב בשלוש. יכולים לעבוד בלילה ולישון ביום אם בא להם. לפעמים צריך להישאר לילות בשביל דד-ליין, אבל זה נדיר.

    כשהייתי רווק הייתי נשאר במשרד עד מאוחר כי העדפתי לצאת לבילוי ישר אחרי העבודה מאשר לנסוע הביתה. כשאשתי למדה והייתי צריך לטפל בילדה בבוקר, הייתי פעמיים בשבוע בא לעבודה באחת ונשאר מאוחר. תנאים מעולים.

    אז אולי ×”×™×” לי מזל, ולכל חברי גם, ובשאר עולם ×”×”×™×™-טק ×–×” לא ×›×›×”, אבל בודאי לא "אין עבודה בהייטק – למעט אולי העובדות החרדיות של מטריקס – שלא כוללת שעות עבודה מטורפות"

    הפוסט האחרון בבלוג של מודי תולשששש..משהו על קונספירציות

    • נדב הגיב:

      א. אם לא עובדים שעות מטורפות בהייטק, אז למה כל הרעש והבלגן? בגלל שהמעסיקים יצטרכו לשלם כמה שעות נוספות פעם בחודש על דדליינים?
      אני מכיר מחקר על שעות העבודה בהייטק, שהראה בדיוק את מספר השעות הגדול משמעותית שעובדים שם. אני לא מצליח לשחזר אותו, ואני מנסה להשיג נתונים חלופיים בנושא.

      • מתוך העדויות האנקדוטליות שלי: בהייטק כן עובדים שעות מטורפות, בהחלט. מכר שעובד כראש צוות בחברת הייטק ידועה סיפר שבין השורות יש דרישה ידועה למינימום של 10% שעות נוספות בחודש (המשכורת גלובאלית כמובן). גם אצל חברים אחרים, וגם אצל לקוחות של המשרד שלי, בהחלט רואים שעות עבודה רבות ממה שנחשב למשרה רגילה, בעיקר כמובן לפני דד-ליינים של פרויקטים.

        מצד שני, העדויות האנקדוטליות שאני מכירה לגבי העדפות העבודה של גברים נוגעות בעיקר לגברים שעושים מאמץ ניכר להגיע *רק* לשעות ההשכבה של הילדים, ומתבכיינים כל פעם שבת זוגם מבקשת מהם להגיע מוקדם יותר ולטפל גם בענייני ארוחת ערב ומקלחת, כי זה נורא קשה לעשות את זה. הרבה יותר קל להפיל את זה על בת הזוג בטענה ש"במשרד צריכים אותי". נכון, יש גברים שחשוב להם באמת לקחת חלק משמעותי בגידול ילדיהם (ואני גם נשואה לאחד כזה), אבל אני לא יודעת כמה הם הרוב. מחקר, נדב?
        [והשינוי, כמובן, צריך לבוא גם בשוק העבודה וגם בגברים וגם בחינוך וגם וגם וגם. דרך ארוכה עוד לפנינו, ארוכה ורבה מאוד]

        הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

  6. מה שנמרוד אמר. בעצם, רוב מה שנמרוד אמר. אני אמנם לא עובדת הייטק אלא עורכת דין, אבל חלק ניכר ממה שכתב נכון לגבי העבודה שלי.
    לצערי אני לא נהנית מכל מה שנמרוד סיפר (לא מתנאים סוציאליים מפליגים, לא מגמישות של להגיע לעבודה באחת בצהריים על בסיס קבוע), ואני כן עובדת על בסיס קבוע שעות רבות מהקבוע בחוק, ולפעמים גם שעות מטורפות של ממש. אבל עדין אני יכולה להסכים עם מה שכתב. כמובן, זה לא בהכרח נכון לכולם, וזה בוודאי לא נכון לרוב חבריי למקצוע (השכירים מביניהם), שמקבלים שכר נמוך יחסית להשכלתם ולשעות העבודה שהם משקיעים, אבל זה נכון לפחות לקבוצה מסוימת מתוכנו.
    כמה נקודות נוספות:
    1. לגבי השיקול הפמיניסטי: אני לא יודעת איך ×–×” עובד לגבי הייטק (אני לא יודעת אפילו למה נדב התכוון לגביי מספר הנשים בפקולטות למדעי המחשב – לפי מה שאני יודעת הוא לא נמוך), במשפטים לפחות 50% מהסטודנטים הינן נשים, אבל בגלל תנאי העבודה הקשים במקצוע חלקן הגדול מנותבות לשירות הציבורי, שם שעות העבודה נוחות יותר, או נפלטות מהמקצוע לחלוטין. יש גם משרות אם בשוק הפרטי, חלקן אפילו סבירות מבחינת השעות שלהן (אם ×›×™ יש גם משרות אם שמוגדרות ×›"פעמיים בשבוע לצאת מוקדם"), אבל הבעיה המרכזית היא שמי שעוברת למשרת אם אוטומטית מודרת ממסלול השותפות.
    אבל השאלה היא בסופו של דבר האם חובת תשלום על שעות נוספות היא שתפתור את הבעיה של שעות עבודה מטורפות במגזרים מסוימים במשק הישראלי. הרי בסופו של דבר, שלי חימוביץ' לא חידשה את החובה לשלם שכר עבור שעות נוספות. החובה היתה קיימת גם קודם, ומעסיקים עברו על החוק גם קודם. שליניחמוביץ' רק עשתה את החיים קצת יותר קשים למי שלא רוצה לשלם שעות נוספות. האפשרות לא לשלם אותן, או לעקוף את החוק בדרך אחרת (להפחית את שכר הבסיס, למשל) עדין קיימת, והמצב הנוכחי לא בדיוק מאפשר לעובדים להילחם על זכויותיהם.
    מה שכן, אני מסכימה שנחוץ שינוי במשק הישראלי בנוגע לשעות העבודה המקובלות, ובנוגע לצורך בהתערבות של המדינה עקב כשל שוק. אני פשוט לא חושבת שהתיקון לחוק הגנת השכר הוא הפתרון.

    הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

  7. שחר הגיב:

    כמו תמיד במקרים כאלה, הבעיה העיקרית היא שוב מדרון חלקלק.
    נכון, כמו שציינו כאן ששעות העבודה המטורפות בהיי-טק הן אולי לא מיתוס אבל הן גם בהחלט לא הכלל. ויחד עם זאת, טוב שיהיה חוק ברור.
    הנה שנימדרונות חלקלקים פוטנציאליים (ואת שניהם יצא לי לראות בפעולה):
    1. בחברה גדולה יחסית אפשר לדבר על דרג ניהול שמוגדר כ"משרות אמון" לכל דבר והחוק לא חל עליו. מתחת לדרג הזה יש דרג ביניים של מהנדסים ומתכנתים ומתחת לזה אפשר למצוא עובדי ייצור, טכנאי מעבדה, ואנשי אבטחת איכות. מרגע שאפשר לדחוק רגל פנימה סביר להניח שהמעסיק ישמח לספח את כל הדרגים האלה לנוהג של משרה גלובלית ולהתעלם משעות נוספות. למהנדסים ולמתכנתים אולי נוח עם השיטה הזו שמאפשרת להם גמישות גבוהה יותר (לפחות למראית עין), אלא שזה בא במפגיע על חשבונם של העובדים הזוטרים יותר בחברה. כל עוד החוק (או המצב) מאפשר למעסיק לדחוף גם את הדרגים הנמוכים יותר להעסקה גלובלית אין דרך אמיתית להיחלץ מהמצב הזה.
    2. גם בלי לדבר על שעות מטורפות, הבדל של שעה או שעה וחצי באורך יום העבודה הוא קריטי להורה. במצב הקיים (שאולי ישתנה בעקבות החוק) די במינוי של מנהל חדש שמביא איתו אווירה אחרת כדי להאריך, בלי הכרזה רשמית, את אורך יום העבודה המקובל באותה שעה או שעה וחצי. זה בדיוק ההבדל בין הורה שמספיק לבלות קצת עם הילדים לבין הורה שיסתפק במקלחת וסיפור לפני השינה.
    2א. מי שהתחיל לעבוד כרווק והרגיל את מנהליו ליום עבודה ארוך ימצא את עצמו בסיטואציה מתוחה מאוד כשינסה לקצר את יום העבודה שלו לממדיו החוקיים עכשיו כשיש לו ילדים.

