טליה לבני, יו"ר נעמת, שובניסטית
נדב
טליה לבני, יו"ר נעמ"צת, כותבת בוואינט על חזקת הגיל הרך. לפי מה שהיא טוענת, ביטול חזקת הגיל הרך יביא רק נזק - כי גברים לא יודעים לטפל בילדים. או במילים שלה:
כעת בא האב ואומר שהוא רוצה לקחת את הילד בן השנתיים כדי שיגדל יחד איתו. אך האם הוא יטפל בו כפי שעשה עד כה, כשהאם נמצאת בסביבה? האם יהיה לו פנאי לכך? הנשים שנושאות בעיקר הנטל של הטיפול בילדים, נתקלות בקשיים גדולים לשלב זאת עם ההתמודדות בשוק העבודה, וקשה להניח שגברים יוכלו לעשות זאת טוב יותר. סביר להניח כי אותו גבר ייעזר בשירותים חיצוניים כדי להמשיך ולהחזיק בילדים ברשותו.
במילים אחרות, לבני טוענת שגברים הם מוכשרים פחות לטפל בילדים. אם לנשים קשה לשלב עבודה ומשפחה, הרי ברור מאליו שלגברים זה יהיה קשה הרבה יותר. הרי ידוע שהזמן שלוקח לגבר להחליף טיטול הוא כפול - לפחות - מהזמן שלוקח לאשה לעשות את אותה פעולה. מכיוון שכך, ברור שנשים הן אלו שצריכות לטפל בילדים, ולא גברים.
יודעת מה, גברת לבני? בואי נקבל את ההנחות שלך. אבל למה את מגבילה אותן לתקופה שאחרי הגירושין? הרי גברים הם מטפלים גרועים מטבעם, ואם כבר נולדנו כאלה - ברור שאנחנו חסרי תועלת בענייני ילדים גם כשאנחנו נשואים וגם כשאנחנו גרושים. אז בואי נעשה הסכם. אנחנו, הגברים, נוותר על יומרותינו בתחום הטיפול בילדים, התחום שהוא שלכן מאז הכנו אתכן בראשיכן בנבוטים וגררנו אתכן בשערות למערה. נשאיר את כל הטיפול לכן. אתן, כמובן, תאלצו לעזוב את משרותיכן בשוק העבודה, אבל מה זה לעומת הגשמת יעודכן כאמהות? הרי את כמובן תעדיפי לחזור הביתה, לטפל בילדיך ולרחוץ את רגליו של בעלך בשובו הביתה:("מזתומרת? ברור שיש לה בעל וילדים. לכל אשה יש"):. אנחנו נמשיך לחזור מהעבודה בשמונה, לשתות את הקפה מול החדשות ולנשק את הילדים הישנים במיטות.
לחליפין, גברת לבני, אפשר לאמץ את הדבר הזה שנהוג לקרוא לו 'שוויון מגדרי'. את התפיסה לפיה הדברים שאנחנו יודעים, אוהבים או מיטיבים לעשות לא נקבעים לפי מה שיש לנו בין הרגליים אלא לפי ההעדפות והיכולות הפרטיות של כל אחד מאיתנו. אני יודע שזה רעיון נועז, אבל הארגון שלך תומך בו, תיאורטית לפחות - אז כדאי להיחשף אליו.
אבות הם לא הורים גרועים יותר מאמהות. אבות הם גם לא הורים טובים יותר מאמהות. יש הורים טובים, יש הורים גרועים. חלקם ממין זכר וחלקן ממין נקבה. אז איך יודעים מי יקבל את הילדים במקרה של גירושין? אכן שאלה קשה. כנראה שבית המשפט לא יוכל לקבוע משמורת רק על בסיס רישום המין בתעודת הזהות, ויאלץ אשכרה לבדוק את המסוגלות ההורית של שני בני הזוג. יודעת מה? זה בדיוק מה שועדת שניט מציעה. דיון לגופו של מקרה, ולא למינם של המתמודדים.
אבל - תאמרי בוודאי - הרי ברוב המקרים האמהות הן המטפלות בילדים, ולא האבות! נכון, זה אכן המקרה. האם זה נובע מהתכונות המולדות של ההורים? או שאולי זה נובע מטבעו של שוק העבודה הישראלי, שבו יש משרות לנשים המסתיימות עם סיום המעון ומשרות לגברים המסתיימות בשעות הערב המאוחרות?
