מאבק המרצים מן החוץ – המאבק היחיד שיש לי

נדב

זוליש כותב על מאבק המרצים מן החוץ. הוא טוען שזה לא המאבק שלו – בעיקר ×›×™ הוא לא רוצה להיות מרצה מן החוץ, ולא סגל זוטר. תנאי ההעסקה של שתי הקטגוריות האלה לא מאפשרות, לטענתו, שילוב מספק של הוראה ומחקר באופן שישאיר גם מספיק כסף למחייה בכבוד.

הוא כמובן צודק. המצב בשטח היום – לטובת מי שלא מעודכן – רחוק מלעודד מחקר. היום המסלול המקובל לאקדמאי במדעי החברה בדרום:"(שזה ×”×›×™ הרבה שאני יכול להתחייב עליו"): כולל, עבור האקדמאי הממוצע, עבודה כמרצה מן החוץ במספר מוסדות אקדמיים במקביל החל מהשנה החמישית לדוקטורט (שבה האוניברסיטה מפסיקה להעסיק את הדוקטורנט כסגל זוטר) ועד מספר שנים מסיום הדוקטורט ועד לקבלת תקן במכללה או באוניברסיטה. בשנים אלו, הוא מלמד מספר רב של שעות אם ברצונו להתפרנס (בדרך כלל, בין 10-14 שעות הוראה בפועל). עבור השעות האלה, הוא מקבל שכר – ותו לא. בחופשת הקיץ הוא לא מקבל משכורת, ועל תנאים סוציאליים אין מה לדבר. מצד שני, אם ברצונו לשרוד ולהתקדם במערכת האקדמית, הוא חייב לפרסם – וזה אומר לערוך מחקרים, שעבורם אף אחד לא משלם לו.

הפתרון המועדף על זוליש הוא מסלול שמשלב הוראה (נגיד, 6 שעות בשבוע), לצד הרבה מחקר – כמעט בדיוק המסלול שמוצע היום לסגל אקדמי בכיר באוניברסיטאות המחקר. ×–×” מסלול שמאפשר, מצד אחד, להכשיר סטודנטים לתואר ראשון ולתארים מתקדמים על ידי מרצים הנמצאים בחזית המחקר, ומצד שני – לקיים קורפוס חוקרים ראוי לשמו.

ואני מסכים איתו. המצב האידיאלי הוא שמי שעוסק בהוראה יועסק על תקן של סגל בכיר, וכל מי שעוסק במטלות אקדמיות שאינן הוראה (תרגול וכו') יועסק על תקן של סגל זוטר. הסטטוס של 'מרצה מן החוץ' ישמש לצרכים שעבורם נועד מלכתחילה – כדי לקבל שירותי הוראה ממומחים בתחומם שאינם רוצים לעבוד באקדמיה במשרה מלאה. לא רק שאני מסכים איתו, ארגוני המרצים מן החוץ והסגל הזוטר מסכימים איתו גם הם. כפי שאומר זאת שיאון קורן, יו"ר הפורום המתאם של ארגוני הסגל הזוטר:

עמדת הפורום המתאם היא כי ראוי לבטל את מסלולי העסקה של עוזרי ההוראה והמורים מן החוץ במתכונתם הנוכחית, בעיקר בשל השכר הנמוך, והפיטורין בקיץ (ראו נספח 1). ביחס לכל מסלולי הסגל הזוטר, כולל דוקטורנטים, יש לשנות את המתכונת של כתבי מינוי שנתיים וסמסטריאליים לכתבי מינוי “פתוחים”, שאינם קצובים בזמן מראש.

אבל שאלת 'המצב האידיאלי', ככל שתהיה שאלה חשובה, אינה יכולה לשמש כבסיס לדרישה פוליטית. ארגוני האקדמאים צריכים להתאים את דרישותיהם לכוחם הפוליטי המוגבל.

מהמתווה המתואר לעיל עולה שהמאבק צריך להתמקד בצמצום ההעסקה של מרצים על תקן של מרצים מן החוץ, והעדפה להעסיקם כסגל אקדמי בכיר. אך מה תהיה התוצאה של מאבק כזה?

