‫תגובות לפוסט: "מה אתם רוצים מהילד?"‬

‫מאת: נתאי‬

‫נתאי‬ — Mon, 28 Jun 2010 10:12:10 +0000

האקט עצמו, של ליווי לתחנת המשטרה לא פסול בעיני. כל ההתנהלות של המשפחה לטעמי מגבה את הפרת החוק, כולל האתר שהקימו לו.

לגבי הג'יבריש, קצרה ידי מלהושיע. זה בטיפולה המסור של המחלקה הטכנית של הבלוג (נדב) שתטפל בכך בהקדם האפשרי (או שלא).

‫מאת: נועה‬

‫נועה‬ — Mon, 28 Jun 2010 10:06:31 +0000

טוב, לכל מה שכתבת אחרי "אל תשכחי", התכוונתי שאיני רואה חדשות. בטח שאף אחד לא היה מתראיין אצלי.
ומה עם הג'יבריש?
[type] האחרון של נועה ..äáï ùìé- áåâø

‫מאת: נתאי‬

‫נתאי‬ — Sun, 27 Jun 2010 17:15:47 +0000

נועה, אחרי הרבה שנים של הדרכת נוער, אני מבטיח לך שאת יכולה להיות שקטה. אם את מתעניינת, מטילה ספק, ומחפשת דרכים בחינוך הילדים שלך, ומספיק אמיצה לעמוד מולם, וכמובן מעניקה לילדך תשומת לב, חום ואהבה, את לא תצטרכי ללוות את הילדים שלך לתחנת המשטרה בסיטואציה כזו לפחות. ילדים "עושי צרות" הופכים להיות הילדים הנפלאים ביותר (ואני מכיר דוגמאות), אם הם מקבלים מספיק יחס והנחייה נכונה, ואם לא מוותרים עליהם.

אל תשכחי שהדורס התראיין לערוץ 2 לפני שהסגיר את עצמו, היה כל היום בבית, הסתיר בעזרת חברים את השמשה השבורה של הרכב, והתייעץ עם שני עורכי דין. לא נראה לי שאת היית משתפת פעולה עם ילדך בכל הצעדים הללו, אלא "מלווה" אותו אחר כבוד לתחנת המשטרה הרבה קודם.

‫מאת: נועה‬

‫נועה‬ — Sun, 27 Jun 2010 12:52:26 +0000

בתור אמא לילד "עושה צרות" (המרכאות בכוונה), אני משתדלת לא לשפוט הורים אחרים. אף אחד לא יודע איך הוא יגיב כשהילד שלו מעורב.
בשל אופיי הנוקשה מעט, אני נוהגת לתת לילדיי להתמודד עם מעשיהם גם אם זה איחור בבוקר או אי הכנת שיעור בית. אבל זה לא קל, במיוחד כשאני רואה התערבות של הורים אחרים ואת התוצאות של זה בטווח הקצר.
קראתי פעם פוסט, ועשיתי חיפוש אבל לא מצאתי כרגע, שמספר על מחקר, ובו מתברר שהורים מעדיפים שהילד שלהם יהיה מצליח גם אם הוא לא יהיה ישר.
אני לא יכולה לומר שזאת ההעדפה שלי. אבל אם למרות החינוך שלי יקרה משהו לא טוב, ותסלחו לי שאני מעדיפה לדבר בעקיפין (סוג של אמונה טפלה) אני אזכור שתמיד אני אומרת לבני: לא משנה מה, אתה תמיד הבן שלי ואני תמיד אוהב אותך, גם אם אכעס, אעניש, אתעלם, אבקר, עדיין תהיה ילדי.

כיוון שאני לא רואה או קוראת חדשות אז אין לי מושג כיצד התנהגו הוריו של הדורס, אבל אם הם רק ליוו את בנם לתחנת המשטרה אני לא רואה בכך פסול.
[type] האחרון של נועה ..äáï ùìé- áåâø

‫מאת: עירא‬

‫עירא‬ — Sun, 20 Jun 2010 13:37:38 +0000

טל, אני אגיד שוב:

אתה גדלת בעולם לא מקוון ולכן הרשת היא כלי למצוא אנשים לפגישות חזיתיות. כמוני כמוך.