גברת לבני, רק כאשר גם אבות יחשבו כהורים לגיטימיים, כאלו הכשירים לטפל בילדים אפילו שלא הגיעו לגיל שש - רק בעולם כזה ישבר המבנה הזה של שוק העבודה. רק בעולם כזה אב יוכל לקבל את ילדיו הקטנים ולטפל בהם - באהבה ובמסירות לא פחותים מאלו של האם, אני מבטיח לך. בעולם כזה, האב יוותר על המשרה המבטיחה שלו, ויסתפק במשרה המאפשרת טיפול בילדים (כי לעולם מושלם הרי לא נגיע בקרוב) - ואשתו, פנויה ממטלות ההורות, תוכל להשקיע את כל זמנה ומרצה בשוק העבודה.
ואת יודעת מה, יתכן שבסוף יקרה הדבר שאת חוששת ממנו יותר מכל. 'ייתכן שהשלב הבא יהיה שגברים ידרשו בעצמם תשלומי מזונות מגרושותיהם', כדבריך. את, משום מה, רואה בזה את חזון האפוקליפסה. אני רואה במצב שבו אישה מרוויחה יותר מגבר, במצב שבו גבר מקדיש את זמנו לטיפול בילדיו - פחות או יותר את חזון אחרית הימים.
תגיות:ועדת שניט, חזקת-הגיל-הרך, טליה קינן, נעמ"תפוסטים קשורים
נדב ב28/04/2008 20:30 תחת אבות ומשפחות, חברה בישראל
מריץ FireStats
האמת שלי יש בעייה אחת עם הצעת ועדת שניט.
אני לא מסכימה אפריורית שנשים הן הורים טובים יותר (האמת, שאין לי מושג. אבל גם אם כן, זה לכל היותר עניין של ניסיון והבנייה חברתית ).
אבל, חזקת הגיל הרך לפחות מוציאה, במידה רבה, את סוגיית המשמורת על הילדים מתוך סכסוך הגירושין. מכיוון שהבעלים יודעים שהסיכוי שלהם לקבל את הילדים נמוך ביותר, זהו נושא שבו כמעט אין ויכוח ברוב המקרים.
בהתחשב בזה שכמעט על כל שאר הנושאים יש אינספור ויכוחים, נדמה לי שיש חשיבות לקיומה של ברירת מחדל קשיחה (אך כמובן לא מוחלטת) *כלשהי* כדי למנוע מהנושא לעמוד במרכזם של דיוני הגירושין (בהתחשב בפגיעה האדירה שזה יוסיף לילדים, הפגועים גם כך).
זה הגיוני בעיני כמו לקבוע שהמכונית תלך אוטומטית לגבר, כי בדרך כלל הגברים הם הנהגים.
נכון, ברוב המקרים אמהות הן המטפלות העיקריות; נכון, קביעה כזו תצמצם את העימותים בגירושין. אבל קביעה כזו תהיה רחוקה מלהיות צודקת.
אבל מה שבאמת צורם לי זה ההנחה שחזקת הגיל הרך משרתת את טובת הילד. המשמעות של חזקת הגיל הרך היא שכל עוד לא נקבע שהאם אינה בלתי כשירה כהורה, היא תקבל את המשמורת על הילדים. להגיד שחזקת הגיל הרך היא טובת הילד זה להגיד שכמעט בכל המקרים האם היא ההורה הכשיר יותר מבין השניים - מתוך הנחה אפריורית, ולא מתוך בחינת הזוג הקונקרטי.
אם להצטרף לדבריה של איילת (יש לציין כעת שאינני מכיר את ועדת שניט והמלצותיה), שאלה שעולה אולי היא האם המלצות הועדה לא מורידות דה פאקטו את כוח המיקוח של נשים, הפגיע גם כך בהתחשב בשוק העבודה הנוכחי וכו', במקרה של גירושים.
הרי חלק מהבעיה כרגע היא שגברים רבים מסוגלים לכלכל עצמם בקלות רבה בהרבה מנשים בשוק העבודה, ולכן מראש לנשים, שבמקרים רבים תלויות כלכלית בגבר מפרנס, יש יותר מה להפסיד בגירושים. האם שינוי זה לא ירע את מצבן?
כל זה בלי קשר לביקורת המוצדקת על האמירות הלא שקולות של יו"ר נעמת.
אני מסכים עם נקודת המוצא שלך - שנשים נפגעות יותר מגברים בתהליך הגירושין.