אם המאבק יצליח, ניתן להניח שתוצאתו תהיה הגדלה של מספר התקנים הניתנים באוניברסיטאות לסגל אקדמי בכיר, שתהיה מלווה בהגדלה של תקציביהן כך שיגשרו על הפער בין עלות העסקת מרצים מן החוץ לבין העסקת סגל בכיר. כך ימצא פתרון לכמה עשרות או מאות חוקרים, שיזכו לתקן האקדמי המיוחל – אך ×–×” אינו פתרון מערכתי. לא רק בגלל שאינו נותן מענה לכל המרצים מן החוץ, אלא בגלל שזה פתרון שמועד לשחיקה. בפעם הבאה ש'ידרשו' קיצוצים בתקציב, נתבשר על 'קיצוץ רוחב'. כמו משאר התקציבים, גם מתקציב ההשכלה הגבוהה יגולחו כמה מאות מיליונים. כתוצאה מכך, האוניברסיטאות ידרשו לצמצם בתקציבן – ויחליפו מרצים בעלי תקן שהגיעו לגיל פרישה במרצים צעירים במעמד 'מן החוץ'. מה שהיה הוא שיהיה, והפתרון שניתן הוא פתרון נקודתי וזמני למאות בודדות של חוקרים.

הפתרון החליפי – ×–×” שעליו נאבקים ארגוני המרצים מן החוץ, ושבו תומכים שרת החינוך וור"×” – הוא פתרון שאינו אידיאלי, אך נותן מענה מבני לבעיה. הפתרון ×”×–×” כולל טיפול שורש בתנאיהם של המרצים מן החוץ, תוך התייחסות לבעיות במבנה העסקה ×–×” ומתן פתרון. הדגש בדרישות הפתרון הוא על שיפור השכר, על תנאים סוציאליים ראויים ובעיקר על משכורת של 12 חודשים בשנה – כך שמשרת מורה מן החוץ תהפוך להיות משרה שאפשר להתפרנס ממנה בכבוד. (המתווה לפתרון כאן).

המתווה ×”×–×” סובל מבעיות רבות. העיקרית שבהן, לטעמי, היא חוסר היציבות – מורה מן החוץ יועסק, גם במתווה ×–×”, במסגרת שנתית, וכדי להפסיק את עבודתו כל שיצטרך המוסד האקדמי לעשות הוא לא לחדש את חוזהו. אבל – וזוהנקודה החשובה – המתווה ×”×–×” יוצר שיפור משמעותי בתנאי עבודתם של המרצים מן החוץ, וזהו שיפור ארוך טווח, ששחיקתו אינה מובנת מאליה.

מהו הפתרון האידיאלי? כרגיל, אין ×›×–×”. לכל אחד מהפתרונות יש חסרונות ויתרונות. כנראה שצריך לנהל מאבק דו-ראשי, הראשון – בצורה של סכסוך עבודה – על תנאי עבודתם של המרצים מן החוץ, והשני – במתווה פוליטי, כנראה – על הרחבת הסטטוס של סגל אקדמי בכיר וצמצום הסטטוס של מרצים מן החוץ

6 תגובות »

נדב ב13/05/2008 20:34 תחת חברה בישראל

6 Responses to “מאבק המרצים מן החוץ – המאבק היחיד שיש לי”

  1. ×–×” פתרון צר מאוד. הוא לא פותר את בעיית בריחת המוחות, הוא לא פותר את בעיית עתיד המחקר בישראל. למעשה, תמורת נזיד עדשים דלוח עד מאוד, הפתרון ×”×–×” מוכר את עתיד ההשכלה הגבוהה בישראל. לא ברור למה שמישהו יכניס את עצמו לתוך הסיפור ×”×–×” אם ×–×” הפתרון שמוצע, ולא ברור איך האוניברסיטאות תתפקדנה בכלל עם סגל מזדקן שאין מי שיחליף אותו ×›×™ כל מי שרלוונטי למלא תקנים שהתפנו לא עסק במחקר כבר עשור…

    • נדב הגיב:

      אני מסכים איתך בעקרון. הבנתי את גודל הבעיה כשחיפשתי מנחה לדוקטורט – התגובה הקבועה הייתה 'הייתי שמחה* להנחות אותך אבל אני בעומס אדיר'. הצטמצמות מספר בעלי התקנים מביא לעלייה בעומס הדוקטורנטים על כל אחד מהם, בין השאר.

      אבל כאן אנחנו מתדיינים על השאלה התיאורטית – 'מה המצב האידיאלי'. השאלה הזו לא מעניינת אותי כרגע. השאלה המעניינת היא השאלה הפוליטית – מה אפשר להשיג, ואיזה מאבק צריך לנהל כדי להשיג את ×–×”. בריחת מוחות תקרה אם יגידו לדוקטורים מבטיחים 'תחזרו לארץ, אנחנו כבר מכניעים את האוצר ונותנים לכם תקן', הרבה יותר מאשר אם יגידו להם 'תחזרו לארץ, יש לנו משרה סבירה בשבילכם, ואפילו תקבלו משכורת כל השנה'.