    הפוסט האחרון בבלוג של שחר..וסבל לכל!

    • 1. מסכימה, וכך גם כתבתי בתגובה אחרת, הוא שהפתרון הנכון צריך להיות בהגדרה גמישה ומתאימה יותר של המשרות שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליהן, ואכיפה טובה לגבי כל השאר (שעליהן הוא כן חל). התיקון לחוק הגנת השכר לא עשה זאת.
      2א. שוב מסכימה. כאן נכנס הסיפור הידוע כ"משרת אם", שלפחות במקצוע שלי הוא כן קיים במידה מסוימת, גם אם מחסל סיכויים לקידום משמעותי. השלב הראשון בדרך אל הגאולה הוא שתתקיים "משרת הורה" ולא "משרת אם" (כי גם אב זכאי לצאת הביתה מוקדם לראות את הילדים), השלב השני, שאני לא יודעת אם הוא אפשרי בכלל (ועל זה נדב חייב לי פוסט) הוא שעבודה בשעות נורמאליות לא תהיה מחסום מפני קידום (כך שגם מנהלים לא ירצו להישאר עוד שעה-שעה וחצי נוספות, אלא ללכת הביתה לראות את הילדים).

      הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

      • שחר הגיב:

        1. אחת הנקודות העקרוניות עם חוקים סוציאליים זה שהרבה פעמים הם פוגעים באנשים שנהנים מהמצב הקיים (או לפחות חשים שהם נהנים ממנו). אבל אם החוק מבקש להגן על המנוצלים הוא חייב לעשות את זה באמצעות קביעה גורפת. חוק שישאיר יותר מידי חופש לפרשנות בדבר התקפות שלו הרי יהפוך לחסר תועלת במחי חוות דעת של יועץ משפטי.

        הפוסט האחרון בבלוג של שחר..וסבל לכל!

      • נדב הגיב:

        בלי להסיר מאחריותי לפוסט המדובר, אני אגיד בגדול שהפתרון היחיד שבאמת עובד הוא ליצור במשק מצב שכולם עובדים בתנאים שמאפשרים הורות. בכל מצב אחר, 'תנאים מיוחדים' להורים יגרמו לאפלייה שלהם – בדיוק כמו שאת מתארת.
        זו, כמובן, משימה מאוד לא פשוטה. קןדם כל, היא בלתי אפשרית לאוכלוסיות קטנות יחסית (לכי תתאימי את כל שוק העבודה למאפיינים הספציפיים של אמהות חד-הוריות שעלו מאתיופיה). שנית, גם כשמדובר באוכלוסיה רחבה (כרבע מכוח העבודה בישראל מורכב מהורים לילדים בגיל 0-5), זה דורש שינוי מאוד יסודי בכל שוק העבודה. כלומר, כדי שהורים באמת לא יופלו בשוק העבודה, צריך שכולם יסיימו לעבוד ב-16:00 (ושיהיו מעונות טובים מסובסדים עד 16:00). לא משימה קלה.

        • נראה לי שאפשר לתת לך פטור מהפוסט. המשימה בהחלט לא קלה.

          הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

        • כיום יש לנשים "תנאים מיוחדים" – חופשת לידה, חסינות מפיטורים בהריון, וכיו"ב. סיבה מצוינת לבוסים מסוימים להעדיף להעסיק גברים, ו/או לשלם לנשים פחות.

          עכשיו תתחיל אפליה נגד הורים לילדים קטנים. כמה חבל.

          חוק כזה הוא פגיעה קשה בנמרוד (אבל לא נספור אותו. הוא רווק), בי (לא נספור גם אותי, אני עובד מהבית), ובחצי מהאנשים שאני עובד איתם, שיש להם ילדים קטנים (גברים ונשים) ונהנים מהשעות הגמישות.

          אז אולי תתחיל אפליה נגד אנשים שלא מסוגלים להגיע לעבודה בשמונה. יש כאלה.

