מחאת המילואימניקים כפרוטו-פשיזם

נדב

בעקבות ההתקרבות של דו"×— וינוגרד, ועוד כמה אירועים, אנו חוזים בחזרתה של 'מחאת המילואימניקים', המתגלמת בקריאה לאולמרט להתפטר. כשהבעתי בפורום סגור את סלידתי מהרעיון של מחאת מילואימניקים, נתקלתי בגבות (וירטואליות) מורמות – ונתבקשתי להסביר את עמדתי בפרוטרוט.

קודם כל אבהיר – אין לי התנגדות לעצם פעולת המחאה של המילואימניקים. למילואימניקים, כאזרחים:"(ואני משתמש כאן במונח 'אזרח' במשמעותו הפילוסופית, קרי – חבר בקהילה פוליטית, ולא במשמעותו המשפטית של מי שזכאי לאזרחות ישראלית )": בחברה דמוקרטית, יש כמובן זכות מלאה למחות על כל מה שנראה להם לקוי במדינה, וככל שיעשו זאת יותר – כך יטב. מה שמפריע לי ×–×” השימוש שהם עושים בתפקידם כמילואימניקים לצורך המחאה.

הרי למה, בעצם, טורחים המילואימניקים לציין את היותם מילואימניקים בצאתם למחאה? למה אנחנו לא שומעים שהג'ינג'ים תובעים את התפטרותו של אולמרט? למה אין דרישה מצד הרתכים למינוי ועדת חקירה ממלכתית? השימוש בתואר 'מחאת המילואימניקים' מעיד שהמעמד שלהם כמילואימניקים מעניק לקול שלהם עוצמה יתרה. הם משתמשים בכינוי הזה משום שהם סבורים שכמילואימניקים, דעתם חשובה יותר מדעתם של אזרחים אחרים.

יש מצבים שבהם אכן, אפשר להבין מדוע השיוך לקבוצה מסויימת הוא רלוונטי למחאה. לא לחינם מוחים חולי הסרטן נגד הקיצוצים בסל התרופות, ויקי קנפו נגד השינויים בחוק משפחות חד הוריות ועולים מאתיופיה נגד בנק הדם. בכל המקרים האלו, המוחים הם הנפגעים הישירים מהמדיניות המדוברת, ולכן הם הראשונים הנעמדים על הבאריקדות. האם זהו המצב כאן?

יכולה להיות מחאת מילואימניקים שתהיה מחאה מהסוג שתואר לעיל. מילואימניקים שמוחים על עניינים הקשורים לצרכים שלהם כמילואימניקים (תנאי שירות, אורך שירות מקסימלי, ביטוח וכו'). אפשר למתוח את הקו ×”×–×” עוד קצת – כשממשלת ישראל יוצאת למלחמות מיותרות, מילואימניקים נהרגים – ולכן למילואימניקים יש עניין יתר במחאה נגדן. אבל לא ×–×” המקרה כאן – המילואימניקים יוצאים בשלל הכרזות, שרק מיעוטן קשור לפגיעה ישירה במילואימניקים. 'קשרו לנו את הידיים', 'יעדי המלחמה לא הושגו' ודומיהם מעידים על מטרות פוליטיות רחבות יותר מאשר מניעת פגיעה ישירה במילואימניקים. המילואמניקים המוחים טוענים, בלא שהם אומרים זאת במפורש, שהעובדה שסיכנו את חייהם במלחמה האחרונה מעניקה להם זכות יתר בדיון הציבורי לעומת אלו שלא עשו זאת.

אז למה המילואימניקים מזכירים את הסטטוס שלהם? מה הם מנסים להשיג? מילת המפתח כאן היא לגיטימציה. המילואימניקים מזכירים את היותם כאלה משום שהם סבורים שמשום כך הקול שלהם חשוב יותר מקולם של אנשים אחרים, שאינם מילואימניקים. לא רק זאת – הם מאמינים שהציבור שותף לתפיסה הזו. בגלל שהם משרתים במילואים, ומקריבים הרבה – אולי את הכל – למען המדינה, יש להם זכות יתר לבוא בדרישות אל המדינה.

