התשובה הראשונה שלך גרמה לי לתהות האם הסבר רציונלי מלא של תפיסה מוסרית הוא בהכרח אינסטרומנטלי, או האם אפשרי ליצור הסבר שעונה באופן מלא על השאלה: "למה x צודק", מבלי להבליע בתוכו את הטענה: "כדאי לעשות את מה שצודק". תוך התהיות הללו הבנתי שאני מנסה לדמיין כיצד יראה דבר שנדמה לי בלתי אפשרי מלכתחילה, ואז נשרפו לי כמה מעגלים.

בכל מקרה, אני אענה לשאלה ששאלתי בשלילה מסוייגת. שום צידוק לוגי לא ישכנע אותי באמיתות מערכת מוסרית, כל זמן שהוא מתבצר מאחורי התודעה האנושית כמו אצל קאנט (או מיל לצורך הענין). אני לא מאמין שאפשר ליצור תוקף אוניברסלי באמת, כאשר מנתקים את האדם מהדבר כשהוא לעצמו. הסבר מוסרי ישכנע אותי רק אם הוא יתבע לעצמו תוקף אונטולגי ממש, בלי עכבות או פחד, משהו אפלטוני.

אחת השאלות המוצלחות ביותר ששאלו אותי לאחרונה.
אני צריך לחשוב על זה, אבל שתי תשובות בשליפה מהמותן:
א. אם מערכת ניתנת לביסוס לוגי מלא, אני לא בטוח שהיא נשארת מערכת מוסרית. כשאני מציל מישהו ממוות כי הוא היחיד שיודע את הקוד לכספת שבה אני מאחסן מליוני דולרים, אני לא עושה מעשה אגואיסטי. באותו אופן, אם אמצא צידוק רציונלי-אינסטרומנטלי למעשים המוסריים שלי, הם לא יהיו מוסריים יותר.
ב. ביום שאסבור שאפשר למצוא ביסוס חיצוני למוסר, אפסיק להיות פוסט מודרניסט…

(וד"א, מסכים איתך מאוד לגבי המהלך של קאנט.)

נכון. טענתי שאני כופר בdogma המודרניסטית הזו. למרות זאת אני יותר מודרניסט מפ"מ, בדיוק מפני שעל בעיית האמת, בניגוד לבעיית הרציונליות, אני לא מוותר.
האמפרטיב הקטגורי נשען על הנחות מטאפיזיות שהן גם מטא-מוסריות, ובתור שכאלו, מהווים תשתית אורגנית של בנין הצווים המוסרים הפרטיים ("אל תגנוב", "אל תשקר"). הפיתרון הקאנטיאני, שהוא אולי הפתרון הגאוני והפחדני ביותר בהיסטוריה, לא פותר את בעית הביסוס הסופי, אלא רק מטאטא אותה למקום אחר. (אותו דבר נכון לדעתי, לגבי התבונה הטהורה ובעית החוקיות של העולם).

בקריאה נוספת נדמה לי שטעיתי ואתה אכן לא מזהה בין רציולניות לאמת, אבל תן לי לשאול אותך שאלה היפוטתית למען הסר ספק:
אם מערכת מוסרית א' הייתה ניתנת לפירוק מוחלט לאורה של התבונה, ולביסוס לוגי משכנע ומוחלט (לא אפשרי בעיני, אבל זו כאמור רק שאלה היפוטתית), האם עקב כך הייתה מתחייבת אמיתותה של מערכת מוסרית א'?

הבעיה אם הפער בין התיקוף לבין ערך האמת היא שהמודרניסט עצמו לא יסכים איתך - הוא יגיד שאמת שאי אפשר לתקף אותה איננה אמת.
הן קאנט והן מיל מנסים לבסס את תורות המוסר שלהם בדיוק בדרך שאתה יוצא נגדה, ולטעון שאין 'הנחות יסוד' מוסריות - הם מנסים לבסס את האתיקה על האונתולוגיה ועל האפיסטמולוגיה.

ולא כל כך ברור לי איפה הפוסט הזה מראה זהות בין ביסוס רציונלי לבין אמת. אם יש זהות כזו, כנראה שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך.