הרבה מהילדים לא מכירים היום מוד "לשחק בגינה", בשבילם פייסבוק זה לפגוש את החברים, נקודה.

‫מאת: טל ירון‬

‫טל ירון‬ — Sun, 20 Jun 2010 13:14:12 +0000

עירא,

על הומניזם כזה אני כמעט מוכן לחתום. אינני שולל כוחות על-טבעיים (אלוהים), אני רק טוען שאלו טענות שאינן ניתנות להפרכה, ולכן לא רלוונטיות לדיון בין בני אדם (המוגבלים רק למה שהם מסוגלים לחוות באופן ישיר).

לגבי רשתות חברתיות.
אני חושב שיש משהו בפעילות שלי, שיוצר לא מעט חברים. אני פעיל פוליטית. אני פוגש לא מעט חברים גם באופן לא וירטואלי. אנו מנסים לשנות את העולם. למשל החבר'ה מהתנועה לדמוקרטיה ישירה, נפגשים מידי פעם רק בשביל הכיף. יש לי שיחות עם אנשים שאינן קשורות לשום דבר, חוץ מאשר לכיף של אנשים הנהנים אחד מחברתו של השני. את רובם פגשתי סביב הפעילות הפוליטית-אינטרנטית.

באופן כללי, אני משתדל להקפיד על תרבות הדיון, שעוזרת לחזק קשרים חברתיים, ושיתופי פעולה.

לפני היות ה-web2.0 לא הייתי חברותי כלל. האינטרנט איפשר לי להיפגש עם קבוצה די גדולה של אנשים שמעניין אותם שינוי עולם. אלו האנשים שאני מתחבר אליהם בעיקר

לגבי פייסבוק ובני נוער. קשה לי להעריך. אך משיחות שהיו לי עם אנשים שמשתמשים בפייסבוק לצרכים חברתיים, הפייסבוק בהחלט עוזר לחברויות.
[type] האחרון של טל ירון ..פרשת עמנואל והליברליזם

‫מאת: טל ירון‬

‫טל ירון‬ — Sun, 20 Jun 2010 13:02:52 +0000

נדב,

לגבי אלוני, אעיין בו שוב. נדמה לי שיש לנו את הספר שלו בבית.

לגבי המחקרים. כן אני רואה שיש היום מגמה מחקרית שמראה שאין קשר ברור בין אלימות בטלויזיה לאלימות פלילית (בדקתי בעוד כמה מאמרים).

מה שעירא טוען (ואני נוטה להסכים איתו), שחשיפה נרחבת לטלויזיה מעכבת פיתוח מיומניות חברתיות, ללא קשר לתוכן. אי פיתוח המיומניות הללו, אמור למנוע התפתחות אינהיבציה באינטראקציות חברתיות. המאמר הזה מחזק את הטענה של עירא.

לגבי "הניסוי האיכותני" בפירוש ציינתי שהוא אינו מדעי. קשה להסיק ממנו מסקנות כל שהן. הן בגלל שהנסיין הוא מוטה לגמרי (ראית הורה שלא חושב שהילדים שלו הם מושלמים ). וגם בגלל שכבני זוג, אנו מנהלים שיחות על חינוך, ומדי פעם משנים את הגישה, בהתאם לתוצאות שאנו חווים. כך שאין גישה לגמרי אחידה (מלבד הנחות יסוד אדלרייניות, של אהבה וגבולות אמת).

בכל מקרה, כיוון שאנו מבצעים מניפולוציות, אנו רואים בהחלט שיותר חשיפה לחברים ופחות חשיפה לאינטרנט ולסרטים מגבירה את היכולות החברתיות.