התפיסה הזו היא מסוכנת, משתי סיבות. ראשית, היא חותרת מתחת לאחד היסודות של הדמוקרטיה שלנו – ×–×” שאומר שלכל האזרחים זכות שווה להשתתף בהליך הפוליטי. בדמוקרטיה ליברלית מודרנית, לא אמור להיות קשר בין זכויות וחובות – מילוי חובותיך כאזרח אינו תנאי לקבלת זכויותייך. יתר על כן – האזרחים אינם מדורגים לפי 'תרומה לחברה', כתנאי לקבלת זכויות פוליטיות. העובדה שאתה משלם מסים, נוסע לפי החוק או משרת במילואים אינה אמורה להשפיע על הזכויות הפוליטיות שלך.

אני מניח (ומקווה) שכל קוראי הבלוג שותפים לדעה שהצעת החוק ההזויה של איתן כבל היא אנטי-דמוקרטית במהותה. אבל מה ההבדל בין ההצעה הזו לבין הדרישה לתת סטטוס עודף ל'מחאת המילואינמניקים' אל מול 'מחאת האזרחים'? הרי כולנו טוענים כל הזמן שדמוקרטיה שמתבטאת רק בהצבעה אחת לארבע שנים אינה דמוקרטיה. אם כך, מדוע יש פסול במתן זכות הצבעה על בסיס שירות צבאי אבל אין פסול במתן לגיטימציה למחאה על בסיס שירות צבאי?

הבעיה השניה נוגעת ספציפית לעובדה שהמחאה המדוברת היא דווקא מחאה המתבססת על שירות צבאי. גם אחרי שבלענו את זה שמחאה היא יותר לגיטימית כשהיא באה ממי שתרם לחברה, אנחנו עדיין צריכים לשאול את עצמנו מהי תרומה לחברה. לפי ההגיון של 'מחאת המילואימניקים', תרומה לחברה היא שירות צבאי, עדיף ארוך ועדיף קרבי. מי שלא עשה שירות כזה, כנראה שלא תרם לחברה. לא תשמעו על 'מחאת משלמי המסים', 'מחאת המתנדבים במד"א' או חס וחלילה 'מחאת זק"א'.

גם התופעה הזו היא מאוד בעייתית בעיני. ראשית כל, אני לא בטוח שמי שמשרת במילואים תורם למדינה. כלומר, אני בטוח שהכוונות של רובם טובות. אבל השאלה האם ×–×” טוב או רע שלמנגנון המדינתי בישראל יש עדר כבשים כנוע שמוכן לבצע את הפקודות המטופשות שלו נותרה פתוחה. אבל גם מעבר לזה, אין ספק שיש אנשים שתורמים הרבה יותר מאשר חיילי מילואים (ואני אומר את ×–×” אחרי לא מעט שבועות של מילואים בעברי). מי שמתנדב במד"א – סתם, דוגמא בנאלית – עושה את ×–×” בלי שמוטלת עליו חובה חוקית, משקיע הרבה יותר מזמנו (לפחות חלק מהמתנדבים) והתועלת של מעשיו הרבה יותר חד משמעית מאשר מי שמשרת במילואים. לטעמי, אם הייתי נאלץ לחלק למישהו זכויות יתר למחאה על בסיס תרומה לחברה, אני יכול לראות הרבה אנשים שעומדים בתור לפני המילואימניקים.

לסיכום, אני בעד שכל מילואימניק יקח כרגע שלט ויצא לכיכר הקרובה למקום מגוריו כדי למחות על הדבר שהכי מפריע לו. אבל לפני שהוא עושה את זה, שיוריד את המדים וישאיר את המסטינג בבית.

24 תגובות »

נדב ב12/01/2008 1:40 תחת כללי

24 Responses to “מחאת המילואימניקים כפרוטו-פשיזם”

  1. ערןב הגיב:

    כן, אבל שמעתי גם על "אומץ לסרב", "מכתב הטייסים", המכתב של אנשי סיירת מטכ"ל וכו', ולא זכור לי ששמעתי מחאות דומות על "פרוטו-פשיזם" של ניצול הסטטוס הצבאי לקבלת לגיטימציה למחאה.

    • ערןב הגיב:

      כלומר, בעצם שמעתי, אבל מהצד הימני של המפה הפוליטית. דהיינו, כל אחד משתמש בטיעון הזה כשנוח לו.

