[...] מי שייצר את הערפול התקשורתי והמשפטי סביב הנעשה במבצע עופרת יצוקה לא לקח בחשבון שהוא עובד לשני הצדדים. הוא מאפשר לנו לטעון שלא היו דברים מעולם, אך גם מאפשר לצד השני להגזים ולנפח את הזוועות שנעשו, ללא כל אפשרות להפריך זאת. המדיניות האלימה הנפוחה והבריונית של ישראל, הכחשת הטענות והסבל של הצד השני העמידו אותנו בפני שוקת שבורה. צה"ל שיודע למצוא מחבל עם מטען בקסבה של שכם באמצע לילה בלי ירח לא הצליח לבדוק את הטענות לדבריו כיוון שהן אנונימיות. אבל כן הצליח לסדר חקירת מצ"ח לחיילים במכינת רבין שטענו כי נעשו דברים לא חוקיים. שדרני רדיו בתחנה הצבאית טענו כי יש להכות את המלשינים. [...]

אינשם – 2 נקודות
1. בוא נבדיל בין להיות מנודה ביחידה שלך בתור מלשן, לבין להיות מנודה ציבורית בגלל מה שאתה אומר. ברור לי לגמרי שאדם שיפתח את הפה יהיה מנודה ויסבול התנכלות מצד אלה שעליהם אתה מדבר!
בכל ההתייחסויות שלי התכוונתי לתמיכה של הציבור הרחב, ושלא יהיה שום נידוי ציבורי על רקע "מלשנות" אם הציבור יראה שההאשמות מבוססות וחמורות. הציבור לא אוהב פקודות בלתי חוקיות בעליל, והציבור לא אוהב חיילים מתעללים.

אם הכוונה של כולכם הוא לנידוי מהיחידה הצבאית וכו' – אז אני מקבל את זה לגמרי, ובואו נפסיק את הוויכוח. בתוך היחידה הצבאית יהיו לחצים, נידויים ואיומים ואלימות. המפקדים/חיילים יפרסמו כתבות ארוכות שבהם הם תוקפים את המעיד.

אבל… הציבור בכללותו יתמוך במעידים, אם הם יראו לו אמינים. מעבר לכך, תהיה תמיכה תקשורתית רחבה בחושפי פשעים. תחשבו על התמיכה הציבורית בחושפי שחיתויות כגון ירון זליכה, שדרך על המון יבלות. כן, המתנגדים לזליכה במשרד האוצר פרסמו כתבות נאצה, אבל זליכה נתמך ע"י הציבור ורוב התקשורת. הוא נהיה סלבריטי.

2. אני אולי תמים כשזה נוגע לדעת הציבור, אבל אם אתם באמת בטוחים שחקירה ע"י גוף חיצוני איכשהו תקל על הרדיפה של המעידים בידי מי שהם מעידים נגדו, אז אתם תמימים הרבה יותר.

לא רק שזה לא יקל – זה גם יחמיר, כי הנחקרים יתקפו את האמינות של הגוף החוקר, את חוסר הנסיון שלו (כי זה גוף שהוקם רק למטרה זו, ואין לו שום נסיון קודם), את הרקורד של החוקרים וכו'.

אבל צריך להבדיל בין הפעולות של הנחקרים, לבין האווירה הציבורית הכללית.

אם מישהו חושב שיש תסריט ורוד כלשהו, במסגרתו הנחקרים לא יתקפו את המעידים, אז הוא טועה.

וכל העמדה שלי היא שכן, בהחלט צריכים להיות אנשים שיהיו מוכנים לעמוד בלחץ ולהעיד. זו הדרך היחידה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3750209,00.html
תודה להם.

