פתחתי את הפוסט בעובדה שאולמרט הוא מושחת. בזה אין (לי) ספק, ואני לא צריך לחכות למזוז.
אבל השאלה היא למה דווקא פרשת טלנסקי. למה כשאזרחי ישראל חשבו שאולמרט נתן את בנק לאומי במתנה לחברים שלו, הם ישבו בשקט בבית שלהם - וכשהתברר שהוא קיבל פרומיל מהשווי של הבנק הזה במעטפה, הם התחרפנו. לטעמי יש לזה הרבה קשר לאופן שבו הפרשה הזו הוצגה.

נגד ראש ממשלה מכהן אפשר לפתוח בחקירה רק באישור היועמ"ש. זו איזו שהיא בקרה שנועדה למנוע תלונות סרק נקמניות. נגד ראש הממשלה שלנו מתנהלות כרגע 5 חקירות, למיטב זכרוני. האם זהו מצב ציבורי תקין, לדעתך?

מצד אחד ברור שאי אפשר לתת לנציגי ציבור להמתין לפסק דין חלוט עד לקביעת אשמה ציבורית.
מצד שני ברור שאי אפשר להחזיק כל מי שהוגשה נגדו תלונה במשטרה כאשם ציבורית (ואת זה אני אומר מעדות אישית - אחרי שראיתי עשרות תלונות חמורות על שוחד מוגשות כנגד עמיר, וכולן נסגרות הרבה לפני כתב אישום)
השאלה היא מה נקודת האיזון.
מקובל אצלנו שנקודת האיזון היא הגשת כתב אישום. כמו שאמרתי, כתב אישום הוא אמירה של הפרקליטות - אנחנו מאמינים שיש משהו בחקירה, ומוכנים לעמוד מאחורי ההאשמות.
נשאלת השאלה - למה להציב לאולמרט קריטריונים חמורים יותר מאלו שהעמדנו לאחרים, כולל ראשי ממשלה, כולל במקרים מובהקים יותר של שוחד לכאורה (כמו האי היווני)?

לגבי השאלה למה עניינים מסוימים "גומרים" פוליטיקאי בעוד שמאחרים, לא פחות קשים ואולי יותר, הוא שורד – זאת באמת שאלה מעניינת. במקרה של אולמרט, נניח, לא מלחמת לבנון אלא המעטפות. אבל את זה אנחנו גם רואים בתרבויות ובמדינות אחרות. ניקסון, למשל, שמה שגמר אותו היה ששיקר, לא מה שעשה.

אבל לגבי ההבחנה בין החוקי לציבורי והקביעה שהיא לא מתאימה כאן כי אם אולמרט אכן עשה את שמיוחס לו זה לא חוקי – אני לא מסכימה. ההבחנה הזאת תקפה לא רק כשמשהו הוא חוקי אבל מסריח. היא תקפה בהחלט גם לגבי מצבי ביניים שעתידים להתברר משפטית וכל עוד לא התבררו הם בבחינת חשדות בלבד. מותר לדרוש שבראש המדינה יעמדו אנשים שהם מעל לכל רבב; שאינם חשודים סדרתיים; שלא מנפנפים לא רק בתעודות יושר מהמשטרה אלא גם לא נאחזים בחזקת החפות. חזקת החפות הפלילית עומדת הם כלכל אדם. חזקת חפות ציבורית – לא. בבית המשפט תצטרך התביעה להוכיח את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. אין זה אומר שעד אז הוא ראוי לשמש כראש מדינה. גם אם יוחלט לא להגיש נגדו כתב אישום אין זה אומר שהוא ראוי. כן, מאנשי ציבור דורשים יותר. בדיוק כשם שיש להם זכויות יתר יש להם גם חובות יתר.
מאז עדותו של טלנסקי, אגב, אולמרט שותק. זה מצב בלתי נסבל ציבורית. נבחר ציבור נושא באחריות וצריך לתת דין וחשבון לשולחיו, לא רק למשטרה או לבית המשפט.

לאולמרט יש שלוש בעיות מרכזיות:
א. הוא השתין מהמקפצה.
ב. הממזרים שינו את החוקים.
ג. לא קוראים לו אריאל שרון.

סליחה?
לפני העדות של טלנסקי, כולם דיברו על ראש ממשלה שהסתבך בעוד פרשיית שחיתות, שאם תגיע לכדי כתב אישום תפיל אותו.
יום לאחר העדות, כולם כבר עוסקים בשאלת המחליף שלו.
איך זה בתור 'לא התחיל את כדור השלג'?

הוא כבר לא שר משפטים, והרפורמות שיזם נקברו (פרידמן החיה אותן, אבל זה סיפור אחר)

הוצאת לי את המילים מהמקלדת. אני חוזה שאם לא יהיו התפתחויות יותר משמעותיות אולמרט יסיים לפחות כהונה ממוצעת של ראש ממשלה בישראל (נדמה לי שהיא 3 שנים, שזה לא כל כך רחוק).

וגם אם נניח שאתה צודק - זה לא משנה את העובדות. החשדות נגד אולמרט בנושא הזה הן בשלב סופר-בוסרי. בכלל לא ברור האם עברו כאן מעטפות מיד ליד - ברור רק שטלנסקי טוען שזה קרה. העיתונות רומזת לנו רמזים על העדות המשמעותית של אולמרט, אבל זה שהעיתונות רומזת רמזים אומר רק שזה תואם את האג'נדה שלה.

ולגבי 'לא דורשים את ראשו' - גיב מי א ברייק. אתה רואה איזושהי סיטואציה סבירה שבה אולמרט מתפטר, קדימה עורכת פריימריז ובוחרת מחליף, אנחנו הולכים לבחירות - ואז חודש לפני הבחירות אולמרט יוצא צח כשלג, כולם אומרים 'פוס משחק' ומחזירים את אולמרט לראשות הממשלה? אם אולמרט יורד מהכסא עכשיו, זה סוף הקריירה הפוליטית שלו.

התיאוריה הזו טובה לבחירות לגבי פעולות, לא לגבי אנשים. לגבי אנשים, מה שחשוב זה הבריתות שהן כורתים.
כדי להדגים את הטענה, אזכיר לך שני מקרים: הראשון, את התמיכה שלי בעמי איילון מול אהוד ברק, לא בגלל שעמי הוא כוכב - אלא בגלל שעמי עשה בריתות שיבטיחו שהוא יתנהג בצורה סוציאל דמוקרטית. מהצד השני אזכיר שראש הממשלה הכי ימני כלכלית שהיה פה - אולי אי פעם - לא היה ביבי דווקא, אלא שרון שקנה שקט מפלגתי תמורת מהפכה כלכלית.
תן לי לנסח את זה כך - המועמד לראשות ממשלה שבו אתמוך הוא זה שיהיה מחוייב לרפורמות סוציאל דמוקרטיות, בשל התחייבויות פוליטיות שלו.