למה אתה חושב שצריך 'נקודת התחלה' אחת?
הטענה שלי היא בדיוק שהשיטה הזו לא תעבוד - אין דבר אחד ויחיד שאם תשנה אותו, תבוא המהפכה. המהפכה לא תבוא, לא משנה מה נעשה (ויש להניח שאם תבוא, המצב יהיה רע יותר). אנחנו צריכים לנסות לשפר בכל התחומים, עד כמה שאנחנו יכולים.
אתה רוצה דוגמאות? אני יכול רק להגיד לך מה אני עושה.
אני חושב ששותפות אזרחית בפוליטיקה היא חשובה, אז אני פעיל בעבודה שחורה
אני חושב שצריך לשנות את איך שהעיתונות נראית, אז אני פעיל בשקוף.

כל אחד צריך למצוא את הדברים החשובים ביותר עבורו, והתחומים בהם הוא יכול לתרום הכי הרבה, ולתרום שם.

נדב, כל מה שאתה אומר הוא טוב ויפה, אבל בהחלט לא ישים. השאלה הנצחית שעולה מתוך הפוסט שלך היא: מה קדם למה? הביצה או התרנגולת? האם החינוך תורם לתרבות או להיפך? האם החינוך תורם למהלכים מדיניים-בטחוניים או להיפך?
צר לי לאכזב אותך, נדב - אבל אי אפשר לשנות כלום מבלי למצוא נקודת התחלה טובה. אף תהליך מדיני או תרבותי לא צומח מתוך ריק. אין דבר כזה. נקודת ההתחלה הטובה ביותר היום היא חינוך, ולו כברירת מחדל, אבל לא רק. כמובן שגם הורים יצטרכו לתת כתף למהלך כזה. התקשורת תצטרף בעל כורחה. בהינתן מצב שבו יחל תהליך כזה כמו שדובי ציין, אנשים לא ייחשפו לתקשורת שהם לא רוצים לצרוך. אני, למשל, כבר לא רואה טלוויזיה כבר 12 שנה, מתוך בחירה. הקופסא הזאת מטמטמת את המוח. כנ"ל לגבי חדשות מכל סוג שהוא. גם ככה בסוף החדשות בארץ רודפות אחריך לכל מקום אליו תגיע, בין אם תרצה בכך ובין אם לאו.
כך שבכל מקרה, ברור שהמהלך לא יצלח ללא השתתפות של כלל האזרחים, או לפחות רובם, כיאה לדמוקרטיה.
לגבי אידיאולוגיה, שאותה ציינת בהתלהבות מה - בזה אתה צודק במאה אחוז. זו בעיה קריטית שראוי שנשים אליה לב. אבל היא בהחלט לא מחוייבת המציאות. יש מגוון רחב מאוד של נושאים כלליים ללימוד (מתמתיקה, אנגלית, אזרחות ועוד רבים), שאין להם שום קשר לאידיואולוגיה, מה גם שרובינו, כבר היום, מחליטים על פי צו מצפונינו, למי נבחר לפרלמנט. גם אם גדלים בסביבה תרבותית של מצביעי ימין, למשל - יש כאלו שמצביעים לשמאל. דיברתי כבר בעבר עם אשה דתיה שהצביעה לברק ולעבודה. יחד עם העבודה שהתחנכתי בבי"ס ממלכתי, כבר אז היו לי רעיונות "מרדניים" שלא ממש שמרתי לעצמי. ומה עשו לי? מישהו העניש אותי? צריך לעודד מחשבה מהסוג הזה, ואכן עודדו אותי בעניין. שינון החומר, כפי שמתבצע היום בבתי הספר, אינו מעודד חשיבה יצירתית או עצמאית, וזו הבעיה העיקרית. זו גם הסיבה ששום תהליך מדיני/תרבותי/בטחוני/רווחתי/תחבורתי או איך שלא תרצה לקרוא לזה, לא מתחיל כאן.

לכן, שוב - חינוך הוא אכן הפתרון להכל. לפחות נקודת פתיחה טובה לשינוי מעין זה.

אה - התגובה הקודמת היא שלי.

בכל זאת, הייתי מצפה (או לפחות מקווה) לקצת יותר מ"תעשה מה שנראה לך". אבל לא, אז לא.

[...] רמתו. הדיון התחיל מהקריאה לעשיית מעשה של דובי, המשיך בתשובה של נדב, אליה דובי הזדרז להגיב. איפשהו שם נכנס גם מודי, שאני [...]

[...] שאפשר לשנות את המדינה ואת המצב על ידי חינוך.  נדב עונה שחינוך זה לא מספיק. דובי עונה שתלוי איזה חינוך, ואפילו יש לו תוכנית למה [...]

ביקשת תשובה גנרית, קיבלת תשובה גנרית.
לשאלה הכללית 'מה צריך לעשות' אין תשובה אחת, משום שיש הרבה דברים שצריך לעשות. אני לא מאמין שיש פעולה אחת ספציפית שאם כולם ינקטו בה - המצב יהיה טוב. זה לא מפתיע שזו המסקנה של מאמר מרקסיסטי, אבל מי שאינו מרקסיסט בדרך כלל מחזיק בראייה מורכבת יותר של החברה.
אני יכול להצביע על מגוון של דרכי פעולה אפשריות, שכולן חשובות. אני לא מכיר אותך מספיק טוב כדי להמליץ לך לעשות א' או ב', כי אני לא מכיר את ההעדפות האישיות שלך, את תנאי החיים שלך, מה הכי מפריע לך ואיפה תוכל לתרום הכי הרבה.

התשובה הזו גנרית מדי מכדי להיות אופרטיבית. אם יש לך רעיונות באשר למה "צריך" לעשות, מן ההיגיון שתוכל ליצור סדר עדיפויות בקרב אוסף הפעילויות הפוטנציאליות.

ראה בנושא זה את הפסקאות תחת הכותרת
Chomsky's method: 'What is to be done?'
במאמר
IN PERSPECTIVE: NOAM CHOMSKY

התשובה: "תעשה משהו, כל דבר שהוא" היא משתקת יותר מאשר שהיא מעוררת למעשה:
It suggests that anything one may choose to do, such as voter registration, is just as good as anything else. Since there is no 'it' (no system) neither history nor theory can provide suggestions as to which strategies are more effective than others for changing the world.

אני לא מזדהה עם המתודה המרקסיסטית של המאמר, אבל הביקורת של הכותב על חוסר המיקוד האופרטיבי של חומסקי היא מדוייקת.

אדם אחד לא יכול לקדם הכל.
אחד יכול להיות פעיל בארגון פוליטי; אחר בארגון למען החינוך; אחר - באיגוד המקצועי שלו, או באגודת הסטודנטים, או בועד השכונה, או בכל פעילות אחרת שנועדה לקדם את החברה שסביבו.

אבל לא דובי ולא אתה פורטים את ה"צריך" האבסטרקטי לתוכנית פעולה מעשית. נניח שיש לי שעה פנוייה מדי ערב. מה לדעתך עלי לעשות בשעה הזו על מנת לקדם את כל ה"צריכים"?