"ביום רביעי הבא יתקיים יום עיון בנושא במכון ון-ליר בירושלים, בו יידונו בסוגיות ועד אז מקווה הרב אשרמן שרבים יחתמו על העצומה ותהיה גם היענות גם מצד המדינאים. באשר לעדויות, אין לו ספק שמדובר במידע מהימן. "אין ספק שיש פחד מקרב אלו שהעידו לחשוף את עצמם לצבא, אבל 'שוברים שתיקה' הודיעה כבר שאם תהיה חקירה שלא בידי הצבא – הם יבקשו מהעדים שלהם לחשוף את עצמם. יש להם את כל השמות וכל הפרטים ואין שום צנזורה או משהו כזה. זה רק עניין למנוע מעשי נקמה על-ידי גורמים מסויימים".

"סביר שהם יהנו מתמיכה תקשורתית וציבורית"

בישראל אין שום סבירות כזו.
אבל לאט לאט קמים יחידים שיותר חשובים להם צדק ואמת ממה יגידו השכנים (השכנים פה, ובחו"ל). יש לא מעט התממות או תמימות בסגנון שלך סירו, היות ואמת באמת קשה להיות המטיף בשער בישראל. לא יודעת אם ניסית פעם להיות כזה. אין פה תרבות של ביקורת עצמית. יש פה תרבות של להרוג את השליח. אבל זה טבעי.. וזה קיים בכל חברה עד שמישהו פורץ את זה.
לא מזמן התראיינה זו שחשפה את השחיתות של הירשזון וסיפרה איך היא הייתה מנודה ופרסונה נון גרטה זמן רב. אבל היא הייתה מספיק אמיצה כדי לחשוף את זה- ב כ ל ז א ת.

זה לאו דווקא יהיה נחמד ו/או חביב למי שיעשה מעשה אמיץ, אבל זה בהחלט יהיה חיוני להישרדות.
חברה שלא מבקרת את עצמה ומשתפרת לא זזה לשום מקום.

אתה צודק בהחלט שסגנון דבריי לא כוון להמשך שיחה. עצבנת אותי מאד בתגובתך הקודמת ולא ציפיתי להמשך שיחה בינינו, בלשון המעטה.

מעבר לעוות המוזר שבו הוצגו דבריי, ואמירות שהושתלו בפי למרות שמעולם לא נאמרו על ידי, זה מאד מתסכל שהשיחה בינינו לא סימטרית בעליל.

אני מתייחס לדבריך בפירוט ונקודה לנקודה, ואילו אתה בעקרון נמנע מלהתמודד עם מילה ממה שאני אומר. אתה פשוט מתעלם מהטיעונים שלי, השאלות שהפניתי, ועונה בחזרה על טיעון כללי, שלדעתך מוכיח שאתה צודק – ללא שום התייחסות עניינית למה שאמרתי.

זה ממשיך גם בתגובה האחרונה –
לאורך כל הפוסט הקודם הסברתי באריכות מדוע (בעיניי) לא ניתן לעשות שום מעשה על בסיס עדויות אנונימיות, והן נשארות בגדר "פיקנטריה תקשורתית".

בתגובות קודמות בדיון, הסברתי מספר פעמים מדוע לדעתי הציבור אדיש לעדויות האנונימיות – אחרי כל עדות מתפרסמת "חקירה" צהלית שמכחישה את העניין מכל וכל. העניינים נשארים בגדר סיפורים, ולעולם לא מגיעים לבירור רשמי.

במקום להתווכח עם הטיעונים שלי, לסתור אותם, או לפחות להציג טיעונים משלך מנגד, אתה פשוט חוזר על עמדתך בלקוניות. לראייה המשפט הראשון בתגובה שלך הוא ברוח "זה לא כמו שאתה אומר, זה כמו שאני אומר".

זהו. בלי נימוק, בלי התייחסות עניינית לאף דבר שאמרתי לאורך 3000 מילה.ככה נראות כל התגובות שלך, וזה לא בדיוק דבר שמעורר בי רצון להמשיך להשקיע מאמץ וזמן בדיון איתך.

–

למרות הכל, לגופו של עניין – הבנתי מה אתה רוצה שיקרה.

