"להשפיע מבפנים": בין שלום אייזנר ונועם גור

נדב

אם פתחתם איזשהו ערוץ חדשות ישראלי בשלושת הימים האחרונים, שמעתם על סא"ל שלום אייזנר. לטובת אלו שיקראו את הפוסט בעתיד: אייזנר, סמג"ד בבקעה, תועד כשהוא מכה בעזרת נשקו בפניו של פעיל תנועת ה-ISM, בעת שזה לא היווה כלפיו שום איום. אייזנר הושעה מעט לאחר שהפרשה התפוצצה בכלי התקשורת, וצפוי להיות מודח.

על נועם גור סביר פחות ששמעתם. נועם מסרבת להתגייס לצה"ל, ולכן צפויה להיכנס במהלך היום לכלא הצבאי. הנימוקים לסירובה הם:

אני מסרבת לקחת חלק בצה"ל, כי אני מסרבת להצטרף לצבא שמאז הקמתו עסוק בשליטה בעם אחר, גזל, והטלת טרור על אוכלוסייה אזרחית הנמצאת תחת שליטתו. ההרס והנישול השיטתי כחלק ממדיניות טרנספר ארוכת שנים, רצח מפגנים לא אלימים, חומת האפרטהייד, "מבצעי" הטבח שצה"ל בוחר לבצע ושאר הפרות זכויות האדם היומיות של הפלסטינים הובילו וממשיכים להוביל למעגל דמים ארוך וסתמי שניתן למניעה.

במשך שנים נאמר לי ששליטה זו אמורה להגן עליי, אך המידע אודות הסבל הנגרם כתוצאה מהטרור המופעל על האוכלוסייה הפלסטינית נשמט מהסיפור. הדרך לפירוק האפרטהייד והשגת שלום אמיתי וצודק היא ארוכה וקשה, אך פעולות אלו של צה"ל רק מרחיקות אותו, לתפיסתי. העם הפלסטיני מתחיל להיאבק יותר ויותר בעשור האחרון בדרכים לא-אלימות מתוך הבנה זו, ואני בוחרת להצטרף לדרך זו, ולפנות למאבק עממי לא אלים בפלסטין, במקום לשרת בצה"ל ולהמשיך את האלימות.

הסיפור של אייזנר – יטען איש המרכז-שמאל - מוכיח את האיוולת שבמעשה של גור. הרי השירות הטוב ביותר שיכולה להגיש גור לעם הפלסטיני, היא לדאוג שהיא תהיה שם, בבקעה, לצידו של אייזנר. שתדע לשים יד על הכתף שלו, וללחוש לו בטון גברי 'שלום, תרגיע'. ×”×›×™ טוב ×™×”×™×”, כמובן, אם היא תטפס בסולם הדרגות ותתפוס את מקומו של אייזנר, ותוכל להסביר לחייליה שהם צריכים לחייך אל הפלסטינים – ובטח אל דנים מבולבלים, שחושבים שהם מבינים טוב מאיתנו – במחסום :"(כן, אני יודע שזה לא יכול לקרות, בגלל שאיתרע מזלה של נועם להיוולד למגדר הלא נכון. זו חלק מהבעיה)": . זו, בבסיסה, העמדה של עופר שלח: הבעיה בכיבוש היא שהוא גורם לאנשים להתנהג כמו שאייזנר התנהג.

אבל בפועל, העוול שבכיבוש הוא לא רק – ואפילו לא בעיקר – מקרים של אלימות בוטה ובלתי-מוצדקת בעליל כמו ×–×” של אייזנר. העוול האמיתי שהגדוד של אייזנר עושה הוא לא שבירת האף של אותו מפגין, אלא הגבלת התנועה וייבוש החקלאות של תושבי בקעת הירדן הפלסטינים, שבגללם הגיעו חברי ×”-ISM למחות בבקעה מלכתחילה. וגם עם נועם גור תגיע להיות סמג"ד בחטיבת הבקעה, ותקבל את פניהם של המפגינים הבאים בחיוך ובכוס מים צוננים – היא עדיין תהיה שותפה להגבלת התנועה הזו, כחלק ממנגנון הכיבוש.