          ברור לכולנו (אני מקווה) שיש מקומות שבהם צריך להגן על העובדים, ומקומות שההגנה רק מפריעה. זה תלוי בתחום, במקצוע ובמקום העבודה עצמו, וחוק כללי לא יכול לאתר בדיוק את המקומות שבהם נדרשת הגנה. מי שיכול הוא ועד העובדים: ועד מתפקד יכול לקבוע מה מתאים לעובדי החברה המסוימת.

          רק שבהיי-טק אין ועדי עובדים. חבל.

          הפוסט האחרון בבלוג של מודי תולשששש..משהו על קונספירציות

          • ×–×” שנשים מופלות בקבלה לעבודה ובתנאי השכר שלהן בגלל נושאים כמו חופשת לידה או הריון ×–×” בפני עצמו לא תקין, ולא ברור לי למה אתה רואה את ×–×” בחיוב ועוד מבקש להוסיף חטא על פשע.
            לא ברור לי על איזה חוק אתה מדבר שיפגע בכל כך הרבה אוכלוסיות – האם הכוונה ל"חוק" שלפיו כולם יסיימו לעבוד בשעה 16:00 (שכביכול עשוי להשתמע ממה שנדב כתב?) ×›×™ לא נראה לי שלכך היתה הכוונה.
            אין ספק שמבחינות רבות ועד עובדים עשוי להיות דבר חיובי שיתרום רבות להגנה על העובדים, וחבל שבהייטק אין ועדים, אבל דווקא בנושא הספציפי של שעות העבודה אני לא בטוחה שועד עובדים הוא הפתרון, משום שהתאמת שעות העבודה לצרכי העובדים נעשית לאו דווקא לפי "העובדים בחברה מסוימת" (כי זו אוכלוסיה שיכולה להיות מאוד הטרוגנית וועד העובדים לא בהכרח יוכל לייצגה נכון) אלא לפי "עובדים מסוגים מסוימים" או עובדים המשתייכים לקבוצות אוכלוסיה מסוימות.

            הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

  8. efyska הגיב:

    אני רוצה לחזק את ידך על הפוסט המצויין הזה ולא רק בגלל שקישרת אותו לפוסט שלי.
    העלאתם לדיון של נושאים כמו אי אפליית הורים במקומות עבודה ותגמול על שעות נוספות, ראויים בעיני מאוד.
    יש באמת מודלים חברתיים תרבותיים אחרים ואפשר ללמוד, איך אפשר להצליח לקדם מדינה גם ב-8 שעות ביום ולפעמים גם בפחות. במיוחד אם מדובר בהורים לילדים עד גיל 4. יש מקומות עבודה בצרפת, שבהם בכוונה מפצלים משרות – כדי שכולם יוכלו לעבוד. אבל ×–×” באמת תלוי במדיניות כלכלית סוציאלית.
    יום יבוא…

    הפוסט האחרון בבלוג של efyska..יום אם שמח!

  9. שחר הגיב:

    הנה מה שיש לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951 לומר בעניין הגמישות (סעיף 16 ב'):

    היה שכרו של העובד על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר, יהא המעביד זכאי ליתן לעובד בעבודה מן העבודות המפורטות בפיסקה (2) של סעיף 4(א) ובסעיף 4(ב), במקום תשלום שכר לפי סעיף זה, מנוחה של שעה ורבע לפחות תמורת כל שעה משתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום, ומנוחה של שעה וחצי לפחות תמורת כל שעה נוספת שאחריהן.

