אובמה נואם מהמרשימים שראיתי, הוא ממש מהפנט וכנראה שגם מעורר הערצה. עם זאת הוא נשיא טרי, וככל שיהיה מושא להערצה עדיין לא יצר הסכמי שלום שעליהם ניתן לקבל פרס. בקיצור- היה עדיף לתת את זה למישהו שכבר עשה ולאזכר אותו כמועמד.
blog האחרון של yesh@http://www.xn--7dbdb2bnqvj.com/ ..‫ויטמינים מקבוצה B‬

על פי ידיעה שהתפרסמה היום, אגב, כמות הכוחות האמריקאיים הכוללת שמוצבת בעירק ובאפגניסטאן היום לא רק שאינה פחותה מזו שהיתה בתחילת כהונתו של אובמה, אלא שהיא גבוהה מנקודת השיא תחת בוש שהושגה בסוף 2007 ותחילת 2008:

The Army has 17 brigades deployed worldwide, including 11 in Iraq and five in Afghanistan, according to Pentagon data. The Marine Corps has one expeditionary brigade in Afghanistan. As of early this month, 65,000 U.S. troops were in Afghanistan and about 124,000 were in Iraq. At the height of the increase in Iraq, in late 2007 and early 2008, about 160,000 U.S. troops were in Iraq and 26,000 were in Afghanistan.

בקרוב צפויים להישלח 3000 חיילים נוספים, והדיון על העלאת המספר עוד יותר כבר בעיצומו. גם העובדה שאובמה הודיע שהוא שולח 21 אלף חיילים אך למעשה שלח 34 אלף ראוייה לתשומת לבו של מי ששם מבטחו ביושרו אובמה.
blog האחרון של יורם גת ..Breakdown of U.S. household expenses

טענותיך בנקודות מס' 3 ו-5 מסתכמות ב-"טוב יותר מבוש". אם "טוב יותר מבוש" הוא הרף שמעליו צריך נשיא אמריקאי לעבור כדי להחשב כנשיא מוצלח, אז אובמה הוא אכן מוצלח (בעיקר בתחום הדיבורים, אבל גם בתחום המעשים), כמו גם קלינטון, בוש האב וכל שאר הנשיאים מאז מלחמת העולם השנייה, מלבד, אולי, רייגן (שהוזכר על ידי אובמה, כזכור, כמודל לנשיא מצליח).

גם נקודה מס' 1 היא פחות או יותר, "המצב פחות גרוע ממה שיכול היה להיות", ואין ברירה אלא להסכים. כך שנמצאנו למדים שמתן מאות בליונים לעשירים ואבטלה ועוני גואים הם לא הגרוע ביותר שאפשר לדמיין.

לנקודה מס' 2, נדמה לי שמספיק להסתכל על סקר עדכני: http://www.nytimes.com/imagepages/2009/09/25/us/politics/25pollgrx.html

נקודה מס' 4 שלך היא לטעמי אחת מאותן הצהרות "רציניות" שאמורות להוכיח שיקול דעת אך הן למעשה חסרות כל ביסוס עובדתי. בכל מקרה, גם אם נניח שאתה צודק לגבי עירק, המשך המלחמה באפגניסטן, הזרמת עוד כוחות והצהרות על כוונות לכיבוש ממושך שם מייצגות מדיניות שאינה שונה באופן מהותי מהמדיניות התוקפנית של בוש בעירק.

בסיכום, נראה לי שכל הנקודות הללו מייצגות שיפור מועט בלבד בהשוואה לבוש (שהוא כאמור רף נוח מאד למעבר). אפשר ורצוי גם לזכור את העובדה שאובמה ממשיך את מדיניות הכליאה החוץ משפטית של בוש (גואנטנמו, לעת עתה, ובאגראם ושאר בתי הכלא הסודיים, ככל הנראה לנצח), תומך בסוכני ה-CIA שעסקו בעינויים, משמיע קולות הססניים מאד באשר לחקירה ותביעות של מקבלי ההחלטות בתוכנית העינויים של בוש, וממשיך לחסום בבתי המשפט את קורבנות העינויים.
blog האחרון של יורם גת ..Breakdown of U.S. household expenses

[...] הציטוט היומי: "חשבתי פשוט שפרס מקבלים על משהו שעושים. אחרת זה מלגה. מלגת נובל לשלום." גל כהנא לא מתרשם מנימוקי הועדה (מקור). [...]