לא נראה לי שניגשת לבעיה מהכיוון הנכון.
ברור שהמוסר המודרניסטי לא יכול להצדיק באופן לוגי את היסודות הראשונים שלו, כמו גם כל גוף ידע או אמונות אנושי אחר, אבל זו מגבלה שאינהרנטית לכל דבר קיים - הנחות יסוד מעצם הגדרתן לא ניתנות לביסוס, שכן אם היו ניתנות לביסוס, הן לא היו הנחות *יסוד* - , אלא שההבדל המהותי הוא התוקף שהמודרניסט *מייחס* למערכת הערכים שלו - תוקף אבסולוטי. מודרניסט עם אינטגריטי אמור לומר: "אף על פי שאינני יכול לספק נימוק רציונלי סופי למערכת המוסרית שבה אני אוחז, אני מאמין שהמערכת הזו נכונה בכל נסיבות אפשריות, ותוקפה אוניברסלי". פ"מ יאמר: "גם אני לא מסוגל לבסס באופן רציונלי את בחירותיי המוסריות, ובנוסף, אינני מאמין שהן בעלות תוקף אוניברסלי". הנקודה שחשוב לחדד היא שהיכולת לבסס דבר באופן רציונלי אינה קשורה באופן ישיר וחד משמעי לתוקפו של הדבר, או לערך האמת שלו, אלו שתי שאלות שונות במהותן.
גם מערכות עיוורות, קמאיות או פרימטיביות עשויות להיות נכונות. מבחינה לוגית, שאלת האמת של הדבר קודמת בהרבה לשאלת ביסוסו, אף על פי שהפילו' המערבית ניסתה לטשטש את ההבחנה בין שתי השאלות. (במובן מסויים הפוסט הזה מבטא את אותו סנטימנט מודרניסטי לעילא, קרי - הזהות שבין הביסוס הרציונלי האולטימטיבי לבין ערך האמת. אתה חייב להודות שזה קצת פרדוקסלי).

[...] אם נוסיף למסקנה הזו את העובדה שהפוסט של זרובבלה הוא דכאני ומתועב (וכבר פירטתי למה פוסטמודרניסט יכול להחזיק בעמדה כזו), אפשר לראות שלא רק שמותר לפוסטמודרניסט לצאת נגד 'האמת של זרובבלה', אלא שיש לו מוטיבציה גדולה מאוד לעשות את זה - כשמודרניסט עובר על פוסטים כאלה לסדר היום, מה שהוא מקבל זה השפעה שלילית על האווירה הציבורית, נניח. כשפוסטמודרניסט עובר על זה לסדר היום, התוצאה היא השפעה על הידע החברתי. כלומר, אם ניתן לעשבים שוטים כאלה לצמוח, בסוף זה יהפוך להיות חלק מהידע החברתי - ערבים הם מסריחים. [...]

הקישור ה`טבעי` הוא הפוך
אין ספק שפרויד השפיע גם על הפוסט-מודרניזם - כמו שהוא השפיע על כל מדעי החברה ועל התפיסה שלנו את עצמנו.

זה מה שנקרא סוציוביולוגיה
שהיא בעצם הקוטב השני של הפוסטמודרניזם. סוציוביולוג יגיד שבטוח שזה בסדר לשפוט אנשים אחרים לפי המוסר שלנו - כי המוסר משותף לכל המין האנושי, שכן הוא התפתח אבולוציונית (או משהו כזה)

הפתרון שלו שונה
עדי אופיר כן מנסה לבסס לוגית מוסר פוסטמודרני

אני לא צריך צידוק
אתה מפספס את הנקודה המרכזית: הפוסט מודרניסט (בגרסה שלי לפחות) מנתק את הקשר בין מוסר לבין רציונליות. אני מתערב בסכסוך בדארפור לא בגלל שיש לי נימוק רציונלי מוצק שאומר לי שרצח עם זה לא בסדר, אלא בגלל שאני יודע שרצח עם זה לא בסדר - ולא זקוק לצידוק רציונלי. הידיעה שלי מספיקה לי.