מפלגת העבודה וסוציאל דמוקרטיה – סופו של רומן?

נדב

קודם כל, תנו לי לשבור לכם את המתח – התשובה לשאלה היא 'לא'.

בעקבות נצחונו של ברק בפריימריז לראשות העבודה, שמעתי בפורום סגור את הציטוט הבא:

עכשיו, לנוכח ניצחונו של האנטי סוציאל דמוקרט הזה, זה זמן טוב מאוד להתנתק כמה שיותר מהקשר למפלגת העבודה.

קרי, הרי ממילא היינו מאוכזבים ממפלגת העבודה, שבגדה באג'נדה הסוציאל דמוקרטית. ועכשיו, כשהיא החליפה מנהיג ועשתה rewind למהלך הסוציאל דמוקרטי (לכאורה?) שהתחיל בבחירת עמיר פרץ – בטח ובטח שאין לנו מה לחפש במפלגה הזו.

אני לא ממש מבין את הטיעון הזה. הרי המאוכזבים למיניהם טוענים שעמיר פרץ שכח את יעודו כנציג הסוציאל-דמוקרטי הבכיר במפלגה כשהעדיף לעשות לביתו במשרד הבטחון. אז מה השתנה היום לעומת תקופת האופוריה? רק זה שעמיר פרץ כבר לא נמצא בעמדת כוח, ויש אפשרות להריץ סוציאל דמוקרט אותנטי, כזה שלא יתפתה לכיבודים כמו משרד הבטחון ובאמת ידאג לאג'נדה.

אין ספק שבחירתו של ברק היא נסיגה למחנה הסוציאל דמוקרטי במפלגת העבודה, בין אם אתם ממאוכזבי עמיר פרץ ובין אם אתם מתומכיו. אבל כמו שתנו רבנן – לא באנו להנות. יכול להיות שלקינו באופטימיות מוגזמת – חשבנו שדי בהחלפת (יושב) הראש כדי לשנות את כל המפלגה, והתבדינו. בין אם בגלל שהכוחות שקמו מולנו היו גדולים מדי ובין אם בגלל שהאיש שעמד בראש אכזב – בנינו תלי תלים של ציפיות, והתוצאות – חלקיות בלבד.

אבל אני רוצה להציע ראייה אחרת של המצב – תשוו בין המצב לפני שנתיים למצב היום. לפני שנתיים, להזכירכם – ימי ההכנות להתנתקות. בתמורה לתמיכה פאסיבית בהתנתקות, שרון נותן יד חופשית לביבי לעשות כרצונו בכלכלת ישראל. הסוגייה היחידה שהטרידה את מפלגת העבודה בכניסתה לקואליציה הייתה מדינית (ההתנתקות), והסימן היחיד להתנגדות למדיניות הכלכלית של הממשלה ×”×™×” בשיהוקי ×”'קפיטליזם חזירי' שעלו מדי פעם מצד הנשיא הנוכחי, בין הבורקס למיץ התפוזים, לאחר שהצביע בעד התקציב.

והיום? מפלגת העבודה לא הפכה להיות דוגמא ומופת למפלגה סוציאל דמוקרטית, אין ספק. אבל יש שישה עד שבעה חברי כנסת ששמים בראש סדר היום שלהם את הנושאים הסוציאל דמוקרטיים. קווי היסוד של הממשלה מכילים – מצד מפלגת העבודה – בעיקר דרישות סוציאל דמוקרטיות, שחלק ניכר מהן התמלא. ואולי חשוב מכל – העניין הסוציאל דמוקרטי הונח על סדר היום הלאומי, ולא הולך לרדת משם בקרוב.