יכול מאוד להיות שגם המסקנה השניה שלך נכונה - שבטווח הקצר, העובדה שגברים יוכלו להיאבק על משמורת לילדיהם הצעירים תפגע בנשים הספציפיות שמתגרשות. אני בכלל לא בטוח שהמצב הוא אכן כזה - הממצאים בשטח מראים שגם במקרים שבהם חזקת הגיל הרך לא תופסת (אחרי גיל 6), שופטים נוהגים לתת משמורת לאמהות למעט מקרים חריגים שבהם האב הוא הורה טוב בהרבה מהאם. כלומר, גם אם תבוטל חזקת הגיל הרך - ברוב המקרים ילדים יעברו אוטומטית לאמהות.
והעיקר, אין לי ספק שבטווח הארוך, חזקת הגיל הרך רק משמרת את הסיבה שבגללה נשים מפסידות יותר מגברים במהלך הגירושים. כל עוד נשמר החיבור לפיו נשים=טיפול, ישמר גם המיקום הגרוע של נשים בשוק העבודה.
Hear Hear. יופי של פוסט. בכלל, אם יש משהו שמדהים אותי כל פעם מחדש זה הפנייה המדהימה שהתנועה הפמיניסטית לקחה, ואיך תנועה חברתית מהחשובות והמצליחות ביותר של העידן המודרני הצליחה להפוך את עצמה ללא-רלוונטית תוך כלום זמן.
אני לא ממש מסכים.
בתנועה הפמיניסטית - כמו בכל תנועה בסדר גודל משמעותי - יש ענפים שהתייבשו, ענפים שצמחו לכיוונים מוזרים וכו'. אבל התנועה כשלעצמה היא עדיין חיונית ורלוונטית לטעמי.
אני בהחלט מסכים עם כל הטענות שהועלו כאן, למעט הטענה כי טליה אינה פמיניסטית. קודם כל, כיוון שפמיניזם הוא נושא נרחב, וטליה יכולה לגלות שוביניזם בהיבט זה, ופמיניזם בהיבטים אחרים. אבל גם עמדה זו, נכנסת תחת קורת הגג של תפיסה פמיניסטית הגורסת כי נשים וגברים שונים מהותית, אבל השוני אינו מצדיק את הרחקתן של נשים ממעגל הכוח הפוליטי, ויש לעזור להן לשפר את כושר המיקוח הפוליטי, כדי להעלות סדר יום נשי יותר. אני בהחלט לא מסכים עם התפיסה הזו, אבל היא נכנסת לחלוטין תחת קורת גג פמיניסטית.
טוב נו, אם אתה מתעקש להיות קטנוני.
פשוט 'לא תומכת בשוויון מגדרי' לא נראה כל כך טוב בכותרת…
אני מסכימה לחלוטין עם כל מה שכתבת פה.
המלצות הוועדה שמות סוף לאפלייה המגדרית המשוועת הזו.
(פסססט! מזל טוב!)
יפה כתבת
שתזכה לחיים ארוכים - כל מילה בונבון!
מבלי לפגוע ביכולתם של הגברים לטפל או לגדל את הילדים אני רוצה להתייחס לשתי נקודות:
1. עובדתית אחוז גבוה יותר של גברים נוטלים חלק שולי וקטן יותר בגידול הילדים. מדוע זה קורה? זו כבר שאלה אחרת והתשובה עליה אינה בהכרח בשל כישוריהם או אי יכולתם של גברים לגדל ילדים.
2. מבחינה אבולוציונית נקבות המולידות את הצאצאים טבועה בהן היכולת לגדל את הילדים. על השאלה מי מהן עושה זאת טוב יותר או פחות יש להשיב במושגים של סביבה, השפעה, חינוך וכדומה. גב' ליבני מתייחסת לתוצאה שהתקבלה מהסלט שהכינה החברה המודרנית של: שיוויון, פמיניזם, נשים, גברים, מגדר.
1. מדוע זה קורה זה שאלה מורכבת. הדוקטורט שלי הוא נסיון לתת תשובה חלקית לצד אחד של השאלה הזו. בכל אופן, זה לא כל כך משנה מבחינת חזקת הגיל הרך - מכיוון שבכל מקרה בית המשפט יצטרך להחליט מי מההורים מתאים יותר לגדל את הילדים.
2. השאלה היא גם עד כמה רלוונטיים הכישורים האבולוציוניים האלה לחברה המודרנית - עד כמה כישורי הורות בחברת ציידים לקטים זהים לכישורי ההורות בחברה המודרנית. גם ברמה הטכנית - לקט וצייד לעומת הפשרה מהפריזר, למשל - וגם ברמה החינוכית, שכן האופנים והיעדים של החינוך שונים לגמרי.