בכל מקרה, אין להסתמך על כך. והקוראים מתבקשים לא לצטט כמאמר מדעי
[type] האחרון של טל ירון ..פרשת עמנואל והליברליזם

‫מאת: עירא‬

‫עירא‬ — Sun, 20 Jun 2010 12:35:24 +0000

לגבי ההגדרה שלי להומניזם: a secular ideology which espouses reason, ethics, and justice, whilst specifically rejecting supernatural and religious dogma as a basis of morality and decision-making.

אין לזה קשר לחינוך.

לגבי צפיה בטוויזיה ומשחקי מחשב – לפי מה ששמעתי מיותר משנים שלושה מקורות, אין להם השפעה על אלימות הילד. אני לא דיברתי על עודף צפיה אלא על חסר אינטראקציה בלתי אמצעית (והתייחסתי ספציפית למשחקי כדור בגינה כדוגמא אחת, מצידי גם שישחקו D&D במרתף)

"ברשת חברתית אנו מתקשרים עם אחרים ולומדים מה עושה טוב לאחרים, וכיצד אנו יכולים לרכוש יותר ויותר חברים" – לא ראיתי את זה ככה בהצצות של על פייסבוק. אני לא יודע כלום על אנשים מלבד מה שהם בוחרים לכתוב, ההתכתבות שלי היא א-סינכרונית איתם, אין לי כאן דרך לשמוע את קולם נסדק עצוב או נעלב ממני או ממישהו, אין לי איך לקרוא שפת גוף, אני יכול להגיב אחרי 24 שעות ולהגיד שלא ראיתי את הדואל, אני עלול לא להכנס שבוע ולא לדעת שקרא משהו. הנה אצלי בבלוג עברו שבועיים בלי פוסט ואף אחד לא שאל מה שלומי מלבד החברים שאיתי בקשר טלפוני.

אז הדוגמא שלך היא שהרשת עזרה לך ליצור היכרויות בעולם האמיתי, אבל לצערי רוב הילדים מחליפים קשרי RL בפייסבוק במקום להשתמש בפייסבוק רק כמקפצה להיכרויות אמיתיות. זה מנוון כשאתה לא חייב להתמודד עם אחרים, אתה מתעלם מאנשי קשר כמו שאתה עובר ממשחק מחשב לאחר או מאתר לאתר. נדיר מאוד שזה עוזר לך להתייחס לאחר בצורה מוצלחת אם אין לך את נסיון העבר של אינטראקציות פיסיות יומיומיות עם החברים מהשכונה בילדותך, וזה מה שאני בדיוק אומר – לילדים האלו אין רפרנס מהעולם האמיתי, זה העולם האמיתי שלהם, וזה מטריד.

‫מאת: נדב‬

‫נדב‬ — Sun, 20 Jun 2010 11:53:56 +0000

‫טל: ראשית, אני לא יודע אם אשתך לא הבינה את אלוני, או שאתה לא הבנת אותה. אבל מהיכרות עם התורה החינוכית שלו, הוא ממש לא אומר שאסור להציב לילד גבולות. שנית, המחקרים לגבי קשר בין צפייה באלימות טלוויזיונית לבין התנהגות אלימה, או אנטי-סוציאלית, של ילדים מראים תוצאות מאוד לא מובהקות, וממש לא הוכח קשר כזה (ראה למשל כאן. לבסוף: יש בעיה עם המונח 'ניסוי איכותני', ועם הסקת המסקנות שלך ממה שקורה בבית שלך. אין ספק שהחינוך שלך היה אפקטיבי. אך האם מה שהיה אפקטיבי הוא הוצאת הטלוויזיה מהבית? האווירה הכללית בבית? העידוד למשחק חברתי? אלו דברים שלא סותרים זה את זה.‬

‫מאת: טל ירון‬

‫טל ירון‬ — Sun, 20 Jun 2010 09:49:46 +0000

עירא,

את ההומניזם למדתי דרך קורסים שאישתי למדה אצל ד"ר נמרוד אלוני (הבן של שולמית אלוני). קראתי את החומר שלו, ועיקר תפיסתו דיברה על זה שהילד במרכז ואנו צריכים ללטף לו את הטוסיק כל היום ולהגיד לו כמה הוא מוצלח. במתודה של אלוני לא היו שום גבולות. רק זכויות בלי סוף. זה ההומניזים שאני מכיר. אולי תוכל להגדיר מה הוא עבורך המוניזים (מציע לקרוא את הערך בויקיפדיה האנגלית, כדי שניצור שפה משותפת).