      • נדב הגיב:

        בגדול אני מסכים. (עבודת הדוקטורט של המנחה שלי עוסקת בדיוק בהיבט ×”×–×” בפעילותה של 'יש גבול' במלחמת לבנון – על האופן שבו הם משתמשים בשיח המיליטריסטי בדיוק כדי לצאת נגד השיח ×”×–×”).
        אבל אני חושב שיש כאן הבדל מהותי אחד – כשאתה משתמש במיליטריזם כדי לצאת נגד המיליטריזם, קשה להגיד שאתה מחזק אותו.

        • ערןב הגיב:

          אני חושב שבודריאר היה אומר לך שכשאתה משתמש במיליטריזם כדי לצאת נגד המיליטריזם, אתה בהחלט מחזק אותו ומנציח אותו. זה בערך כמו הדוגמה שלו של שיח הסקנדל סביב פרשת ווטרגייט.

  2. מרק ק. הגיב:

    אני מסכים אם הרוח הכללית של מה שאתה כותב (לפחות בצורה שאני מבין אותה), כלומר שאין שום סיבה לתתת חשיבות מיוחדת למחאת המילואימניקים על פני מחאה של כל אזרח אחר, אבל
    1. מה שערן אומר (פרט אולי לאומץ לסרב)
    2. איך אמורה לכנות את עצמה קבוצה של תלאביבים למען שדרות אם לדעתך אין מקום למילה "תל-אביבים" כי אינה הופכת את הקבוצה ליותר רלבנטית מכל אזרח אחר?

    • נדב הגיב:

      'אזרחים'.

      לא לחינם השאלה הזו לא עולה על הפרק – ×›×™ אנשים לא מתארגנים למחאה בטחונית\מדינית על בסיס מקום מגורים. קשה לי לחשוב על קבוצה של תל אביביים שיארגנו תנועת מחאה נגד ועדת וינוגרד, ואז כשיבוא חולוני להצטרף הם יגידו לו ללכת.

  3. אורן הגיב:

    אני חושב שדווקא הערת השוליים מסבירה הרבה. המושג אזרח במדינת ישראל נשחק כבר מזמן, שחיקה כמעט מוחלטת. אזרח הוא מי שיש לו תעודת זהות כחולה, זה שיכול להסתובב בדרום ת"א מבלי שמשטרת ההגירה תציק לו, אין למילה אזרח אף משמעות אחרת במדינתנו ולכן לא תיתכן כאן מחאה אמיתית על בסיס אזרחי. המפגין חייב תמיד שיוך לקבוצה מסויימת משום שעצם היותו אזרח לא באמת מספיקה לו כדי למחות. לכן נוצר מצב בו בעיקר נשים מפגינות כנגד אלימות נגד נשים וכנגד הענישה המגוחכת, וכן, רק כאלה שהשתתפו במלחמה מפגינים כנגד אלה שהוציאו אותם אליה. "סתם" אזרח בישראל לא רואה כל עניין במחאה, לכן אני חושב שהמילואימניקים ממלאים איזשהו ואקום, מה גם שאם הם היו מציגים את עצמם "סתם" כאזרחים שאכפת להם אף אחד לא היה מסתכל לכיוונם, מאותה סיבה.

  4. לא מסכים בכלל.
    מאחר והמילואימניקים הם אלה שנלחמים – והמחאה קשורה קשר ישיר למלחמה ולגל ההדף בעקבותיה, לדעתי ראוי להקשיב והשימוש במעמד המילואימניקים מקובל עלי.
    אם בזכות המלחמה הזו השנה עשיתי יותר מארבעים ימי מילואים, בלי משפחתי, והרחק ממטופלי – אני רוצה שיקשיבו למחאה שלי הקשורה קשר ישיר למלחמה שעשתה לי את כל ×–×”.
    האם מי שתורם יותר צריך לקבל יותר? בעיני כן, במיוחד לאור התפרקות הכלל, והתגברות הפרט אני חושב שאנשים שנותנים למען הכלל וזה יכול להיות משירות מילואים או בכל דרך אחרת צריכים לקבל תגמול.
    אני חושב שהתורם צריך להיות יכול לשאת את תרומתו בגאווה ולהשתמש בה בכדי לקדם את ענייניו. גם ככה לא נשאר לנו כלום מהמילואים הללו מלבד שנים אבודות. המילואים עולים לנו כסף, המילואים מסכנים את חיי. לפחות שיקשיבו לי.