הכיבוש פוגע בעם הפלסטיני לא בגלל ההתנהגות הלא-מוסרית של החיילים. הכיבוש פוגע בעם הפלסטיני משום שהוא, בבסיסו, פרוייקט של שלילת זכויות. וככזה, הוא אינו יכול שלא לפגוע בעם הפלסטיני. לכן, שירות בצה"ל הוא שירות בצבא הכיבוש, הוא תחזוק הכיבוש, הוא פגיעה בעם הפלסטיני. אפשר לקיים דיון על סירוב סלקטיבי – סירוב לשרת את הכיבוש – מול סירוב כולל לשרת בצה"ל, אבל הנקודה החשובה, לטעמי, היא העובדה שכל שירות בשטחים הוא, בהכרח, פגיעה בזכויות של פלסטינים.

למען הסר ספק: גם בהקשר הנוכחי, המעשה של אייזנר חמור, ועליו להיענש. אבל גם אם לא יהיו עוד אייזנרים, וכל חיילי צה"ל יתנהגו בצורה הנחמדה ביותר האפשרית לפלסטינים – הכיבוש עדיין יהווה פגיעה חמורה בזכויות.

12 תגובות »

נדב ב17/04/2012 10:34 תחת חברה בישראל

12 Responses to “"להשפיע מבפנים": בין שלום אייזנר ונועם גור”

  1. הי נדב,
    מקבל את דבריך, אלא שאני כבר במקום שאני בוחר להיות לוחם בצה"ל, יש בזה אחריות רבה, לעתים קשה. זו חלק מהמחוייבות שלי כאזרח. כפי שנועם בוחרת לראות את סירוב הגיוס שלה ככזו (אני משער).

    אבל לא על זה רציתי לדבר, אלא על הסיטואציה שקורית עכשיו בכל אוהל, מעגל בצבא של לוחמים.
    דיון שהנושא שלו הוא סא"ל אייזנר. הדיון כרגיל, נע במהירות בין זלזול, הומור גס, ביקורת, עידוד, קללות, חוסר הסכמה וכו'.
    בצבא, בין קבוצת השווים – הלוחמים/חיילים – אין כלים לדיון ×›×–×”. והוא יכול בקלות להיות קוטבי ומאופיין באי הבנת האחר. זו מגמה של חולשה, והיא מעלה בי תחושות קבס כלפי השירות הקרוב בקיץ. ולמרות שהיינו רוצים לטפול אחריות על ממשלת ישראל, שהרי היא הריבון, ישנה אחריות ישירה על אותו אייזנר, מפקד בשטח. שתבע את ההתנגשות, ובמעשה האלים, החד פעמי והמשתכפל – איבד צלם אנוש, ויצר צלם אחר.

    אַכְזָרִית מִלְחָמָה! הַמַּטִּיף הַתָּמִים
    בְּאֶגְרוֹף מִפָּנֶיהָ יֻחְזַר!
    אַך לָכֵן
    צַו הַיֹּשֶׁר וְצַו הָרַחֲמִים
    לוּ יִהְיֶה בָהּ כָּמוֹהָ אַכְזָר!

    וְלִקְהַל הַמְּפַיְּטִים רַק עַל קֶסֶם הוֹדָהּ
    וְתוֹרְמִים לָהּ רַק דְּבַשׁ עַל מִרְדֶּה
    לוּ יוּכְנוּ בְיָדָהּ עֳנָשִׁים שֶׁל פְּלָדָה!
    בָּתֵּי דִין צְבָאִיִּים שֶׁל שָׂדֶה!

    תְּמֻגַּר הַשַּׁלְוָה הַלּוֹחֶשֶׁת "אָכֵן"…
    וִירֵאָה אֶת פָּנֶיהָ בָרְאִי!
    יַעֲמֹד הַחַיָּל הָעִבְרִי! יִתְגּוֹנֵן
    מִקֵּהוּת הַצִּבּוּר הָעִבְרִי!

