על הקרב שאסור להפסיד

נדב

העימותים בין דתיים לחילונים, על מה שקרוי 'כפייה דתית' או 'סטטוס קוו', נערכו בהרבה מישורים בשנים האחרונות. בשנות ה-80 היו את מאבקי החזיר, שהוכרעו בסערה על ידי המהגרים מברית המועצות לשעבר; המאבקים על שמירת השבת במרחב הציבורי ניטשו בנושאים רבים, הבולטים שבהם הם הנסיונות החרדיים לחסימת כבישים (אם כי משברים ממשלתיים, ממטוסי ה-F15 ועד המשחן, גם הם כיכבו), ועוד ועוד. בעשור האחרון, ליבו של המאבק הזה היה נגד דרך החיים החרדית (ההיעדרות משירות צבאי ומשוק העבודה, הלימודים שאינם כוללים לימודי חול, ועוד).

אך נדמה שבשנים האחרונות – במידה רבה בגלל תהליכים פנימיים שעוברת החברה הדתית, ויותר ממנה החברה החרדית – הדתיים והחרדים עברו, אם תרצו, לאופנסיבה, והמאבקים האלה עברו להתמקד במקומן של נשים במרחב הציבורי. הנושא החם כרגע הוא שירת נשים, ובעיקר בצבא. אבל בין הנושאים שבמחלוקת אפשר למצוא גם את הצגת דמויות נשיות במרחב הציבורי, את 'השילוב הראוי' (קרי, הדרת נשים מאיזורים שלמים בצה"ל כדי לאפשר כניסת חרדים), את 'קווי המהדרין' ועוד.

הקרב הזה עדיין בתחילתו, והוא מתנהל במישורים שנתפסים כ'שטח הפרטי' של החרדים (אוטובוסים ושלטים בשכונות חרדיות) ובצבא. אבל הוא הולך ומתרחב, ונראה שיקיף עוד ועוד תחומים של חיינו.

מי שעוקב אחרי הבלוג הזה, יודע שאני לא הדגם הקלאסי של 'השמאלני זולל החרדים'. כמי שמאמין אמונה עמוקה ברב תרבותיות, אני בהחלט בעד לחפש את המקומות שבהם צריך לאפשר לקיים לחרדים אורח חיים לפי בחירתם, כל עוד הפגיעה באחרים היא מינימלית. ובכל זאת אני אומר – בקרב הזה, אסור לחילונים להפסיד.

חלק מהקרבות שתוארו לעיל – למשל, המאבק נגד 'החרדים הסחטנים שחיים על חשבון המסים שלנו' – הם מיותרים לטעמי. חלק אחר הוא מוצדק – אין ספק שאין סיבה למנוע מאדם לאכול חזיר, או להשתמש ברכבו או בתחבורה ציבורית, מטעמים דתיים. אין גם ספק שמניעה כזו היא פגיעה בזכויות האדם הבסיסיות שלו.

מצד שני, הפגיעה הזו היא פגיעה מוגבלת. אמנם זכויותיו של מי שאינו יכול לאכול (ולגדל, ולמכור) חזיר נפגעות, אבל הוא עדיין יכול לקיים חיים מלאים. צריך להאבק נגד הפגיעה הזו בזכויות, אבל אם הפסדנו בקרב הזה – זה לא סוף העולם. גם אם כביש בר אילן היה נסגר בשבתות, הייתה נגרמת פגיעה בזכויות האדם של החילונים הירושלמיים, אבל פגיעה שבלית ברירה, אפשר לחיות איתה.

