שנית, ההצעה שהועלתה כאן נהדרת, רק שצריכות להיות נשים שמוכנות לעבור את ההטרדה הלא נעימה שוב ושוב ולא להיכנע להפרדה. בתור מישהי שניסתה לעשות את זה פעם, באוטובוס שבו לא הייתה הפרדה רשמית אלא כמה נוסעים חרדים קולניים שיצרו הפרדה אד הוק ורוב חרדי דומם, אני יכולה להעיד שהחוויה הייתה מאוד לא נעימה.

אם היה מדובר – כמו שהחרדים אוהבים להציג את זה – בהסדר וולנטרי לחלוטין, שמתרחש רק בקווים שנוסעים בתוך שכונות חרדיות, ולא נכפה על אף אחד – אז באמת הייתה כאן דילמה.
אבל בפועל, הרי כולנו יודעים שמדובר על הסדר שמתרחש גם בקווים שעוברים בשכונות חילוניות, ושנוסעים בהם חילוניים. יותר מזה – לא כל הדתיים ולא כל החרדים רוצים בהפרדה (שמייצגת את הפלג הקיצוני של החרדים), וגם עליהם יש כפייה (אתה מוזמן להתחיל לקרוא על ההפרדה בלינק שנתתי בפוסט – ואם תרצה, יש עוד הרבה).
אני כל כולי בעד רב-תרבותיות, אבל לכפות תרבות חרדית על חילונים זה ממש לא רב תרבותיות.

ואגב, אם הבדואים בנגב היו מנסים ליישם הפרדה על הקו שאני נוסע בו מהקיבוץ שלי, הייתי מתנגד בתוקף. אלא שלא הייתה לי הזדמנות – יש להניח שהיו שוברים את העצמות של הראשון שהיה מעיז לדרוש ממישהו לעבור מקום.

אם זו היתה דרישה של בדואים בנגב – מענין מה היתה תגובתך

מענין שאנשים שמדברים כל הזמן על פלורליזים ועל נסיון להבין את השני
מדברים על פשרות ועל גמישות בדיאלוג עם אויבים

לא מסוגלים לעשות זאת עם יהודים שונים מהם

וזו לא רק אפליה נגד נשים. זה שהן מאחורה כשלעצמו הוא לא בעיה. מה אם אני גבר ודווקא רוצה לשבת מאחורה? יכולים להיות אנשים שחושבים שבסוף האוטובוס כיף יותר.

לי, באופן פרטני, לא כיף בסוף האוטובוס. אני נוטה לקבל בחילה אם אני לא יושב מקדימה. אין לי אישור רפואי על זה, ואני לא יודע מה הסיבה לזה, אבל זה מה שקורה. כך שאם היו מכריחים אותי לשבת מאחורה, הייתה בזה בעיה בריאותית.