    וּמִלְחֶמֶת הָעָם, שֶׁעָמְדָה לִבְלִי חָת
    מוּל שִׁבְעַת הַגְּיָסוֹת
    שֶׁל מַלְכֵי הַמִּזְרָח,
    לֹא תֵחַת גַּם מִפְּנֵי "אַל תַּגִּידוּ בְגַת"…
    הִיא אֵינָהּ פַּחְדָנִית כְּדֵי-כָך!

    • אני מקבל לחלוטין את דבריך. ומוסכם שברגע שעשית את הבחירה כן לשרת – ברור שמחובתך (המוסרית) לבער התנהגויות מהסוג של אייזנר. וברור שגם אם כוס מים וחיוך במחסום לא פותרים את כל – וגם לא את רוב – בעיות הכיבוש, הם עדיין עדיפים בהרבה על יחס משפיל ומזלזל.
      וחשוב להדגיש: גם אם אייזנר הוא לא הבעיה המרכזית של הכיבוש, המעשה שלו הוא מעשה מתועב שראוי לעונש כבד. ואם ניתן למנוע מעשים כאלה, צריך לעשות זאת.

  2. אבו אלמוג הגיב:

    העמדה של גור לטעמי בורחת מאחריות. צה"ל גם מגן על תושבי המדינה מאיומי אמת, ואי הרצון להשתתף בהגנה הזו היא בסופו של דבר אמירה שמקבלים מהמדינה את הדברים הטובים שהיא יכולה לתת, אך מסרבים לשלם את המחיר של להשתתף בהגנתה. האמירה – "אני לא אלכלך את הידיים בדבר ×”×–×”" מותירה את ההכרעה האמיתית, היום יומית, במחסומים ובשאר המקומות, לא לאייזנרים, אלא לאנשים אחרים, מצפוניים, שצריכים להיקרע מבפנים אם לבצע פקודות או לא לבצע, כשנעם גור עומדת מן הצד ומרקדת 'מה יפיתי'. ×–×” לא עניין של להשפיע מבפנים, אלא שהעמדה המצפונית לכאורה היא בסופו של דבר הטלת הנטל על מישהו אחר. הדרך להשפיע היא אחת, בקלפי. שם צריך להגיד בקול רם וברור שצריך לשים קץ לכיבוש. עד שזה יקרה, צריך לשרת בצה"ל, למלא את הפקודות החוקיות, ולסרב לפקודות בלתי חוקיות בעליל. פשוט ×›×™ זו אזרחות טובה. טובה בהרבה מסירוב גורף.

    • נדב הגיב:

      הטיעון שלך מבוסס, בעיקרו, על העובדה שמי שמשרת סובל יותר ממי שמשרת. מעבר לעובדה שלגבי סרבנים מוצהרים (בניגוד לסרבנים אפורים), אני לא בטוח שאתה צודק – לא ברור לי למה הטענה הזו רלוונטית. העובדה שאתה עובד קשה יותר ממישהו אחר לא נזקפת לזכותך, אם העבודה שלך עושה רק נזק.
      ולגבי 'למלא רק את הפקודות החוקיות' – הפקודה למנוע תנועה לתוך ומחוץ לבקעת הירדן היא פקודה חוקית לחלוטין. זו הפואנטה של הפוסט – הבעייתיות של הכיבוש לא נובעת מהפקודות הלא חוקיות, אלא דווקא מהפקודות החוקיות, היומיומיות, והן אלו שגורמות ×”×›×™ הרבה סבל לעם הפלסטיני. וכשאתה הולך לשרת בשטחים, אתה משרת את מנגנון הכיבוש גם אם אתה נורא נחמד ומצפוני.