הקרב הזה – הקרב על מיקומן של נשים במרחב הציבורי – הוא קרב שעבור הציבור החילוני, הוא קרב מסדר גודל אחר לגמרי. הוא קרב שנוגע לזכויות הכי בסיסיות של רוב האוכלוסיה. כשנאסרת הופעת נשים בציבור – גם אם זה איסור מוגבל – פוליטיקאיות, למשל, נמצאות בנקודת נחיתות איומה, שלא תאפשר להן להתמודד ברצינות על שום תפקיד. כשהמאבק הזה יגיע למקומות העבודה, אנחנו נראה איך תקרת הזכוכית הופכת לתקרת בטון – אמנם אסור לפי חוק לא לקדם מישהי בגלל שהיא אישה, אבל כבר נמצא איך לדאוג שאשת השיווק לא תגיע לתפקיד בכיר מדי, כדי שנוכל להמשיך לעשות עסקים בשקט. וכך הלאה, בכל תחומי החיים – זוהי פגיעה מהותית ביכולת של נשים להשתתף בחיי החברה.

ועל פגיעה כזו, אי אפשר להגיד 'נכון, יש כאן פגיעה בזכויות'. נגד פגיעה כזו, צריך להיאבק בכל הכוח. ונדמה שאת זה העסקנים של הציבור הדתי והחרדי לא מבינים – שכאן מדובר בקרב ששם את הציבור החילוני בפינה, ולא מאפשר לו להתפשר.

עכשיו אתם חושבים לעצמכם – 'אוי, הוא תמים. פגיעה בזכויות הבסיסיות של נשים, למישהו בישראל אכפת?'

אז זהו, שאני האחרון שאגיד שהחברה הישראלית היא חברה שוויונית, או שערך השוויון המגדרי הוא ערך ראשון במעלה בקרב הציבור החילוני בישראל (למעשה, אני כותב דוקטורט בדיוק כדי לבסס את הטענה ההפוכה). אבל העמדה הישראלית היא עמדה מורכבת יותר משוביניזם פשוט. מחקר אחרי מחקר הראו איך בישראל, חשוב מאוד לשמור על החזות השוויונית, תוך נטייה להזניח את השוויון בפועל. כך, לא יהיו חוקים שיגבילו השתתפות נשים בפוליטיקה, אבל העובדה ששיעור הנשים בכנסת הוא מהנמוכים בעולם לא כל כך תטריד אף אחד; כך, יהיו לנו חוקים מתקדמים להגנה על נשים בשוק העבודה, אבל בפועל נראה פערי שכר משמעותיים מאוד; וכך – תרומתי הקטנה לגוף הידע – יהיה לנו חוק שיאפשר לאבות לקחת חופשת לידה, אבל לאף אחד לא יפריע שאבות ספורים בלבד לוקחים חופשת לידה כזו.

הנקודה היא שהדרישה הדתית להדרת נשים מהמרחב הציבורי תוקפת בדיוק את המישור ההצהרתי. כל חקיקה שתקבע אפלייה בין נשים לגברים בחוק, תעביר את האפלייה מהמישור הסמוי למישור הגלוי, ותאיים על התפיסה של הציבור החילוני את ישראל כמדינה מערבית, מודרנית ומתקדמת. דרישה כזו תעמיד את הציבור החילוני על רגליו האחוריות. לכן, נדמה לי שניתן לומר בוודאות שככל שהדרישה הזו תתרחב, ותעבור מהגטו הדתי-חרדי למרחב הציבורי שהחילונים שותפים בו, כך יתרבו ההתנגדויות החילוניות. ככל שיותר הורים חילונים יתקלו במצב שבו הבת שלהם מודרת מתפקיד צבאי, שבו היו בעבר בנות; ככל שיותר פוליטיקאיות יתקלו במצב שבו פניהם לא יכולים להופיע על שלטים; ככל שהתהליך הזה יתמסד – כך תתרבה ההתנגדות החילונית.

ומכיוון שהאליטה בישראל היא, עדיין, אליטה חילונית – דינו של הקרב הזה להיות מוכרע לטובת החילונים. אלא אם כן, כמובן, התהליך הזה יקרה מספיק בשקט כדי שאף אחד לא ישים לב. אז יאללה, קדימה, לכו לאירוע נשים שרות של ואנדר.

