הסתדרות המורים היא גם איגוד מקצועי מהסוג הרע, עד כמה שהתרשמתי (גם הארגון, אבל זה לא ממש רלוונטי). אם הדיווחים שמופיעים בעבודה שחורה הם נכונים ומייצגים, נעשו שם דברים מזעזעים.
איך זה רלוונטי לשאלת ההצבעה לתמיר? היא ניהלה מו"מ עם נציג ארגון העובדים הרלוונטי. מה רצית שתעשה? תכפה על המורים לבחור מישהו אחר?

אין לי אלא לקוות שפרשת אופק חדש תהיה מנוף לדמוקרטיזציה הן של ארגון המורים והן של ההסתדרות.

רגע. עופר עיני הוא איש איגוד מקצועי מהסוג הרע, והסתדרות המורים מה? איומים על מורים? נציגי ועדים שחותמים על הסכמים בלי דיון בביה"ס שלהם (ואת שניהם שמעתי ממקור ראשון).

לא חוכמה להציג טיעון וטיעון-נגד בשני סעיפים שונים.

[...] שמחתי לגלות בסבב השלמות הרסס שלי את פוסט הפריימריז של נדב, עם הצהרת התמיכה בעמיר פרץ, שלי יחימוביץ', [...]

אני מאוד בעד פשרנות, במובן הזה שלה. בגלל זה אני במפלגת העבודה.
אבל ההתרשמות שלי מכל מהלך שעיני הוביל (לא כולל המשבר האחרון, שעדיין לא גיבשתי דעה לגביו) זה שחשובים לו שני דברים – המעמד של ההסתדרות והמעמד של עופר עיני.
לכן כל כך חשובה לו הברית שלו עם שרגא ברוש – כי היא ממנפת את ההשפעה שלו ואת ההשפעה של ההסתדרות.
כך גם לגבי סיום השביתה עם המורים – הוא לא הפעיל את הלחץ שלו לטובת העובדים, הוא מתח את הקו בערך באמצע ואמר 'עכשיו חותכים'. זו התנהגות של מי שרוצה להראות שהוא הקובע, לא של מי שלוחם למען עובדים אפילו אם הם לא מאוגדים.
אני לא מתייחס כאן לתדמיות – וזה לא אומר שהן לא חשובות. אבל בקשר לתדמיות – נראה לי שאתה מפריז בערכו של עיני וממעיט בערכם של הרבה אנשים ותהליכים אחרים כשאתה מייחס את השינוי בשיח הציבורי דווקא לו. אבל זה באמת משהו שקשה לשפוט.

תרשה לי לא להסכים איתך לגבי עופר עיני. אני לא בקיא בנושאים שהעלת בפוסט שכתבת לגביו אז אני לא אתווכח איתך על הפרטים ששם (למרות שגם אתה, לפי מה שאתה כותב שם, מתבסס – לפחות בנושא הפנסיה – על הדלפות ולא על מידע מבוסס).
אבל אני כן רוצה לחלוק עליך בנוגע ליחס שלך לפעילות שלו. באופן לא אופייני לך נודף מהפוסט ההוא ניחוח פוריטני. כאילו כל מי שמתפשר הוא אויב. בהתאם לכך, אתה "חושף" את פרצופו האמיתי של עופר עיני.
עופר עיני הוא בעיני – ונראה לי שזו, פחות או יותר, הדעה הרווחת לגביו אצל הרבה אנשים – אחד האנשים שהפכו את ההסתדרות מגוף עם תדמית מיושנת וקיצונית לגוף רלוונטי ומתון ובמובן מסוים הוא הפך את היוצרות – בתקופתו, משרד האוצר ונערי האוצר הפכו מאלה "ששומרים על הכסף" למוסד פנאטי, מיושן וחסר אחריות ולעומת זאת ההסתדרות שהייתה בעבר גוף "מוקצה" בעיניי רבים במעמד הבינוני הפכה להיות מקובלת כאיגוד מקצועי בעל אחריות לאומית.
כמובן, לא רק עופר עיני גרם לכך גם המצב הכלכלי ופעולות של אנשים אחרים גרמו לכך אבל הוא כן היה האיש הנכון במקום הנכון. הוא תיווך והביא לסיום סכסוכי עבודה מרכזיים (בשביתת המורים, תוך שימוש באיום שביתה ובשביתת המרצים) הוא פעל ביחד עם התעשיינים להקמת מועצה כלכלית (כנגד משרד האוצר) הוא פועל כעת להביא לתוכנית יותר רצינית להקטנת נזקי המשבר ופעולות נוספות.
כל אלה הם כמובן, לא נתונים יבשים אלה יותר הלך רוח כללי שאני מאמין שמורגש גם אצל אנשים נוספים (ויכול להיות שהוא מתבטא גם במספר המצטרפים להסתדרות, כולל ממקומות עבודה שבעבר לא הצטרפו להסתדרות) ותרם לדעתי הרבה מאוד לקידום הרעיון הסוציאל – דמוקרטי בישראל בשנים האחרונות.
אז כן, יכול להיות שהוא התפשר קצת בדרך בשביל לקדם את עקרונותיו וסביר להניח שהוא פעל מתוך התחשבות יתרה בוועדים החזקים ומתוך אינטרס מרכזי לחזק את ההסתדרות.
אבל מי לא התפשר מכל האנשים שציינת למעלה? כולם ואתה גם מציין זאת.
ומי לא ניסה לשפר את תדמיתו הציבורית? גם כולם.
נו, אז עופר עיני הוא פוליטיקאי, וכמו שכתבת לפני שני פוסטים, פוליטיקאי זו לא קללה.
הוא פוליטיקאי טוב ואני מעדיף אותו בצד שלנו.