      לגבי 'הדרך להשפיע היא אחת, בקלפי' – על טוקוויל שמעת? על תורו? נשמת אפה של הדמוקרטיה היא ריבוי של ערוצי מחאה והבעת דעה, ואי-ציות אזרחי הוא ערוץ מכובד ומוכר-היטב.

      • אבו אלמוג הגיב:

        אגיב לדבר אחד – "העובדה שאתה עובד קשה יותר ממישהו אחר לא נזקפת לזכותך אם העבודה שלך עושה רק נזק", מתבססת על ×”×”× ×—×”, אותה אני לא מקבל, שיש לפסול את השירות בצה"ל באופן גורף ×›×™ חלק מהפעילות של צה"ל מתבצעת בשטחים. יש הרבה דברים טובים שצה"ל עושה. מי שבוחר לשבת בצד ואינו נושא בנטל הגנת עצמו, רק בגלל האפשרות שייאלץ לאכוף פקודות שאינן מוצאות חן בעיניו מבחינה פוליטית עושה מעשה שקשה להצדיק אותו מבחינה מוסרית.

  3. טלד הגיב:

    אני מסכים עקרונית עם דברייך, אבל חושב שאתה חוטא לעופר שלח. הטענה המרכזית שלו היא שאין דרך להמנע מההשחתה שבכיבוש. ושהתנהגותו של הסא"ל המדובר לא נוסעת בהכרח מהיותו אדם אלים אלא מתחזוקת הכיבוש בה הוא משתתף.

    אם לנסות להחיל את הרעיון שלו על נועם גור, הוא לא טוען שאם היא היתה שם היא היתה יכולה להגיש לכל הצדדים כוס מים לצינון האוירה אלא שאחרי שנה של תחזוקת הכיבוש היא כנראה היתה נוהגת כמוהו או לפחות מבינה לליבו.

  4. anonymous moose הגיב:

    אבו אלמוג: אתה טוען שגור מצטדקת, ושהיא משאירה לאחרים את ה"עבודה המלוכלכת". אבל איפה עובר הגבול? תרשה לי לבצע גודווין: נניח שצה"ל היה מתחזק מחנות השמדה לפלסטינאים. גם אז היית אומר אותו דבר? אני מניח שלא. לכן יש גבול, שעובר איפושהו בין המצב הקיים לבין מצב שבו יש מחנות השמדה לפלסטינאים, שבו גם אתה תגיד "עד כאן", בלי לטעון שאת השינוי צריך לעשות בקלפי (פה אפשר להכניס את האנקדוטה השגויה על כך שהיטלר נבחר באופן דמוקרטי).. עכשיו, האם אתה באמת מרגיש בנוח להגיד לגור שהגבול שלה צריך לעבור קרוב יותר לגבול שלך, ושהמצב הנוכחי הוא לא מעבר לגבול הסירוב לכל אדם סביר? או שאתה מוכן להודות שהעמדה שלפיה חצינו כבר את הגבול והגענו לנקודת הסירוב היא לא העמדה שלך, אבל היא עמדה סבירה לחלוטין?

    • אבו אלמוג הגיב:

      היא אינה עמדה סבירה בהתחשב בכמה וכמה גורמים – והראשון שבהם הוא שאנחנו עדיין חיים במשטר דמוקרטי ולא בזמנו של היטלר. הסבירות של העמדה שלפיה חצינו את הגבול והגענו לנקודת הסירוב עומדת ביחס ישיר לסבירות של הצעד הסרבני. צעד קיצוני כמו סרבנות שירות גורפת, דורש נקודה קיצונית, שאליה עוד לא הגענו, לשמחתי. הצעד הוא כרגע בלתי סביר.