12 Responses to “על הקרב שאסור להפסיד”

  1. תזמון מוצלח מאוד, מאחר שבדיוק נתקלתי
    בפוסט הזה של צבי טריגר ורציתי לשאול לדעתך עליו.
    אני זוכרת שאתה כותב הרבה על הצורך לשלב חרדים בשוק העבודה (ועל כך שלא הוגן לבוא אליהם בטענות על כך שאינם עובדים, כאשר שוק העבודה לא כ"כ שש לקלוט אותם ואין מקומות עבודה המותאמים אליהם), אבל מה עושים עם הדרת נשים כתוצאה מהתאמת שוק העבודה לכניסת חרדים? מה גובר?

    • נדב הגיב:

      (תיקנתי לך את הקישור)
      שאלה מצויינת.
      אבל ממה ששמעתי מאנשים שמסתובבים בשטח ובוחנים השתלבות חרדים בשוק העבודה, זו לא בעיה נפוצה. כלומר, השאלה 'איך לשלב חרדים במקום עבודה שיש בו גם נשים' היא שאלה מרכזית שעומדת בפני כל מי שעוסק בשילוב חרדים בפועל, אבל את התשובה 'נעיף את הנשים' לא שמעתי, גם לא ברמז. (בדרך כלל, אגב, התשובה היא 'הם מסתדרים'. כשאנחנו מדברים על החרדים עצמם, בפועל, העניינים הרבה יותר פשוטים מהנסיונות ליצור מסגרות מוכתבות-מראש, שבהן צריך להראות שמדקדקים בכל פרט)

      • טליה הגיב:

        סליחה, שאני אבין מה הבעיה לחרדי איקס לעבוד עם אישה או תחת ניהולה של אישה? לא מבקשים ממנו להישאר איתה לבד בחדר סגור, סה"כ מקום עבודה ציבורי, פתוח. אין שום סיבה, שום סיבה בעולם שחרדי לא יוכל לעבוד יחד עם נשים. ראו ברוקלין וכל החרדי שעובדים ביהלומים. כמו שאין בעיה למוסלמים דתיים בארה"ב לעבוד בכל מיני עבודות. כשצריך כסף- פתאום אין בעיה.

  2. מקום העבודה לא צריך להתאים את עצמו לחרדים, חרדים צריכים להתאים את עצמם למקום העבודה!

    ×¢× ×™×™× ×” אותי ההבחנה בין שיוויון בפועל לבין שיוויון בנראות בלבד דווקא בגלל שנדמה לי ששיוויון בנראות לפעמים קריטי עוד יותר משיוויון בפועל, שכן מי שאנחנו באמת רוצים לשכנע להתנהגות שיוויוני הם ילדים – שלא מודעים להבדלי השכר במשק, אבל בהחלט שמים לב במה עובדת אימא ובמה עובד אבא, ובמה עובדים ההורים של כל שאר הילדים. מדירים נשים מהמרחב הציבורי כדי שיהיה אפשר להמשיך להדיר אותן במרחב הביתי, במרחב הפרטי – אף ילדה לא תשאל למה המילה האחרונה היא תמיד של אבא אם כאשר היא יוצאת מהבית, כל מי שמנהל את העניינים הם גברים אף הם.

    לגבי אליטות חילוניות – אני לא יודע מי האליטה ששולטת איפה, אבל זו בשום פנים לא מסקנה ידועה מראש. החרדים מצליחים בינתיים להדיר נשים דווקא בגלל שנראה שזה לא כל כך נורא. קח לדוגמה את ההתנצלות-הלא-מתנצלת של אד"×™ לכך שפרסמו קמפיין מדיר נשים בירושלים: נכון, ×–×” לא יפה, אנחנו מתנצלים, אבל האם נושא תרומת האיברים הוא לא יותר חשוב? איכשהו, נושאי נשים תמיד נמצאים מאחור. ×¢"×¢ "×–×” בסדר להדיר נשים בצה"ל, העיקר שיהיה בטחון".