אין ספק שחלה נסיגה היום. אין ספק גם שההתקדמות – עד היום וגם בעתיד – היא עניין רצוף מהמורות, בסגנון 'צעד קדימה שניים אחורה'. אבל בינתיים, נראה שבין אלה שלא רוצים לאלו שלא יכולים, מפלגת העבודה היא ההצגה ×”×›×™ טובה בעיר עבור כל סוציאל דמוקרט. או כמו שאמרתי לא מזמן לחבר שלי בעניין קרוב – ×–×” לא מקרה שמפלגת העבודה – ולא חד"ש – היא האחראית למינוי השר המוסלמי הראשון בישראל. אין לי ספק שחד"ש הייתה ממנה שר מוסלמי אם הייתה מגיעה לסיטואציה של מינוי שר; מצד שני, אין לי ספק גם שהיא לא תגיע לסיטואציה הזו בעתיד הקרוב.

אז התשובה לשאלה שבכותרת היא, כמו שאמרתי, לא רבתי. זהו רק תחילתו של רומן ארוך. אנחנו נשארים במפלגת העבודה, וממשיכים להילחם על מקומה של האג'נדה הסוציאל דמוקרטית במפלגה. ×›×™ כמו שכתבתי פעם, אני לא במפלגת העבודה ×›×™ אני רוצה לקדם את העקרונות של המפלגה – אני במפלגת העבודה כדי להילחם על כך שהיא תקדם את העקרונות שלי (שהם, בסופו של דבר, העקרונות שהיו אמורים להיות למפלגה).

אני אחיין של עמיר פרץ

29 תגובות »

נדב ב14/06/2007 21:00 תחת חברה בישראל

29 Responses to “מפלגת העבודה וסוציאל דמוקרטיה – סופו של רומן?”

  1. ליאור הגיב:

    אני איתך ברעיון העיקרי-בשבילי האינדיקציה תהיה הרשימה לכנסת הבאה -והרכב הכוחות ברשימה אם לא נצליח להכניס יותר אנשים אם תפיסת עולם סוציאל דמוקרטית אז הישיבה במפלגת העבודה היא בזבוז
    זמן -עדיף להקים את עם אחד מחדש.

    • בעם אחד הצלחנו להכניס רק שלושה חברי כנסת סוציאל דמוקרטיים.
      וגרוע מזה – המפלגה הזו נחשבה לפרטנר מוצלח לקואליציה בערך כמו חד"ש.
      צריך לקרות הרבה כדי שאשתכנע לחזור למקום הזה.

  2. שושי הגיב:

    כמה חבל שגם מרצ העמידה בראשה נאו-ליברל.

    • אין ספק שאני אעודד מהיציע את רן כהן, למרות שזה עלול לפגוע בכוחות הסוציאל דמוקרטיים במפלגת העבודה עקב זליגת קולות.

      • טשאפק הגיב:

        אין משמעות רבה לזליגת קולות זו. 30 מנדטים לעבודה ו 7 למרצ זה בדיוק אותו דבר כמו 28 לעבודה ו 9 למרצ, מבחינת הרכבת הממשלה.

        • תלוי ביחסי הכוחות הכלליים בכנסת. אם יש קואליציית שמאל ברורה או קואליציית ימין ברורה, אתה צודק. במצב כמו עכשיו, עוד כמה מנדטים למפלגת העבודה היו משחקים תפקיד מכריע במו"מ הקואליציוני.

          אם ×›×™ להערכתי, אנחנו הולכים לחזור – לאט לאט – לכיוון המפה הפוליטית של שנות ×”-80, שבה יש שתי מפלגות גדולות (סביבות ×”-40) ולא הרבה מפלגות קטנות. לבחירה הישירה לוקח זמן להתפוגג, אבל היא מתפוגגת לאיטה.