      ותיקון טעות – לא ברור לי למה גם אתה וגם זוליש טוענים שמרצים מן החוץ לא עוסקים במחקר. כל מי שרואה את עתידו באקדמיה מחשב את זמנו כך שישאר לו גם זמן למחקר, אפילו אם אף אחד לא מתגמל אותו על הזמן ×”×–×” – פשוט ×›×™ הביטוי publish or perish נכון עבור מרצים מהחוץ הרבה יותר משהוא נכון עבור סגל בכיר. תקן יקבל מי שישב על רשימה יפה של מאמרים, בנוסף ליכולות הוראה ולפוליטיקה האקדמית הרגילה.

      * שלא במפתיע, בהתחשב בנושא המחקר שלי, יצא לי לפנות רק למרצות

  2. שחר הגיב:

    תכננתי להגיב אצל זוליש ולא יצא לי. בכל מקרה אני חושב, כמוך, שמדובר במאבק החשוב ביותר של ארגוני הסגל הזוטר עד היום. גם בגלל סיבות אישיות (יש סיכוי סביר שאשתי תבחר בעיסוק כמורה מן החוץ למשך כמה שנים בקרוב) וגם מסיבות עקרוניות.
    כמו בהרבה מקרים, חלק מהבעיה הוא בשם, אם רק היינו קוראים למורים מן החוץ בשם הולם יותר כמו "מרצים מקצועיים" היה חלק ניכר מהבעיה התודעתית סביב המאבק הזה. השם "מורים מן החוץ" מקרין מראש סוג של ארעיות ונחיתות, אבל אני לא חושב שהמעמד הזה אמור להיות שמור אך ורק לכוכבים מחוץ לאקדמיה כמו שאתה מציע או לשמש כתקופת מעבר לדוקטורנטים ותיקים ודוקטורים צעירים כפי שהוא נתפס היום. יש בהחלט מקום למספר לא מצומצם של מרצים שאינם מעוניינים או שאינם מתאימים לעסוק במחקר. יש לא מעט קורסים חשובים שניתן לשפר את איכות הוראה בהם באמצעות העסקה קבועה של מרצים מקצועיים שכבר צברו בהם נסיון, במקום להסתמך על כח עבודה זול ומתחלף. אפשר, כמובן, לטעון שמקומם הוא במכללות ולא באוניברסיטאות, אבל כל עוד האוניברסיטאות לא מבטיחות להם שכר ותנאים הוגנים המכללות יוכלו להמשיך ולנצל את העובדה הזו כדי לצבור כוח מול המרצים האלה.
    אבל הסיבה המרכזית שבגללה אני מוצא שהמאבק הזה הוא חשוב היא העובדה שהמורים מן החוץ, בניגוד לכל שאר הגורמים המיוצגים על-ידי ארגוני הסגל הזוטר, הם לא אחת מבוגרים בהרבה, אצל רבים מהם כבר לא מדובר בתעסוקה זמנית שרק נועדה לאפשר מחקר שוטף אלא בעבודה קבועה (בתקווה) למשך שנים רבות.

  3. […] אני מפחדת לחשוב על ההשלכות של שביתה נוספת (תקראו את הפוסט של נדב פרץ בנושא, וגם את הפוסט של […]

  4. אורן הגיב:

    מאחר והפיתרון האידיאלי לא ממש ישים כיום, אני לחלוטין מסכים עם נדב ובכלל לא חושב שזה נזיד עדשים.
    לכאורה הייתי ממניח שמרצים מן החוץ (היינו מורים מקצועיים שלא מעוניינים לעסוק במחקר) הם אלו שיעבירו את כל קורסי הבסיס (מחשבון אינפיטיסימלי, הקורס לא השתנה בערך מתקופת לייבניץ ועד מבוא לסוציולוגיה, שאני מניח שגם הוא לא השתנה בעשרים השנה האחרונות)- ולא צריך להיות בחזית המחקר כדי להעביר את החומר בצורה פנטסטית. אבל מאידך, אני רואה חשיבות עצומה בחשיפה של סטודנטים למרצים בכירים – כאלו שנראים בהיי מהחומר (חומר הלימוד). נדמה לי שהחשיפה הזו נוטעת בסטודנט את הכבוד והרצון למחקר.

  5. […] בתגובה לפוסט של זוליש (×–×” לא המאבק שלי), נדב כותב על מאבק המרצים מן החוץ. בתגובות (אצל שניהם) התפתח דיון על הוראה ועל הסדר […]

להגיב על מיון ערימה: סטיבן פינקר, אבי הלהקה, ניידות סלולרית, פרטיות, טים ברנרס לי, מות העיתונות, מות הדפוס לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971774 דפים נצפים, 60 היום
319309 ביקורים, 47 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