    • נתאי הגיב:

      אסי, בתגובה שלך יש כשל מובנה. "מי שתורם יותר צריך לקבל יותר". תרומה – נתינת רכוש או כסף באופן וולנטרי ללא קבלת תמורה (ויקיפדיה). אם עשית מילואים כדי לקבל משהו אז קודם כל אתה פריאר, ×›×™ אין שום פרופורציה בין מה שקיבלת לבין מה שנתת. הרבה יותר משתלם להשאר בבית עם האישה והילדים. וזה גם לא רק ×–×” שתרומה אמורה להיות בלי צפיה לתמורה, אלא היא גם אמורה להיות וולנטרית. אני הולך למילואים ×›×™ אני מקבל צו. לא ×›×™ אני מתנדב. וגם אתה. ×–×” בערך כמו שאני אצפה מהשוטר שייתן לי סיבוב על הניידת, ×›×™ אני משלם קנסות…

      שנית כל, כל העניין של תרומה לחברה, מבוסס על זה שכולם תורמים, בלי לצפות לתמורה ישירה, ובתמורה מקבלים חברה טובה יותר או בטוחה יותר לכולם.
      בתור אחד מהזן הנכחד של גברים ישראלים המשרתים במילואים, אני מבין את התסכול שלך. באסה להיות הפראיר היחידי 🙂
      (או כמעט היחידי)

    • נדב הגיב:

      יש סוג אחד של תגובות שהופך להיות נפוץ יותר ויותר, שהוא ממש לא לגיטימי בעיני.
      'ממילא הכל מתפרק'.

      לנוכח התפרקות הכלל, אתה יכול להחליט לרכב על הגל. המדינה לא נותנת לי כלום, אני לא אתן לה כלום בחזרה.
      לחליפין, אתה יכול להילחם במגמה הזו. לדרוש מהמדינה בכל הזדמנות שתעמוד במחוייבויותיה.
      הגישה שאומרת שאם ממילא נפתרנו מהסוציאל דמוקרטיה אפשר כבר באותה מידה להנהיג כאן פשיזם לא נשמעת לי קוהרנטית.

  5. דרור שניר הגיב:

    נשאלת גם השאלה מי הם "המילואימניקים" שאתה מתייחס אליהם. אני אישית לא זוכר שאישרתי בחתימתי למישהו לדבר בשמי בנושא זה (או כל נושא אחר, בעצם).

    כשאתה אומר "השאלה האם ×–×” טוב או רע שלמנגנון המדינתי בישראל יש עדר כבשים כנוע שמוכן לבצע את הפקודות המטופשות שלו נותרה פתוחה" הניסוח מבהיר שבעיניך היא כלל וכלל לא פתוחה. ×–×” די מטריד. התועלת של המתנדב במד"א אכן ברורה לחלוטין, ודווקא בגלל זו בחירה קלה יותר למתנדב – אין שום פולמוס ציבורי על תפקידו (לא מזיק גם שקל יותר לסדר משמרות התנדבות בסדר יומך מאשר שירות מילואים).

    • נדב הגיב:

      ברור שהשאלה הזו לא פתוחה בעיני. אני משאיר אותה פתוחה כי היא לא רלוונטית ישירות לסוגיה שאני רוצה לדון בה פה.
      אני לא רואה את התרומה הגדולה שלי למדינת ישראל כשאני עומד במחסום.

      • נתאי הגיב:

        מה שדרור אמר מאד נכון. מקסימום אפשר לקרוא לזה "מחאת מילואימניקים" ולא "מחאת המילואימניקים"
        אותי לימדו שישראל מחזיקה צבא מילואים כדי להגן עליה במקרה שכל אויבנו יקומו עלינו לכלותינו. כמו ב-74 למשל.
        העובדה שמה שמילואימניק עושה זה בעיקר לעמוד במחסומים זה עוד אחד מהבונוסים הקטנים והמסריחים של הכיבוש: לוקחים את הנכונות שלי להגן על המדינה והעם, והופכים אותי לש.ג. ששומר על ערך הנדל"ן במעלה טלמונים ג'.