    כך שגמישות בחלוקת שעות העבודה בהתאם לשינויי עומס היא ממש לא המצאה של עובדי ההיי-טק ועורכי הדין של השנים האחרונות.
    כן, אני מודע לבעייתיות של הסעיף ×”×–×” – ×›×™ עובד שיישאר שלוש שעות נוספות במקרה הצורך ×™×”×™×” זכאי לארבע שעות של מנוחה בתמורה, מה שיגרום למעסיק להעדיף שלא לאשר לעובד שעות נוספות כאלה כשהן באות מיוזמתו של העובד ולא בגלל צורך דחוף. אז נכון, יש מקום לשינוי קל בחוק כדי לאפשר גם גמישות כזו. למרות זאת נראה לי מוזר, ואפילו מוזר מאוד שהדרך המקובלת על כולם (לרבות העובדים, לגבי המעסיקים ×–×” ברור) להתמודד עם השאלה הזו היא על-ידי מעבר למשכורת גלובלית.
    אני יכול לדמיין, למשל, היתר מיוחד בתחומים מסויימים להבדלה בין שעות נוספות ביוזמת העובד לבין שעות נוספות ביוזמת המעסיק, או לחילופין, שוב, היתר בתחומים מסויימים בלבד, למספר מצומצם של שעות נוספות שהפיצוי עליהן הוא רק מאה אחוז ולא מאה עשרים וחמישה.
    בקיצור, כמו שכבר אמרתי, יש הרבה מאוד דרכים לממש את הגמישות בלי להפוך אותה למשאב אינסופי כמעט בגמישותו שעומד לרשות המעסיק, והחוק כבר כולל את הבסיס למנגנון כזה.

    הפוסט האחרון בבלוג של שחר..וסבל לכל!

  10. רציתי להוסיף עדות אנקדוטלית מעניינת:
    יש לי חברה שהיא כמוני עורכת דין. אלא שהיא עובדת בפרקליטות, שהיא כידוע מקום מפלטן של כל עורכות הדין האמהות, בגלל שעות העבודה הנוחות. ואכן, בפרקליטות יש שעות עבודה נוחות יחסית, שמסתיימות (למעט תורנויות) סביב 15:30-16:00, באופן שמאפשר גידול ילדים בצורה סבירה. אלא מה: שעות העבודה הללו מיועדות *לאימהות*. חברתי, לצערה הרב, עדין רווקה ונטולת ילדים (היום זה לא משתמע לבד). לכן את כל העומס שלא ניתן להטיל על האימהות, כי הן הולכות הביתה מוקדם לילדים, הבוסיות שלה מטילות עליה. כתוצאה מכך היא עובדת בערך 12 שעות ביום + השלמות בבית ובסופי שבוע. הפרקליטות, שהיא שומרת חוק בנושא הזה, משלמת לה שעות נוספות (לפי העברת כרטיס+דיווח על עבודה מהבית) כמו שעון. אלא מה: מאחר ששכר היסוד בפרקליטות כל כך נמוך, אז על אף שעות העבודה המרובות שלה, שעולות בהרבה על אלו שלי, השכר שלה עדין נמוך משמעותית משלי. אז מי כאן המנוצל: אני שעובדת במשרה גלובאלית ומקבלת שכר גבוה ללא שעות נוספות, או חברתי שמקבלת שעות נוספות אבל בסופו של דבר עובדת יותר ומקבלת פחות?
    המקרה הזה הוא בדיוק הדוגמא לכך שתשלום שעות נוספות הוא לא הפתרון לניצול, ולא כל משרה גלובאלית היא בהכרח ניצול.

    ורק כדי להבהיר משהו בעניין הניצול: כשהייתי מתמחה, בבית משפט, ציפו מאיתנו לעבוד 12 שעות ביום (8:00-20:00) ושילמו לנו קצת יותר משכר מינימום בלי שעות נוספות. זה בעיניי ניצול, ועל זה כמתמחה יצאתי למאבק. בסופו של דבר אחרי שהמאבק השיג לנו תוספת של 20 שעות נוספות בחודש (שמכסות בערך מחצית מהשעות הנוספות שעשינו), הפסקנו אותנו, מתוך הבנה שלא נצליח להשיג יותר מזה ועשו בשבילנו את המקסימום. הניצול הזה היה אכן ניצול (גם בגלל גובה המשכורת, גם בגלל שהעברנו כרטיס בכניסה וביציאה, גם בגלל שלא היתה שום גמישות בשעות), והוא היה מקומם במיוחד משום שזה קרה במערכת בתי המשפט שאמונה על קיום החוק (וכאן גם הופרה החובה לשלם שכר מינימום, לא רק חוק שעות עבודה ומנוחה). אבל זה לא מה שקורה בעבודה שלי היום.

    הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

    • שיר דמע, כשאני עשיתי התמחות בפרקליטות לא ×”×™×” לי מושג למי מהפרקליטים יש ילדים, למי מהפרקליטים יש ילדים קטנים, ולמי אין. כלומר, ×”×™×” לי מושג, אבל רק בהתבסס על היכרות איתם – לא על בסיס שעות העבודה שלהם. גם כשהתמחיתי בכנסת, והייתה פגרת בחירות (ומשכך – לא הכירו לנו בשעות הנוספות), עורכי הדין דאגו "לגרש" אותנו הביתה עם סיום יום העבודה[1].
      בשורה התחתונה, כמתמחה בשירות הציבורי (בשני מקומות שונים) אולי הרווחתי פחות מהחברים שלי שהתמחו במשרדים פרטיים פר-חודש, אבל נדמה לי שהרווחתי לפחות כמו רובם (בממוצע) פר-שעה.
      ובכל מקרה, אין ספק שהחיים שלי היו הרבה יותר יפים.

      [1]אגב, היתרון – מבחינתי – בהעברת הכרטיס הייתה שיכלתי להגיע מתי שהתחשק לי (בכפוף, כמובן, להסכמת המאמן שלי, לפגישות וישיבות) בלי להרגיש חוסר נוחות, כל עוד נתתי את מכסת השעות שנדרשה ממני. מן הסתם לעורכי הדין עצמם הייתה יותר גמישות בעניין ×”×–×” בגלל הסטטוס השונה.

      הפוסט האחרון בבלוג של העלמה עפרונית..Life's a beach 🙂

      • למה יש לי לבבות וסמיילים בתחתית התגובה?! לא שמתי אותם שם!

        • אקספלורר 6 לא מראה שום לבבות וסמיילים…

          הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

          • שחר הגיב:

            כמה רמזים את עוד צריכה לקבל כדי להפסיק להשתמש באקספלורר 6 (בכל מקרה את מוזמנת להיכנס לבלוג של שרון גפן ולקרוא בעיון את ההודעה המיועדת למשתמשי אקספלורר 6 למעלה)

            הפוסט האחרון בבלוג של שחר..וסבל לכל!

          • אני מכירה את המסר בבלוג של שרון, אבל מה לעשותף ×–×” המחשב בעבודה, ואני לא ששה לשדרג להם את האקספלורר ביוזמתי, אולי יש סיבה לזה שמותקן כאן אקספלורר 6 דווקא.

            הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

          • נדב הגיב:

            ועל זה אענה לך בשתי מילים: firefox portable
            (לא שמתי לינק מסיבות ברורות, אני בטוח שתסתדרי עם דוד גוגל)

          • לאחר מחשבה נוספת, הורדתי והתקנתי firefox רגיל (באופן שיישמע אולי מוזר, אין לי disk-on-key חוץ ממכשיר ×”-MP3 שבו אני כבר לא משתמשת מאז שהטלפון הנייד מספק את הפונקציה הזו, ונראה לי טפשי לקנות disk on key רק למטרה זו).
            אני מקווה שהאדמיניסטרייטורית שלנו (מילה בעברית? חעזור לי גם בעבודה בלי קשר) תעשה לי את המוות על זה.

            הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עייפות/שעמום בעבודה

      • * הערה לפני הכל: ידעתי שיש לך קירבה לתחום המשפטי אבל לא ידעתי שאת ממש אחת מאיתנו… ברררררר. בסוף עוד יתברר שאנחנו מכירות. הפקולטה לא כזו גדולה.

        לגבי ההתמחות שלך בפרקליטות – לא ברור לי ממה שכתבת אם לא יכולת להבחין בין הורים לל-הורים ×›×™ כולם עבדו אותן שעות רבות או ×›×™ כולן עבדו אותן שעות מעטות. בכל מקרה, אני רק סיפקתי את העדות האנקדוטלית של חברה שלי – שטוענת שיש הבדל גדול בין הורים ללא-הורים, ושבאופן כללי כולם כל הזמן מסתכלים אחד על השני לראות מי מקבל יותר תיקים ומי פחות, מי עמוס ומי פחות, וכל הזמן עסוקים בזה. מעניין אם זו אותה פרקליטות או לא.
        אגב, לפחות בתקופה שאני עשיתי את ההתמחות (לפני קצת יותר משלוש שנים, מי היה מאמין, למתמחים בפרקליטות לא שילמו שעות נוספות, ולפחות בפרקליטות המדינה הם כן טחנו שעות, כך שהניצול הזה היה מקומם בעיניי. גם ניצול של מתמחים במשרדים הפרטיים עשוי להיות בעייתי (עקב היחס בין השעות הרבות לשכר הנמוך יוצא לעיתים שהם אפילו לא מקבלים שכר מינימום).