התיזה שלך לא מסתדרת עם זה שהסכם אופק חדש נחתם מול הסתדרות המורים. נכון, היו אלמנטים של כפייה ביישום ההסכם, ש(מאוד) לא מצאו חן בעיני. עדיין, אף אחד לא יודע כמה מורים מתנגדים להסכם וכמה תומכים בו – עד כמה שהצלחתי להבין, רובם תומכים אבל זו רק התרשמות כללית מנתונים חסרים. בהינתן התנאים האלה, העובדה שהארגון היציג של המורים חתם על ההסכם הזה היא המכריעה מבחינתי – ההסכם הזה הוא הסכם, במובן המקורי של המילה.

קודם כל, אין כאן עניין של סליחה – פרסמתי את הבחירות שלי בדיוק בשביל הדיון הציבורי.

תמיר – אפשר להגיד עליה הרבה דברים, 'כיבוי שריפות' זה לא אחד מהם. אם יש תקופה שבה כמעט כל אספקט של החינוך עבר רפורמת עומק, זה התקופה של תמיר.
כמו שאמרתי, היא הייתה יכולה להישאר בפוזיציה של 'אני הסוציאל דמוקרטית הנאמנה שמכשילה כל מה שהאוצר מציע'. אם היא הייתה מצליחה, זה היה קטסטרופה – כי מערכת החינוך הישראלית, על כל מגזריה, הייתה ב-2006 בתהליך של שקיעה איטית אבל בטוחה. עוד שלוש שנים בלי רפורמות היו גורמות עוד נזק אדיר (כמובן שאפשר לדון על הרפורמות עצמן)

נדיה חילו – אני לא מסכים. אם תיקח כל חבר כנסת חדש, למעט יחימוביץ' וחנין שהם היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, תראה שהם הצליחו לעשות מעט מאוד בקדנציה הראשונה. פרלמנטריזם זה מקצוע מסובך שצריך ללמוד.

אני יודע שמגיעים לי שמונה סימונים, ואני לא מוצא אנשים שאני יכול להצביע להם בלב שקט.
אופיר פינס – אחד האחרונים שאני אצביע להם. בלון מלא אוויר חם. הבנאדם היה בין בכירי מפלגת העבודה בשמונה השנים האחרונות (לפחות), היה שר רוב התקופה, היה אפילו שר הפנים תקופה מסויימת – ולא עשה צעד משמעותי אחד. כמה יוזמות מקומיות ודי שוליות בנושאי איכות סביבה, וזהו.
הוא מנסה למתג את עצמו בתור 'האידיאולוג של מפלגת העבודה', אבל אפילו אידיאולוג גדול הוא לא, או ליתר דיוק – אין לו מושג ירוק בהרבה מהנושאים שמפלגת העבודה עוסקת בהם.

דניאל בן סימון – יותר מהעובדה שהוא קלולס לגבי סוציאל דמוקרטיה, שאמורה להיות הטיקט המרכזי שלו, מטריד אותי הקול שהוא השמיע בתקשורת. אם תיקח את הספר שלו, הפרוייקט המרכזי שלו, 'עסקה אפלה בדרום' – הוא מסריח מהתנשאות אליטיסטית על הילידים המפגרים מהדרום. לא רוצה שייצג אותי (למרות שאני חייב להודות שכאן התלבטתי).

יריב אופנהיימר – איש מרצ קלאסי. דעות מאוד מוצקות על השטחים, אין דעות בשום תחום אחר. לא בשביל אנשים כאלה התפקדתי למפלגת העבודה (ושוב, יכול להיות שברגע האחרון אשנה את דעתי לגביו)

אולי זה לא יהיה מאוד מנומק להגיד אבל הרושם שקיבלתי מיולי תמיר במהלך הכהונה שלה היה שהיא הולכת נגד המורים בכוח. נכון שאם הייתה מתפטרת כשרצו לעשות את הרפורמה לא היתה יכולה להשפיע על הרפורמה מבפנים אבל מצד שני זה היה מחליש עוד יותר את הלגיטימציה של הרפורמה בעיני הציבור הכללי. בטווח הארוך אני חושב שזה היה טוב יותר מאשר המאבק שהיא יצאה בו נגד המורים.

תסלח לי על הביקורת נדב אבל מכיוון שבחרת לפרסם את הבחירות שלך בבלוג ולהפוך את זה לעניין פומבי גם אני מצאתי לנכון להגיב לך.

יולי תמיר היא שרה כושלת. בקדנציה שלה במשרד החינוך היא כיבתה שריפות ולא הצליחה להמריא ולהוביל את המערכת לכיוונים הנכונים.
נדיה חילו לא עשתה פאקינג כלום בכנסת.

חוץ מזה שמגיעים לך שמונה סימונים ואתה רשמת רק חמישה.
אני הייתי משלים אותם באופיר פינס, דניאל בן סימון (למרות הביקורת המוצדקת שלך עליו) ויריב אופנהיימר.

לא זוכר אמירה כזו, וזה מנוגד לדברים ששמעתי מיולי אישית במהלך הקדנציה.