לדעתי אתה נאיבי אם אתה חושב שמי שמפחד מסנקציות חברתיות רפות כיום, לא יפחד בעתיד מסנקציות ממשיות מאוד שעשויות לנבוע מהחקירה. בעיניי הפחד הוא לא רק מסנקציות אלא הרבה יותר מלקיחת אחריות.

אני אחזור על שאלתי, ואבקש התייחסות – במצב שאתה מתאר – מה יקרה לכל אלה שהעידו בכתבה שקישרת אליה? לדבריהם הם "עשו פשעים בשביל צחוקים", על דעת עצמם ובהסתר ממפקדיהם. האם לדעתך הם ישתפו עם גוף חקירה ממלכתי בלתי תלוי? מה לדעתך ועדת הקירה תדרש לעשות בנושא שלהם? נניח שהיא תקבע שהם צדקו בהכל – מישהו צריך להענש? מה בדיוק ההשלכות?

המצב הרבה יותר מורכב ממה שאתה מתאר אותו. בכלל לא בכל המקרים קיימת אחריות מפקדים – הרבה מקרים של התעללות כמו בחברון זה באמת חיילים על דעת עצמם. גם במקרים שקיימת אחריות מפקדים, לא תמיד קל להוכיח אותה. נניח שהוכחנו – הרי שברוב המקרים השלכה הרצויה היא הדחה של בעלי תפקיד ועונשים למי שפשע. האם אתה תומך בעונשים אלו, או שבעיניך זה יהווה רדיפה? האם צריכים להיות מואשמים רק קצינים בכירים או גם חפ"שים שעשו פשעים על דעתם?

לגופה של הטענה ממנה התחילה המחלוקת בין שנינו – לא הבאת עדיין דוגמא לרדיפה ציבורית נגד מי שמעיד בגלוי. האמירות של עירית לינור וקובי אריאלי מופנות בבירור נגד אנשים שמסתתרים מאחורי אנונימיות, ואני גם נימקתי בתחילת השרשור, למה יש איבה ששמורה לאנונימים.

עד כה אני ואתה דיברנו על מספר מקרים בהם חיילים נחשפו בשמם ונתנו עדות מלאה בנושא פשעים שונים. האם תוכל להביא דוגמאות לרדיפה? מי מהתקשורת שהלך אימים עליהם? ביקורת ציבורית על כך שהלשינו?

טענתי הייתה ועודנה, שאין שום סנקציה ציבורית על אנשים שחושפים פשעים בגלוי, ועומדים על תיקון המערכת. להיפך- סביר שהם יהנו מתמיכה תקשורתית וציבורית, בייחוד אם הם יוצאים כנגד בכירים. הפרקים של עובדה שאתה הצגת ובנושא החייל עם הסטירות שאני קישרתי אליו, דווקא הביעו אהדה מופגנת לשוברי השתיקה.

זה לא שהציבור מתנער מהעדויות כי יש הכרה שעדויות אנונימיות לא מועילות אלא שהוא משתמש באנונימיות כתירוץ להתעלם מהעדויות.

אתה שואל מה אני רוצה שיקרה – אני רוצה שתפתח חקירה אמיתית (לא של מצ"ח, אלא של גוף חיצוני לצה"ל) של הדברים שארעו ב-"עופרת יצוקה". גוף חוקר כזה, שמטרתו תהיה לחקור את ההאשמות בפשעי מלחמה, יוכל לזמן חיילים ולדרוש מהם להעיד.
העובדה שחיילים כיום לא מעידים בגלוי היא בשל הפחד מסנקציות חברתיות. הקמת גוף כזה בהחלט תאפשר להם להעיד בלי הפחד הזה – כי החברה תבהיר שהיא רוצה לרדת לחקר האמת, ולא לרדוף אחרי מי שמעיד (סטייל עירית לינור את קובי אריאלי).
העדויות האנונימיות אמורות בדיוק לעורר חקירה מקיפה כזו. הן אמורות להוכיח לציבור שנעשו שם מעשים בעייתיים שדורשים חקירה אמיתית. לא חקירת-מצ"ח-מכוסתחת ששמה לה כמטרה את האנשים שמעידים. אבל הציבור מעדיף להתעלם, ולקרוא לאלימות כנגד המעידים.
למעשה – זה בדיוק מה שדורשים הארגונים השונים מהמדינה – חקירה שקופה של גוף חיצוני לצה"ל (שגם יגבה עדויות מפלסטינים).