        שורה תחתונה, מה שאני מנסה להגיד ואולי לא ×”×™×” ברור: אני לא נגד עבודה לפי שעות ולא חושבת שמשרה גלובאלית מתאימה לכולם ולכל משרה. אני רק יוצאת נגד הקביעה של נדב שגם כאשר מדובר במשרות שמתלווה אליהן שכר גבוה ×–×” עדין ניצול. אני חושבת שכאשר מישהו, במודע, לוקח משרה גלובאלית שבצידה שכר גבוה יחסית (ולא, 6,000 ש"×— לחודש ×–×” לא שכר גבוה יחסית) הכולל מראש את השעות הנוספות – ×–×” לא ניצול, ולא צריך להתערב בזה. כל ×–×” לא בא לומר שמשרה גלובאלית היא בהכרח הדרך הנכונה לעבוד – בהחלט לא! לכל אחד ולכל משרה יש מה שמתאים להם. הכפייה של אוכלוסיה מסוימת את מה שלא מתאים לה היא מה שבעייתי בעיניי.

        הפוסט האחרון בבלוג של שיר-דמע..עוד על קנאה

        • "לא ברור לי ממה שכתבת אם לא יכולת להבחין בין הורים לל-הורים ×›×™ כולם עבדו אותן שעות רבות או ×›×™ כולן עבדו אותן שעות מעטות". – לא יכלתי להבחין ×›×™ כל אחת עבד לפי התיקים שהיו לו באותה העת. מן הסתם, אם את צריכה להופיע מחרתיים בבית משפט כנראה שתעבדי היום יותר שעות, ואם אין לך משהו דחוף לעשות (וכאן ההבחנה בין "דחוף" ו"חשוב" הופכת למועילה במיוחד), תוכלי לצאת כבר בארבע. או אם הגעת בתשע לצאת בחמש. בשורה התחתונה, הנקודה שלי הייתה שעובדים יותר שעות כשיש דברים דחופים,[1] ועובדים מספר שעות נורמלי בשגרה.[2] לי לא הייתה דרך לדעת אם מישהו יוצא היום מאוחר ×›×™ הוא הוציא את הילד מהגן אתמול, ×›×™ הוא ×”×’×™×¢ מאוחר יותר למשרד או ×›×™ יש לו דיון דחוף מחר. ×–×” גם לא ממש עניין אותי כל עוד ×–×” לא השליך ספיציפית על שעות העבודה שלי.

          [1]ואני לא קונה את זה ש"תמיד יש משהו דחוף". אם תמיד יש משהו דחוף, ואת לא עובדת בחדר מיון או משהו בדומה לכך, זה בדרך כלל סימן שהתרבות הארגונית דפוקה.
          [2] אלא אם את עובדת בבג"צים, ואז השגרה שלך בדרך כלל נמתחת אל עבר הערב.

  11. […] בקדומתה. היא הצליחה להעביר 15 חוקיםם בקדנציה הקודמת בהם חוק הגנת שכר, שמחייב רישום שעות עבודה ומתן תגמול עבור שעות נוספות, […]

  12. […] שאנשים אינטלגנטים בעלי תואר ראשון שמרויחים לא רע צריכים חקיקה בשביל להחליט למצוא מקום עבודה שיתאים לכמו… […]

  13. […] לנו, כאן בתגובות בבלוג, לא מעט ויכוחים על נושא שעות העבודה. הטענה המרכזית של מתנגדי הייתה […]

  14. […] קישור לפוסט: חוק הגנת שכר: החוק של האבות […]

  15. […] קישור לפוסט: חוק הגנת שכר: החוק של האבות […]

להגיב על יואב (לונדון) לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971712 דפים נצפים, 61 היום
319262 ביקורים, 49 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