לגבי הצורך באינטראקציה עם אחרים. כאן אני מסכים איתך שיש רובד חשוב נוסף. הצורך ללמוד לחיות באינטראקציה עם אחרים.
יש הרבה טרוניות על החיים בעולם ממוחשב.

קראתי מספר מאמרים שמנסים לבסס את הקשר בין משחקי מחשב, טלויזיה ואלימות. כל המאמרים שקראתי לא יכלו להציג ראיות ברורות לכך שמשחקי מחשב וטלויזיה מעלים את האלימות. אולי הסיבה לכך היא שבגלל מגבלות אתיות, איננו יכולים לקחת קבוצת ילדים ולהכריח אותם לראות טלויזיה ולשחק במשחקים אלימים במחשב, ולקחת קבוצה אחרת ולכפות עליה לא לצפות בטלויזיה ולשחק משחקי מחשב אלימים. במחקרים שאני קראתי, פשוט מצאו שיש קשר חיובי בין צפיה בטלויזיה ומשחקי מחשב לבין האלימות. אבל אי אפשר לדעת האם ילדים הצופים יותר בטלויזיה ומשחקיםי ותר במשחקי מחשב אלימים, הם בעלי נטיה מוקדמת לאלימות, או שהטלויזה והמחשב השפיעו עליהם.

אצלי בבית ערכתי ניסוי איכותני, בלתי מדעי לברר את הנושא. בהחלטה מודעת וויתרנו על הטלויזיה. הילדות גדלו ללא טלויזיה. במקום זה, הן למדו לשחק משחקי דימיון עם עצמן או איתנו ולהזמין חברות לשחק איתן. במהלך השנים, שמנו לב שהן מפתחות יותר ויותר יכולות אינהיבציה. הבכורה שהיא גם היפר-אקטיבית, למדה לרסן את עצמה בצורה מדהימה. רמת ריסון שלא אני ולא אישתי, שאיננו היפר-אקטיבים, מסוגלים להגיע אליה.
הן רכשו את היכולות הללו לאור אינספור ניסיונות חוזרים שבהן הן למדו שאם הן רוצות לשמור על קישרי חברות טובים, יש צוך לוותר ולפתח יכולות משא ומתן מתקדמות.

אישתי ואני שגדלנו עם טלויזיה בבית, מסתכלים לא פעם בפליאה על בנותינו ושואלים את עצמנו כיצד הן פיתחו יכולות חברתיות כל כך גבוהות שלנו עצמנו אין.

אגב, וזה מחזיר אותי לעניין הפייסבוק.
רבים מבקרים את הפייסבוק. אך פייסבוק היא רשת חברתית. וברשת חברתית אנו מתקשרים עם אחרים ולומדים מה עושה טוב לאחרים, וכיצד אנו יכולים לרכוש יותר ויותר חברים. הוותיקים שבינינו הופכים לחיות אינטרנט חברתיות. אני חושב שזה משפיע גם על העולם שמחוץ לפייסבוק ולבלוגים. מאז שאני מסתובב בבלוגוספירה, יש לי כמות חברים לא-וריטואלייים שמעולם לא היתה לי לפני כן. היכולות החברתיות שלי השתפרו פלאים, גם בעולם החיצוני.

כך שהייתי מבדיל בין רשתות חברתיות, שלהערכתי משפרות חיברות חיובי, לבין משחקי מחשב העוסקים בהריגת דמויות ממוחשבות, או בסתם משחקי מחשב שבהן אין אינטראקציה חיובית עם אדם אחר.
[type] האחרון של טל ירון ..פרשת עמנואל והליברליזם