לגבי יתר הדברים – אם פירשתי לא נכון את דבריך אני מתנצל. לא היתה לי כוונה כזו. אני חייב אבל לציין שסגנון הכתיבה שלך לא בדיוק מעודד המשך שיחה.

תגיד לי אתה עושה את עצמך? אני לא יודע אם לבכות או לצחוק. אין מילה אחת שלי שלא הוצאת מהקשר, ועיוותת בצורה מדהימה. מצפה לך קריירה מזהירה ב-Ynet.

אני מתלבט אם אתה באמת לא מבין מה שכתבתי, מנסה לתסכל אותי, או שמא אתה מתאים את הטקסט שלי לדעות שאתה מצפה לקרוא, מתוך הרגל. אני אשתדל להסביר פעם נוספת, לאט, ולאחר מכן אני אוותר.

בשום שנייה ומעולם לא טענתי שצריך לרדוף את החיילים המתלוננים!!.
אתה אמרת שמתעלמים מהעדויות של החיילים (אנונימיות או לא אנונימיות) ולא עושים עם זה כלום. אני שאלתי מה בדיוק לדעתך ניתן לעשות עם עדויות אנונימיות, באיחור של שנתיים לאחר מעשה.

חידדתי את השאלה ושאלתי האם אתה מצפה שצה"ל יפתח חקירות בעקבות העדויות – ואז שאלתי אותך האם לדעתך המעידים האנונימיים ישתפו פעולה ויספרו את האמת (שהולכת להפליל אותם בפשעים) ומה לדעתך הפרקליטות צריכה לעשות? הרי על פי העדויות עצמן בכתבה אליה לינקקת, החיילים כולם טענו שהם עשו עבירות על דעת עצמם כי היה משעמם. בכירים אתה לא תצליח להפיל פה.

היכולת שלך להסיק מהשאלות הרטוריות שלי, שאני בעד רדיפה של מעידים אנונימיים שוברת שיאים של חוסר הבנה. המטרה של השאלות שלי היתה לעורר אותך להסביר לי, כיצד אתה רואה את התהליך שהעדויות האנונימיות יפעילו את גלגלי הצדק, רציתי להבין, וקיוויתי שתגיע למסקנה שלי – שהן לא כלי יעיל למטרה.

במקום, התעלמת לגמרי מהשאלות שלי, והלכת לטקטיקה נוחה של עיוות בכדי להאשים אותי (ואת התקשורת) ברדיפה.

אז זה באמת מצויין שעדויות אנונימיות מעלות את המודעות בציבור, אבל עם מודעות לא הולכים למכולת! תתפלא – אני רוצה להעניש בכירים לא פחות ממך, אבל מה לעשות לא הומצא מנגון להעניש בכירים בלי שיבוא חייל שמזדהה שיעמוד בפני בית דין ויתן עדות שתושיב אותו בכלא. זה לא קיים בישראל ולא בשום מדינה אחרת שניהלה מלחמה. לכן העדויות האנונימיות חסרות תועלת למטרה שאתה מנסה להשיג. הדבר היחיד שהן משיגות זה בפועל השקטת מצפון של המעידים.

יציאה של אנשים בגלוי היא הכרחית, והיא הדרך היחידה להביא אנשים לדין (בכירים, ולא בכירים).

