לחלק השני של דבריך – אין ספק שלא הכל מבני, ויש כאן גם עניין תרבותי של אפלייה והעדפת גברים.

עולה השאלה איך זה שבישראל אין העדפה להעסקת נשים בסקטור הפרטי. גברים עושים מילואים הרבה יותר משנשים זוכות לחופשות לידה, ועם הרבה פחות זמן להערכות מראש במקרה הצורך. המצב הזה מטיל צל מסויים על ההסבר שסיפקת למצב בשוודיה.

ב. כן, זו הטענה המרכזית של המאמר. אי אפשר לדבר על 'צדק חברתי' באופן כללי, כי חייבים לפרוט את זה לפרוטות. לכל אקט – או כמעט לכל אקט – יש השפעה על הסביבה, על זכויות עובדים, על יחסי מגדר, על יחסים אתניים ועוד. באופן טבעי, יהיו הרבה מקרים כאלה שיוצרים התנגשויות. ההתנגשויות לא מוגבלות לתחומים כל כך כלליים – למשל, הכרה בהוצאות מטפלת עשויה, בתנאים מסויימים, לגרום לכך שיותר נשים ממעמד נמוך יעבדו כמטפלות, בתנאים גרועים במיוחד, ויאפשרו לנשים ממעמד גבוה לצאת לעבוד. אז האם פגענו בזכויות האשה או הועלנו להן?
המסקנה שלי היא שאין 'מודל'. יש קווים מנחים, בכל התחומים, וכשמגיעים לנקודת הכרעה ספציפית צריך לבחון את הפגיעה בעקרונות מסויימים מול התועלת לעקרונות אחרים, ולקבל החלטה אד-הוקית. זו בעצם החריגה שלי מהמודל הסוציאליסטי הקלאסי, שמתווה דרך מאוד ברורה שתפתור את כל הבעיות.

ג. יש קצת בעיה עם ההגדרה של 'סוציאל דמוקרטית' כאן, וניתוח סטטיסטי הוא בעייתי בכל מקרה כשמדובר על השוואה בין מדינתית (מספר מקרים קטן לצד משתנים מורכבים מאוד).
באופן כללי, אני יכול להגיד בבטחון שעבור כל מודל של מדיניות רווחה אפשר למצוא מדינות שנמצאות בשני צידי הסקאלה של מדיניות כלפי נשים, למרות שכן יש הבדלים בין מודלים שונים – במודל הנורדי יש יותר השתתפות, במודל הדרום-אירופי יש פחות, בקווים כלליים.
אבל גם כאן, אין קשר בין איך שנהוג למקם את המודלים האלו על הציר סוציאל דמוקרטי-ליברלי לבין היחס שלהם לנשים.

"לגבי שבדיה – זו שאלה שהרבה חוקרי מגדר שואלים את עצמם. האם יש דרך להנות מכל העולמות, או שהמחיר של הגנה גבוהה על עובדות הוא התרכזות שלהן בסקטור הציבורי? לי אין תשובה…" — המאמר בכלל לא דיברת על טריידאופים, וזה מכניס עומק חדש לדילמה, שלא דיברת עליו במאמר.

"כשאנשי התנועה הירוקה, למשל, אומרים לי שאפשר לסמוך עליהם, כי יש להם 'תפיסה כוללת של צדק סביבתי-חברתי' – אני לא מקבל את זה, כי אין דבר כזה 'תפיסה כוללת'" — אז אתה בעצם אומר שאין כזה דבר "צדק חברתי מונוליתי" אלא החלטות הן אוסף של טריידאופים, שבהם תמיד מקריבים משהו? זה מעניין. האם זה באמת נכון. אין מודל שעדיף כמעט לגמרי על כל האחרים (בהנחה של מימון אינסופי)?

אגב, האם זה באמת נכון שלהיותה של המדינה סוציאל-דמוקרטית יש השפעה פחותה סטטיסטית על השתתפות נשים בכוח העבודה, פערי שכר ובידול נשים, יחסית להבדלים בין המדינה הסוציאל-דמוקרטיות עצמן (בהשמטת outliers)? למיטב הבנתי זה מה שטענת במאמר, והטענה הזאת נשמעת לי לא הגיונית (לדעתי הלא-מלומדת, כמובן).

"

כלומר, יש לי נתונים לא רק על שבדיה וארה"ב, אלא גם על בריטניה, צרפת, פינלנד, איטליה, יפן, גרמניה ועוד. הפירוט שלהם נראה לי מיותר, במאמר שצריך להיכנס לאורך מסויים. כנ"ל לגבי רוב הטענות שבמאמר.

לגבי הקשר בין כניסת נשים לשוק העבודה לבין מדיניות חברתית: יש די הרבה דוגמאות לשינויים – יזומים לרוב – במדיניות הרווחה שגרמו לשינוי בדפוס ההשתתפות של נשים בשוק העבודה. הדוגמא הטובה ביותר היא שבדיה בשנות ה-40, שהצליחה להפוך מאומה של עקרות בית (אפילו יחסית לתקופה) למובילה במדדים של שוויון נשים; אבל גם איטליה, פינלנד וצרפת בשנות ה-80, או יפאן בשנות ה-90, עשו שינויים במדיניות החברתית שהובילו לשינויים בדפוסי ההשתתפות של נשים בשוק העבודה, בין אם בכוונה תחילה או שלא.

לגבי הטענה האחרונה שלך – להגיד 'צריך לבחון כל תכנית רווחה מכל ההיבטים' זה טוב ויפה, אבל הטענה שלי נוגעת לרמה אחת גבוהה יותר. לא לשאלה איך בוחנים תוכנית רווחה ספציפית, אלא לשאלה איזה נציגים אני שולח לכנסת.
כשאנשי התנועה הירוקה, למשל, אומרים לי שאפשר לסמוך עליהם, כי יש להם 'תפיסה כוללת של צדק סביבתי-חברתי' – אני לא מקבל את זה, כי אין דבר כזה 'תפיסה כוללת'. יש תפיסה בנושאי סביבה, תפיסה בנושאי זכויות עובדים, תפיסה בנושאי מגדר – וגם אלה הגדרות כלליות מדי. אבל זה כבר נושא לפוסט בפני עצמו…