  3. ירדן הגיב:

    מי ×–×” רן כהן? אני לא בעניינים…
    אני עדיין חושב שצריך ללכת עם חד"ש. זאת מפלגה שאם היא תצליח היא באמת תשנה בגדול. עם מפלגת העבודה, עד שהם יחזרו להיות מה שהם היו עם פרץ, גם אז הם עוד פעם יחוקקו חוק פה ושם ואז יבואו באוצר ויבטלו את ×–×” בשנה שאחרי, אחרי שפרץ יפסיד. צריך לעשות איזה שינוי פנימי באוצר… לדאוג שישבו שם סוציאל דמוקרטים 😛

    • רן כהן הוא חבר הכנסת הסוציאל-דמוקרטי של מרצ.

      ולגבי חד"ש – אני שואל את עצמי למה יש סיכוי יותר גדול – ששר האוצר הסוציאל דמוקרטי הראשון במאה ×”-21 יבוא משורות מפלגת העבודה או משורות חד"ש? אני לא חושב שיהיה קל לגרום לזה שהוא יבוא ממפלגת העבודה, אבל ×–×” ×™×”×™×” הרבה יותר קל מאשר לגרום לזה שהוא יבוא מחד"ש.

      • ירדן הגיב:

        כן אבל פרץ לא הולך להיות שר האוצר בזמן הקרוב גם כן. אז אם כבר אז לתמוך בחד"ש 😛

        • פרץ לא הולך להיות שר אוצר בשנתיים-שלוש הקרובות. אחר כך – לך תדע מה יקרה (× × ×™×—, תסריט של סיבוב פריימריז נוסף, ברק-פרץ ראש בראש, ברק לוקח בקטן, בחירות, ממשלת עבודה, תיק אוצר).
          חד"ש לא הולכת לקבל שום תיק בכיר בממשלה בעשרים-שלושים השנים הקרובות. אחר כך, לך תדע מה יקרה.

          • ירדן הגיב:

            אז בוא נתמקד בבחירות הקרובות. העבודה לא סוציאל דמוקרטית בבחירות הקרובות. מעבר לכך, אם הם יקבלו יותר מנדטים יגידו שאנשים לא מעוניינים בסוציאל דמוקרטיה. לעומת זאת אם יקבלו פחות, המעמד של הסוציאל דמוקרטים במפלגה יתחזק ושל ברק יתערער. אז לפחות בבחירות הקרובות אין שום סיבה להצביע עבודה.

          • בוא × ×—×›×” עד הבחירות הקרובות, טוב?
            יש בדרך עוד פריימריז ליו"ר ופריימריז לרשימה לכנסת.

  4. טשאפק הגיב:

    נצחון ברק-פואד, בדרך שהושג, היה מכה לא רק לסוציאל-דמוקרטיה אלא לדמוקרטיה. ולא בעבודה אלא בישראל בכלל.

    הוכח בשלישית, אחרי שרון ואולמרט – כדי להשיג הישגים בפוליטיקה, פוליטיקאי צריך מידה נדיבה של שחיתות, את תמיכת האדלריסטים, תקשורת קנויה, ולהקפיד על שתיקה המנומרת בססמאות נבובות. ללא דיון ציבורי אין דמוקרטיה וללא דמוקרטיה אין סוציאל-דמוקרטיה.

    • אני לא מסכים.
      אין ספק שדרושים הליכי בדיקה ושיפור לאור תוצאות הפריימריז.
      אין ספק שהפריימריז בעבודה רחוקים מאוד מלהיות מושלמים.
      גם אין ספק שמפלגת העבודה היא המפלגה שמקיימת את הליך הבחירות הדמוקרטי והפתוח ביותר מבין כל המפלגות בישראל. לא שמעתי נאומים חוצבי להבות במהלך הפריימריז בחדש או במרץ.
      כדאי גם לשים לב שהבחירות במפלגת העבודה חזרו להיות רלוונטיות. הפעם האחרונה שהיו במפלגה פריימריז שבהם התקשורת התלוננה שהמועמדים לא מדברים מספיק, ולא התעלמה מהם בהבעה קלה של תיעוב, הייתה לקראת בחירות 99' (בורג-ברק), ולפני זה לקראת בחירות 92' (רבין-פרס). אתה שם לב מה משותף לשתי מערכות הבחירות האלה, נכון?
      פריימריז חמים, רצופי האשמות הדדיות ו'קרבות רחוב', הם המאפיינים של מפלגה חיה ורלוונטית.