אז נכון, גם זה שיוצאים בגלוי לא מבטיח כלום. אתה תביא את הדוגמא של המג"ד שהורה לירות לעציר ברגליים. האמת שזה ממש מזעזע אותי ומבחיל אותי. לשמחתי היתה על זה ביקורת ציבורית ומשפטית על פסק הדין המקל, כולל ביקורת של בית משפט. לא היה לי זמן לעקוב אחרי זה.

אבל בניגוד גמור לטענותיך על שיסוי של הציבור, לא מוכר לי מקרה אחד בתקשורת או בציבור שקרא להשתיק את המקרה, או העביר ביקורת על החייל המעיד, או על מצלמי הסרט.

(אגב, באופן כללי, לא הבאת אף דוגמא לחייל שהזדהה והעיד בצורה גלויה וזכה לשיסוי או חוסר תמיכה ציבורית. מכך התחיל הדיון ביני לבינך)

וחזרה לדיון העיקרי: ראינו שעדות גלויה ובית דין לא מבטיחים אוטומטית טיפול אמיתי בבעיה. ולמרות זאת, עדות אנונימית מבטיחה אוטומטית שלא היה שום טיפול. אז מה עדיף?

בסופו של דבר, עדיין אין לאף אחד סמכות להעמיד בכירים למשפט על סמך עדויות אנונימיות. חקירת מצ"ח לא תועיל במאום, כי כל מי שמוכן לדבר מעדיף להשאר אנונימי. זו בדיוק הנקודה!

(הערה קטנה בנושא חברון – שים לב, שבכל העדויות שהביאו בכתבה – החיילים שהתראיינו פתרו באמירותיהם הם את הבכירים מאחריות. כולם אמרו שהדברים מתנהלים מתחת לרדאר של הפיקוד הבכיר והזוטר). אני מתקשה לראות איך מישהו מהפיקוד הבכיר אחראי למעשיו של סגן גיגי, בטח אחריות פלילית. המסר שהשתמע מטיפול הבכירים במקרה גיגי (שהתגלה בתחקיר) הוא של גינוי המקרה והעמדתו לדין, וזאת על אף שבתחילה הוא נתן עדות שקרית שהיו יכולים לאמץ בשמחה.

אח"כ אתה בא ואומר שיש פה רדיפה של חפ"שים. אז מה בדיוק אתה רוצה? כשמחרישים ארועים כאלה, זה לא בסדר. כשסוף סוף מעלים למשפט קצין שחרג מסמכותו והביא למותו של פלסטיני, זה גם לא בסדר? זה רדיפה?

העלת את נושא ירי המצרר בלחמת לבנון השנייה – מה אתה רוצה שהתקשורת תעשה עם עדויות אנונימיות? הרי הבכירים כולם יתאמו עדויות וועדת חקירה תטייח. כל עוד זה ימשיך להיות עדויות אנונימיות, לא יקרה כלום. צריך קבוצה של אנשים שיקחו אחריות וילשינו על הוראה שהם קיבלו, וילכו עם המח"טים ראש בראש. מי אתה רוצה שיקח אחריות? הפיקוד הבכיר? הציבור? מה הציבור יכול לעשות עם זה?

אתה אומר ובצדק שהציבור לא מתלהב מעדויות אנונימיות, וזה נכון. אבל זה לא נובע רק מתוך הדחקה. יש הכרה עמוקה (שחסרה לך ולנתאי) שעדויות אנונימיות זה חסר תועלת. אתה הראשון שמודה שלא נפתחות שום ועדות חקירה, ומסתפקים בטיוח דו"צי רגיל. אתה יודע מה, נגיד היו פותחים ועדת חקירה – מה זה שווה? מה הן היו מגלות, אם לא בא אדם אמיץ שמדבר באופן גלוי?