אני מסכים עם הפוסט, לא הגיוני לתת פרס למישהו שעדין לא עשה משהו ממשי, הוא מדבר המון דברים לעניין אבל זה עדין לא אומר שהדברים בוצעו, יכלו בהחלט לחכות לשנה הבאה. אני מאמין שגם אובמה היה מעריך את זה יותר.
blog האחרון של חיים ..‫דעות ותובנות בנושא רשתות חברתיות.‬

קודם כל, נראה שלא ממש קראת את הפוסט. אני גם חושב שלא מגיע לו פרס.
לגבי המיתון: המיתון בארה"ב הוא ממש לא מקומי. הוא משפיע על כל כלכלת העולם.
ביטוח בריאות: ישפיע על יותר אנשים מאשר מה שמוחמד יונס עשה, למשל.
נשק גרעיני: אני לא מסכים. סוללות הטילים האלה היו אבן נגף גדולה מאוד ביחסי ארה"ב-רוסיה, ולכן בכל הדיפלומטיה העולמית.
הוצאה מעיראק: לא הבנתי.

אני חושב ששתי הנקודות הראשונות שתיארת לוקליות מכדי שיגיע לו פרס נובל לשלום בעקבותן.

אינני מסכים כלל עם נקודת הנשק הגרעיני – אין שום חשיבות למיקום טילים אמריקאיים בפולין או לאי מיקומם. רוסיה לעולם לא תתקוף את ארצות הברית בנשק גרעיני, וארצות הברית לעולם לא תתקוף את רוסיה בנשק גרעיני. לגבי כל מדינה אחרת שיש לה או אין לה נשק גרעיני, אני ממש לא רואה איפה הוא פעל למען הפירוק הזה יותר ממוחמד אל-בראדעי שקיבל פרס נובל ב-2005.

לגבי הוצאת הצבא האמריקאי מעיראק – אם זה יקרה במהרה, אני מקווה שאובמה יהיה מספיק הגון לנהוג כפי שנהג הנרי קיסנג'ר.

ולבסוף הסכסוך המטופש הזה בין ישראל לפלסטינים – עם כל העצב שבדבר, עושה רושם שאם תפקודו למציאת פתרון בסכסוך הזה עד כה זכאי להערכה יוצאת דופן, אזי שאובמה קיבל את פרס הנובל לשלום בעיקר בשל כך שהוא לא גורג' בוש (הבן).

כמו שגל כהנא צייץ, זה לא מלגת נובל לשלום. פרס אמור להיות הכרה בהישגים.
אז עם כל הכבוד לרצון של הוועדה לסייע לו, זה נראה לי כמו טעות.

אני חייב להודות שציפיתי לתגובה מסוג זה (וגם לא הופתעתי כשהיא באה ממך ). בהשוואה למה שאני חושב שצריך לעשות בארה"ב – אין ספק שהמדיניות של אובמה היא 'חלבית' ופשרנית מאוד. אבל כשאני מודד את המדיניות של אובמה מול מדיניות פוטנציאלית של נשיאים אמריקאיים אחרים, מהקבי ועד (הילרי) קלינטון, וכשאני מודד אותה מול מערך הכוחות באמריקה – ברור לי שהוא עושה הכי הרבה שאפשר.

1. הייתי שמח אם הוא היה משתמש בהלאמות שאירעו – בטעות – תוך כדי תוכנית החילוץ כדי לבנות מחדש את המשק האמריקאי. ברור לי שזה לא יקרה, ואני מסתפק בהתערבות העמוקה-יחסית שלו במשק ובתקווה שהוא ימשיך בכיוון הזה בעתיד. וכן, הוא שינה את כיוון המשק האמריקאי, מצניחה חופשית לדשדוש.

2. אני צריך הסבר לסעיף הזה. איזו תוכנית בריאות הוא היה יכול להעביר, שהייתה נותנת מענה מקיף יותר לבעיות של האמריקאים – וזוכה ליותר תמיכה, בציבור ובקונגרס?

3. ביטול פריסת סוללות הטילים בצ'כיה ובפולין וחתימת הסכמים מול רוסיה הם הרבה, ולא קשורים לאיראן.

4. אובמה בדרך לסיום הנוכחות האמריקאית בעירק. כאן אני דווקא חושב שהוא עשה משהו נכון – הודעה שהכוחות יוצאים תוך שנה, לא משנה מה, הייתה גורמת לקטסטרופה (זה, אגב, מה שהבריטים עשו לנו – ואת התוצאות אנחנו אוכלים עד עכשיו)

5. כאן הוא עוד באמת לא ממש עשה כלום, אבל שינוי האווירה ניכר – ומשמעותי. סתם דוגמא קטנה – האם אתה חושב שדו"ח גולדסטון היה זוכה לאיזשהו יחס מלבד דיסקרדיטיזציה טוטלית מצד ממשל בוש?

מה שנתאי אמר.