      • טשאפק הגיב:

        לא הבנתי למה אינך מסכים.

        הפריימריס בעבודה בדרך כלל מעוררים עניין. הפריימריס של פרץ נגד פרס משכו לא פחות תשומת לב.

        >>>פריימריז חמים, רצופי האשמות הדדיות ו’קרבות רחוב’, הם המאפיינים של מפלגה חיה ורלוונטית.

        נוכלויות הן מאפיינים של נוכלים.
        נצחון של מועמד בבחירות על ידי הימנעות מכל אמירה והפעלת עיתונאים מטעם, הוא מאפיין של האדלריזם.

        • אני שותף לביקורת שלך על התופעות האלה.
          אני לא שותף לפרשנות שלך – לטעמי הן לא מעידות על 'קץ הדמוקרטיה', אלא על המשך הדמוקרטיה כפי שהתנהלה בישראל תמיד – די רחוק מהמושלם, ועדיין די דמוקרטי (כל עוד לא עוברים את הקו הירוק, כמובן).

          • ד.ט הגיב:

            הזיופים זו בעייה אחת. ניהול קמפיין של שתיקה זו בעייה שנייה.

            שניהם מחלות מסוכנות.

            מחלה שלישית – התנהלות התקשורת. ללא תקשורת חופשית כידוע אין דמוקרטיה של ממש. גם תקשורת חופשית להלכה אבל קנויה ברובה, כמו בישראל, מערערת את יסודות הדמוקרטיה.

            מחלה רביעית – היעדר אכיפת החוק. זיופים בהיקף נרחב יש באותם מקומות כבר שנים. ב-2001 אפילו הוכרז רשמית על שינוי התוצאות, עקב זיופים. (הפעם איילון נמנע מלעתור). מישהו חוקר את ×–×”? הוגשו כתבי אישום?
            יש למשל חוק האוסר התפקדות כפולה ומטיל על זה עונש מאסר וקנס. זו עבירה שממש ממש קל לחקור, וידוע שרבבות עוברים עליה באופן פעיל. כמה כתבי אישום הוגשו בעניין? 0.

          • שוב, אני לא חולק עליך – לא על ×–×” שהתופעות האלה קיימות, לא על ×–×” שהן חמורות ולא על ×–×” שצריך להילחם בהן. אני רק טוען שאין כאן משהו חדש, ולכן ודאי שאין כאן 'קץ הדמוקרטיה' – הדמורטיה הישראלית התקיימה, באופן חלקי ובעייתי אמנם, עם התופעות האלה בעבר והיא תמשיך להתקיים איתן בעתיד.

            הערת אגב – אני לא יודע לגבי מפלגות אחרות, אני יודע שבמפלגת העבודה לוקחים את ספרי הבוחרים של כל המפלגות ובודקים מולם מתפקדים חדשים – כך שאין תופעה של התפקדות כפולה במפלגת העבודה מאז הפריימריז הקודמים (הצעד נעשה בעקבות הטענות על 'מפקד ארגזים')

          • ד.ט הגיב:

            רמאויות היו בעבר, אבל האדלריזם הוא תופעה חדשה יחסית, והתקשורת רדודה ומוטה מאי פעם. האם היה, עד שרון, קמפיין של שתיקה? לפרס לעגו בעבר שהוא דו פרצופי (כן ולא) אבל לפחות הוא דיבר.

            ראשית דאגה התקשורת להסיר את האיום על ההון-שלטון שמהווה דודך (לצערי, חלק מזה הביא על עצמו) ואחר כך דאגו לרומם את ברק. אולי דווקא כיוון שאתה עצמך מכיר ומעורה בפעילות בשטח, שבאמת לא השתנתה – אסיפות, שכנוע, ארגון מתנדבים ותומכים – אינך רואה שדברים כן השתנו ולרעה.