      • anonymous moose הגיב:

        אוקיי, אני לפחות מבין את עמדתך. אני עדיין חושב שצבא ישראל מבצע מספיק פעולות בעייתיות ששירות בו בהחלט יכול להיגרר לביצוע פשעי מלחמה בדרגות שונות של חומרה (אני למשל שירתתי בצבא בעורף אבל לא הייתי מסכים לבצע אבט"שים בשטחים, בדיוק מהסיבה הזאת) ושבהחלט לגיטימי לסרב להן. יותר משישראל מתנהגת בצורה לא דמוקרטית, הצבא שלה מתנהג בצורה שלא ראויה לצבא של מדינה דמוקרטית, ולדעתי זה מכשיר סרבנות-גיוס. אבל אני די משוכנע שאני לא יכול לשכנע אותך שזה לגיטימי, אז נישאר באי-ההסכמה.

  5. דוד הגיב:

    כן, אבל…
    למה להגביל זאת לצבא?
    הרי הצבא הוא "בסך הכל" זרוע של המדינה
    אם הצבא הוא צבא כיבוש הרי זה משום שהמדינה היא ששלחה אותו להגן על הכיבוש
    אם את\ה לא מוכן\ה לשרת בצבא כדי לא להיות בצבא הכיבוש אז אולי אל תגור במדינה כי היא מדינת כיבוש
    אם אתה גר במדינה אז אנא ממך השתתף בכל החובות והזכויות
    מותר לך לנסות לשנות את המציאות בהפגנות, עצרות והדבר היחיד שאמור להשפיע – בבחירות
    כל השאר – ×–×” משחקים.

    • נדב הגיב:

      אתה מבלבל כאן בין שתי משמעויות של המושג 'מדינה' – המדינה כקבוצת כל האזרחים, והמדינה כמנגנון פוליטי של שליטה (כלומר, בהכללה, הממשלה).
      במובן השני, אתה צודק: הצבא הוא אכן הזרוע הארוכה של המדינה, ואפשר לטעון שהתנגדות לכיבוש צריכה להיות התנגדות לממשלה באופן גורף – × × ×™×—, באמצעות מרד מיסים – אבל נראה לי שסרוב הוא גם אפקטיבי יותר וגם קשור יותר לגורם המחאה.

      אם אתה מדבר על המדינה כעל קולקטיב של אזרחים, לא ברור לי למה התנגדות לפעולות של הממשלה אמורה לגרור אי-השתתפות בקולקטיב הזה.

    • anonymous moose הגיב:

      הטענות שלך נאיביות ויש לי רושם שאתה סתם מגיב כדי להתנצח (ושלא עצרת כדי לחפש תשובות לשאלות האלה בעצמך לפני שאתה מבקש ממני לענות עליהן), אז אגיב רק בקצרה:

      1 כל אחד והגבולות שלו. אכן, גם חרם על המדינה מוצדק (למשל סרבנות מיסים) מהסיבה שציינת, ואחרים יבחרו לסרבנות יותר מצומצמת מזו של גור, למשל סירוב להשתתף בפעולות קרביות. כל אחד והגבולות שלו.

      2. כמו שרואים ב-#1 ניסית להצביע על צביעות וכשלת, כי קביעת גבולות במקומות שונים אינה צביעות, ואדם זכאי לקבוע את הגבולות שלו בעצמו. עם זאת, הטענה ש"אל תגור במדינה כי היא מדינת כיבוש" היא נאיבית במיוחד, היות ואין אדם יכול לבחור את מדינתו. אני לא יכול לוותר על אזרחותי הישראלית ופשוט לעבור למקום אחר, וגם גור, למיטב ידיעתי, אינה יכולה.

      3. "אם אתה גר במדינה אז אנא ממך השתתף בכל החובות והזכויות
      מותר לך לנסות לשנות את המציאות בהפגנות, עצרות והדבר היחיד שאמור להשפיע – בבחירות"

      ואת ×–×” אתה מבסס על…. חוסר הידע שלך? צא ולמד. טאוטולוגיות אינן משכנעות אותי, וגם לא ציפית שהן ישכנעו אותי, ומכאן נובע שהגבת רק כדי שדעתך תישמע. כל הכבוד, המשימה הושגה.

להגיב על anonymous moose לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971717 דפים נצפים, 54 היום
319265 ביקורים, 45 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