מעולם לא טענתי שמדובר בעשבים שוטים (מקרים בודדים, כלשונך). אתה מוזמן לקרוא. מה שאמרתי זה שלהעלות למשפט אנשים שמבצעים עבירות כאלה ונתפסים זה דבר חיובי. לא חושב שצריך להיות ספק בנושא. יש בזה הרבה מן הכסת"ח, ולא הכחשתי את זה. אבל כשאתה עושה משפט פומבי למי שנתפס בעבירה, זה מעביר מסר גם לאחרים. למשפוטים האלה עדיין יש תרומה, למרות שהן מהווים כסת"ח למחדלים מערכתיים.

בנושא צבאות נאטו באפגניסטן, אני אשמח מאוד אם תוכל לפחות פעם אחת בפוסט להתייחס לגופו של מה שכתבתי. כבר בפוסט הקודם הסברתי לך בדיוק באיזה הקשר העלתי את צבאות נאטו (פגיעה באזרחים במסגרת סיכולים ממוקדים). אם יש לך משהו לענות ענייני לנושא (שאתה העלת!) – בבקשה תגובתך. להצליב את זה עם התנהלות בחברון זה לא קשור לחלוטין.

בנושא קצין המודיעין הסרבן – אם אתה עדיין שומר איתו על קשר, אתה מוזמן לספר לו שהמורשת שלו חיה ובועטת, ומנחילים אותה בחיל. בקורסים שאני עשיתי ב-2003 ו-2005 זה גרר הרבה ויכוחים נוקבים, ותקוותי שהרבה אנשים הפיקו מכך לקחים לעבודתם הם. לכן לא, הוא לא ישב בכלא לחינם.

מצפה בקוצר רוח לראות, האם שוב תצטט חלקי משפטים שלי לכדי האשמה חדשה שאין לה ביסוס במה שכתבתי.

אני שמח לראות שלפחות עכשיו ברור שניתאי צודק לגבי עמדתך.
שים לב על מה היה הדיון ומה אתה טוען: יש לרדוף את החיילים הבודדים שמעידים ולשים אותם בכלא (ואחר כך אתה מתפלא שהם מפחדים להעיד שלא תחת מעטה אנונימיות); הבעיה נעוצה בחיילים בודדים, והדרך להתמודד איתה היא באמצעות ענישתם; אתה לא מעוניין לדעת מה קורה בשטחים (או ב-"עופרת יצוקה") ולמה זה קורה, אלא רק ברדיפת החיילים שיצאו להעיד. כלומר – האנונימיות לא מטרידה אותך מבחינת אמינות העדויות (כי במקרה חברון, לדוגמה, ברור לך שהן אמינות), אלא כי היא מפריעה לרדוף את החיילים.
אבל המטרה של העדויות (גם מחברון וגם מ-"עופרת יצוקה") היא לא לרדוף אחרי החיילים הבודדים, היא להבהיר לציבור מה קורה בצה"ל ולהפנות אצבע מאשימה כלפי הבכירים (לדוגמה – מי שהורה ואישר ירי חסר אבחנה של פצצות מצרר במלחמת לבנון השניה). והציבור, בדיוק כמוך (וכמו עירית לינור), לא מעוניין לשמוע. אז הוא מוצא תירוצים למה להתעלם מהעדויות, וכשיש עדות שהוא לא יכול להתעלם ממנה בטענת ה-"אנונימיות" הוא מתעלם ממנה באמצעות טענות ה-"מקרה בודד (נתבע אותו ונכלא אותו)" ו-"צבאות נאט"ו באפגניסטן יותר טובים?". יש לך ספק שהעדויות מחברון אמינות? יש לך ספק שהעדויות מ-"עופרת יצוקה" אמינות?
אני רק יכול לצטט את ניתאי – "אני לא מופתע מכך שאלפי אנשים מפקפקים ומזלזלים במסר שלי, וחושבים שהוא ערמה של שטויות. אני רגיל. השאלה היא האם זו בעיה שלי או שלהם".

לגבי קצין המודיעין הסרבן – כפי שאמרתי – הכרתי את הבחור אישית והייתי בחיל המודיעין כשזה קרה. מול החוויות האנונימיות שלך אני יכול להציב את העדויות האנונימיות שלי, אבל זה בכל מקרה לא עיקר הדיון כאן.