    • נדב הגיב:

      א. למה אתה מניח שמקום העבודה לא צריך להתאים את עצמו לחרדים?
      אפילו אם נאמץ את העמדה ×”×›×™ נאו-ליברלית, ונשאיר את המדינה – ואת החברה – לחלוטין מחוץ לתמונה, מצב שבו למקום העבודה יש אינטרס למשוך כוח עבודה חרדי (×›×™ הוא זול ואיכותי, × × ×™×—) הוא לא פחות סביר ממצב שבו חרדים מחפשים בנרות מקומות עבודה.

      ב. אני לא מדבר על נראות (למרות שהניסוח בפוסט מבלבל) אלא על הרמה ההצהרתית-פורמלית.
      כולנו יודעים שנשים וגברים מתנהגים באופן שונה. אנחנו רואים שיש יותר מורות ויותר מהנדסים. אנחנו רואים שמי שבעיקר מטפל בילדים ×–×” הנשים. אבל בחוק הכל שוויוני. ואין אף מילה (טוב, נו, כמעט אף מילה) בחוק שמעגנת את האפליה – מה שמאפשר לנו להעמיד פנים שהאפליה היא 'טבעית' ולא נובעת מהחברה (×”× ×”, תראו, יש לנו חוק שאוסר אפליה!).
      בהערת אגב, מי שמתייחסת בדיוק לפער בין שוויון בפועל לשוויון בנראות היא יפעת ביטון, שבודקת אותו בנושא אחר לגמרי – היחס למזרחים במערכת המשפט. הטיעון שלה – בהפשטה – הוא שמערכת המשפט מכירה בזה שיש אפליית נשים ואפליית ערבים, ומתחשבת בזה. אבל בגלל שהחברה שלנו כל כך עסוקה בלהכחיש את אפליית המזרחים, בתי המשפט מתעלמים מהאפלייה במקרה של מזרחים – וזה פועל לרעתם.

      ×’. קצת התלבטתי לגבי הניסוח של החלק האחרון בפוסט, בדיוק בגלל שאלת ×”'מסקנה הקבועה מראש'. אני לא חושב שאין שום סיכוי בעולם שהדרת נשים תחלחל מהמקומות המצומצמים שבהם היא נמצאת עכשיו להיבטים נרחבים יותר של החברה שלנו – אם ×–×” ×”×™×” המצב, לא ×”×™×” דרוש פוסט. אני כן חושב שיהיה קל, יחסית, לגייס כאן התנגדות של החברה החילונית לחילחול ×”×–×”, והמטרה של הפוסט היא להסב את תשומת הלב גם לכך שהקרב ×”×–×” נדרש, וגם לכך שאפשר לנצח בו.

  3. רן הגיב:

    אני עובד בצבא כיועץ ונחשף מקרוב למה שמתחולל שם. חברים, הצבא נמצא באטרף לא נורמלי. למשל, אסור לבנות שהתחררו להגיע ל"שתייה" שלהן בבגדים אזרחיים שהרס"ר (החילוני) מגדיר ×›"חושפניים". אסור למד"סניקיות ללבוש בגדי ספורט "חשופים" (כשהן מאמנות בנות בלבד, כן?). לפני פעילות חברתית יש "פורום דתיים" שבו דנים החיילים הדתיים לגבי ההגבלות והחומרות שיוטלו על הפעילות (למשל – ריקודים, פעילות בבריכות וכדומה) והם קובעים! ×–×” לא מגיע מרבנים (על אף שאלה מחליפים כיום למעשה את מערך החינוך בצבא. מש"קיות חינוך – out רבנים -in) אלא מהצבא עצמו. מפקודות שנכתבו על ידי חילונים ונאכפות על ידי חילונים. עומדים החיילים הדתיים ולא מבינים לאיזה רמה של "חומרות" הגיעו כאן. פעם לרשום בס"ד על מכתב צבאי רשמי ×”×™×” נחשב הפרת משמעת, כיום – נוהג רגיל במשרדים. גם אני בעד שילוב, אבל לא בעד ×›× ×™×¢×” לכל גחמה (מרצון וללא כפיה), ויתור על דרך חיים של פתיחות, של אווירה של שיוויון. ומה שמתחיל בצבא ימשיך תודעתית גם הלאה לחיים האזרחיים. חייל שהתרגל שהפרהסיה מוכתבת על ידי חומרות דתיות לא יצפה למשהו אחר כאשר ישתחרר.