            לגבי מתפקדים כפולים – אני שמח שבעבודה מקפידים, אבל זו עבירה פלילית ש(היתה) צריכה (להיות מזמן) ×¢× ×™×™× ×” של המשטרה.

          • השאלה היא עד איפה אתה מותח אחורה את הדיון…
            נכון שפופולריזציה וטלוויזציה הן רעות חולות די חדשות. אבל לפניהן בכלל לא היו לנו פריימריז. הפופולריזציה הזו טבועה בפריימריז, ולא נראה לי שיש דרך לעקוף אותה. זה חלק מהפריימריז, לטוב ולרע.

          • ד.ט הגיב:

            זה לא עניין של פריימריס דווקא: השתקן המנצח הקודם היה שרון, שרץ בבחירות כלליות. הטיות תקשורתיות בוטות היו בכמה מערכות בחירות..

            הבעייה היא היעדר או החנקת האפשרות לדיון ציבורי.

          • לא עניין של פריימריז, אבל עניין שלא יכול לקרות במרכז או בועדה מסדרת.

  5. גיא הגיב:

    אני החלטתי אחרי הפריימריז האחרונים להתפקד לעבודה ולנסות להשפיע
    לברק לראשות הממשלה אני בטוח לא אצביע
    אבל לרשימה יש עוד סיכוי

    • אני חייב להודות שאני די קרוע, כשאני חשוב על הבחירות הבאות.
      מצד אחד, ×™×”×™×” לי קשה מאוד להצביע – לא כל שכן לשכנע אנשים להצביע – לאהוד ברק לראשות הממשלה.
      מצד שני, אני חושב שאסור לנטוש את המהלך של בניית כוח סוציאל-דמוקרטי במפלגת העבודה, משום שזהו המהלך הסוציאל דמוקרטי המשמעותי ביותר ב-10 השנים האחרונות לפחות, לטעמי, ויש לו הרבה פוטנציאל.
      מצד שלישי, השבוע הראשון לכהונתו כיו"ר מראה שאהוד ברק כנראה אכן השתנה – הוא הרבה יותר זריז עכשיו. תוך פחות משבוע הוא הצליח להקים על עצמו 4 אוייבים (עמיר, סנה, איילון, פינס) מתוך סיעה של 19 ×—"כים. ההתרסקות, עושה רושם, תהיה עוד יותר כואבת מבפעם הקודמת. ×–×” טוב, ×›×™ ×–×” אומר שבבחירות הבאות לא ×™×”×™×” ברק. ×–×” רע, ×›×™ ×–×” הולך לכאוב גם לנו.

  6. הפרולטר הגיב:

    שלום חברים – גם אם באיחור, הרי התייחסותי:

    מפלגת העבודה

  7. הפרולטר הגיב:

    ×”×™×™ שוב – תקלה בתגובה הקודמת …

    מפלגה בכלל ובודאי מפלגת העבודה ששואפת לשלטון לא יכולה ולא צריכה להיות תלויה באישיות בודדת אחת. אלא באוסף של אנשים, דעות ורעיונות … בודאי מפלגת העבודה וראו נוסח חוקת מפלגת העבודה המלא למנגנון המבטיח זאת.

    אז להשאר, להלחם ולממש את מצע המפלגה.

    אתם מוזמנים לקחת חלק בשיח התנועה באתר הבמה – פורום מפלגת העבודה.

  8. הפרולטר הגיב:

    אהלן נדב,

    משום מה הייתה לי תקלה בפרסום התגובה ומאז לא מצליח לפרסם תגובתי המלאה.

להגיב על נדב פרץ לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971728 דפים נצפים, 63 היום
319272 ביקורים, 50 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