ואגב, אני מאד תומך בהחמרה מאסיבית של העונשים על כל מעשי הנבזות האלה. גם למען יראו ויראו, וגם כי מגיע לחלקם הגדול להנמק בכלא.

אבל במדינה שראשי ארגוני פשע אלימים מקבלים מאסרים של חצי שנה, רוצחים מקבלים מאסרים של שנתיים, ואברכים שדורסים מפקחות אתיופיות מזוכים מאשמה – למה באמת אפשר לצפות?

הופה, שוב הגענו ללוגיקת ההתקרבנות וההתקרנפות. מעולם לא אמרתי "הצבא המוסרי ביותר בעולם". אתה מוזמן להגיב לדברים שאני אומר ולא לדברים שנוח לך להגיב להם.

התגובה בנושא מוסריות החיסולים הממוקדים היתה ממודקת לטענה לא מנומקת שאתה העלת. עד כה, לא הצדקת עניינית אף אחת מהטענות שלך לגבי חוסר התועלת של מקרה קצין המודיעין שמנע הפצצה. הסתפקת באמירות כלליות ללא גיבוי מסוג "מדיניות החיסולים רק הפכה להיות יותר ויותר מתירנית" למרות שההפך הוא הנכון – הטכניקה של החיסולים היום הרבה יותר זהירה ומחושבת משהיתה לפני 5 שנים (פצצות של טונה על בית מחבל).

וגם בפירוש הסברתי לך שמקרה הקצין גרם להכנסת דיונים של ערכיות לכל הקורסים באמ"ן, שזה חלק חשוב בטיפול בבעיה. לא רוצה התייחסות, אל תעלה טענות בלתי מבוססות.

על איזה בדיוק התעלמות מעדויות אתה מדבר? ללכת לדבר בעובדה עם פנים מצונזרות זה חשוב וזה שופך אור על הבעיה, אבל זה ממש לא פותר אותה, נכון?
אתה באמת חושב שאם מצ"ח יתחילו חקירה על המקרים שהתגלו, אז החיילים יבואו וידברו, ויעשה צדק? מי שהתראיין התראיין אחרי סיום השירות וגם אחרי השנה בחו"ל. מה בדיוק את מצפה? שעכשיו הפרקליטות הצבאית, תתחיל חקירה ותנסה לאתר את החיילים האלה כדי לדון אותם על עדויות מלפני 3 שנים?

בעניין העדויות הנוספות על התנהלות שעלו במהלך המשפט של הקצין (גיגי) אז זה חמור. אני לא יודע אם יש איזה שהן מגבלות על הפללה עצמית, שאולי מהוות שיקול. בכל אופן הארועים חמורים והצבא פועל בצורה די צפויה בנסיון להעניש שיעירים לעזאזל למען "יראו ויראו". זה שיטה יעילה, אבל לא מספיקה בעליל. אבל לצד זאת יש גם אלמנט מעשי – כנראה שבשלב כלשהו כל חיילי החטיבה יעלו למשפט וישבו בכלא, וזה לא משהו שהצבא יכול להרשות לעצמו.

טענות הצבא שהם נוקטים במידיניות כללית בנסיון למנוע את התופעה: ניוד מחלקות, חילופי מפקדים וכו'. עד כמה זה עוזר? לא ברור. כנראה שלא הרבה, ולכן צריך עוד ועוד מקרים של חיילים שייתפסו על חם, ויישפטו.

עדויות של חיילים משוחררים, אחרי יישון של שנתיים, זה חשוב לתודעת הציבור, אבל כאמור – זה ממש לא כלי שאפשר לעשות איתו משהו, אלא אם כן אתה מציע שהפרקליטות הצבאית תשפוט את כל אלה שמספקים עדויות אחרי השחרור, ותשים אותם בכלא, כמו שאגב, מגיע להם על פי עדותם.