    • טליה הגיב:

      רן, מה שכתבת מאד מאד חשוב. יש סיכוי שתכתוב מאמר דיעות לוואינט? יש את המייל בכל כתבה במדור דיעות ואין בעיה לשלוח להם. אני חושבת שזה מאד מאד יעניין הורים שילדיהם בצבא. ואולי מישהו בצה"ל יזיז את עצמו (היוהל"ן אולי?) לתקן את פקודת ה"שילוב הראוי" שנוצלה לרעה בגלל עמימותה.

      • נדב הגיב:

        אני מצטרף לטליה לגבי החשיבות של הדברים. כדאי לפרסם אותם – אם ×›×™ דרך עדיפה, לדעתי, היא פנייה לאחד הכתבים של 'הארץ'. אם תחליט לא לדחוף את הדברים הלאה, אני מבקש את רשותך לפרסם אותם כפוסט, כדי שיותר אנשים לא יחשפו להם.

        נדמה לי, אגב, שזו הסיבה שהצבא הוא ×›×–×” כר פורה להשתלטות דתית – בצבא הסדיר יש זכרון ארגוני קצר מאוד, במיוחד איפה שיש רוב של בנות. מה שלפני שנתיים ×”×™×” הסדר חדש ופרובוקטיבי, היום הוא משהו שמבחינת כל המעורבות בדבר – תמיד ×”×™×” הסטנדרט, ×›×™ כשהן הגיעו ליחידה ×–×” ×”×™×” המצב. מאידך, כולנו יודעים שבצבא אין הגיון, ושהכל יכול לקרות שם – אז יש לגיטימציה לדברים באמת חריגים.
        וזו בדיוק הנקודה של הפוסט – צריך לפרסם את הדברים, ולפוצץ אותם, כדי שהם לא יהיו בגדר 'אתם לא מאמינים מה קורה בצבא'.

    • טליה הגיב:

      וסליחה שאני שואלת, אבל למה לרס"רים כל-כך חשוב להמציא פקודות דתיות נגד נשים ולאכוף אותן? מה באמת קורה שם? האם פקודת "השילוב הראוי" לא הובנה כהלכה בכל הדרגים התחתונים יותר? האם הרס"רים ממנפים שוביניזם אישי שלהם דרך ההנחיה העמומה הזאת? מה באמת מתרחש במשרדים? אגב, שמעתי גם על משרד בו לחיילות אסור לזמזם עם הרדיו!

      • יותם הגיב:

        זה לא חדש; מי לא זוכר את הקביעה של יצחק טאיטו, רס"ר בה"ד 1, שקבע שאסור לצוערות ללבוש חוטיני מתחת למדים?

        • אינגיביורג האימתנית הגיב:

          איך הוא יודע מה הן לובשות מתחת למדים?

  4. אפרת הגיב:

    מעניין מי יופיע בכרזות של מפלגת העבודה וקדימה בשלטים בירושלים לפני הבחירות הבאות…
    בתור ירושלמית לשעבר, חייבת להגיד שהמצב שם בנוגע להדרת נשים מטורף ורק הולך ונהיה יותר ויותר גרוע.

להגיב על נדב לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

971735 דפים נצפים, 62 היום
319279 ביקורים, 50 היום
FireStats icon ‏מריץ FireStats‏