  6. […] נדב, בבלוג שלו, מגדיר את מחאת המילואימניקים כפרוטו-פאשי…, הווה אומר – מצב שבו האדם המשרת בצבא חש כי צריך שיהיה לו משקל רב יותר במערכת האזרחית בשל שירותו. בד בבד, מעלה ×—"×› איתן כבל, מילואימניק ידוע, את ההצעה לשלול אזרחות ואת הזכות להוציא רשיון × ×”×™×’×”, ללמוד רפואה ופסיכולוגיה, מאלה שלא שירתו שירות צבאי או לאומי. ואני רואה את כל אלה וחושב שאני מתחיל לדאוג ברצינות לשלומה של המדינה הזו, שיש עוד הבוחרים לכנות אותה "מעוז הדמוקרטיה במזרח התיכון". […]

  7. הרשומה נתקבלה בבלוגדיבייט…

    רשומה זו נתווספה לבלוגדיבייט, כחלק מדיון על ….

  8. טוב נו. פשיסט אני. מה לעשות.
    לא. יותר טוב. פרוטופשיסט מה שזה לא יהיה, פרוטון או אלקטרון.
    אני, מה אני מבין. אני בסך הכל מילואימניק.
    דרך אגב – אני חושב שהשיאן מהעלון ×–×” אני. 41 ימים אם אני לא טועה.
    אבל אני לא חבר. בסך הכל פרוטופשיסט.

  9. נתאי הגיב:

    אתה טקסט פוליטי 🙂

  10. במדינה דמוקרטית אי אפשר לאסור על מישהו להתארגן וולונטרית, כל זמן שהוא פועל בדרכים דימוקרטיות. יש כמה ארגונים של נפגעי טרור ואיבה, אחד ימני ואחד שמאלי ויש פרופסורים ואנשי רוח מצד אחד ומצד שני. הוא הדין לגבי המילואימניקים. אינך מסכים עם עמדתם. צא נגדם עניינית או ארגן קבוצה מנגד.

    • נדב הגיב:

      איפה בדיוק יצאתי נגד זכותם להתארגן? קרא שוב את המשפט האחרון בפוסט. אני לא אומר שאסור להם להתארגן, אני אומר שמתו לגיטימציית-יתר להתארגנות על בסיס 'תרומה למדינה' בכלל ושירות מילואים בפרט הם בעייתיים.
      וכן, אני חושב שגם ארגוני נפגעים כאלה הם בעייתיים באותה מידה, אם לא יותר (פרופסורים זה סיפור אחר, כי הם דורשים לגיטימציה על בסיס ידע עודף ולא על בסיס תרומה)

  11. גדי הגיב:

    אם אני לוקח את מחאת המילואימניקים ןמשווה אותה למחאות אחרות בשנים האחרונות (נכים, ניצולי שואה, מרצים, סטודנטים, מורים) ניתן לזהות דפוסי התנהלות מקבילים. המאבק תמיד סקטוריאלי ואינו מתקיים בסולידריות, המאבק נושא אופי פשטני וצובע את המצב (בעידודה של התקשורת)בצבעי שחור לבן טוב מול רע. והמוחאים לעולם יבקשו את פיטוריו של בעל הסמכות העליונה, לא משנה מה הוא המאבק. הנקודות המקשרות הללו יוצרות תמונה עגומה של חברה סקטוריאלית אימפולסיבית היסטרית שאינה מעוניינת בבירור ובתיקון אלא רק בעריפת ראשים, מאבקם של המילואימניקים הוא רק חלק משרשרת אין סופית של מחאות שנובעות מהתחושה כי ההנהגה הישראלית אינה חזקה דיו כפי שהיינו מעוניינים, מחאות אלו יימשכו ויבואו לדעתי לקיצם רק כאשר יעלה שילטון כוחני אמיתי שיענה לשאיפות הלב של המוחאים באשר הם.

להגיב על אסי סיקורל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971732 דפים נצפים, 63 היום
319276 ביקורים, 51 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